הַבֵּן הַצַּדִּיק שֶׁל הַנָּאצִי | הרב דניאל קירש | בית המדרש

קטגוריה משנית

45788

3 דק' קריאה

זֶה הִתְחִיל בִּשְׁנוֹת הַ-60, לְאַחַר מִשְׁפַּט אַיְכְמָן. הַייְנְרִיךְ הָיָה נַעַר כְּבֵן 17 בְּגֶרְמַנְיָה. הוּא גָּדַל בִּכְפָר נִידָּח בֶּהָרִים הַיָּפִים, וְנֶהֱנָה מֵחַיֵּי שֶׁפַע וְנָחַת בַּכְּפָר הַקָּטָן. לַיְלָה אֶחָד נִשְׁמְעָה דְּפִיקָה חֲזָקָה בַּדֶּלֶת. אִם בַּתְּחִילָּה חָשַׁב שֶׁאֵלּוּ סְתָם דִּמְיוֹנוֹת, הַדְּפִיקוֹת הָלְכוּ וְגָבְרוּ וְהוּא שָׁמַע אֶת הוֹרָיו מִתְלַחְשְׁשִׁים לְיַד הַדֶּלֶת. לְפֶתַע, הַדֶּלֶת נִפְרְצָה וּלְבַיִת נִכְנְסוּ כַּמָּה קְצִינֵי מִשְׁטָרָה. "אַתָּה עָצוּר בְּגִין עֲבֵירוֹתֶיךָ בַּמִּלְחָמָה!" קָרָא הַקָּצִין. הַייְנְרִיךְ, שֶׁהִסְפִּיק לְהַגִּיעַ וְלִרְאוֹת אֶת הַמַּחֲזֶה לֹא הֵבִין כְּלָל מָה רוֹצִים מֵאָבִיו וּמָה קוֹרֶה סְבִיבוֹ.
עָבְרוּ יָמִים וְאַף שָׁבוּעוֹת, וְעַל פְּשָׁעָיו שֶׁל אָבִיו קָרָא הַייְנְרִיךְ מֵעַל דַּפֵּיהֶם שֶׁל הָעִיתּוֹנִים שֶׁנִּמְכְּרוּ בַּמַּכּוֹלֶת שֶׁבַּכְּפָר. אַט, אַט הֵבִין הַייְנְרִיךְ שֶׁאָבִיו אֵינוֹ אֶלָּא פּוֹשֵׁעַ נָאצִי נֶאֱלָח. מִיּוֹם לְיוֹם חָשׁ הַייְנְרִיךְ סְלִידָה עֲמֻוקָּה לְאָבִיו וּלְמוֹרַשְׁתּוֹ, וְחָשׁ צוֹרֶךְ עַז לִבְרוֹחַ מִגֶּרְמַנְיָה.
מִיָּד כְּשֶׁהַדָּבָר הִתְאַפְשֵׁר לוֹ, אָרַז הַייְנְרִיךְ אֶת מְעַט מִטַּלְטְלָיו וְיָצָא לְמַסָּע הַרְחֵק מִגֶּרְמַנְיָה. אֶת תַּחֲנָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה הֶחֱלִיט לַעֲשׂוֹת בְּיִשְׂרָאֵל. בְּלִיבּוֹ הִרְגִּישׁ רָצוֹן גָּדוֹל לְהַכִּיר וּלְהָבִין אֶת הָעָם הַיְּהוּדִי. בְּמַהֲלַךְ הַזְּמַן הִתְאַהֵב בָּאָרֶץ וְהֵחֵל בְּלִימּוּדִים אָקָדֵמָאִיִּים בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה הָעִבְרִית שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם.
אַט, אַט, בְּתַהֲלִיךְ אִיטִּי וְאָרוֹךְ, הֵחֵל לִלְמוֹד עַל הַתּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ. לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים, בְּמַהֲלָכָם סִייֵּם גַּם דּוֹקוֹטְרָט בְּמִיקְרוֹבִּיּוֹלוֹגְיָה הִתְגַּיֵּיר וְשִׁינָּה אֶת שְׁמוֹ לְ'אַבְרָהָם'.
בְּמַהֲלַךְ הַשָּׁנִים הִתְחַתֵּן עִם שָׂרָה, שֶׁהָיְיתָה גַּם הִיא גִּיּוֹרֶת מִגֶּרְמַנְיָה וְנוֹלְדוּ לָהֶם שְׁלוֹשָׁה בָּנִים מְתוּקִים וּמַקְסִימִים.
עִם אָבִיו לֹא שָׁמַר עַל קֶשֶׁר, אַךְ מֵהָעִיתּוֹנִים יָדַע שֶׁאָבִיו שֻׁוחְרַר מֵהַכֶּלֶא. גַּם לְאַחַר שִׁחְרוּרוֹ, הִמְשִׁיךְ אָבִיו בְּחַיֵּי הַשֶּׁפַע שֶׁקָּדְמוּ לִכְלִיאָתוֹ וְחַי עוֹד שָׁנִים רַבּוֹת. מִפַּעַם לְפַעַם מָצָא דִּיוּוּחִים אוֹדוֹת מַצָּבוֹ שֶׁל אָבִיו, וְנִרְאֶה שֶׁחַיָּיו טוֹבִים מְאֹד עַל אַף גִּילוֹ הַמִּתְקַדֵּם.
עֶרֶב אֶחָד, פָּנְתָה שָׂרָה לְבַעֲלָהּ וְשָׁאֲלָה: "אָבִיךְ הוּא כְּבָר מֵעַל גִּיל תִּשְׁעִים. כְּבָר כַּמָּה חֳדָשִׁים שֶׁאָבִיךְ מְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת אוֹתְך.
הַאִם לֹא רָאוּי שֶׁתְּכַבֵּד אֶת אָבִיךְ וּתְבַקֵּר אוֹתוֹ פַּעַם אַחַת לִפְנֵי מוֹתוֹ?" בַּתְּחִילָּה, אַבְרָהָם סֵירֵב בְּתוֹקֶף, שֶׁהֲרֵי לֹא רָצָה לַחֲזוֹר כְּלָל לְאַדְמַת גֶּרְמַנְיָה הַמְּגוֹאֶלֶת בַּדָּם. אוּלָם, לְבַסּוֹף הֶחְלִיט לִשְׁמוֹעַ בַּעֲצָתָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ וְהוּא נָסַע לְבַקֵּר אֶת אָבִיו בְּבֵיתוֹ שֶׁבְּגֶרְמַנְיָה יַחַד עִם יְלָדָיו וְאִשְׁתּוֹ.
כְּשֶׁאַבְרָהָם נִכְנַס לְחַדְרוֹ שֶׁל אָבִיו יַחַד עִם בָּנָיו הִשְׂתָּרְרָה שְׁתִיקָה קָשָׁה.
אָבִיו, שֶׁהָיָה פּוֹשֵׁעַ נָאצִי וְהָרַג בְּמוֹ יָדָיו אַלְפֵי יְלָדִים יְהוּדִים, רוֹאֶה לְפֶתַע מוּל עֵינָיו אֶת שְׁלוֹשֶׁת נְכָדָיו כְּשֶׁכִּיפָּה עַל רֹאשָׁם וְצִיצִיּוֹתֵיהֶם מִשְׁתַּלְשְׁלוֹת מֵחֻולְצוֹתֵיהֶם.
לְאַחַר דַּקּוֹת אֲרֻוכּוֹת שֶׁל שְׁתִיקָה הֵחֵלּוּ אַבְרָהָם וְאָבִיו לְדַבֵּר מְעַט. הַשְּׁנַיִים דִּיבְּרוּ כְּשֶׁלְּפֶתַע פָּנָה אַבְרָהָם לְאָבִיו בַּשְּׁאֵלָה: "הִנְּךָ כְּבָר מְבֻוגָּר מְאֹד. הַאִם יֵשׁ לְךָ הֶסְבֵּר מַדּוּעַ זָכִיתָ לְחַיִּים אֲרֻוכִּים, וְלִרְאוֹת שְׁלוֹשָׁה נְכָדִים מַקְסִימִים? הַאִם עָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה מְיֻוחָד כָּלְשֶׁהוּ שֶׁזָּכִיתָ לְכָךְ?"
אָבִיו הֻופְתַּע בִּמְעַט מֵהַשְּׁאֵלָה, אַךְ לְאַחַר כַּמָּה רִגְעֵי שְׁתִיקָה מְבִיכִים עָנָה: "אֵינִי יָכוֹל לַחֲשׁוֹב עַל מַעֲשֶׂה טוֹב כָּלְשֶׁהוּ שֶׁעָשִׂיתִי מִלְּבַד מַעֲשֶׂה אֶחָד. בְּמַהֲלַךְ הַמִּלְחָמָה, בְּאֶחָד הָאַקְצְיוֹת, מָצָאתִי שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים מִתְחַבְּאִים בַּכְּנֵסִיָּה. מִשּׁוּם מָה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַדּוּעַ, רִיחַמְתִּי עֲלֵיהֶם וְאִיפְשַׁרְתִּי לָהֶם לִבְרוֹחַ. אֵין לִי מֻושָּׂג מָה קָרָה לָהֶם, אַךְ אֲנִי לֹא הָרַגְתִּי אוֹתָם."
אַבְרָהָם שָׁמַע אֶת תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל אָבִיו, הִרְהֵר בִּדְבָרָיו וְעָנָה: "אוּלַי אַבָּא, אִם הָיִיתָ נוֹתֵן לְאַרְבָּעָה יְלָדִים לִבְרוֹחַ הָיִיתָ זוֹכֶה הַיּוֹם לְאַרְבָּעָה נְכָדִים מְתוּקִים..."
הַאִם אַבְרָהָם עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַנָּכוֹן בְּכָךְ שֶׁנָּסַע לְבַקֵּר אֶת אָבִיו? הַאִם הָיָה מְחֻויָּיב בְּכָךְ מִשּׁוּם כְּבוֹד אָבִיו?
תְּשׁוּבַת הַגָּאוֹן הָרַב אֲבִיגְדוֹר נֶבֶנְצָל שְׁלִיטָ"א:
גָּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר הוּא כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד, וְאָבִיו הַבִּיּוֹלוֹגִי אֵינוֹ אָבִיו מִבְּחִינָה הִלְכָתִית. וְאַף עַל פִּי כֵן כָּתַב הָרַמְבָּ"ם (מַמְרִים,ה, יא) שֶׁאָסוּר לַגֵּר לְקַלֵּל אֶת אָבִיו הַגּוֹי אוֹ לְבַזּוֹתוֹ אֶלָּא נוֹהֵג בּוֹ מִקְּצָת כָּבוֹד.
לְפִי זֶה בְּעִנְיָינֵנוּ, אַבְרָהָם לֹא הָיָה חַיָּיב לִיסּוֹעַ לִרְאוֹת אֶת אָבִיו מִשּׁוּם שֶׁזֶּה יוֹתֵר מִ'מִקְּצָת כָּבוֹד' שֶׁהוּא מְחֻויָּב בּוֹ. מִכָּל מָקוֹם רָאוּי הָיָה שֶׁיִּסַּע לְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְיִרְאֶה אוֹתוֹ מִשּׁוּם הַכָּרַת הַטּוֹב. זֹאת אַף עַל פִּי שֶׁאָבִיו הָיָה רָשָׁע גָּדוֹל, אַךְ אֵלָיו, לִבְנוֹ הוּא עָשָׂה טוֹב, הֵבִיא אוֹתוֹ לְעוֹלָם וּפִרְנֵס אוֹתוֹ. (וְאַף מֻותָּר הָיָה לוֹ לָצֵאת מֵהָאָרֶץ לְצוֹרֶךְ זֶה).
לְסִיכּוּם: טוֹב וְרָאוּי הָיָה שֶׁנָּסַע לְבַקֵּר אֶת אָבִיו הַנָּאצִי.
(הַסִּיפּוּר סֻופַּר עַל יְדֵי הָרַב ברל ויין שְׁלִיטָ"א שֶׁשָּׁמַע מֵאַבְרָהָם הָגָר, - וּמוּבָא בַּסֵּפֶר vintage wein)