כְּשִׁעוּר פְּרָס | הרב דניאל קירש | בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
יסודות בדיני ממונות

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שלמה בן יעקב

146

2 דק' קריאה

הָיָה זֶה בְּיוֹם יְרוּשָׁלַיִם. אוּלָם בֵּית הַכְּנֶסֶת גָּדוּשׁ הָיָה בַּנְּעָרִים שֶׁהִגִּיעוּ לִשְׁמֹעַ שִׁעוּרֵי תּוֹרָה בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם מִפִּי רַבָּנִים שׁוֹנִים וּמְגֻוָּנִים. הַנְּעָרִים יָשְׁבוּ מְרֻתָּקִים לַשִּׁעוּרִים הַמְּעַנְיְנִים, וְכִמְעַט שֶׁשָּׁכְחוּ שֶׁהִגִּיעוּ בְּעִקָּר בִּגְלַל הַפְּרָס הַמֻּבְטָח.
כְּבָר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת מִסְתּוֹבֵב יוֹסֵף הַגַּבַּאי בְּרַחֲבֵי הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּמוֹדִיעַ לְכֻלָּם בְּכָל דֶּרֶךְ אֶפְשָׁרִית עַל עֶרֶב הָעִיּוּן הַמְּיֻחָד שֶׁיִּתְקַיֵּם בְּיוֹם יְרוּשָׁלַיִם. שְׁלָטִים גְּדוֹלִים וּמוֹשְׁכִים נִתְלוּ בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְלוּחוֹת הַמּוֹדָעוֹת כֻּסּוּ בְּמוֹדָעוֹת עֲנָק. בֵּין הַיֶּתֶר נִכְתַּב שֶׁכָּל הַמִּשְׁתַּתְּפִים יְקַבְּלוּ פְּרָס יֻקְרָתִי וּפִנּוּק טָעִים וּמָתוֹק. זֹאת בִּכְדֵי שֶׁיַּלְדֵי וְנַעֲרֵי יִשְׂרָאֵל יִזְכּוּ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְלִלְמֹד מֵחֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל יוֹם מְיֻחָד זֶה. הַפְּרָסִים נִתְרְמוּ עַל יְדֵי אֶחָד מֵהַמִּתְפַּלְּלִים לְעִלּוּי נִשְׁמַת אָבִיו.
תּוֹךְ כְּדֵי הַשִּׁעוּרִים, הִבִּיט יוֹסֵף הַגַּבַּאי בִּפְנֵיהֶם שֶׁל הַצְּעִירִים שֶׁפָּקְדוּ אֶת הַמָּקוֹם. נִתָּן הָיָה לִרְאוֹת בִּפְנֵיהֶם עִנְיָן וְהִתְלַהֲבוּת מִן הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ. לֹא בְּכָל יוֹם מַגִּיעַ הָרַב י., שֶׁגַּם לָחַם בְּמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים וּמְסַפֵּר מֵעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם תּוֹךְ תִּבּוּל הַדְּבָרִים בְּסִפּוּרוֹ הָאִישִׁי וּבַנִּסִּים הָעֲצוּמִים שֶׁהִתְרַחֲשׁוּ בְּמִלְחָמָה זוֹ.
יוֹסֵף הִבִּיט בַּנְּעָרִים וְנֶהֱנָה לִרְאוֹת אֶת אֲרֶשֶׁת פְּנֵיהֶם מִתְחַלֶּפֶת בְּהֶתְאֵם לַנֶּאֱמָר. פַּעַם צוֹחֲקִים, פַּעַם מַרְצִינִים, פַּעַם חוֹשְׁבִים וְאַף הָיָה רֶגַע שֶׁבּוֹ רָאָה דְּמָעוֹת מְבַצְבְּצוֹת בְּעֵינֵיהֶם שֶׁל רַבִּים. רַק מַבָּטוֹ שֶׁל נַעַר אֶחָד הִטְרִידוֹ. הַבָּחוּר יָשַׁב בְּפִנַּת בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְעֵינָיו רִצְּדוּ כָּל הָעֵת. לֹא הִצְלִיחַ יוֹסֵף לָרֶדֶת לְסוֹף דַּעְתּוֹ. הַאִם מְפֻחָד הוּא הַבָּחוּר? אוֹ שֶׁמָּא מְשֻׁעֲמָם? יִתָּכֵן שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ כֵּיצַד לָצֵאת מִן הַמָּקוֹם. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, מַבָּטוֹ הִטְרִיד אֶת יוֹסֵף וְהוּא הֶחֱלִיט לְבָרֵר אֶת הַדְּבָרִים.
בְּתֹם הַשִּׁעוּר הָאַחֲרוֹן קָם יוֹסֵף וְהִכְרִיז: "בָּחוּר הַמְּעֻנְיָן לְקַבֵּל אֶת הַפְּרָס יְקַבֵּל זֹאת בְּדֶלֶת הַיְּצִיאָה" כָּךְ יָצְאוּ הַנְּעָרִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת וּבְדַרְכָּם עָבְרוּ בַּשֻּׁלְחָן הֶעָמוּס סִפְרֵי קֹדֶשׁ רַבִּים וּמְגֻוָּנִים. כָּל נַעַר קִבֵּל לְיָדָיו סֵפֶר אוֹתוֹ בָּחַר מִתּוֹךְ הַמְּלַאי.
יוֹסֵף נֶעֱמַד לְיַד הַשֻּׁלְחָן וְדָאַג לְחַלֵּק לְכָל הַנְּעָרִים אֶת הַסֵּפֶר הַמְּבֻקָּשׁ.
לְאַחַר דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת נִגַּשׁ לַשֻּׁלְחָן הַבָּחוּר עָלָיו הִתְבּוֹנֵן יוֹסֵף.
"מָה שִׁמְךָ?" פָּנָה יוֹסֵף לַנַּעַר בְּחִיּוּךְ. "חַיִּים" עָנָה הַבָּחוּר בְּמִבְטָא אָמֵרִיקָאִי כָּבֵד.
"אֵיךְ הָיָה הַשִּׁעוּר?" שֶׁאָלוֹ יוֹסֵף בְּחִיּוּךְ גָּדוֹל. חַיִּים הִסְתַּכֵּל בְּיוֹסֵף, הֶאֱדִים קַלּוֹת וְשָׁאַל: "ווֹט דִּיד יוּ סֵיי?" (מָה אָמַרְתָּ?) "הַמֵּבִין אַתָּה עִבְרִית?" שֶׁאָלוֹ יוֹסֵף. מִשֶּׁנַּעֲנָה בִּשְׁלִילָה תָּמַהּ בְּקוֹל: "הַכֵּיצַד הִקְשַׁבְתָּ לְשִׁעוּר לְלֹא יְכֹלֶת לְהָבִין?!" תּוֹךְ שֶׁהוּא נֶעֱזָר בַּסּוֹבְבִים שֶׁיְּתַרְגְּמוּ אֶת דְּבָרָיו לְאַנְגְּלִית עִלֶּגֶת. "חָשַׁבְתִּי שֶׁאוּכַל לְהָבִין" עָנָה חַיִּים בְּאַנְגְּלִית, "עָלִיתִי לְיִשְׂרָאֵל רַק לִפְנֵי חֹדֶשׁ" הוֹסִיף.
"יְשַׁר כֹּחַ שֶׁבָּאתָ לַשִּׁעוּר!" אָמַר יוֹסֵף הַגַּבַּאי בִּמְאוֹר פָּנִים, "אֲבָל", וְכָאן פָּנָיו הִרְצִינוּ, "תּוֹרֵם סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ בְּוַדַּאי הִתְכַּוֵּן שֶׁהַנּוֹכְחִים יָבִינוּ אֶת הַשִּׁעוּר. לֹא יִתָּכֵן שֶׁהוּא תָּרַם אֶת הַסְּפָרִים כְּדֵי שֶׁיֵּשְׁבוּ כָּאן סְתָם כָּךְ! אֵינִי יוֹדֵעַ הַאִם אוּכַל לָתֵת לְךָ אֶת הַסֵּפֶר כִּשְׁאַר הַנְּעָרִים!"
הַאִם חַיִּים זַכַּאי לְקַבֵּל סֵפֶר עֲבוּר הִשְׁתַּתְּפוּתוֹ בְּשִׁעוּרִים (אַף שֶׁלֹּא הֵבִין אֶת הַנֶּאֱמָר)?
תְּשׁוּבַת הַגָּאוֹן הָרַב זַלְמָן נְחֶמְיָה גּוֹלְדְּבֵּרְג שְׁלִיטָ"א:
הַגַּבַּאי מְחֻיָּב לָתֵת אֶת הַסֵּפֶר לְחַיִּים מִשְּׁנֵי טְעָמִים:
א. לֹא נֶאֱמַר בַּמּוֹדָעָה שֶׁיֵּשׁ לְהָבִין אֶת הַנֶּאֱמָר בַּשִּׁעוּר. פֻּרְסַם שֶׁכָּל הַמִּשְׁתַּתְּפִים שֶׁיַּגִּיעוּ לְשִׁעוּר תּוֹרָה יְקַבְּלוּ פְּרָס, לְכֵן מִי שֶׁהִגִּיעַ זַכַּאי לְקַבָּלַת הַפְּרָס. (בֵּין אִם הֵבִין אֶת הַדְּבָרִים וּבֵין אִם לֹא הֵבִין).
ב. יִתָּכֵן שֶׁיֶּשְׁנָהּ חֲשִׁיבוּת בְּעֶצֶם הַנּוֹכְחוּת בַּשִּׁעוּר. יֵשׁ בְּכָךְ חִזּוּק לְלִמּוּד הַתּוֹרָה עַל יְדֵי רִבּוּי הַמִּשְׁתַּתְּפִים בַּשִּׁעוּר. לָכֵן יֵשׁ לְהַנִּיחַ שֶׁדַּעַת הַתּוֹרֵם הָיְתָה לָתֵת גַּם לְיֶלֶד שֶׁאֵינוֹ מֵבִין אֶת הַנֶּאֱמָר.