הקוד לירושלים שתמיד שתיים | הרב יוסף כרמל | בית המדרש

קטגוריה משנית

971

3 דק' קריאה

דוד הכריז על ירושלים כמקום בו יבנה בית המקדש, והוא גם מלך ישראל הראשון, שהקים מדינה עצמאית עבור כל שנים עשר השבטים ובירתה ירושלים. עד לימיו לא היתה לעיר זו משמעות רוחנית או פוליטית. דוד ובנו שלמה, בנו את העיר גם כמרכז המדיני, כעיר שסביבה יתאחד כל העם לעולם. העיר, שלעתיד לבוא, תאחד סביבה גם כל האנושות מבחינה רוחנית.
(ישעיהו ב' א-ד, מיכה ד' א-ה)
ירושלים נזכרת בתנ"ך מאות רבות של פעמים, בתורה היא איננה נזכרת בשמה.
הפסוקים מפרשת כי תבוא יבארו לנו: מה הן מילות הקוד שהתורה משתמשת בהן כשהיא עוסקת בירושלים, ומדוע דווקא הן נבחרו? ספר דברים, החל מפרק י"ב ובעיקר בו, שם דגש מיוחד על "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ד' ". (שם, ה).
כאמור, לא מפורש מהו מקום זה, ומה מייחד אותו? ננסה למצוא את הרמז בכתוב עצמו, וגם כמצוותה של מורתנו נחמה, נמצא את המילה המנחה, והפעם את הצירוף של המילים המנחות.
"כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה: וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם ... וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:... וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם ... כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ: (י"ב, ה – יד).
נקל לראות כי הצמד מָקוֹם ו- שָׁם מודגש מאוד בכתוב, וכמובן אלו הן המילים המנחות. צמד המילים חוזר שוב בפרק ט"ז: "כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח..." (שם ו).
כך גם בפרשתנו:
"וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" (שם, כ"ו א – ב). נדגים זאת גם מפסוקים מספר בראשית: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" (כ"ח י – יא).
עיינו (שם) כמיוחס ליונתן, רש"י וחזקוני וכולם בעקבות חז"ל, המפרשים שהמקום הוא ירושלים.
אם כך, מה פשר הדבר? המָּקוֹם יכול להתפרש כביטוי לציון גיאוגרפי, ירושלים כאמור לעיל, אבל חז"ל הסבירו גם 'מקום' ככינוי לקב"ה, וז"ל המדרש: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, רב הונא בשם ר' אמי אמר מפני מה מכנין שמו של הקדוש ברוך הוא וקוראין אותו מקום, שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו, מן מה דכתיב "הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי" (שמות ל"ג כא), הוי הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו" (בראשית רבה (וילנא) פרשה סח סימן ט).
הביטוי מָקוֹם מכוון לכך שצריך למצוא את המיקום הפיזי של המציאות הרוחנית, שמשמעותה פגישה עם הקב"ה. כך גם הביטוי שָׁם שמופיע בהטיה שָׁמָּה, אבל גם בצורה של שֵׁם ובהטיה נוספת שְׁמוֹ. הקשר מביא אותנו לביטוי הבראשיתי שָׁמַיִם (שָׁם ברבים), שגם לו שתי משמעויות: הפיזית כמיקום (לא על הארץ) והשני כביטוי רוחני ככינוי להקב"ה. כשפונים לשָׁמַיִם רוצים להיפגש עם השכינה, עם הקב"ה. מקום המקדש בירושלים הוא הַמָּקוֹם בו הארץ הפיזית נפגשת עם השמים הרוחניים. לכן, כשדוד מגלה את תכונתו המיוחדת של מקום זה, הוא מבין שכאן צריך לבנות את בית המקדש. זהו המקום המכונה כמה פעמים בספר דברים ובפרשתנו: "וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם".
לכן, בתיאור התגלות המלאך לדוד, בזמן שאיתר את מקום המקדש, כשהוא נושא את עיניו מעלה, מצינו: "וַיִּשָּׂא דָוִיד אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יְקֹוָק עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם" (דברי הימים א' כ"א טז).

זה התפקיד של המקדש! לחבר, במקום מיוחד זה, בין המקום לבין עם ישראל. זו ירושלים שמתנהלת בשני המישורים: ירושלים של מטה וירושלים של מעלה, "כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו" (תהלים קכ"ב ג), העיר שמאחדת את עם ישראל בכל אתר ובכל זמן.
הבה נשתתף בבניין הבית, נאחד את עם ישראל, נדגיש את המחבר והמאחד,
נברר את המחלוקות עם כבוד הדדי ובאהבה ללא גבולות.