הָאוֹרֵחַ שֶׁהִגִּיעַ בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה | הרב דניאל קירש | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
הלכות בין אדם לחברו

קטגוריה משנית

143

2 דק' קריאה

הַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעַת בֵּין הָעַרְבַּיִם. הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר נָטְתָה לִשְׁקֹעַ וּבְרַחֲבַת בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁל הַמּוֹשָׁב הַמְּרֻחָק הִתְאַסְּפוּ מְעַט יוֹתֵר מִמִּנְיַן גְּבָרִים לִתְפִלַּת מִנְחָה. בֵּין הַמִּתְפַּלְּלִים הָיָה גַּם דָּוִד, שֶׁחָזַר לִפְנֵי דַּקּוֹת אֲחָדוֹת מֵעֲבוֹדָתוֹ. בְּהַגִּיעוֹ לְמִלּוֹת הַתְּפִלָּה "וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת" הִפְלִיג בְּדִמְיוֹנוֹ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ. בְּדִיּוּק הַיּוֹם בִּנְסִיעָתוֹ הַבַּיְתָה שָׁמַע אֶת דְּרָשָׁתוֹ שֶׁל הָרַב שֶׁדִּבֵּר עַל מְסִירוּת נַפְשׁוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. הוּא הִמְשִׁיךְ לְהַרְהֵר מְעַט בִּדְבָרִים כְּשֶׁלְּפֶתַע שָׁמַע קוֹל מֵרָחוֹק. הוּא פָּתַח אֶת עֵינָיו קִמְעָא וְרָאָה בְּזָוִית עֵינוֹ אִישׁ מִסְתּוֹבֵב בָּרְחוֹב הַסָּמוּךְ. הוּא הִמְשִׁיךְ לַעֲקֹב אַחַר הָאִישׁ הַתִּמְהוֹנִי וְרָאָה אֶת פִּיו הַמְּמַלְמֵל דְּבַר מָה. כְּשֶׁהִטָּה אָזְנוֹ לִדְבָרָיו שָׁמַע אוֹתוֹ אוֹמֵר: "הַלְּוַאי שֶׁמִּישֶׁהוּ פֹּה שֶׁמִּתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת יַעֲזֹר לִי. נִגְמַר לִי הַדֶּלֶק בַּכְּנִיסָה פֹּה לַמּוֹשָׁב וַאֲנִי רָעֵב, הַלְּוַאי שֶׁיַּעַזְרוּ לִי!"
דָּוִד שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים וְלֹא יָכוֹל הָיָה לְהִתְאַפֵּק. הוּא יָדַע שֶׁזְּכוּת גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה נָפְלָה בְּחֶלְקוֹ וְהוּא כָּל כָּךְ רָצָה לְהִדָּמוֹת לְאַבְרָהָם אָבִינוּ. וְכָךְ, מַמָּשׁ בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה, הוּא סָגַר אֶת הַסִּדּוּר, עָקָר מִמְּקוֹמוֹ וּמִהֵר לְעֵבֶר הָאוֹרֵחַ הַתִּמְהוֹנִי שֶׁהוֹפִיעַ בְּשַׁעֲרֵי הַמּוֹשָׁב. מִיָּד הִזְמִינוּ לְבֵיתוֹ, הֵכִין לִכְבוֹדוֹ סְעוּדָה גְּדוֹלָה וּדְשֵׁנָה וְעָזַר לוֹ כְּכָל שֶׁהַלָּהּ בִּקֵּשׁ. לְבַסּוֹף צִיְּדוֹ בְּדֶלֶק לְרֶכֶב וּבְמַטְעַמִּים שֶׁיַּנְעִימוּ לוֹ אֶת נְסִיעָתוֹ לְבֵיתוֹ הַמְּרֻחָק.
לְמָחֳרָת, כְּשֶׁסִּפֵּר בְּהִתְלַהֲבוּת עַל מְאֹרְעוֹת הָאֶתְמוֹל לַחֲבֵרוֹ שִׁמְעוֹן, הִבִּיט בּוֹ שִׁמְעוֹן בְּמַבָּט תָּמֵהַּ: "מַדּוּעַ נִרְאֶה לְךָ שֶׁעָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה טוֹב? הֲרֵי עָצַרְתָּ בְּאֶמְצַע תְּפִלָּתְךָ??!" קָרָא. "וּמָה בְּכָךְ?" עָנָה דָּוִד "אֲנִי לָמַדְתִּי מִפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, פָּרָשַׁת וַיֵּרָא. מְסֻפָּר עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁה' בָּא לְבַקְּרוֹ בְּחָלָיו, וְאַבְרָהָם זָכָה לְקַבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה. כְּשֶׁרָאָה אַבְרָהָם אָבִינוּ אוֹרְחִים הַמַּגִּיעִים מֵרָחוֹק בִּקֵּשׁ מהקב"ה לְהַמְתִּין וְרָץ לְקַבְּלָם (רָשִׁ"י, יח, ג). אַף אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי מָה' שֶׁיַּמְתִּין וְרַצְתִּי לְהַכְנִיס אֶת הָאוֹרֵחַ הַמִּסְכֵּן הַזֶּה...." "אָז מָה, אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאַתָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ?" לִגְלֵג שִׁמְעוֹן. "חָלִילָה! אַךְ אֲנִי דָּבֵק בִּדְרָכָיו, בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁכָּתוּב שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת" הֵשִׁיב דָּוִד בְּנִימַת נִצָּחוֹן.
מָה דַּעְתְּכֶם? הַאִם נָהַג דָּוִד כַּשּׁוּרָה, כַּאֲשֶׁר עָצַר אֶת תְּפִלָּתוֹ בִּכְדֵי לִזְכּוֹת בְּמִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים?

תְּשׁוּבַת הַגָּאוֹן הָרַב אֲבִיגְדוֹר נֶבֶנְצָל שְׁלִיטָ"א:
אָסוּר הָיָה לְדָוִד לְהַפְסִיק בִּתְפִלָּתוֹ. מִי שֶׁעוֹסֵק בַּעֲבוֹדַת ה' אֵינוֹ עוֹזֵב בְּאֶמְצַע הָעֲבוֹדָה כְּדֵי לְעוֹבְדוֹ בַּמִּצְוָה אַחֶרֶת, כְּהַכְנָסַת אוֹרְחִים וְכַדּוֹמֶה.
אֲפִלּוּ לְמֶלֶךְ לֹא מַפְסִיקִים בְּאֶמְצַע תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה (אֶלָּא אִם כֵּן מְדֻבָּר בְּמֶלֶךְ גּוֹי וְיֵשׁ סַכָּנָה). אֲפִלּוּ אָדָם שֶׁכְּבָר עָסוּק בְּמִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים וּזְמַן הַתְּפִלָּה עוֹמֵד לַעֲבֹר, אִם הָאוֹרֵחַ לֹא יִפְגַּע, חַיָּב הַמְּאָרֵחַ לָלֶכֶת וּלְהִתְפַּלֵּל (אָמְנָם אִם הָאוֹרֵחַ יִפְגַּע – יֵשׁ לָדוּן).
אֵצֶל אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא הָיְתָה קַבָּלַת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה בְּגֶדֶר מִצְוָה וַעֲבוֹדַת ה', אֶלָּא בְּגֶדֶר שָׂכָר וּפְרָס שֶׁזָּכָה לוֹ, שֶׁה' נִגְלָה אֵלָיו וּבָא לְבַקְּרוֹ בְּחוֹלָיו. קַבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה זוֹ הָיְתָה "מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא", קַבָּלַת שָׂכָר, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְלָכֵן כְּשֶׁרָאָה אוֹרְחִים רָץ לִקְרָאתָם לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, וְהַשָּׂכָר יָכוֹל לְחַכּוֹת לְעוֹלָם הַבָּא.
(עַל פִּי סִפְרוֹ שֶׁל הָרַב: 'שִׂיחוֹת לְסֵפֶר בְּרֵאשִׁית' בַּעֲרִיכַת הָרַב יוֹסֵף אֵלִיָּהוּ, שִׂיחָה ט)