- מדורים
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
משיח שבתוך כל אחד מאיתנו
אמרו כל דור שאינו נבנה בימיו - מעלין עליו כאילו הוא החריבו
צום י"ז בתמוז וצום ט' באב אינם צומות היסטוריים בלבד, שהרי בימי בית שני לא צמו בהם למרות שהיו בהם אסונות לעם ישראל בשבירת הלוחות ובמעשה העגל. הגמרא אומרת שהצומות הללו תלויים במצב שלנו: "בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם, יִהְיֶה 'לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה'. יֵשׁ גְּזֵירָה – 'צוֹם', אֵין גְּזֵירָה וְאֵין שָׁלוֹם, רָצוּ - מִתְעַנִּין, רָצוּ - אֵין מִתְעַנִין" (ראש השנה יח ע"ב).
הסבירו המפרשים והשו"ע ששָׁלוֹם פירושו בית מקדש. הווי אומר שאנו צמים על כך שאין בית מקדש בימינו. זה מה שכתוב בתלמוד ירושלמי (יומא ה ע"א) "אמרו כל דור שאינו נבנה בימיו - מעלין עליו כאילו הוא החריבו". הרי שבידינו לבנות בית המקדש. ובניינו הוא במעשינו, שהרי אמרו חכמים שכאשר נחרב בית המקדש "נָפְקָא בַּת קָלָא וְאָמְרָה לֵיהּ עַמָּא קְטִילָא קְטַלְתְּ, הֵיכְלָא קַלְיָא קָלִית, קִמְחָא טְחִינָא טְחִינַת" (סנהדרין צו ע"ב). יצאה בת קול ואמרה לנבוכדנצר עַם הָרוּג הָרַגְתָּ. הֵיכַל שָׂרוּף שָׂרַפְתָּ. קֶמַח טָחוּן טָחַנְתָּ. שישראל במעשיהם הרגו ושרפו את ההיכל, ונבוכדנצר רק מימש את מה שהם ביצעו במעשיהם. מכאן משמע שמעשינו בונים או מחריבים בית מקדש. ותפקידנו הוא לבנותו בשלושת השבועות.
ניצוץ משיח שבכל דור
כתב רבנו חיים ויטאל בשם האר"י ז"ל שהבאת הגאולה היא בכוחנו ממש: "בכל דור ודור הקב"ה שולח ניצוץ משיח, כדי שאם נזכה - יגאלנו, ולהאיר לעולם אם יהיו צדיקים בתורתו, שלא יאבד העולם. או להחזיר לאותו הדור שהוא בו בתשובה ¬¬- אם יהיו רשעים וחטאים. ולקיום הברית ולסבול יסורים על עון הדור, ובחבורתו ירפא להם" (ספר הליקוטים ישעיה לח).
כשכל אחד יתקן ניצוץ משיח שבתוכו – יבוא המשיח האחד והמיוחד
ופירשו על פי מה שאמר הבעל שם טוב "שצריך כל אחד מישראל לתקן ולהכין חלק קומת משיח השייך לנשמתו, כנודע שאדם הוא ר"ת א'דם ד'וד מ'שיח, שקומתו של אדם הראשון היה מסוף העולם ועד סופו (חגיגה די"ב ע"א), שהיו כלולין בקומת אדם הראשון כל הנשמות של ישראל, ואחר כך על ידי החטא נתמעטה קומתו. וכמו כן יהיה משיח קומה שלימה מכל נשמות ישראל, כלולה מס' ריבוא, כמו שהיה קודם החטא של אדם הראשון, על כן צריך כל אחד מישראל, להכין חלק בחינת משיח השייך לחלק נשמתו, עד שיתוקן ותתכונן כל הקומה, ויהיה יחוד כללי בתמידייות במהרה בימינו" (מאור עינים פ' פינחס ד"ה במדרש).
ודבר זה רמזו הרמב"ם שכתב כי התורה ציוותה על המשיח בפסוק (דברים ל ג-ה) "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה וכו'. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ". ובאמת לא מוזכר כאן משיח כלל. אלא שהרמב"ם מדבר על ההתעוררות שיש בלבותיהם של ישראל לעלות לארץ ישראל, ולכבוש אותה ולנצח ולהצליח, שהכול בא מכוחו של משיח שבתוכנו שמעורר מבפנים את הנפש של כל אחד ואחד מאיתנו.
שכל אחד צריך לתקן חלק משיח השייך לנשמתו
והאריך על זה כמה וכמה פעמים הרבי מחב"ד ואמר שלומדים זאת מהפסוק "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל". ובפשטות כוונתו שהתעוררות המשיח מעוררת שבט שלם למחוץ פאתי מואב וכל בני שת. וכתב "שכל אחד צריך לתקן חלק משיח השייך לנשמתו, ולכן, כאשר אינו מתקן זאת, אזי חסר כביכול בענינו של משיח".
כך ראינו שדוד מקים מלכות בית דוד בתמיכה וברוח העוצמה המתגלה בכל עם ישראל, שבתחילה כל ישראל מפחדים מגוליית. "וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בִּרְאוֹתָם אֶת הָאִישׁ וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו וַיִּירְאוּ מְאֹד". אבל אחרי נצחונו של דוד אזרו כולם אומץ וגבורה גדולה ורדפו אחרי הפלשתים והכריעו אותם. "וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים עַד בּוֹאֲךָ גַיְא וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם וְעַד גַּת וְעַד עֶקְרוֹן" (שמואל א פרק יז נב). ואם חלילה היו נשארים ישראל בפחדם ובחולשתם אחרי נצחונו של דוד, לא היינו מנצחים את הפלישתים ולא היינו זוכים למלכות בית דוד ולבניין בית המקדש. הרי שמלכות בית דוד נבנית גם מהמלך וגם מכל אחד ואחד מאיתנו.
תיקון חטא העגל שהיה בי"ז בתמוז
הגמרא במסכת ברכות (לב ע"א) מתארת את הסנגוריה של משה רבנו על עם ישראל אחרי חטא העגל, שהיה כידוע בי"ז בתמוז. שם כתוב כי משה מסנגר על עם ישראל שחטא ואומר לה' כי הוא הסב אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית. "אַמְרֵי דְּבֵי רַבִּי יַנַאי, כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁאָמְרוּ דַּי, הוּא גָּרַם שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל".
הגמרא מביאה כמה דוגמאות להבין את התהליך. "אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא, מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיְתָה לוֹ פָּרָה כְּחוּשָׁה וּבַעֲלַת אֵיבָרִים, הֶאֱכִילָהּ כַּרְשִׁינִין וְהָיְתָה מְבַעֶטֶת בּוֹ, וְאָמַר לָהּ, מִי גָּרַם לִיךְ שֶׁתְּהֵא מְבַעֶטֶת בִּי? אֶלָּא כַּרְשִׁינִין שֶׁהֶאֱכַלְתִּיךְ!".
עוד מביאה הגמרא משל אחר "אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מָשָׁל לְאָדָם אֶחָד, שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן, הִרְחִיצוֹ וְסָכוֹ, וְהֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ, וְתָלָה לוֹ כִּיס עַל צַוָּארוֹ, וְהוֹשִׁיבוֹ עַל פֶּתַח שֶׁל זוֹנוֹת, מַה יַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ הַבֵּן שֶׁלֹּא יֶחֱטָא?" ומסכמת הגמרא: אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, מִנַּיִן שֶׁחָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוֹדָה לוֹ לְמֹשֶׁה? שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב) "וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל".
אם ה' הודה למשה שהוא אשם, למה ה' נתן להם כסף וזהב וכו', למה הוא נותן להם שפע גדול? והתשובה היא כי בלעדי השפע לא תשרה שכינה. "אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא עַל חָכָם, גִּבּוֹר, וְעָשִׁיר, וּבַעַל קוֹמָה" (שבת צב ע"א). ובמקום אחר אומרת הגמרא שחייבים ללמוד איך לא להתגאות מהחכמה מהגבורה ומהעושר. ולכן צריך גם ענווה. "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ, אֶלָּא עַל גִּבּוֹר, וְעָשִׁיר, וְחָכָם, וְעָנָיו, וְכֻלָּם (נלמדים) מִמֹּשֶׁה" (נדרים לח ע"א). וזה התיקון הגדול של סדום ועמורה שעתיד להיות בימות המשיח ורמוז בפרשה שלנו.
צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים
התורה מצווה צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים ולא צרור את המואבים. ואע"פ שהחטא בא בעיקר דרך בנות מואב "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב: וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן" (במדבר כה א). ומביא רש"י תשובה מהגמרא (בבא קמא לח ע"א) שאומרת כי בני ישראל לא צררו את המואבים כי ה' אומר למשה "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה", וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות? אלא נשא משה ק"ו בעצמו, אמר: ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב, אמרה תורה: צרור את המדינים והכיתם אותם, מואבים עצמן לא כל שכן! אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי, שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן, רות המואביה ונעמה העמונית".
מצאתי דוד עבדי בסדום
ברור שיש מעלה גדולה ברות המואבייה ובנעמה העמונית, שבזכותן עמון ומואב ניצלים ממוות למרות שיש להם חטאים גדולים יותר ממדיין. ומה מעלתן? שהן מולידות את מלכות בית דוד, וממנה צומח מלך המשיח. כך דרשו על הפסוק "קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות" – שתי מציאות רות המואבייה ונעמה העמונית. מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום (רבה בראשית מא ד. ילקוט שמעוני בראשית - פרק יג - רמז ע). ועדיין צריך להבין למה דוד המלך צריך להיוולד בסדום דווקא?
סדום – גן עדן מקום המלכת ה'
מסתבר שבסדום יש עוצמה גדולה מאוד כגן ה', גן עדן. כך אומר הפסוק על סדום שהיא "כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר". רק התנהגות תושביה הפכה אותה למקום של קללה גדולה.
ולא עוד אלא שהיא, מקום המלכת ה' בעולם כשתושבי סדום היו משועבדים לארבעת המלכים, לא זחה דעתם כל כך והם שותפים בהמלכת אברהם בעמק שווה הוא עמק סדום על כל העולם. "ג' שמות נקראו לו עֵמֶק הַשִּׂדִּים, עֵמֶק שָׁוֵה וְעֵמֶק סֻכּוֹת".
כך למדו חכמינו מהפסוק "וַיֵּצֵ֣א מֶֽלֶךְ־סְדֹם֘ לִקְרָאתוֹ֒ אַחֲרֵ֣י שׁוּב֗וֹ מֵֽהַכּוֹת֙ אֶת־כְּדָרְלָעֹ֔מֶר וְאֶת־הַמְּלָכִ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ אֶל־ עֵ֣מֶק שָׁוֵ֔ה ה֖וּא עֵ֥מֶק הַמֶּֽלֶךְ" (בראשית פרק יד, יז-יח) "עמק שהושוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא אלהים ולקצין".
המלכת ה' רק כשיש ענווה של אברהם אבינו
ובמדרש למדנו שבתחילה ממליכים כל העמים את אברהם לאלוה עליהם, ואברהם מפנה את הערצתם אל מלכו של עולם. "רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן שֶׁשָּׁם הִשְׁווּ כֹּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְקִצְּצוּ אֲרָזִים וְעָשׂוּ לוֹ בִּימָה גְּדוֹלָה וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ לְמַעְלָה מִמֶּנָּה וְהָיוּ מְקַלְּסִין לְפָנָיו וְאוֹמְרִים שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ. אָמְרוּ לוֹ מֶלֶךְ אֶת עָלֵינוּ, נְשִׂיא אֶת עָלֵינוּ, אֱלוֹהַּ אֶת עָלֵינוּ. אָמַר לָהֶם: אַל יֶחְסַר הָעוֹלָם מַלְכּוֹ, וְאַל יֶחְסַר הָעוֹלָם אלֹהוֹ" (מדרש רבה בראשית פרשה מב פסקה ה).
הטוב של סדום הפך אותה לחורבה
אחרי שאנשי סדום משתחררים מהעול של ארבעת המלכים זחה דעתם והרשיעו עד למאוד. במקום להודות לה' על החסד הגדול שבא להם דרך אברהם, הם בועטים מרוב טובה וכופרים ועושים כל עוול. "הִנֵּה־זֶ֣ה הָיָ֔ה עֲוֹ֖ן סְדֹ֣ם אֲחוֹתֵ֑ךְ גָּא֨וֹן שִׂבְעַת־לֶ֜חֶם וְשַׁלְוַ֣ת הַשְׁקֵ֗ט הָ֤יָה לָהּ֙ וְלִבְנוֹתֶ֔יהָ וְיַד־ עָנִ֥י וְאֶבְי֖וֹן לֹ֥א הֶחֱזִֽיקָה: וַֽתִּגְבְּהֶ֔ינָה וַתַּעֲשֶׂ֥ינָה תוֹעֵבָ֖ה לְפָנָ֑י וָאָסִ֥יר אֶתְהֶ֖ן כַּאֲשֶׁ֥ר רָאִֽיתִי" (יחזקאל טז מט-נ).
ובגמרא: תנו רבנן: אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא, על הטובה כתוב 'אֶ֗רֶץ מִמֶּ֥נָּה יֵֽצֵא־לָ֑חֶם וְ֝תַחְתֶּ֗יהָ נֶהְפַּ֥ךְ כְּמוֹ־אֵֽשׁ: מְקוֹם־סַפִּ֥יר אֲבָנֶ֑יהָ וְעַפְרֹ֖ת זָהָ֣ב לֽוֹ' וכו' אמרו בני סדום אם יש שפע כזה למה לנו עוברי דרכים שיבוא לקבץ מאיתנו נדבות. יותר טוב לחוקק חוקים שירחיקו מאיתנו את כולם וכך נהנה משפע לבדנו (סנהדרין קט ע"א).
וכיוון שהפשע בא בגלל השפע הגדול, אי אפשר להסתפק בהריגת אנשי סדום והבאת אנשים אחרים במקומם, שלא יחטאו כמותן. צריך להחריב את המקום היפה הזה שאף אחד לא יכול להכיל את רוב טובו. שלא יגרום המקום לאנשים אחרים להרשיע כדוגמת אנשי סדום.
מלכות אשור מגורשת מגן עדן מרוב גאווה
הנביא יחזקאל שמדבר על קלקול אנשי סדום מראה לנו שיש עוד כמה מלכויות שקלקלו כמותם מרוב טוב ושפע. הראשונה שבהן היא אשור. "הִנֵּ֨ה אַשּׁ֜וּר אֶ֣רֶז בַּלְּבָנ֗וֹן יְפֵ֥ה עָנָ֛ף וְחֹ֥רֶשׁ, מֵצַ֖ל וּגְבַ֣הּ קוֹמָ֑ה, וּבֵ֣ין עֲבֹתִ֔ים הָיְתָ֖ה צַמַּרְתּֽוֹ". המקום של אשור הוא גן האלוקים. "אֲרָזִ֣ים לֹֽא־עֲמָמֻהוּ֘ בְּגַן־אֱלֹהִים֒ בְּרוֹשִׁ֗ים לֹ֤א דָמוּ֙ אֶל־סְעַפֹּתָ֔יו וְעַרְמֹנִ֥ים לֹֽא־הָי֖וּ כְּפֹֽארֹתָ֑יו כָּל־ עֵץ֙ בְּגַן־אֱלֹהִ֔ים לֹא־דָמָ֥ה אֵלָ֖יו בְּיָפְיֽוֹ". גן האלוקים הזה הוא גן עדן "יָפֶ֣ה עֲשִׂיתִ֔יו בְּרֹ֖ב דָּֽלִיּוֹתָ֑יו וַיְקַנְאֻ֙הוּ֙ כָּל־עֲצֵי־עֵ֔דֶן אֲשֶׁ֖ר בְּגַ֥ן הָאֱלֹהִֽים".
השהות בגן האלוקים הזה גרמה לאשור גאווה גדולה. חטאים וגירוש. ממש כמו אדם הראשון "לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲ-דֹנָ֣י ה֔' יַ֕עַן אֲשֶׁ֥ר גָּבַ֖הְתָּ בְּקוֹמָ֑ה וַיִּתֵּ֤ן צַמַּרְתּוֹ֙ אֶל־בֵּ֣ין עֲבוֹתִ֔ים וְרָ֥ם לְבָב֖וֹ בְּגָבְהֽוֹ: וְאֶ֨תְּנֵ֔הוּ בְּיַ֖ד אֵ֣יל גּוֹיִ֑ם עָשׂ֤וֹ יַֽעֲשֶׂה֙ ל֔וֹ כְּרִשְׁע֖וֹ גֵּרַשְׁתִּֽהוּ" (יחזקאל לא).
מלכות מצרים מגורשת מגן עדן מרוב גאווה
כך משווה יחזקאל גם את חטאה של מצרים לחטא אדם הראשון שגורש מגן עֲצֵי־עֵ֔דֶן. "מִקּ֤וֹל מַפַּלְתּוֹ֙ הִרְעַ֣שְׁתִּי גוֹיִ֔ם בְּהוֹרִדִ֥י אֹת֛וֹ שְׁא֖וֹלָה אֶת־י֣וֹרְדֵי ב֑וֹר וַיִּנָּ֨חֲמ֜וּ בְּאֶ֤רֶץ תַּחְתִּית֙ כָּל־ עֲצֵי־עֵ֔דֶן מִבְחַ֥ר וְטוֹב־לְבָנ֖וֹן כָּל־שֹׁ֥תֵי מָֽיִם: גַּם־הֵ֗ם אִתּ֛וֹ יָרְד֥וּ שְׁא֖וֹלָה אֶל־חַללֵי־חָ֑רֶב וּזְרֹע֛וֹ יָשְׁב֥וּ בְצִלּ֖וֹ בְּת֥וֹךְ גּוֹיִֽם".
עצי גן עדן אלו הורידו את פַרְעֹה֙ וְכָל־הֲמוֹנ֔וֹ מגדולתו אל ארץ תחתיות "אֶל־מִ֨י דָמִ֥יתָ כָּ֛כָה בְּכָב֥וֹד וּבְגֹ֖דֶל בַּעֲצֵי־עֵ֑דֶן וְהוּרַדְתָּ֙ אֶת־עֲצֵי־עֵ֜דֶן אֶל־אֶ֣רֶץ תַּחְתִּ֗ית בְּת֨וֹךְ עֲרֵלִ֤ים תִּשְׁכַּב֙ אֶת־חַלְלֵי־חֶ֔רֶב ה֤וּא פַרְעֹה֙ וְכָל־הֲמוֹנ֔וֹ נְאֻ֖ם אֲ-דֹנָ֥י הֽ'".
גירוש צֹר מגן עדן מרוב גאווה
הנביא יחזקאל מספר על מלך צור שמתגאה מרוב טובה וחושב את עצמו אלוהים. "בֶּן־אָדָ֡ם אֱמֹר֩ לִנְגִ֨יד צֹ֜ר כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲ-דֹנָ֣י ה֗' יַ֣עַן גָּבַ֤הּ לִבְּךָ֙ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣ל אָ֔נִי מוֹשַׁ֧ב אֱלֹהִ֛ים יָשַׁ֖בְתִּי בְּלֵ֣ב יַמִּ֑ים וְאַתָּ֤ה אָדָם֙ וְֽלֹא־אֵ֔ל וַתִּתֵּ֥ן לִבְּךָ֖ כְּלֵ֥ב אֱלֹהִֽים".
חטא זה שווה לחטא הנחש שאמר לחוה "והייתם כאלוקים" ולכן הוא "מגורש" מגן עדן כמו אדם וחוה. "בְּעֵ֨דֶן גַּן־אֱלֹהִ֜ים הָיִ֗יתָ" וכו' וטעית "בְּרֹ֣ב רְכֻלָּתְךָ֗ מָל֧וּ תוֹכְךָ֛ חָמָ֖ס וַֽתֶּחֱטָ֑א וָאֲחַלֶּלְךָ֩ מֵהַ֨ר אֱלֹהִ֤ים וָֽאַבֶּדְךָ֙ כְּר֣וּב הַסֹּכֵ֔ךְ מִתּ֖וֹךְ אַבְנֵי־ אֵֽשׁ".
גם ישראל מגורשים מגן עדן בגלל חטאיהם
דבר דומה קורה לעם ישראל שקיבל שפע גדול. "יַרְכִּבֵ֙הוּ֙ עַל־במותי בָּ֣מֳתֵי אָ֔רֶץ וַיֹּאכַ֖ל תְּנוּבֹ֣ת שָׂדָ֑י וַיֵּנִקֵ֤הֽוּ דְבַשׁ֙ מִסֶּ֔לַע וְשֶׁ֖מֶן מֵחַלְמִ֥ישׁ צֽוּר: חֶמְאַ֨ת בָּקָ֜ר וַחֲלֵ֣ב צֹ֗אן עִם־חֵ֨לֶב כָּרִ֜ים וְאֵילִ֤ים בְּנֵֽי־בָשָׁן֙ וְעַתּוּדִ֔ים עִם־חֵ֖לֶב כִּלְי֣וֹת חִטָּ֑ה וְדַם־עֵנָ֖ב תִּשְׁתֶּה־חָֽמֶר".
מרוב שפע חוטא ישראל "וַיִּשְׁמַ֤ן יְשֻׁרוּן֙ וַיִּבְעָ֔ט שָׁמַ֖נְתָּ עָבִ֣יתָ כָּשִׂ֑יתָ וַיִּטֹּשׁ֙ אֱל֣וֹהַּ עָשָׂ֔הוּ וַיְנַבֵּ֖ל צ֥וּר יְשֻׁעָתֽוֹ" (דברים לב). על כן הוא נענש וארצו הופכת להיות כמו סדום ועמורה "גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוִֹים אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ" (דברים כט).
כך ממשיל ישעיהו את ישראל לסדום ועמורה, "כמעט לסדום הינו לעמורה דמינו" (א ט-י. ג ט). ובירמיה (כג, יד-טו) "הָֽיוּ־לִ֤י כֻלָּם֙ כִּסְדֹ֔ם וְיֹשְׁבֶ֖יהָ כַּעֲמֹרָֽה: ובאיכה "וַיִּגְדַּל֙ עֲוֹ֣ן בַּת־עַמִּ֔י מֵֽחַטַּ֖את סְדֹ֑ם הַֽהֲפוּכָ֣ה כְמוֹ־רָ֔גַע וְלֹא־חָ֥לוּ בָ֖הּ יָדָֽיִם" (איכה ד ו) וביחזקאל (טז יד) ובעמוס (ד יא).
כל החוטאים בין ארבעת נהרות גן עדן
כל הממלכות שנפלו מרוב טובה נמצאות בין ארבעת הנהרות היוצאים מגן עדן. "וְנָהָר֙ יֹצֵ֣א מֵעֵ֔דֶן לְהַשְׁק֖וֹת אֶת־הַגָּ֑ן וּמִשָּׁם֙ יִפָּרֵ֔ד וְהָיָ֖ה לְאַרְבָּעָ֥ה רָאשִֽׁים: שֵׁ֥ם הָֽאֶחָ֖ד פִּישׁ֑וֹן ה֣וּא הַסֹּבֵ֗ב אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ הַֽחֲוִילָ֔ה אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הַזָּהָֽב: וּֽזֲהַ֛ב הָאָ֥רֶץ הַהִ֖וא ט֑וֹב שָׁ֥ם הַבְּדֹ֖לַח וְאֶ֥בֶן הַשֹּֽׁהַם". ופירש רש"י שהוא הנילוס שמשקה את מצרים.
"וְשֵֽׁם־הַנָּהָ֥ר הַשֵּׁנִ֖י גִּיח֑וֹן ה֣וּא הַסּוֹבֵ֔ב אֵ֖ת כָּל־אֶ֥רֶץ כּֽוּשׁ", והסבירו חכמים שהגיחון מתחיל בירושלים. "וְשֵׁ֨ם הַנָּהָ֤ר הַשְּׁלִישִׁי֙ חִדֶּ֔קֶל ה֥וּא הַֽהֹלֵ֖ךְ קִדְמַ֣ת אַשּׁ֑וּר וְהַנָּהָ֥ר הָֽרְבִיעִ֖י ה֥וּא פְרָֽת" (בראשית פרק ב, י-טו). צור ואשור סמוכות לנהרות הללו והן נהנות משפע גן עדן ומרוב טובה חוטאות בחטא הנחש וחושבות בליבן "והייתם כאלוהים".
השיבה של ירושלים ביחד עם השיבה של סדום
וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבִ֣יתְהֶן
בימות המשיח האדם מכיר את מקומו האמיתי, וזוכה להיות בגן עדן בלי להתגאות בליבו. "עֵינֵי גַּבְהוּת אָדָם שָׁפֵל וְשַׁח רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא" (ישעיה ב יא). אדם מקבל שפע ולא חושב את עצמו לאלוהים.
בימות המשיח אפשר להחזיר את סדום לקדמותה, אפשר להחזיר את ירושלים לקדמותה. אפשר להעניק לאדם שפע בלי לחשוש. כן אומר הנביא יחזקאל: "וַאֲחוֹתַ֗יִךְ סְדֹ֤ם וּבְנוֹתֶ֙יהָ֙ תָּשֹׁ֣בְןָ לְקַדְמָתָ֔ן וְשֹֽׁמְרוֹן֙ וּבְנוֹתֶ֔יהָ תָּשֹׁ֖בְןָ לְקַדְמָתָ֑ן וְאַתְּ֙ וּבְנוֹתַ֔יִךְ תְּשֻׁבֶ֖ינָה לְקַדְמַתְכֶֽן" (טז נה). ולא עוד, אלא שהתיקון שלהן יהיה ביחד "וְשַׁבְתִּי֙ אֶת־שְׁבִ֣יתְהֶ֔ן אֶת־שְׁב֤וּת סְדֹם֙ וּבְנוֹתֶ֔יהָ וְאֶת־שְׁב֥וּת שֹׁמְר֖וֹן וּבְנוֹתֶ֑יהָ וּשְׁב֥וּת שְׁבִיתַ֖יִךְ בְּתוֹכָֽהְנָה" (יחזקאל טז נג).
כל המקיים סוכה הקב"ה נותן לו חלק בסוכתה של סדום
כך אמרו דרשו חכמינו על הפסוק בתהילים (ס ח) "אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד". ואמרו "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב (ישעיה ד ו) כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה אף הקב"ה נותן לו חלק לעתיד לבא בסוכתה של סדום". שהיא הסוכה שכל העולם עולה אליה לרגל. סוכה שגורמת לכל העולם לדעת להכיל את השפע. ומי שלא יעלה – לא יקבל שפע.
כך כותב הנביא זכריה "וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת: וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם" (זכריה יד טז).
סוכת סדום – סוכת השפע
ומהי סוכתה של סדום? אמרו חכמינו במדרש "ומהו "אלהים דבר בקדשו"? א"ר יהושע בר נחמיה: זה אבינו אברהם ע"ה. "אעלוזה" - וכשאעלוזה כשהופיע מלכותו בעולם. "אחלקה שכם" - אני מחלק אותה שבטים שכמים לבניך. ומהו "ועמק סוכות אמדד" זו סוכתה של סדום שהיתה מסוככת שבעה אילנות שהיו מסוככים זו על גב זו וזו על גב זו. גפן תאנה ורמון, ופרסק ושקדים תמול ואגוז ספק ואגא, ותמרים על גביהן" (פסיקתא דרב כהנא נספחים אות ב. ילקוט שמעוני תורה פרשת אמור רמז תרנג).
ישראל חוזרת לגן עדן
וזה מה שנאמר (ישעיה נא) בנבואת הגאולה כי נחזור למציאות של גן עדן. "כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה". וכן אומר הנביא יחזקאל "כּה אָמַר אֲ-דנָי ה' בְּיום טַהֲרִי אֶתְכֶם מִכּל עֲונותֵיכֶם וְהושבְתִּי אֶת הֶעָרִים וְנִבְנוּ הֶחֳרָבות. וְהָאָרֶץ הַנְּשמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשר הָיְתָה שמָמָה לְעֵינֵי כָּל עובֵר. וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשמָּה הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבות וְהַנְשמּות וְהַנֶּהֱרָסות בְּצוּרות יָשבוּ" (יחזקאל ל"ו, לג-לה).
חוזרים לסדום – להמליך את ה' על כל העולם
החזרה של ישראל לסדום היא חזרה למלכות דוד, שהיא מלכות של ענווה. מלכות שבה אנחנו יודעים שהכול שלו. "וְכִי מִי אֲנִי וּמִי עַמִּי כִּי נַעְצֹר כֹּחַ לְהִתְנַדֵּב כָּזֹאת כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ" (דברי הימים א, כט יד). גם הגבורה של אברהם היא גבורת ה'. "כִּי בְכָה אָרוּץ גְּדוּד בֵּאלֹהַי אֲדַלֶּג שׁוּר" (שמואל ב פרק כב ל).
וכשממליכים את דוד הוא ממליך את ה'. "וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ תַּחַת דָּוִיד אָבִיו וַיַּצְלַח וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים א, כט כג). וכשממליכים אותו הוא מבקש מהם להודות לאלוקים. "אַל יֶחְסַר הָעוֹלָם מַלְכּוֹ, וְאַל יֶחְסַר הָעוֹלָם אלֹהוֹ".
רמז בנו"ן סופית
תָּשֹׁ֖בְןָ לְקַדְמָתָן
רמז נפלא למהפך שעובר העולם ויודע להכיל את השפע בלי להתבלבל נמצא בספר יחזקאל. שם מתאר יחזקאל את תהליך חזרתן בתשובה של סדום ובנותיה העשירות, הלא הן מואב ועמון, והרמז נמצא בצורת האותיות.
בכל התורה, הנביאים והכתובים יש 41 פעמים בהן מופיעה נו"ן סופית מנוקדת בקמץ. ברוב המקרים מדובר במקרה של ירידה גדולה שעולה למלכות, ותשע מהן מופיעות בפרשייה זו של בנות מואב וסדום שיורדים מהמלכות וחוזרים לגדלותם.
הפעם הראשונה שבה מופיע האות הנדירה הזו היא עם בנות לוט שהרות מאביהן. שם כתוב "וַתַּשְׁקֶ֧יןָ אֶת־אֲבִיהֶ֛ן יַ֖יִן בַּלַּ֣יְלָה ה֑וּא וַתָּבֹ֤א הַבְּכִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב אֶת־אָבִ֔יהָ וְלֹֽא־יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקוּמָֽהּ: וַֽיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַתֹּ֤אמֶר הַבְּכִירָה֙ אֶל־הַצְּעִירָ֔ה הֵן־שָׁכַ֥בְתִּי אֶ֖מֶשׁ אֶת־אָבִ֑י נַשְׁקֶ֨נּוּ יַ֜יִן גַּ֣ם־הַלַּ֗יְלָה וּבֹ֙אִי֙ שִׁכְבִ֣י עִמּ֔וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵאָבִ֖ינוּ זָֽרַע: וַתַּשְׁקֶ֜יןָ גַּ֣ם בַּלַּ֧יְלָה הַה֛וּא אֶת־אֲבִיהֶ֖ן יָ֑יִן וַתָּ֤קָם הַצְּעִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב עִמּ֔וֹ וְלֹֽא־יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקֻמָֽהּ: וַֽתַּהֲרֶ֛יןָ שְׁתֵּ֥י בְנֽוֹת־ל֖וֹט מֵאֲבִיהֶֽן" (בראשית פרק יט, לג-לז).
הפעם השנייה שבה מופיעה האות הנדירה הזו היא בפרשת בלק שבה נופלות בנות מואב ומפילות את בני ישראל. "וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בַּשִּׁטִּ֑ים וַיָּ֣חֶל הָעָ֔ם לִזְנ֖וֹת אֶל־בְּנ֥וֹת מוֹאָֽב: וַתקְרֶ֣אןָ לָעָ֔ם לְזִבְחֵ֖י אֱלֹהֵיהֶ֑ן וַיֹּ֣אכַל הָעָ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לֵֽאלֹהֵיהֶֽן" (במדבר פרק כה, א-ג).
הפעם השלישית היא במגילת רות והיא מרמזת שכל הקשר עם בנות מואב בא בשביל מלכות בית דוד. "יִתֵּ֤ן ה֙' לָכֶ֔ם וּמְצֶ֣אןָ מְנוּחָ֔ה אִשָּׁ֖ה בֵּ֣ית אִישָׁ֑הּ וַתִּשַּׁ֣ק לָהֶ֔ן וַתִּשֶּׂ֥אנָה קוֹלָ֖ן וַתִּבְכֶּֽינָה" (רות פרק א, יב). וכן "שֹׁ֤בְנָה בְנֹתַי֙ לֵ֔כְןָ כִּ֥י זָקַ֖נְתִּי מִהְי֣וֹת לְאִ֑ישׁ כִּ֤י אָמַ֙רְתִּי֙ יֶשׁ־לִ֣י תִקְוָ֔ה גַּ֣ם הָיִ֤יתִי הַלַּ֙יְלָה֙ לְאִ֔ישׁ וְגַ֖ם יָלַ֥דְתִּי בָנִֽים". וכן "וַתֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ן אַל־תִּקְרֶ֥אנָה לִ֖י נָעֳמִ֑י קְרֶ֤אןָ לִי֙ מָרָ֔א כִּי־הֵמַ֥ר שַׁדַּ֛י לִ֖י מְאֹֽד".
והפעם הרביעית בפרק ט"ז ביחזקאל, שמתארת את הכנת ישראל בשפע רב למלוכה ואת הסכנה שבשפע הזה. "וָאֶתֵּ֥ן נֶ֙זֶם֙ עַל־אַפֵּ֔ךְ וַעֲגִילִ֖ים עַל־אָזְנָ֑יִךְ וַעֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת בְּרֹאשֵֽׁךְ: וַתַּעְדִּ֞י זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ֙ שֵׁ֤שׁ וָמֶ֙שִׁי֙ וְרִקְמָ֔ה סֹ֧לֶת וּדְבַ֛שׁ וָשֶׁ֖מֶן אָכָ֑לְתְּ וַתִּ֙יפִי֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וַֽתִּצְלְחִ֖י לִמְלוּכָֽה" (יחזקאל טז, יב-יד).
ירושלים נופלת מרוב שפע למדרגת סדום ואף גרוע יותר. "חַי־אָ֗נִי נְאֻם֙ אֲ-דֹנָ֣י ה֔' אִם־עָֽשְׂתָה֙ סְדֹ֣ם אֲחוֹתֵ֔ךְ הִ֖יא וּבְנוֹתֶ֑יהָ כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔ית אַ֖תְּ וּבְנוֹתָֽיִךְ" (שם מח). הנפילה הזו היא זמנית, כי לא יודעים להכיל את השפע. בימות המשיח נלמד להכיל את השפע והוא לא יחטיא אותנו. גם סדום וגם שומרון וגם ירושלים ילמדו. "וַאֲחוֹתַ֗יִךְ סְדֹ֤ם וּבְנוֹתֶ֙יהָ֙ תָּשֹׁ֣בְןָ לְקַדְמָתָ֔ן וְשֹֽׁמְרוֹן֙ וּבְנוֹתֶ֔יהָ תָּשֹׁ֖בְןָ לְקַדְמָתָ֑ן וְאַתְּ֙ וּבְנוֹתַ֔יִךְ תְּשֻׁבֶ֖ינָה לְקַדְמַתְכֶֽן" (שם נה). וזה ממש פלא מפליא לראות איך התנ"ך משתמש באות הנדירה הזאת כדי לחבר את כל סיפור בנות מואב לסיפור אחד מימי לוט עד ימות המשיח.
עוֹמְדִין בְּמוּמָן וּמִתְרַפְּאִין
בגמרא הקשה ריש לקיש איך יקומו בני ישראל בתחיית המתים, הלוא היא הגאולה וקיבוץ גלויות (רש"י סנהדרין צב ע"ב). האם מי שהיה בעל מום יקום עם מומו, או שיקום בריא? בפסוק אחד כתוב שיקומו עם המום. "רֵישׁ לָקִישׁ רָמֵי כְּתִיב "בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו" ובפסוק אחר כתוב שהם יתרפאו "וּכְתִיב "אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם כִּי נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה". "הָא כֵיצַד? עוֹמְדִין בְּמוּמָן וּמִתְרַפְּאִין" (סנהדרין לב).
ושמעתי בשם הרה"ג צבי טאו שליט"א שהסביר כי בתחיית האומה חוזרים גם כל הקלקולים הרוחניים שהיו בעבר, ובזכות אווירה דארץ ישראל והמים הטהורים שה' זורק עלינו הם נרפאים. ומכאן נבין למה חוצפא יסגי בעקבתא דמשיחא. ולמה כל כך הרבה קלקולים רוחניים יש בדורות הללו, שאנחנו יכולים וצריכים לתקנם.
שהרי בזמן אברהם אבינו לא היו עשרה צדיקים שיכולים לתקן את חטאיה של סדום ולכן היא נחרבה. אבל בימינו יש יותר ויותר מעשרה צדיקים שיכולים לתקן את חטאיה של סדום ועמורה ולכן היא חוזרת עם כל חטאיה ונתקנת על ידי הצדיקים.
במאמר מוסגר נאמר כי אולי זה הסיפור של כל מצעדי הגאווה בימינו שחוזרים לחטוא בעוון חמור זה ולחוקק ממנו חוק כמו שהיה בסדום. הנחמה היא מה שאמרו חכמים וּמִתְרַפְּאִין. שבכוח העת הזו ובכוחנו לתקן את החטאים הללו, שבתיקונם נזכה להחזיר את המלכות לעמנו.
התיקון הזה הוא הכרחי. אין אפשרות אחרת, אנחנו חייבים ללמוד לקבל עושר ולא לחזור לקלקולי סדום. לא להתגאות, לא לקלקל, לא להתנשא. לדעת להחזיק יד עני ואביון. אמן ואמן.
סיפור
ינון ואליה אני שולח
בביקור הראשון שלי אצל הרב מרדכי אליהו זצ"ל, אשתי הייתה בהריון וכבר ידענו שיש לנו בן. אשתי ביקשה שאשאל את הרב האם לקרוא לו אדיר או אביר. לאחר תפילת מנחה שאלתי את הרב האם לקרוא אדיר או אביר, והוא השיב: ינון אליה בשעתה. התור היה ארוך, ולא היה לי נעים לעכב, לכן המשכתי קדימה על אף שהתשובה לא הייתה מובנת לי דיה. בבית שאלה אשתי מה הרב אמר, והשבתי לה שהוא אמר: ינון אליה בשעתה.
בערב תשעה באב הלכתי להתפלל בכותל המערבי, וכאשר חזרתי הביתה ראיתי את האורות בבית דולקים וסיפרו לי שאשתי הלכה ללדת. בננו נולד בתשעה באב ב-05:40 לפנות בוקר. ינון אליה זהו שמו של משיח, ואז הבנו מדוע הרב ביקש שנקרא לו כך. אך עדיין לא הייתה לי ברורה המילה "בשעתה".
לפני כשנתיים התארח אצלנו הרב שלנו בסעודת שבת וסיפרתי לו את הסיפור עם הרב אליהו. האיר את עיניי אותו רב: הרב אליהו אמר ינון אליה בשעתה, "בשעתה" אלו אותן אותיות של "בתשעה", והכוונה כמובן ליום תשעה באב. ואכן הוא נולד ביום זה.
תשובה כהלכה
כמה לקמע. ברדיו מפרסמים קמעות לשמירה והצלחה במחיר של 2,000 שקלים. האם זה מועיל? המחיר נראה לי מוגזם.
אל תשלם אפילו לא שקל אחד על הקמעות הללו. הם לא שווים את הנייר שעליו הם מודפסים. כל אלה שמוכרים קמעות עושים מהתורה ומהקדושה כלי להרוויח כסף קל על חשבון האמונה של אנשים אוהבי ה'. אבי מורי הרב זצוק"ל לימד אותנו שהקמע הכי טוב זה המזוזה שעל הדלת. והיא עוזרת יותר מכל קמע שמפרסמים ברדיו. עוד היה אומר אבי מורי זצוק"ל כי כל דבר שהשתמשו בו למצווה הוא קמע גדול וטוב. לכן אפשר להדליק נרות שבת או חנוכה בשמן זית, ובמוצאי שבת למרוח מעט על הגוף, וזה בדוק ומנוסה להרבה דברים.
כך אפשר לשתות מהיין של הקידוש או מהמים שמזגו ליין של הקידוש וכך להשתמש באתרוג או בערבה של סוכות. וכן על זה הדרך.
צם בסרט. מה עדיף לעשות בצום, לישון או לראות סרטים?
בצום, הכי טוב לקרוא על החורבן. ללמוד על הסיבות לחורבן. אפשר ללמוד פרקים בתנ"ך בספר מלכים או בספרים ישעיהו וירמיהו. ואם קשה, אפשר לישון. בוודאי זה עדיף מכל דבר שמסיח את דעת. סרט הוא ההפך ממטרת הצום. כשאתה רואה סרט אתה מקבל הרבה מסרים סמויים, וזו הגאונות של התסריטאים, הבמאים והמפיקים. מסרים רבים סמויים שהעין שלך קולטת, והמוח שלך קולט משילוב של מוזיקה ולבוש ואור וצילום וזווית צילום ועוד אלפי פרטים קטנים שהמומחים יודעים להשתמש בהם, ורובם ככולם הם מסרים נגד דרכה של תורה שמושכים את הלב ומסיטים אותו ממטרתו.
פרשת ויחי תשפ"ה – חשיבותו של עזרא הסופר
הרב שמואל אליהו | ז' טבת תשפ"ה
חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים
הרב שמואל אליהו | ניסן תש"ע
פרשת וארא תשפ"ה - ייסורי הגאולה
הרב שמואל אליהו | כ"א טבת תשפ"ה
וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ
פרשת שמות תשע"ח
הרב שמואל אליהו | י"ד טבת תשע"ח
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
כיצד מתחזקים באהבת ישראל?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
איך ללמוד גמרא?
מה הם קטניות ומי הם אוכלי קטניות?
מהי אמונה?
במה נעבוד כשהבינה המלאכותית תחליף את כולנו?
הלכות שטיפת כלים בשבת
למה משווים את העצים לצדיקים?
איך נראית נקמה יהודית?
משפט ציבורי תורני
הרב עדו רכניץ | כ"ז אדר תשפ"ה
כבוד ישראל אצל הרצי"ה
אזכרה לרצי"ה קוק בישיבת בית אל תשפ"ה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"ג אדר תשפ"ה
עניין הידור מצות ליל הסדר
הרב אליעזר מלמד
