פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ויגש | רבנים שונים | בית המדרש

קטגוריה משנית

123

20 דק' קריאה

טבת התשפ"ה
מפטיר וַיְהִי דְבַר יְ-הוָה (יחזקאל לז)
פרשת ויגש
עלון פרפראות בפרשה וחידושי תורה מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא מפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשה 106 פסוקים = בְּכָל לְבָבְךָ
יַעֲקֹב לֹא נָפַל עַל צַוְּארֵי יוֹסֵף וְלֹא נְשָׁקוֹ וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה קוֹרֵא אֶת שְׁמַע.
מהות שם חודש טבת: על שם שנעשתה בו טובה לישראל, כי בו נהרגו סיחון ועוג שנתיירא מהם משה רבינו ע"ה. (מדרש השמות)
מכל ד' הצומות אין יכול לחול בערב שבת אלא צום עשרה בטבת.
שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, מִצְוָתָן שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין בְּמַרְאֶה, וּבְקוֹמָה, וּבְדָמִים, וּבִלְקִיחָתָן כְּאֶחָד. (משנה יומא ו א) ביום הכיפורים אנו שולחים גדי שעיר עיזים אחד לעזאזל, וגדי שני קורבן לה'. ואכן זה עניין חודש טבת שמזלו גדי, כי להט החרב מתהפכת – סופי תיבות: טבת כי חודש טבת הוא טוב ואור לעיניים, והאות שלו ע', הוא בחינת עיניים ואור שנופל בחנוכה, אבל יכול להתהפך ח"ו מאור לחושך, וזה מה שקרה בחורבן, שדווקא בטבת התחיל המצור על ירושלים והתחילה החשיכה, והתהפך מאור שהוא טוב לחושך ונחרב בית המקדש. וזה העניין של מזל גדי בחודש זה, שהוא כנגד אותו גדי עיזים, שהוא – או קורבן לה', או שעיר לעזאזל. לכן קליפתו קליפת כלב, ואחוזים בו הכלבים. כי כשהקורבן רצוי אזי יורד אריה ואוכל אותו, וכשאינו רצוי יורדת מן השמים דמות כלב שאוכלת אותו, וזה נרמז בכוח ההתהפכות הטמון בחודש זה. (נפלאות מתורתך) יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל גימטריא חדש טבת (723).
כתב הטור (או"ח סימן תי"ח) י"ב ראשי החדשים הם כנגד י"ב השבטים. ולפי סדר השבטים הכתובים באבני האפוד ר"ח טבת הוא כנגד שבט אשר. ויש בו רמז שראש חודש שלו הוא תמיד בחנוכה. בברכת יעקב נאמר (בראשית מט כ) מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ , ובברכת משה (דברים לג) וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ , ונרמז שבר"ח שלו תהיה בו ברכת החנוכיה על השמן. ונראה עוד דברכת השמן הוא ענין נכבד מאוד, דהנה בזוה"ק (ח"א פ"ח) דבשעה שהשיבה אשת עובדיה לאלישע אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת כִּי אִם אָסוּךְ שָׁמֶן , אמר לה השתא דאית לך שמן דא הוא אתר לאשתכחא ביה ברכאן מנלן דכתיב כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב וכו' ושמן לסטרא דימינא. ומסטרא דימינא נפקי ברכאן לעלמא. בחנוכה שהיה הנס בשמן זה מורה שהגיעו למקור הברכה דמתמן נפקי ברכאן לעלמא, וכל הניסים שהיו בניצחון היוונים הכל נכלל בנס ברכת השמן. (שם משמואל)
וּבְנֵי דָן חֻשִׁים .(מו כג) שבת בגימטריא כ"ז פעמים ה-ויה (702), ממילא שתי שבתות בגימטריא נ"ד. ואמרו חז"ל (שבת קיח ב) אִלְמָלֵי מְשַׁמְּרִין יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן - מִיָּד נִגְאָלִים. וזהו וּבְנֵי דָן הוא שתי שבתות נ"ד פעמים ה-ויה, חֻשִׁים אותיות משיח, אז יבוא משיח צדקנו, בב"א.(זכר צדיק בשם פרי עץ חיים)
וּבְנֵי דָן חֻשִׁים – משום חשיבותו שקול כרבים שיצא ממנו משיח בן דוד שאמו משבט דן. וכתיב חֻשִׁים חסר ו' הם אותיות משי"ח, לפיכך יהודה ודן נקראים שניהם אריה{גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה - דָּן גּוּר אַרְיֵה}, ושני פעמים ארי"ה (432) הם לב"ת א"ש הנרמז בגאולה הראשונה. בפסוק (שמות ג ב) וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְ-הֹוָה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה. ודע כי חושים בן דן הוא שהסיר את ראשו של עשיו והפיל אותו למערת המכפלה בשעה שהיו השבטים עסוקים בקבורת יעקב אבינו. (כנפי יונה) חֻשִׁים ר"ת ח נוכה ש מאל י מין מ זוזה, לכן נר חנוכה משמאל. (בני יששכר)
וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ .(מה כג) פרש"י - מָצִינוּ בִּגְמָרָא שֶׁשָּׁלַח לוֹ יַיִן יָשָׁן, שֶׁדַּעַת זְקֵנִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ )מגילה ט"ז ע"ב( וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה, גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל (ב"ר צד,ב). רמז לו יוסף שלא ירא מרדת מצרימה ולא יתעכב בארץ כנען, כי אֱ-לֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה שעל ידי כן ינוכה החצי מת"ל שנים שנגזר עליהם גלות, זה ששלח לו יַיִן יָשָׁן בגמטריא ת"ל שדעת זקנים נוחה הימנו אַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, שכך אמרו חז"ל (ב"ר מ"ד) אברהם בירר לו מלכות כדי להציל לזרעו מדינה של גיהנם. וגריס ידוע שהוא חצי הפול ונקרא פול המצרי, הוא גזירת נפילה וירידה למצרים שנחלק לחצאין כדאיתא בפרקי דר"א שלא ישבו במצרים רק רט"ו שנה. לכן החוב על ישראל לתת מחצית השקל. כתיב (שמות ל טו) הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת יְ-הוָה לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם . נפש בגימטריא ת"ל. (מטפחת ספרים)
והחיד"א כתב – שלח לו גם גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל לרמוז שהשעבוד יהיה לחצאין, כמו גריסין שהם חצאים, והשעבוד לא יהיה אלא פו"ל , שהוא בגמטריא קי"ז עם הכולל. והוא רמוז בפסוק (תהלים צא) עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה . עִמּוֹ בגימטריא קי"ז עם הכולל. (פתח עיניים – מגילה טז ב)
כתב הגור אריה - ורבותינו ז"ל (ב"ר צד, ב) דרשו ש'טוב מצרים' היה גריסין של פול. אפשר שעל זה כוונו רז"ל שיוסף שלח 'טוב מצרים' אשר יגיע לישראל הוא ענין זה – לפי שהיה יעקב ירא מן הגלות לרדת שם (רש"י להלן מו, ג), כי היה יודע יעקב הגלות שיבא לישראל במצרים, ולפיכך שלח יוסף אליו כי הגלות הוא טוב, כי יהיו ישראל פרים ורבים מכח השעבוד וגלות, כדכתיב (שמות א, יב) וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ , והיו משעבדים את ישראל בפרך דכתיב (שם יג) וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ . פרש"י - בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, הַמְפָרֶכֶת אֶת הַגּוּף וּמְשַׁבַּרְתּוֹ. והיו דומים לגריסים ברחיים, שכל זמן שאדם כותש אותם ברחיים הם נשברים לחלקים רבים, ומאחד נעשה ששה, לפיכך שלח לו גריסין של פול. ולשון 'גריסין של פול' הם פולים שבורים לחלקים, כדכתיב (איכה ג, טז) וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ וגו', וכן היה שעבוד מצרים בפרך המשבר את הגוף, וזהו 'טוב מצרים'. וענין זה ענין יותר נכבד מן המזון אשר יפרנס אותם ברעבון, לכך שלח אותו על ידי החמור שהוא הזכר, והפרנסה והמזון על ידי האתון – שהוא טוב גופני כמו הנקיבה, והבן זה. ואפשר שגם זה רמזו רז"ל (מגילה טז ע"ב) ששלח לו יין ישן – היא הגזירה הישנה שנגזר עליהם לשתות כוס יין של הגלות, ומנין 'יין ישן' – ת"ל, שנאמר (שמות יב, מא) וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה , וכך נגזרה הגזירה. (גור אריה בראשית מה כג)
וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם (מה כג) פרש"י - מָצִינוּ בִּגְמָרָא שֶׁשָּׁלַח לוֹ יַיִן יָשָׁן, שֶׁדַּעַת זְקֵנִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ (מגילה ט"ז ע"ב) איתא במדרש (ב"ר פד) בֶן זְקֻנִים כָּל מַה שֶּׁלָּמַד מִשֵּׁם וְעֵבֶר מָסַר לוֹ. ואיתא (אבות ד כ) הלומד מן הזקנים למה הוא דומה לשותה יין ישן. שלח לו יין לסימן שהוא עומד בצדקו ואינו רשע שלא יצטרך לירד עבורו לגיהנם. ולכן אמר אָמוּתָה הַפָּעַם שאין לי מורא מגיהנם. (דרוש שמואל עה"ת)
וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ (מה ה) אין ועתה אלא תשובה (ב"ר כא ו) וְעַתָּה , אם אתה רוצה לעשות תשובה, אזי אַל תֵּעָצְבוּ , אסור להיות בעצבות רח"ל. (אמרי ברוך)
כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי איך אעלה אל אבי שבשמים אל העולם העליון. וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי – ששנות הנעורים אינם איתי, כי כיליתי אותם בהבל וריק ח"ו. פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי – פן אהיה נתפס ברעה ובכעס של אבי שבשמים מחמת שתעיתי בדרך הישר. לכן אשרי מי שזוכה לשמור על שנות נעוריו. (חידושי הרי"ם)

שאלות

א. וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם (מז יד) בפרשה הקודמת נאמר (מא מט) וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר . מה בין לשון וַיִּצְבֹּר לבין לשון וַיְלַקֵּט .
ב. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו.(מה ג) לכאורה הרי כבר שאל אותם (מג כז) הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם
הַזָּקֵן . והם ענו לו (מג כח) שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי .
ב. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ . (מה כד) פרש"י - אַל תִּתְעַסְּקוּ בִּדְבַר הֲלָכָה. על איזה דבר הלכה נתכוון יוסף? אמאי לא הזהירם בפעם הקודמת.
ג. וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן (מה י) מה הטעם שיוסף בחר להושיב את אביו ואת אחיו בארץ גושן דווקא.
ד. וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו.(מפטיר)
מה הטעם שאצל יהודה כתיב בְנֵי יִשְׂרָאֵל וביוסף כתיב בֵּית יִשְׂרָאֵל .
ה. וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵא-לֹהֵי אָבִיו יִצְחָק .(מו א) מה הטעם דכתיב בְּאֵרָה שָּׁבַע ולא כתיב 'בְּאֵר שָׁבַע' כמו בכל
המקומות בתורה.
ו. וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי (מה א) מה הטעם דכתיב יָכֹל בכתיב חסר.
ז. וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ חֶצְרוֹן וְחָמוּל . (מו יב) מה הטעם שהזכיר הכתוב אותם שמתו בְּאֶרֶץ כְּנַעַן .
ח. וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו . (מה א) מה הטעם שיוסף הצדיק
שהיה יודע שאביו מצטער עליו כל היום לא שלח לו והודיע לו שנהיה שליט והוא חי, ושלא יצטער עליו, כמו כן למה לא גילה לו הקב"ה.
ט. פרעה אמר ליוסף אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן . ואילו יוסף הושיבם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ
רַעְמְסֵס . מהו מיטב ארץ מצרים.
י. וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵא-לֹהֵי אָבִיו יִצְחָק . (מו א) כמה שנים היה יצחק חי לאחר מכירת יוסף. מה הטעם שהזכיר את
יצחק.
י. וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף (מה כז) פרש"י - סִימָן מָסַר לָהֶם בְּמָה הָיָה עוֹסֵק כְּשֶׁפָּרַשׁ מִמֶּנּוּ, בְּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה. אמרו רז"ל (ברכות לא.) אַל יִפָּטֵר
אָדָם מֵחֲבֵירוֹ אֶלָּא מִתּוֹךְ דְּבַר הֲלָכָה. מהו דבר ההלכה שראוי לומר כשנפטר מחבירו.
כ. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו .(מה ג) משמע כי אילו לא נבהלו יכלו להשיב דבר על תוכחתו.
מהי הטענה אותה יכלו אחי יוסף לטעון?
ל. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם .(מז ט)
מספר השנים שנחסרו מיעקב לפי דיבר כלפי מעלה שלא בירך על הרעה, וקי"ל (משנה ברכות ט) חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה.
מ. וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ . (מה כג) מה הטעם דכאן כתיב חֲמֹרִים ואח"כ
אֲתֹנֹת , ואילו אצל עשיו כתיב (לב טז) אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה, הקדים הנקבות לזכרים.
מ. כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ . (מו כא) לכאורה קשה שהרי סרח בת אשר לא היתה יוצאת ירכו
דכתב הרמב"ן (במדבר כו מו) בשם התרגום שהיתה בת אשת אשר, ושום בת איתת אשר סרח.
נ. וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן (מו ח) מה הטעם דכתיב בְּכֹר בכתיב חסר.
ס. כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִּיר .(מה ו) לכאורה אם אין חריש פשיטא דאין קציר.
ע. וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה . (מד יח) פרש"י - מַה פַרְעֹה גּוֹזֵר וְאֵינוֹ מְקַיֵּם,
מַבְטִיחַ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, אַף אַתָּה כֵּן. מה גזר פרעה ולא קיים ומה הבטיח ולא עשה.
ע. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ (מה ד) פרש"י - רָאָה אוֹתָם נְסוֹגִים לְאָחוֹר; אָמַר: עַכְשָׁו אַחַי נִכְלָמִים. קָרָא לָהֶם בְּלָשׁוֹן רַכָּה וְתַחֲנוּנִים, וְהֶרְאָה
לָהֶם שֶׁהוּא מָהוּל. וכן תרגום יונתן - וְחָמוּן גְזֵירַת מְהוּלְתִּי וּקְרִיבוּ. לכאורה מה הראיה בזה הלא גם המצרים היו מהולים. דכתיב (מא נה) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה
לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ . פרש"י - לְפִי שֶׁהָיָה יוֹסֵף אוֹמֵר לָהֶם שֶׁיִּמּוֹלוּ.
פ. יש סוד גדול בלבישת בגד זה שאין שולט בו שום כישוף, ובלבד שלא יהא מעורב בו סוג אחר.
צ. לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת . (מה כב) מה הטעם שיוסף נתן לבנימין דווקא שלוש מאות כסף. כיצד
לא חשש לקנאת האחים.
ק. לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת (מה כב) מה הטעם שנתן להם שְׂמָלֹת וכי חסר להם מלבושים? וגם מהו לשון חֲלִפוֹת .
ר. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ . (מה כד) פרש"י - אַל תִּתְעַסְּקוּ בִּדְבַר הֲלָכָה, שֶׁלֹּא תִּרְגַּז עֲלֵיכֶם הַדֶּרֶךְ) תענית י' ע"ב). כתב ר"ח – ואוקימנא לעיוני אבל
במגרס לא. דאמרינן (שם) שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְּהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ וְאֵין בֵּינֵיהֶן דִּבְרֵי תוֹרָה רְאוּיִין לִישָּׂרֵף. מה הטעם שיעקב לא ציום על זה.
ר. וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵיהֶם וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ .(מה טו) מה הטעם שיוסף בכה על אחיו והם לא בכו. והוא אחרי שכבר בכה על צוארי בנימין,
שראה שְׁנֵי מִקְדָּשׁוֹת שֶׁעֲתִידִין לִהְיוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, וְסוֹפָן לֵחָרֵב.
ש. לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת . (מה כב) מה הטעם דלגבי האחים כתיב חֲלִפוֹת בכתיב מלא עם ו',
ולגבי בנימין כתיב חֲלִפֹת חסר בלי ו'.
ת. וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי .(מו ל) פרש"י - סָבוּר הָיִיתִי לָמוּת שְׁתֵּי מִיתוֹת, בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא
שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִמֶּנִּי שְׁכִינָה, וְהָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁיִּתְבָּעֵנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיתָתְךָ. עַכְשָׁו שֶׁעוֹדְךָ חַי, לֹא אָמוּת אֶלָּא פַּעַם אַחַת )תנחומא ט). איך לא הבין יעקב
אבינו דיוסף חי שהרי לא היה יכול להתנחם, ומת נשכח מהלב.

תשובות

א. איסוף חלקי, מעט מעט הוא לשון ליקוט, כמו (ויקרא יט ט) וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט , וכן (שה"ש ו ב) וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים . לשון צבירה משמעותו איסוף בכמות
גדולה ביותר כמו שנאמר וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם . כך גם במכת הארבה נאמר (שמות ח י) וַיִּצְבְּרוּ אֹתָם חֳמָרִם חֳמָרִם . בפרשת מקץ מדובר בשנות
השובע נאמר וַיִּצְבֹּר כיון שהיה בכמות גדולה ביותר ובשפע רב. אבל כאן כאשר תם הכסף מפני הרעב, המשיך יוסף לאסוף את שארית הכסף שעוד
נותר במצרים, מעט מעט. לכך נאמר וַיְלַקֵּט . (שנים מקרא בשם תוספת ברכה)
ב. בריאותו שאל כאן ולעיל שאל על חיותו. א"נ מתחלה שאל על ידי מתורגמן וכאן שאל בעצמו. א"נ מתחילה לא האמינם ולכן שאל אותם כעת שוב.
(מושב זקנים) א"נ לא שאל עתה אלא להיכנס עמהם בדברים לקרבם.(טור) תוספת דרישה וחקירה מפני גודל הדאגה עליו בלבו שמא נפטר (ר"א בן
הרמב"ם). י"ל ד'חי' הכא הוא מלשון וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם , וכך אמר עודנו קיים ואבי חי בנבואתו. (מהרי"ק) *
ב. בן נח או דין ישראל איזה דין יש לאחים - יוסף סבר דדין ישראל יש להם אפילו קודם מ"ת והשבטים סברו דדין ב"נ יש להם. ע"כ דנו ליוסף מה שדנו.
עכשיו שנודע להם דעוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם נתוודע להם שטעו עד עכשיו וראו שצודק יוסף דדין ישראל יש להם. על כן הזהירם
עכשיו שאל יתעסקו בדבר הלכה. (פרדס שמאי ע"פ ספר פרשת דרכים והשל"ה)*
ג. גבול של מצרים וגבו לארץ ישראל היא ארץ גושן. לפי שידע יוסף את נפש אביו שאינו רוצה לצאת מארץ כנען ובפרט למצרים, לפיכך בחר בגושן
שהוא קרוב ביותר לארץ ישראל. וכן גבוה יותר מארץ מצרים, ותיכף כשיכלו שנות הרעב ישוב ארצה כנען. וכן לפי שפרעה נתן לשרה אמנו את ארץ
גושן ולא יערערו המצרים על מסירת גושן לבני ישראל. א"נ כל ארץ מצרים היתה מיושבת מלבד גושן, לפי שהיתה שייכת למלכות לפיכך בחר בה
למושב בני ישראל, כדי שלא להונות את המצרים מאחוזתם לטובת אחיו. (אזנים לתורה)
ד. דעתן מיושבת עליהם כבנים – אלו גלויות של בבל. גלויות של שאר ארצות אין דעתן מיושבת עליהן כבנות. והנה שבט יהודה גלו לבבל לכך קרי להו
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל , ועשרת השבטים גלו לשאר ארצות לפיכך קרי להו בֵּית יִשְׂרָאֵל דהיינו הנשים, כדכתיב כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב אֵלּוּ הַנָּשִׁים. (טעמא דקרא)
ה. ה' דברים גרמו ליעקב לבוא לבאר שבע – לפי ששם הלך אברהם מן העקדה, אמר כשם שיצחק אבי נעקד והיה איל תמורתו כך הייתי אני ראוי ליאסר
בשלשלאות של ברזל, וניתן בני תמורה לי תחתי שנאמר (תהלים קה) עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו ] רַגְלוֹ ], וכשרצה יצחק ללכת למצרים אמר לו הקב"ה (כו ג) גּוּר
בָּאָרֶץ הַזֹּאת , וכתיב וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע . וכל מה שכתב שם כן יעקב, וַיֵּרָא אֵלָיו יְ-הוָה בַּלַּיְלָה , וביעקב כתיב וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת
הַלַּיְלָה , אָנֹכִי אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וביעקב אָנֹכִי הָ-אֵל אֱ-לֹהֵי אָבִיךָ , אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי , אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה . (הרוקח)*
ו. ו' דברים עשו לו האחים – זרקו בו חיצים, הכוהו, הפשיטוהו, השליכוהו בבור, מכרוהו, הטבילו את הכתונת בדם. והוא רצה למשוך דעתו מהם כדי
להכניס בלבו את אהבתם. (רבינו אפרים) כיון שביקש יוסף להתפייס עם אחיו באהבה שלמה אמר לעקור מלבו כל שריד של טינא ממעשיהם על מה
שאמר לי האיש עליהם, דכתיב (לז יז) וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה. לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם. וזהו הוֹצִיאוּ כָל
אִישׁ מֵעָלָי . (מקור ברוך)
ז. זכות מלמד עליהם שהטעם שמתו ער ואונן היה לצד שהיו בארץ כנען ולמדו ממעשיהם הרעים, וזולת זה בניו של אותו צדיק אין שורשם רע ומר ח"ו.
א"נ הודיע הכתוב שאחר שיהודה עשה מצות יבום חזרו ער ואונן להיות בְנֵי פֶרֶץ חֶצְרוֹן וְחָמוּל כי חזרו לעולם מעוברים בסוד נפש המת והיו חצרון
וחמול. (אוה"ח) א"נ כתיב (ויקרא יח כח) וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם . פרש"י - אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֵינָהּ מְקַיֶּמֶת
עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. לפיכך כתיב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן משום שהיו בארץ ישראל על כן לא היתה הארץ סובלת עוברי עבירה. (פרדס שמאי)
ח. חרם עשו האחים שלא לגלות את הדבר ושתפו את השכינה וכן את יוסף עמהם. לפיכך המתין עד שבאו כולם והתירו החרם בהסכמת כולם, דכל דבר
שבמניין צריך מנין אחר להתירו (ביצה ה.). א"נ אם היה מודיע לאביו היו אחיו בורחים זה לכאן וזה לכאן מפני הבושת, אבל לקחם מעט מעט בדברים
והושיבם שלא יתביישו ולטובה התכוון. (מושב זקנים) *
ט. טובה ארץ רעמסס לזריעה ולגידול, לעומת ארץ גושן שהיתה טובה למרעה בהיותה אדמת טרשים אך לא טובה לזריעה. לכן יוסף הושיבם בארץ גושן
כדי שיהיה להם מקום טוב למרעה. אבל כאחוזה נתן להם את ארץ רעמסס. (שנים מקרא בשם בנין אריאל)
י. י"ב שנים יצחק חי אחר מכירתו של יוסף. כדאמרינן (לז לה) וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו זה יצחק. ולפי שהיה מצטער על יוסף, בלכת יעקב מצרימה וַיִּזְבַּח זְבָחִים
לֵא-לֹהֵי אָבִיו יִצְחָק . (הרוקח) רצה יעקב אבינו לתקן את מצות כיבוד אב ואם שלא קיים כ"ב שנים ע"כ וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵא-לֹהֵי אָבִיו יִצְחָק דייקא כדי
לקיים כיבוד אב ואם ביתר שאת. (פרדס שמאי)*
י. י חיד ו רבים ה לכה כ רבים. ר"ת יוה"ך והוא שם המסוגל לשמירה בדרך. וכן ס"ת כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ. (בני יששכר בשם אגרא דפרקא כא)
כ. כׇּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵירוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל הֵימֶנּוּ. (סוכה נב.) מול תוכחת יוסף על שמכרו אותו לעבד ולא כבשו את יצרם יש טענה ניצחת, שהרי יוסף הוא קטנן של
שבטים ואם כן יצרו היה קטן יותר ובנקל יכול היה לכבוש את יצרו ולא להביא את דיבתם רעה אל אביהם. (כמוצא שלל רב בשם שו"ת מהריא"ץ)
ל. ל"ג שנים נחסרו מיעקב – לפי שדיבר כלפי מעלה, דקיימא לן כשם שמברך אדם על הטובה כך יברך על החילוף, והוא לא עשה כך, לפי שבשעה
ששאלו פרעה כמה ימי שני חייך וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה מְעַט וְרָעִים (בראשית מז ח ט), ומנין התיבות הם שלשה ושלשים תיבות.(מדרש אגדה ויחי)*
מ. משוי שולח יוסף לפיכך הקדים החמורים לאתונות, יעקב שלח לעשיו הנקבות ואח"כ הזכרים לפי שהם לפריה ורביה. (הרוקח)
מ. מְגַדֵּל יָתוֹם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ יְלָדוֹ (סנהדרין יט ב). לפי שגידלה אשר כבת שפיר נקראת יוצאת ירכו. (טעמא דקרא)
נ. ניטלה בכורתו של ראובן ממנו וניתנה ליוסף לפיכך כתיב בְּכֹר חסר. (טעמא דקרא בשם האריז"ל)
ס. ספיחים נמי לא היו נמצאים – היינו תְּבוּאַת הַשָּׂדֶה הָעוֹלָה וְצוֹמַחַת מֵעַצְמָהּ, בְּלֹא חֲרִישָׁה וּזְרִיעָה. (מדרש לקח טוב) כדאמרינן (פסחים נב ב) כיון שאין אתה
זורע מאין אתה קוצר, אלא מכאן שהספיחים אסורים. א"נ יש שזורע בלא חריש שנילוס מטשטשת הקרקע. (מושב זקנים)
ע. עבד לא מולך ולא רוכב על הסוס ולא ילבש תכשיטי מלכות ויוסף שהיה עבד לפוטיפר נהיה מלך, והבטיח שכל הבאים לשבור בר יבואו בטוחים בבואם
ובצאתם ואלו נתפשו כמרגלים. (הרע"ב, מושב זקנים, פענח רזא) *
ע. עניים מלו – עשירים לא מלו. אמרו ודאי לא מל מחמת הרעב כי עשיר היה. א"נ מאין בא המילה אם לא על ידי אברהם יצחק ויעקב. (מושב זקנים)*
פ. פשתן – מי שלובשו אין שולט עליו שום כישוף ובלבד שלא יהא מעורב בו מין אחר, וכשהלביש ליוסף בגדי שש היה ירא שלא ידמה לו, על כן שם
רביד זהב על צוארו, כדי להסיר ממנו סגולת בגדי הפשתן. (משכיל לדוד) *
צ. ציער יוסף את בנימין בצער של עבדות כשאמר (מד יז) אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וחשב בנימין שיקחנו לעבד, לכך נתן לו לפייסו פי
עשרה מדמי עבד. (אלשיך) וי"א שהיה זה דמי בושתו, לפייסו על כך שהעליל עליו שגנב את הגביע וגרם לו בושה מרובה. (עיון יעקב) וכ"כ רבינו בחיי
בשם המדרש - היו מביישים אותו והיו קורין לו גנב בר גנבתא, על שם שכתוב (בראשית לא) וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים והיו מכים אותו על כתפיו. ולפי
שהיו חושדים אותו ואין בו זכה ששרתה שכינה בחלקו זהו שכתוב (דברים לג) וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן .*
ק. קרעו בגדיהם בגללו על כן נתן להם חלופיהם. וזהו לשון חֲלִפוֹת . (פענח רזא) וכ"כ החזקוני - שדרך בני אדם להחליף ודומה לו הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ זהו
החלוק הטפל לעורו. לפי שגרם להם שקרעו בגדיהם שלא כדין כשצוה לתת הגביע באמתחת בנימין ונתביישו על שהיו קרועי בגדים.
ר. רעב היה כאשר עזבו את יעקב, משום כך לא היה צריך להזהירם שהרי 'אם אין קמח אין תורה', אולם בשעה שעזבו את יוסף לאחר שנתן להם מזון היו
מסוגלים ללמוד בעיון לפיכך היה צריך להזהירם שלא יתעסקו בדבר הלכה כדי שלא ירגזו בדרך ויבואו לידי טעות. (חמדה גנוזה) *
ר. רוח הקודש נצנצה בו שראה את אחיו עשרת השבטים שגלו והתפזרו בין העמים, וְהֵם לֹא בָכוּ, שֶׁלֹּא שָׁרְתָה עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. (זוהר פר' ויגש) *
ש. שוות היו במידתם החליפות אצל בנימין, לעומת האחים שהיו במידות שונות ולכך כתיב חסר, וכן מצינו בלחות דכתיב (דברים ה יח) שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים בלי
ו' לפי שהיו שוים.(לקוטי בשמים) וכן אצל שמשון כתיב (שופטים יד יט) וַיַּ֥ךְ מֵהֶ֣ם שְׁלֹשִׁ֣ים אִ֗ישׁ וַיִּקַּח֙ אֶת חֲלִ֣יצוֹתָ֔ם וַיִּתֵּן֙ הַחֲלִיפ֔וֹת לְמַגִּידֵ֖י הַחִידָ֑ה. בכתיב מלא.
ת. תשובה סבר יעקב שצריך לעשות ויענש על זה, דאמרינן (שבת קמט ב) כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, סבר יעקב שלכן
לא נשכח יוסף מלבו לפי שלא נכנס במחיצת ה', ועיקר השכחה דהנשמה נסתלקת למעלה, אבל כיון דאין מכניסין למחיצת הקב"ה לא נשכח. (פרדס יוסף)
מקורות / חידודון *

ב. הַעוֹד אָבִי חָי - חשב שאולי אמרו בעת הזאת שכבר ימות אביהם ביגון כדי שישיגו מבוקשם בהשבת בנימין אבל אולי לא היה חי ולזה רצה לדעת זה באמת.
(רלב"ג) סימן מסר להם שהיה יוסף כיון שקרא יעקב אבי, דאי היה מצרי לא היה קורא אותו אבי כי גנות היה לו כי גם הלחם לא היו אוכלים המצריים עם העבריים כ"ש שלא היו קוראים אותו אביהם. (ר"ח פלטיאל)
ב. אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ – לפי שמסר להם לסימן את הלכות עגלה ערופה שלמדו אביו לפני פרידתם, ויהא להם עתה נושא חדש לפלפל בו. (אזנים לתורה)
אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ – אל תפחדו משום דבר, להביא כל מקניכם ורכושכם וכל אשר לכם מאחר שאתם אחי כי שלום לי מכל צד ולי כל הארץ, לשון לב רגז. ד״‎א אף כי הטענתי אתכם עושר כל כך בימי רעב שלסטים מצויין אין לכם לירגז. (חזקוני)
ה. וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע – בא לבאר שבע שהיה מקום נכון לנבואה והקריב שם קרבנות כדי שתגיע לו שם הנבואה להמלך בזה עם ה' יתברך אם יסכים שילך יעקב שם לראות את יוסף או לשבת שם כמו ששאל ממנו יוסף בנו. (רלב"ג) ובא לבאר שבע מקום תפלת אבותיו ליטול ממנו רשות ביציאת חוצה לארץ שהיה קשה בעיניו. (רבינו יהושע אבן שועיב) ה' מרמזת לשכינה (אגרא דכלה – שופטים)
ח. וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי (מה כו) וַיַּגִּדוּ כתיב חסר, לא הגידו לו עד שהתירו החרם. זהו וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם ששרתה עליו שכינה, אבל עד עתה לא שרתה עליו מפני ששיתפו השכינה עמהם בחרם ואם היתה שורה עליו אפילו לדברים אחרים היה יעקב שואל אנה יוסף בני. (הרוקח)
איך לא חש יוסף על צער אביו כמה שנים - כי מעת ירידתו למצרים עד עת בוא דברו יתברך והוציאו מבית האסורים למלוך אין סיפק בידו להודיע לאביו, ואפילו שיונח שהיה סיפק בידו חש על נפשו שידעו אחיו בדבר ולצד בושתם וכלימתם מאביהם ימסרו עצמם עליו לאבדו מן העולם לבל תגיע להם בושת מאביהם, וגם אפשר כי יקללם וימית כולם ומצד זה יבקשו לקעקעו מהעולם, לזה חש על נפשו שידעו אחיו בדבר וימנע מבא בדמי נפשו, ואחר צאתו ממאסר ונעשה שר גדול והלְכה לה חששה ראשונה, אף על פי כן נמנע מהודיע לאביו, והוא על דרך אומרם ז"ל (בבא קמא דף נט.): 'מוטב שיפיל אדם עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו', וחש על כבוד האחים מלביישם לפני יעקב ויצחק וכל זרע יעקב, וסבל שישאר אביו בצערו מלביישם. (אוה"ח)
י. וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵא-לֹהֵי אָבִיו יִצְחָק. היה ראוי שיאמר הכתוב ויזבח זבחים לה', מפני שראה הגלות מתחיל עתה בזרעו והיה מתפחד מזה וע"כ הוצרך להקריב הקרבן הזה לפחד יצחק, והיו שלמים כדי להשלים אליו המדות, וכיון שהקריב קרבנותיו אל הכונה הזאת אז נראה לו פחד יצחק במדת הדין רפה, לבאר כי אע"פ שיגלו שם בניו לא יכלו בגלותם. וע"כ אמר אלהים במראות הלילה כלומר מדת הגבורה ובמדת הדין רפה והוא שבשרהו בגאולה אחר השעבוד והענוי.(רבינו בחיי)
למה הזכיר רק את יצחק? לפי שכל אחד מהאבות נתנסה ברעב, אברהם ירד בימי הרעב מצרימה, יצחק רצה לרדת לשם בימי הרעב אמר לו הקב"ה אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה , יעקב לא רצה אפילו בימי רעבון לרדת מצרימה, רק שלח את בניו לשבור אוכל ולהביא אליו. לפיכך הלך לדרוש את ה' בבאר שבע. ובנפשו פנימה רצה לשמוע את אותה תשובה שקיבל יצחק אביו - וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵא-לֹהֵי אָבִיו יִצְחָק היינו אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה אבל כבר הגיע הזמן לרדת, וכדי שלא ירד בשלשלאות של ברזל ציוה עליו אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה . (אזנים לתורה) א"נ כתיב (תהלים קה) וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק לפי שיצחק נתן את ההפרש בסך ק"ץ שנים וקיצר את שנות גלות מצרים. לפיכך הזכיר יעקב את יצחק.
ל. וחיה יעקב ל"ג שנה פחות מאביו משום דכתיב (משלי כו ב) קִלְלַת חִנָּם לא [לוֹ] תָבֹא על שקלל רחל ואמר (בראשית לא לב) עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה חסרו לו מנין יִחְיֶ"ה שהוא ל"ג משנותיו. (בעה"ט פרשת ויחי)
מדרש - בשעה שאמר יעקב מְעַט וְרָעִים הָיוּ אמר לו הקב"ה אני מלטתיך מעשו ומלבן והחזרתי לך דינה גם יוסף ואתה מתרעם על חייך שהם מעט ורעים חייך שמנין התיבות שיש מן ויאמר עד בימי מגורי כך יחסרו משנותיך שלא תחיה כחיי יצחק אביך והם ל"ג תיבות ובמנין זה נחסרו מחייו שהרי יצחק חי ק"פ שנה ויעקב לא חי אלא קמ"ז. (דעת זקנים בשם המדרש)
ע. א"נ יש הבדל בין מי שנימול לשמונה ימים לבין מי שנימול בגיל מבוגר והמצרים לא נימולו לשמונה ימים. א"נ מילה עשו פריעה לא עשו.(אוצר אפרים) א"נ יוסף נולד מהול ויש היכר בין הנולד מהול לבין מי שנימול על ידי בני אדם. והוא אחד משנים עשר שנולדו מהולים. (שפתי כהן) לְמִחְיָה אותיות מילה ח' , הראה להם המילה שמצותה ביום ח'. (הרוקח)
אֶ חָיו גְ ּשׁוּ נָא אֵ לַי וַ יִּגָּשׁוּ ר"ת וס"ת בגימטריא המילה (90). זהו שאמר עֵינֵיכֶם רֹאוֹת בגימטריא הראיתי לכם המילה . (עם הכולל 807) (הרוקח)
פ. כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה – אמר לו יהודה פרעה גזר שאין עבד מלך, ואח"כ המליך אותך, ש"מ משום אהבתך עשה כן ואח"כ הראה שאין אהבתו שלימה שהרי הבטיחך ללבוש בגדי שש לסגולה הנ"ל, ולא עשה. (רזא דמאיר)
צ. וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף – היה זה בעבור עשרת בניו, שקרא בנימין את שמותיהם על שם יוסף והצרות אשר מצאוהו.(מדרש שכל טוב) היינו שאמר יוסף לבנימין למסור הכסף לבניו שלושים שקל לכל אחד, כיון שהם נקראו על שמו וממילא לא היה מקום לקנאה. (נתיבות דעת)
טעם שלש מאות כסף - כנגד מה שהיו האחים חייבים במכירתו כי עשרה פעמים שלשים שקלים שהם דמי עבד הם ג' מאות. וזה ממה שאמרו המוכר עבדו לעכו"ם קונסין אותו עד עשרה בדמיו כלומר בדמי העבד שהם שלשים. (רבינו בחיי) רצה לרמוז להם שכיון שמכרוהו לעבד ראויים הם להקנס ולשלם כל אחד שלוש מאות שקלים כסף. על כן נתן לבנימין שלא היה כלל במכירתו, והרי זה כמו שאומר להם אני קונס אותכם על שמכרתם אותי לעבד וכל אחד מפסיד סכום זה. (בעלי התוס')
ר. אמר להם יוסף לאחיו אל תתעסקו בדבר הלכה – איתא בפ"ק דקדושין לעולם ישלש אדם שנותיו וכו' ומי ידע כמה חיי. לא צריכא ליומי ופירש"י ב' ימים מקרא ב' ימים משנה ב' ימים תלמוד. והקשו התוס' דאכתי איכא למפרך ומי ידע כמה חיי אלא בכל יום ישלש ע"ש. איכו השתא יעקב אע"ה כאשר שלחם היה סובר שמת יוסף ומה שהובטח יעקב אע"ה שלא ימותו בניו בחייו נתבטלה. ומאחר שכן השבטים הרי הם ככל אדם ויש לחוש שימותו ולזה אפי' בדרך צריך לקרוא בכל יום הלכה ולשלש כדעת התוס' ולכן לא ציום יעקב לשבטים שלא יתעסקו בדבר הלכה דמוכרחים הם בכל יום להתעסק בהלכה דמי ידע האדם כמה חיי. אכן בהתודע יוסף אל אחיו דהוברר שעדיין ההבטחה במקומה שיעקב אע"ה לא ימותו בניו בחייו לזה ציום דלא יתעסקו בדרך בדבר הלכה דאביהם קיים ויש להם הבטחה שלא ימותו ויכולים להשלים חלק ההלכה אח"ך כשיגיעו לישוב. (פתח עינים – תענית י ב)
רז"ל מפרשים פשוטו של מקרא שהזהיר עליהם יוסף בשביל המכירה שיבואו לידי רוגז ומריבה, עיקר הטעם שצוה אותם שלא יריבו לא בשביל שהיה מקפיד על הריב שיבא ביניהם רק בשביל כי הרגזנות בדרך מביא לידי סכנת הדרך, והדרך מתרגז עליהם. כי לא בלבד המריבה היא שמביאה לידי סכנה, אך כל רוגז – כמו העסק בדבר הלכה, שהם נושאים ונותנים בדבר הלכה ומתרגזים זה עם זה. לכך דבר יוסף לשון כולל, אף על גב דודאי עיקר הכוונה של יוסף היה על הריב שלהם, שזהו בודאי לא גרע מעסק הלכה, שהריב – אין לך רוגז יותר ממנו, ובודאי הם גם כן ידעו כבר דבר זה, ומכל מקום יוסף בא להזהיר אותם כי מפני המכירה לא יניחו הדבר, ויבואו לידי רוגז, ודבר יוסף לשון כולל. (גור אריה)
ר. מִשּׁוּם כָּךְ בָּכָה עַל זֶה יוֹסֵף, וְאַחַר שֶׁבָּכָה עַל זֶה, בָּכָה עַל הַשְּׁבָטִים שֶׁיֵּגֶלוּ. כְּשֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כָּל הַשְּׁבָטִים גָּלוּ מִיָּד וְהִתְפַּזְּרוּ בֵּין הָעַמִּים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךָּ עֲלֵהֶם. עֲלֵהֶם וַדַּאי. עַל כֻּלָּם בָּכָה, עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּחֱרַב פַּעֲמַיִם, וְעַל אֶחָיו עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁהֻגְלוּ לַגָּלוּת וְהִתְפַּזְּרוּ בֵּין הָעַמִּים. וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ, וְלֹא כָתוּב וַיִּבְכּוּ, שֶׁהֲרֵי הוּא בָּכָה, שֶׁנִּצְנְצָה בּוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהֵם לֹא בָכוּ, שֶׁלֹּא שָׁרְתָה עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. (זוהר פר' ויגש)
מדרש - כשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא בבכיה כך הקב"ה אינו גואל את ישראל אלא מתוך בכיה שנאמר (ירמיה לא) בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם .
ביאר ה'יפת תואר' – הבכיה היתה של שמחה ולא של צער, וכן הבכיה על אחיו שכתוב וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵיהֶם הבכיה היתה של שמחה במוצאו את אחיו, ועל ידי זה נתפייסו הוא ואחיו בהכירם שהוא שש ושמח עמהם, כן הוא הבכי שמתוכו ישראל נגאלים, ולפי זה וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם הוא לשון חנינה ורחמים כפירוש הרד"ק, וכל מעשה האבות והשבטים סימן הוא לבנים.

שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת ramnadlan018@gmail.com