ביאור מהות נס פך השמן – אגרות ראי"ה תשצ"ז | הרב משה בר ציון | בית המדרש

שבת ומועדים
עיונים בעניני חנוכה

קטגוריה משנית

8 דק' קריאה

עקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה נבצר מהרב לשוב לארץ, ולכן שהה תקופה מסוימת באנגליה כרב קהילת מחזיקי הדת. באותה תקופה הרצי"ה שהה בשווייץ, ואחר זמן התאפשר איחוד משפחתו של הרב. בתקופת ריחוק זו נוצרה חלופת מכתבים בין מרן הרב לרצי"ה. חלק מאגרות אלו נמצאות בפנינו באגרות ראי"ה.
אחת מאגרות אלו היא איגרת תשצ"ז. באיגרת זו מתאר הרב בפני הרצי"ה את דרשתו ביחס לנס חנוכה. כדרכו במקומות רבים הרב פותח בביאור של מקור הלכתי עיוני, ומתוכו מתבארים רעיונות רוחניים מחשבתיים.
להלן יובאו דבריו הקדושים של הרב ובתוכם נשבץ ביאור כפי דלות דעתנו.
על מה חלה ברכת ה'
בעניני דיומא בהארת קדושת חנוכה, דרשתי ביסוד הנס של היום הראשון, שהיה מהשארת מעט השמן כדברי הט"ז.
ידועה ומפורסמת קושייתו של מרן הבית יוסף 1 על דברי הטור, מדוע נקבעו שמונה ימים של הודאה על נס חנוכה, "כיון דשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה אחת ונמצא שלא נעשה הנס אלא בשבעה לילות". הבית יוסף משיב על קושיה זו בשלוש אוקימתות, לדוגמה: בלילה הראשון מזגו הכהנים למנורה רק שמינית מהכמות הנצרכת. הט"ז 2 חולק על תירוצי הבית יוסף, דאם כתירוציו היה לחז"ל להזכיר מציאויות אלו כדי שנדע כיצד התרחש הנס בפועל.
ולכן מתרץ הט"ז, שכבר בלילה הראשון התרחש נס, שנשאר שמן ממה שהיה ראוי להידלק, ועל ידי אותו המעט הנשאר חלה הברכה ונעשה בו נס לרבות אותו, שלעולם יחול נס על הקיים – ואם כן כבר בלילה הראשון התרחש נס כשנשאר שמן. כלל זה נלמד מהמסופר בספר מלכים (ב, ד, ב), שם הנביא אלישע שואל את האישה האלמנה "מה יש לך בבית", וכאשר מתברר שיש מעט שמן מתרחש נס, ואותו שמן מתרבה וממלא כלים רבים. ומבאר הזוהר 'שאין הוא יתברך עושה נס ליתן ברכה אלא במה שיש כבר בעולם, ואפילו הוא דבר מועט', תכלית ברכת הנס לרבות את הקיים ולא ליצור יש מאין.
ויש לציין שיסוד זה מופיע גם בדרשות הר"ן 3 : "שחפץ השם יתברך ורצונו לקיים מנהגו של עולם בכל מה דאפשר, ושהטבע יקר בעיניו, לא ישנהו אלא לצורך הכרחי... ומפני היות מנהגו של עולם יקר בעיני ה', וחפץ בו כמו שכתבנו, לפעמים כשיצטרך לחדש נס ופלא, יערב בו איזה דבר טבעי, יהיה למשענת הנס ההוא".
אולם מרן הרב מחלק ומחדש שיסוד זה שברכה חלה רק על הקיים, שייך רק ביחס לנס הנעשה על ידי נביא בשר ודם ולכן הוא מוגבל, אולם נס הנובע רק מרצון ד' יכול שיתחדש יש מאין. ולכן יש למצוא טעם אחר להישארות השמן בקני המנורה בלילה הראשון.
שזה לא היה מאי אפשרות של נס על לא דבר, כי זה נאמר רק בענין נס שעל פי נביא, שעל כל פנים מוגבל הוא מצד של השליחות על ידי כח בשר ודם, אבל בנס שנעשה בלא גזרת נביא רק מרעותא עילאה – היד ד' תקצר לחדש יש מאין.
ויש להעיר על כך, שהר"ן (בדרשה הנ"ל) מביא את דברי משה רבנו (במדבר יא, כב) 'הצאן ובקר ישחט להם' – "שחשב משה, שהשם יתברך לא יחדש נס ופלא בחנם בדבר שאינו הכרחי להם", ושם מדובר בנס הנובע מרצון ד'. וכן בספר צמח צבי 4 שואל הרצי"ה על דברי אביו הרב, הרי גם נס הנעשה על ידי נביא 'פעולתו זו מצד כח אלוקי שבו באה, אלא מצד הגבלת השפע הא-לוקי בהוויה בכלל', ואם כן לא צריכה להיווצר הגבלה הנובעת מבשר ודם. ומסיים שם "וצריך למוד ובירור ועיון".
האם שמן של נס כשר להדלקה?
אמנם עיקרא דמילתא הוא מפני המצוה של שמן זית, שאם היה כל השמן כלה, ונתחדשה בריאה, אין זה בכלל שמן זית
מבאר הרב, שהטעם שנותר מהשמן במנורה בלילה הראשון, הוא שכך בהמשך הלילות נרות המנורה אפשר היה להדליק בשמן זית, שאם לא היה נשאר כלל שמן והיה מתחדש יש מאין, זו לא הייתה נחשבת הדלקה בשמן זית, וזה על פי המבואר ברש"י מנחות:
ושיטת רש"י מנחות (סט, ב) בחיטים שירדו בעבים, שלא על ידי נס כדברי התוס' שם, היא משום דעל ידי נס בריאה אחרת היא ואינם בכלל חיטים כלל, ולא צריך קרא ד'מושבותיכם' למעטם, דהוו כקטניות ושאר מינים, והכי נמי אין זה שמן זית, והיה הכרח להשאיר מעט, ועל כן היה הנס גם ביום ראשון וגרם לקביעות שמונה ימים.
בגמרא שאל ר' זירא מה הדין בחיטים שירדו מן השמים. ומבארת הגמרא ששאלתו נוגעת לקורבן שתי הלחם הבא מן החיטה – האם יכול לבוא מחיטים אלו? נאמר בתורה ששתי הלחם צריך לבוא 'ממושבותיכם' ולמדו שאין להביאו מחיטת חו"ל, והשאלה איך להתייחס לחיטה הבאה מן העננים. ונחלקו רש"י ותוספות בבאור המציאות שעליה דנה הגמרא. התוספות מבאר שחיטים אלו נפלו מן השמים בכוח נס, ואילו רש"י מבאר שמדובר בחיטים רגילות שהיו טעונות על ספינה שנבלעה בעננים, וכאשר התדלדלו העננים נשרו החיטים מן העננים.
ומבאר הרב, שרש"י מיאן לקבל את ביאור התוס' שאלו חיטי נס, כיוון שבוודאי זו אינה נחשבת חיטה, ואין צריך את הפסוק כדי למעט מציאות לא טבעית. הרי שלשיטה זו נצרך להישאר מן השמן כבר בלילה הראשון, כדי שתיחשב הדלקת כל שמונת הימים הדלקה בשמן זית זך כתית למאור.
אמנם הגרע"ק איגר ז"ל העיר ע"ד הש"ס במה מדליקין דף כא, שמנים ופתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן במקדש, דמאי שייך שמנים לשון רבים, הא שמן זית זך כתית בעינן?
מביא הרב את קושיית הגרעק"א על הגמרא בשבת, שם נאמר בלשון רבים ש'שמנים ופתילות' שפסולים לנר שבת אינם כשרים אף להדלקת המנורה. ושואל הגרעק"א, בוודאי ששמנים אלו פסולים אך מטעם אחר, הרי בתורה נאמר שהשמן בו מדליקים את המנורה הוא 'שמן זית זך כתית למאור', ובוודאי כל שאר סוגי השמנים פסולים להדלקה. מה חידשה הגמרא?
ונראה לע"ד, שכשם שאמרו מנחות כ"ח 'דזהב אינו מעכב במנורה', משום דכיון דכתיב גם כן 'גביעים כפתורים ופרחים', דרשינן – באה זהב, באה גביעים, כפתורים ופרחים; אינה באה זהב, אינה באה גביעים, כפתורים ופרחים
מתרץ הרב את הקושיה: מצינו שיש דברים שאינם מעכבים במצוות הדלקת המנורה, כגון עשיית המנורה מזהב, שדרשה הגמרא שאם עושים את המנורה מזהב הרי צריך לעשות בגופה כפתורים ופרחים, אולם אם לא יעשו את המנורה מזהב, אין צריך לעשות בגופה כפתור ופרח, הרי לנו שאף שנצטוו בתורה לעשות את המנורה מזהב אין הדבר מעכב (וכפי שעשו בני חשמונאי עצמם. ראש השנה כד, ב). ועל פי זה מחדש הרב גם ביחס להדלקה בשמן זית:
הכא נמי יש לדרוש – באה שמן זית באה זך כתית, אינה באה שמן זית אינה באה זך כתית.
אף ביחס להדלקה בשמן זית, אם אין שמן זית כשרים גם שמנים אחרים, ומה שציוותה התורה שידליק בשמן זית זך, מדובר דווקא שמדליק בשמן זית.
ונמצא שבדיעבד או כשאין להם שמן זית גם שאר שמנים כשרים, אבל אותם שאין מדליקים בהם בשבת גם בדיעבד פסולים.
ועולה מלימודו של הרב שהנס ביום הראשון של חנוכה לא היה מחויב אלא נועד רק לצורך הידור מצווה – שידליקו בשמן זית. וכפי שמצאנו שעצם נס פך השמן לא היה הכרחי, שמהדין טומאה הותרה בציבור ומהדין ניתן היה להדליק בשמן שאינו טהור. למדנו שנס הדלקת המנורה נוצר עבור הידור מצווה, להודיע חיבתם של ישראל בעיני המקום.
ולפי זה נעשה הנס ביום הראשון בשביל הידור מצוה, דגם אם היה כלה כל השמן והיה נמצא מחדש בנס גמור, אע"ג דאינו שמן זית, מכל מקום שמן הוא, כיון שראוי להדלקה והוי כשאר שמנים הנמשכים אחרי הפתילה.
וזה אינו דוחק שנעשה הנס בשביל הידור מצוה, דבלאו הכי כתבו המפרשים שנעשה הנס בשביל הידור – דטומאה דחויה או הותרה בציבור – אלא להודיע חבתם.
שני סוגים של טהרה
כעת עובר הרב מהדיון ההלכתי לרעיון רוחני הנובע מהדיון הקודם לו.
יש לשאול, מדוע נעשה נס עבור הידור הדלקה המנורה בשמן זית, ואלו ביחס לגוף המנורה לא נעשה נס לבני אותו דור, שכן גוף המנורה לא נעשה מזהב טהור אלא מברזל או עץ?
אלא שיש להתעורר, למה נעשה הנס בשמן בשביל הידור ובמנורה לא נעשה להם נס, שתמצא בשביל הידור, שהרי אמרי' התם דמלכי בית חשמונאי עשו אותה משפודין של ברזל, ולחד מ"ד מעץ?
אמנם יסוד הנס דחנוכה נעשה להודיע סגולת רוח הקודש השורה בישראל, שהוא מקיים את החומריות ואינו תלוי בה, וזה אין בכח שום רוח ותרבות של חול.
דרכו של עולמנו שהרוח תלויה בחומר, כעין שלהבת הנר התלויה בפתילה והשמן, ובחולשת החומר ייחלש גילוי הרוח. אולם בישראל אין הדבר כך, רוח הקודש מקיימת את החומריות ואינה תלויה בה, ולכן בהיחלש החומר תבוא הרוח ותאמצהו. כדי לגלות רעיון זה הופיע נס חנוכה דווקא בדרך של הידור בשמן, ולא במבנה המנורה.
על כן אף על פי שהתיקון הרצוי הוא שהתוכן החמרי, שהוא הכלי להאופי הרוחני יהיה בהידור ושלמות, אבל בכ"ז כשגלי צרות משברים את הצד החומרי שבישראל נשאר רוחו חי, ואור ד' יקימהו לעד וישוב ופרח בכל ערכיו.
בתקופת נס חנוכה מצבו החומרי של עם ישראל היה מדולדל עד כדי כך שלא יכלו ליצור מנורת זהב במקדש. מנגד, החלק הרוחני שבעם היה איתן ועשיר, שמכוחו נמשך הקיום הרוחני של ישראל עד ימינו לקראת תחייה שלמה של האומה בחומר ורוח. ונראה לבאר זאת שהרי כל ייסודה וביסוסה של תורה שבעל פה נוצר מתקופה זו ואילך.
ואז היה הדבר כן, במצב של עניות חמרית נשארה האומה אבל בעושר רוחני, על כן עמד טעמה ונמשכה שלשלת קיומה ואור קדשה כהיום הזה, שעומדת לתחייה עליונה ומושלמת. על כן לא נעשה נס על הכלי – המנורה, ונסתפקו בשל ברזל מחופה בעץ או עץ, כיון שכשר על כל פנים בדיעבד, אבל בנוגע לעצם המכוון נגד הרוח הפנימיות, התוך, השמן, נעשו ניסים כדי שיהיה בתכלית ההידור.
כהתאמה למצב האומה, לא נעשה נס בחלק החומרי של גוף המנורה והסתפקו במנורה פשוטה מברזל או עץ, אך ביחס לחלק המסמן את הרוח בישראל – השמן – נעשו ניסים, והודלקו הנרות בתכלית ההידור כפי מצבם הרוחני של ישראל.
ועל פי המתבאר, שני צדדי הידור היו בנס פך השמן: שמן טהור – שהרי מהדין טומאה הותרה בציבור, והדלקה בשמן זית – שכנ"ל מהדין ניתן להדליק בשמנים אחרים.
ולפי דברינו יש כאן שני הידורים, הידור של טהרה, שהרי היה כשר גם בטומאה שהייתה נדחית או ניתרת, והידור של שמן זית, שזה נעשה ביום ראשון.
שני צדדים אלו רומזים על שתי מעלות שבישראל. רוח ישראל נשארה בטהרתה ללא תערובת של טומאת עבודה זרה – ודבר זה נרמז במציאת פך שמן טהור. וישראל נשארו זכים, ללא כל תערובת של תפיסות יוון – וזה נרמז בהדלקה בשמן זית זך כתית למאור. ומבואר בירושלמי שזו תכונתו של השמן, שלא ניתן לערב אותו עם חומרים אחרים.
והוא מרמז על [1] טהרת הרוח בישראל בלא ירידה של טומאת עבודה זרה ואבזריהא בכללות האיכות, [2] ולא במידה של תערובת עם סיגים מילדי נכר אפילו כשיהיה היסוד מעולה. הטהרה מרומזת בהידור הטהרה, והנקיות מתערובת נרמזה בנס היום הראשון, שכל הפך נעשה על ידי זה שמן זית, שהוא מצוין על פי הירושלמי (כלאים א, א) במה שאינו מקבל הרכבה.
דרגות ההידור במצוות נר חנוכה
על כן יש לנו במצוה חביבה זו שתי מדות של הידור, 'מהדרין' ו'מהדרין מן המהדרין'.
מיוחדת היא מצוות נר חנוכה, שהוגדרו בגוף המצווה דרגות קיום באופן של 'מהדרין' – נר לכל אחד מבני הבית, ובאופן של 'מהדרין מן המהדרין' – מוסיף והולך בהדלקה בכל אחד מימות החנוכה. דרגות אלו בקיום מצווה לא קיימות בשאר מצוות. כל דרגה שכזו מרמזת על רעיון אחר.
[1] איכות הקדושה היא מקור הברכה שמוספת והולכת, אור זרוע לצדיק שעושה פירות ופירי פירות
הדלקה באופן של 'מוסיף והולך' ומתרבה, מבטאת את המדרגה הרוחנית העליונה שבישראל, והרוח איננה מוגבלת וממילא מוסיפה והולכת.
[2] והנקיות מן הסיגים, גם באופן שלא יפגמו את האיכות מתגלה בהנפשיות האישית, שאין גם אחד מהנכללים בשם ישראל שלא יהיה אור הקודש נאחז בו.
הזכות בישראל שלא התערב בהם מקלקולי האומות מתגלה בכל אחד מישראל, שזך ונקי הוא ובכל אחד קיימת הסגולה. ולכן יש את מדרגת ההדלקה לכל אחד מבני הבית.
על כן 'המהדרין' – מדליקין נר איש ואיש, לכל אחד ואחד, ול'מהדרין מן המהדרין' – מוסיף והולך בקודש, שממילא פוחת והולך היחש המחשיך הבא מצד הצללים של אומות העולם, וזהו טעמא דבית שמאי נגד פרי החג.
על פי הנ"ל נוכל לבאר את מחלוקת התנאים ביחס לאופן הקיום של 'מהדרין מן המהדרין', שלדעת בית הלל 'מוסיף והולך' ויש להוסיף בכל יום נר, וכנ"ל הדבר מבטא את המדרגה הרוחנית העליונה שבישראל שהולכת ומתרבה. אולם בית שמאי סוברים 'פוחת והולך' כנגד פרי החג, ומבאר הרב ששבעים פרי החג – סוכות – הם כנגד שבעים אומות, והיינו שככל שיתעלו ישראל ויתקדשו כך מתמעט הקשר לצללים והקלקולים של אומות העולם, וכך יבהיק ויוסיף אורם של ישראל.

^ 1.אורח חיים תרע.
^ 2.תרעא, א.
^ 3.דרוש השמיני, ההקדמה הראשונה.
^ 4.עמ' קמג.