כשהאקדמיה תהפוך לישיבה! | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
ויגש

קטגוריה משנית

404

3 דק' קריאה

אחד ממכרי למד מספר שנים בישיבה, ובשלב מסויים משפחתו גדלה, והגיע זמנו לצאת ולפרנס את משפחתו. שוחחתי עימו על אפיקים שונים של תעסוקה, והוא חלק איתי את חששותיו מכך שעם יציאתו מעולמה של תורה, הוא ירד אט אט ממעלותיו הרוחניות, וישקע בעולם של חולין.
כדי להמחיש את חששותיו, הוא אף סיפר לי שבמחלקת ישיבות ההסדר בה שירת, הרי שבתקופת השירות הסדיר, עת כל חיילי המחלקה היו לאחר כמה שנות לימוד תורה בישיבה, הרי שרבים רבים מהחיילים ניצלו כל רגע פנוי ללימוד תורה.
והנה, עברו שנים, וחבריו חיילי המחלקה סיימו הן את שירותם הצבאי וגם יצאו מעולמה של תורה לשוק התעסוקה, וכעת, כשהם נקראים ביחד לשירות מילואים, הוא שם לב שבזמן הפנוי, אנשים כבר מבלים זמנם לריק ולא שוקדים על לימוד התורה כמקודם.
איני רוצה שתהליך כזה יקרה גם לי, סיים אותו מכר את דבריו.
אכן, ניצבת בפנינו שאלה גדולה ויסודית – כיצד להמשיך ולעלות במעלות הרוחניות לאורך כל החיים, לא רק תלמידי הישיבות כי אם גם כל אנשי המעשה. זוהי שאלה ידועה, המנסרת בחלל עולמינו כבר שנים רבות, ואף לאחרונה צפה ועולה בחריפות בזרמים רוחניים שונים. לשאלה זו ניתנות תשובות שונות על ידי זרמים שונים – חסידים, ליטאים, ספרדים, חרדים ודתיים-לאומיים, וכדאי לכל זרם ללמוד גם מהפתרונות שניתנים על ידי הזרמים האחרים.
בשאלה זו נגענו כבר מספר פעמים, והפעם ברצוני לגעת בה ממספר זוויות נוספות לאור פרשת ויגש.
בפרשתנו, עם ישראל יורד מצריימה לשנות גלות ארוכות. יציאה זו מארץ ישראל לגלות, אפשר להמשיל (להבדיל) ליציאה מעולמה של תורה לעולם המעשה. ואם נתונן היטב, נגלה, שיש בפרשה 3 אנשים שיורדים מצריימה, ושלושתם מבטאים 3 סוגי התמודדויות, היכולות להוות שלושה שלבים בהמשך הדבקות בה' של היוצא לעולם המעשה.
הראשון הוא יוסף הצדיק. כשיוסף מגיע למצריים, הוא בודד מאוד. הוא מצוי בסביבה שמפתה אותו לחטוא, להשליך מאחוריו את עולמו הרוחני הקודם, ולשקוע בטומאה. אשת פוטיפר מפתה אותו לתת את כוחותיו הפנימיים אליה, 'להיות עימה' גשמית ורוחנית.
ואכן, לפי אחת השיטות בחז"ל, יוסף, כמעט ומתפתה אחריה, והוא בא הביתה לעשות מלאכתו, כלומר - לחטוא עימה. אך באותה שעה נראית לו דמות דיוקנו של אביו בחלון, והוא מתגבר על יצרו ונס ומציל את רוחניותו.
והנמשל בעניינינו. בתחילה, כשאדם יוצא מעולם הרוח לעולם המעשה, הרי שיש כוחות חזקים מאוד שמבלבלים את דעתו, ומפתים אותו ליפול במעמקי החטא. בתקופה זו, עליו להיזכר בדמות דיוקנו של אביו, לתקוע במחשבתו את כל הרגעים הרוחניים הנעלים שספג בהיותו בעולם התורה, להמשיך לשמור על קשר עם הרבנים והחברים, והדבר יסייע בידו לשמור על נפשו גם בעולם המעשה.
זהו שלב ראשוני חשוב, אך זוהי עדיין עמדת מגננה לעזרה ראשונה בלבד.
השלב השני הוא לאור דמותו של יעקב אבינו. יוסף מזמין את אביו לרדת מצריימה בגלל הרעב, "וכלכלתי אותך שם, כי עוד חמש שנים רעב", אך יעקב עצמו יורד מנימוק אחר, "רב, עוד יוסף בני חי, אלכה ואראנו בטרם אמות".
ונשאלת השאלה – הכיצד יעקב אבינו יוצא מארצנו הקדושה כדי לראות את בנו? הרי אביו יצחק הצטווה שלא לצאת כלל, ואף אברהם אבינו ירד רק בגלל הרעב, ולא יצא מסיבות פעוטות יותר?
אכן, (עיין פרקי דרבי אליעזר, פרק לט, שמבאר שהוקשה הדבר ליעקב), בפשטות הסיבה העיקרית שבגללה נאלץ יעקב לצאת מהארץ היא הרעב, אלא שהוא צירף לה את הרצון לראות את יוסף. ומה הדבר מלמדנו?
ידוע, שלכל אחד מהאבות הייתה מעלה מיוחדת ותפקיד מיוחד. אברהם עקד את בנו, יצחק נעקד, וליעקב היה צער גידול בנים. עניינו המיוחד של יעקב, שהוא הפך את עם ישראל מבודדים לציבור, וזה על ידי שהוליד את 12 השבטים.
יעקב יוצא לחוץ לארץ בשביל השליחות המיוחדת שלו. בפעם הראשונה הוא יוצא לחרן לשאת נשים ולהוליד ילדים, בפעם השניה הוא הולך לראות את יוסף ולוודא שכל בניו נשארים חלק מעם ישראל, ומשלימים את משימתו בעולם.
כך יעקב הופך את ההכרח של סיפוק צורכי החיים למשימת חיים, משימת קודש. וזה השלב הבא ליוצא לעולם המעשה. לעבור מתודעת הבודד, המשמר את רוחניותו בעולם מעשי המושך לכיוונים זרים, לחיפוש השליחות הקדושה במקום בו אתה נמצא. כשאדם הוא שליח במקום, הרי שהוא שרוי כל העת ברוחניות פעילה ומוסיפה.
והשלב השלישי הוא לאור דמותו של יהודה. "ואת יהודה שלח לפניו... להורות לפניו גושנה", "לתקן לו בית תלמוד, שמשם תצא הוראה" (ב"ר צה, ג).
היוצא לעולם המעשה צריך לשאוף אט אט להפוך את סביבתו כולה לסביבה מבקשת רוחניות, וכפי שאמר הרבי הרש"ב: "חסיד יוצר סביבו סביבה... (היום יום, ל' אדר א').
כך האדם הופך מהאיש הבודד המשמר את עצמו, לשליח הפועל וחש תפקיד חשוב במקום בו הוא נמצא, ובסוף הוא הופך אט אט את הסביבה כולה לסביבה רוחנית, שהיא עצמה מקום של תורה!