מצות עשה לירא מן המקדש | הרב שמואל הולשטיין | בית המדרש

מדורים
מצוה גדולה

קטגוריה משנית

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

3230

3 דק' קריאה

מצוה י"ח

מצות עשה לירא מן המקדש, שנאמר: "ומקדשי תיראו" (ויקרא י"ט ל').
ובתי כנסיות ובתי מדרשות שלנו, נקראים 'בתי מקדש מעט'.

מצוה לספר( 'החפץ חיים')
ידוע היה בין בני העיר כי מי שרוצה לחזות במחזה מיוחד המשלב צידקות, תום, טהרה וכו' מומלץ לו ללכת לראות כיצד השמש של בית הכנסת הגדול מדליק מידי בוקר את נרות בית הכנסת. ר' יוסל השמש היה קם מידי יום זמן קצר לאחר חצות הליל, טובל במקווה, ולאחר מכן ניגש למלאכת הקודש של הדלקת הנרות. הוא היה מגיע לבית הכנסת אחוז התרגשות עצומה, מחליף את בגדיו לבגדים חגיגיים המיוחדים למשימה זו, ולאחר מכן היה מדליק את הנר ופוצח בניגון דביקות אותו היה שר תוך כדי בכי של התרגשות. בסיום הניגון היה אומר בקול רווי רגש 'לשם יחוד' על מצות "מורא המקדש", ומודה לה' על הזכות שנפלה בחלקו להדליק את הנרות מידי יום. את ההדלקה עצמה היה עושה בהתרגשות כל כך גדולה, שכל מי שהיה בא בחשאי לצפות בהדלקה, היה בעל כורחו מזיל דמעת התרגשות למראה תמימותו וצדקתו של השמש.

יום אחד הקדים הקצב של העיירה לבוא לתפילה, וכשראה את מעמד ההדלקה התמלא קינאה בשמש שזוכה שחייו יהיו מלאים במצוה זו, לעומתו "שזוכה" כל ימיו להתעסק בבשר בהמות שחוטות. לאחר התפילה ניגש אל השמש וביקש ממנו שייתן לו את הזכות להדליק את הנרות. השמש כמובן סירב, אולם הקצב לא הרפה, וכך יום אחר יום בא אל השמש וניסה לשכנע אותו לוותר לו על המצווה. משראה הקצב כי השמש מתעקש הציע לו אף לקנות ממנו מצוה יקרה זו, אולם השמש סירב. אך משראה השמש כי הקצב כל כך נחוש בדעתו לרכוש את הזכות, ניגש אל רב העיר הגאון הרב יהודה אסאד זצ"ל 1 להתייעץ איתו מה לעשות. הר"י שקל את הדברים ולבסוף הציע לשמש למכור את המצוה לקצב, תמורת זהוב שלם בכל יום, סכום עצום באותם ימים. בנוסף אמר הרב לשמש שלא יגע בכסף שמקבל מהקצב אלא ישמור אותו בקופסא סגורה.

למחרת הגיע הקצב להדליק את הנרות בהתרגשות עצומה תוך שהוא מפזם את הניגון המרגש. לאחר התפילה ניגש אל השמש ונתן לו זהוב שלם, וכך נהג מידי יום. אולם לימים ירד הקצב מנכסיו, ושוב לא היה לו לשלם זהוב בעד כל יום, אולם הוא לא הרפה, מרוב חביבות המצוה בעיניו מכר בכל יום חפץ אחר מחפציו כדי להמשיך להחזיק בזכות של הדלקת הנרות. יום אחד זכה הקצב לארס את ביתו, אולם במקום שמחה מילאה את ליבו דאגה כבדה על כך שאין לו מהיכן לשלם את הנדוניה שהבטיח. רבי יהודה כששמע זאת קרא אליו את, השמש הוותיק ואת הקצב, וביקש מהשמש להביא עימו את ארגז המטבעות. הר"י ביקש מאת השמש שייתן לקצב מהמטבעות את דמי הנדוניה הזקוקה לו, ואמר: "דעו לכם רבותי כי כולכם יצאתם נשכרים מהעסקה. השמש זכה לשכר כאילו הדליק בעצמו מפני שויתר ליהודי אחר על המצוה בגלל צדקותו ששמע לי, הקצב זכה במסירות נפש במצוה, והשמש כעת יזכה במצות הכנסת כלה בכסף שהקצב בעצם חסך לעצמו". לאחר הסכמת השמש פתחו את הארגז, והתברר למרבה התדהמה כי היה בו בדיוק את סכום הכסף שהקצב היה צריך לנדוניה. ומאותו יום ואילך היו השמש והקצב הולכים יחדיו מידי בוקר תוך שירת הניגון ומדליקים את הנרות כאיש אחד.

מצוה להורות
זה לשון השולחן ערוך (או"ח קנ"א א'):

"בתי כנסיות ובתי מדרשות, אין נוהגין בהם קלות ראש כגון: שחוק והִתול ושיחה בטילה, ואין אוכלים ושותים בהם ולא מתקשטין בהם ולא מטיילין בהם ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים".

ידוע כי לאחר השואה התבטא האדמו"ר מגור זצ"ל כי הסיבה בגינה יהודי המזרח ניצלו רובם מהשואה הנוראה היא הקפדתם המרובה בכבודם של בתי הכנסיות. וכמו שמצינו בזמן הפרעות הנוראות בשנים ת"ח ות"ט שנרצחו באירופה אלפים רבים מבני ישראל, ובשאלת חלום שעשה בעל ה'תוספות יום טוב', נענה מהשמים כי הפרעות באו כעונש על זלזול בכבוד בתי הכנסת, ובפרט על דיבורים בטלים הנאמרים בהם.

אין לעשות את בית הכנסת קפנדריא, כלומר קיצור דרך, במידה וישנם פתחים משני צידי בית הכנסת. אולם אם נכנס בפתח אחד ורוצה בתום התפילה לצאת בשני רשאי.

הרוצה להיכנס לקרוא לאדם היושב בתוך בית הכנסת, לא יכנס ויצא מיד, אלא ישב מספר רגעים ויאמר פסוקים, דבר הלכה וכדומה ואז יצא.

את בית הכנסת יש לבנות במקום הגבוה ביותר, ואין לבנות את הבתים גבוהים ממנו. ככלל, בניית בית כנסת כרוכה בהלכות רבות, ויש להיוועץ עם תלמיד חכם במהלך הבניה.

^ 1 מגדולי רבני הונגריה לפנ