בית המדרש

קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
3 דק' קריאה 11 דק' צפיה
אמנם עיקר הפירוש כי מצד אחדותו הוא בלתי תכלית והוא נצחי כי במה שזהו ענין שהוא אחד כי אין זולתו, ומפני שאין זולתו אינו בחלק מן הזמן רק נצחי כי הדבר שאינו אחד הוא בחלק הזמן לבד, ולפיכך יש להאריך בתיבת אחד כי זהו ענין האריכות שהוא יתברך מצד שהוא אחד הוא הכל לכך הוא בלתי תכלית. ואינו כמו שאר דברים שהם אחד ואינם הכל רק הם חלקים והחלק הוא קצת בעל תכלית ואין לו האריכות, אבל השם יתברך שהוא הכל ואין זולתו הוא נצחי בלתי בעל תכלית לכך צריך שיהיה מאריך באחד כי אחד זהו ארוך בלתי קץ וסוף אליו. ודוקא שמאריך בד' של אחד, כי האריכות הזה הוא מצד שהוא אחד ולכך דוקא כאשר גמר מלת אחד צריך להאריך. ולכך אמר שכיון שהמליכו למעלה ולמטה ובד' רוחות שוב אין צריך, כי עיקר הטעם של אריכת הדלי"ת כי מפני שהוא אחד כולל הכל בלתי סוף, שאם לא היה כולל הכל רק חלק היה קץ וסוף לדבר שהוא חלק בלבד, וכיון שהמליכו למעלה ולמטה ובד' רוחות אין צריך יותר, דכיון שהוא כולל חלקי הקצות המחולקים ובזה הוא הכל ובמה שהוא יתברך הכל הוא כולל נצחי בלתי סוף אליו. ומה שאמר שכל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו כי האריכות כמו שאמרנו מורה שהוא יתברך נצחי וכאשר מאריך באחד לומר כי הוא יתברך נצחי מאריכין לו גם כן ימיו ושניו כפי מה שאפשר לבו"ד, כי מן נצחית של השם יתברך והאריכות שלו נותן לו לאדם גם כן אריכות כפי מה שאפשר, ואמר ובלבד שלא יחטוף בחי"ת כי אם יחטוף בחי"ת, דבר זה חסרון נחשב ואיך יתחבר אל זה הדלי"ת, ויאריך בדלי"ת שמורה כי מצד שהוא אחד הוא הכל ולא יתחבר אל זה שום חסרון כלל ולכך לא יחטוף החי"ת והבן זה:
ובפרק היה קורא (שם י"ג ע"א) אמר ר"י בן קרחה למה קדמה פרשת שמע לוהי' אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך מקבל עליו עול מצות והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום ובין בלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום בלבד. פירוש כי כאשר מקבל עליו עול מלכות שמים בפסוק ראשון, צריך גם כן שיקבל עליו עול מצותיו ולא די במה שהוא מקבל עליו המלך רק אם מקבל עליו עול גזירות שלו, ולכך כאשר מקבל עליו תחלה מלכותו ואחר כך מקבל עליו עול מצותיו זהו קבלת מלכות שמים שלימה. והוסיפו עוד לקבוע שם פרשת ציצית, ומפרש הטעם כי והיה אם שמוע נוהג בין ביום ובין בלילה אבל ויאמר נוהג ביום בלבד. פירוש זה כי קבלת המצות שהם בפרשת והיה אם שמוע אין זה רק כי האדם מצד השכל שבו הוא תחת עול מצותיו ומקבל עליו המצות, ולכך כתיב והיה אם שמוע דזה נאמר על שמקבל עליו מצות בוראו. ולכך פרשת והיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה כי הלילה הוא העדר נחשב, כי המציאות הוא ביום, וכמו שפרשנו בכל מקום כי היום הוא המציאות והלילה הוא העדר ואין העדר מצד השכל, ולכך פרשת והיה אם שמוע הוא נוהג בין ביום ובין בלילה, כי והיה אם שמוע הוא קבלת המצות וקבלת המצות שייך לשכל ואין לשכל העדר כלל ולפיכך והיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה. ועוד כי הציצית הם מלבוש האדם ביום עיקר מציאותו ולא בלילה, ומפני כך יש להקדים והיה אם שמוע קודם, אבל פרשת ציצית הוא לעשות המצות, המעשה הוא על ידי הגוף ולכך כתיב וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם, ולכך מצוה זאת דוקא ביום שיש בו המציאות ולא בלילה שהוא נחשב העדר. תחלה מקבל עליו מלכות שמים ואחר כך מקבל עליו עול מצות, וקבלה זאת מצד שהוא אדם שכלי ולכך נזכר בפרשת והיה אם שמוע והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך שזה נאמר על התפילין שהם על הראש ששם השכל ועל היד כנגד הלב, אבל בפרשת ציצית שהם בגדו שמכסה את גופו עד שהמצות שייכים גם כן לגוף. ועיין למעלה אצל אי זה עם הארץ כל שאין לו ציצית בבגדו שם בארנו קצת בענין אחר מכל מקום הכל דרך אחד הוא:
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il