- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים נוספים
"אין זו לא איילת השחר הנחבאת, אלא אנחנו שאיננו יכולים להגיע להסכמות בתוך הציבור הדתי".
"עת צרה היא ליעקב", שהרי רק באחדות ניגאל ואחדות איננה אחידות אלא הסכמה. איך להגיע להסכמות בתוך הציבור הדתי? היש "מכניזם מובנה" בתוך המסורת היכול להביא להסכמה ואחדות?
האם הרבנים העומדים כנגד "גדול הדור" מרן ראש הישיבה מו"ר הרב אברהם אלקנה שפירא שליט"א, הם שחטאו כשפסקו נגד גדול הדור, וכולנו רואים היום עד כמה היה הוא סלע איתן כנגד כל הצרות?
מצב ההנהגה המדינית בישראל היום הוא בכי רע. "שריך סוררים וחברי גנבים כלו אוהב שׂחד ורודף שלמונים" (ישעיהו א' כ"ג). האם מצב ההנהגה הרוחנית-התורנית טוב?
הציבור הדתי-לאומי, אפילו לאחר הצרה האחרונה של הגירוש, נתפרד לחבילות חבילות. רבים פנו לרבנים ואמרו דברו בקול אחד וברור, ואנו כולנו נלך אחריכם. אבל ללא הועיל, לא היתה אחדות הנהגה של תורה.
כולם מבינים שבמצב הלא יציב הקיים היום, אילו היו שומרי תורה מתאחדים, הנהגת המדינה היתה כבר בידינו. אך קשה להתאחד, וזה עיקרו של משבר המנהיגות התורנית, שמאז הגלות המרה לא הצלחנו להתעשת אף-על-פי שהמנהיגות החילונית הצליחה בהקמת המדינה על-ידי אחדות מסוימת בעם היהודי.
הקושי להתאחד הוא הרצון של כל "קבוצת כוח" לשמור על כוחה ועל ייחודה הרוחני, כביכול. לכן לפעמים המתחים בין אחים קרובים באותה ישיבה, באותו "קו חשיבה" קרוב, גדולים לאין ערוך מאשר מתח או שנאה לרחוק. וזה מקור המושג "מלחמת אחים", רוב המלחמות הם דווקא בין קרובים, מלחמות של דעות או של אינטרסים וכיוצא באלה סיבות.
הסכמה חברתית והסכמה הנהגתית
כל יסוד החברה והתרבות מבוסס ובנוי על הסכמות חברתיות. ההסכמה היא נכונות למעשה יחד, שביטויו המעשי הוא קבלת קניין ונתינתו שיש בהם משום עדות להסכמה. ההסכמות הראשונות הארכאיות היו המזון שהצייד הביא לביתו, שהיו שייכים לו ולמשפחתו כדי לשרוד.
בחברה הבראשיתית והארכאית אם אין צייד, אין שרידות אלא מוות. וכדי להגביר את צידו של האדם התאגד האדם בחבורת ציידים כדי להגן על צידו ולשפר את יכולת הצייד על-ידי שיתופי פעולה. פעולות אלה הן תחילתו של היסוד הכלכלי, שהמשכו הוא יצירת הכלים לצייד והחלוקה של השפע בין יוצרי כלים לציידים. זוהי גם תחילתה של מלחמת מעמדות כלכלית בין יצרני כלים לציידים על הזכאות לחלק גדול יותר מהשפע המצומצם.
זיכרון לסיומה של תקופה זו הוא הפסוק "ויהי עשו איש יודע צייד איש שדה" (בר' כ"ה כ"ז) וכן "וצא השדה וצודה לי ציד" (בראשית כ"ז ג').
הקניין, בעלות והסכמה
מקור הבעלות בעולם ויסוד הבעלות נובע מהסכמת בני-אדם. הסכמה זו קדמה עוד למתן תורה, שהרי עוד אברהם אבינו ע"ה קנה את מערת המכפלה. וכן כותב הרמב"ן בספר הזכות על (גיטין ע"ו עמוד ב) שדיני ממונות אין לתלותם בגזירות הכתוב אלא הם דברים שהדעת נוטה לדין בהם.
הרב עמיאל זצ"ל מסביר שאמנם איסור לא תגזול בא מיסוד הבעלות ואילו מושג הבעלות בא מעבירה של לא תגזול. כיוון שכל דיני ממונות מיוסדים גם על יסוד מצווה ועבירה (פריעה בע"ח מצווה וכו'), הם מיוסדים גם על הצד המשפטי הקנייני הבעלותי שיש בהם.מוסר היהדות לא היה בעד ביטול הבעלות, אלא עמד על הגבלת הבעלות. כיוון שבעלות ביסוד תפקידה לאפשר לקיים מצוות בין אדם לחברו וגם בין אדם למקום, לכן סוכה, לולב ומצה אסור שיהיו גזולים.
מקורו של רגש הבעלות - אדם קולטו מאז לידתו. אנו רואים תינוק בגן צועק "זה שלי". מאין הוא קולט "שזה שלו"? זהו צלם הא-לוהים שבאדם. וכמו שהקב"ה הוא הבעלים של כל הבריאה ושל כל העולמות, כך מרגיש צלם הא-לוהים שבאדם שהוא הבעלים של ה"עולם הקטן" שלו. ולכן אנו רואים שהסוציאליסטים נלחמו בבעלות אבל גם נלחמו בא-לוהים כי הא בהא תליא, "בורא עולם בקנין".
לכן ה"לא תגזול" בא מתוך מציאות הבעלות ואין בעלות באה מצד ה"לא תגזול". לכן כל חיי אדם בנויים על יסודי ההסכמה שהם יסודי הקניינים, שתופסים את המקום החשוב ביותר בספרות ההלכה, והם כל דיני הממונות שב"חושן משפט". כל מצוות התורה מטרתן לצרף את הבריות (תנחומא שמיני אות ח'), להיטיב היחסים ולהשכין השלום (גיטין נ"ט ע"ב).
יסודי ההסכמה בישראל - הקניין
"וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו" (רות ד', ז'). חז"ל ראו חסרון בצורך קיום המכירה והגאולה במעשה קניין אצל עם ישראל, שהם בעלי תרבות מוסרית גבוהה, שהרי הרצון וההסכם שבלב גומר כל דבר "המכירה והגאולה", ולכן הצורך במעשה הקניין הוא מעין נזיפה לישראל הקדושים השומרים מוצא פיהם ומקיימים אותו בבחינת "מי שפרע מאנשי דור המבול ... הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו". אמנם להלכה אין העסק נגמר בדיבור, ומי שחזר בו מדיבורו אמנם אין לו דין מי שפרע, אך יש לו דין של "מחוסר אמונה" שאין רוח חכמים נוחה הימנו.
הנהגה משפטית תקשורתית פוליטית
במדינת ישראל היום, שלושה כוחות מובילים ושולטים בחיים הציבוריים. הכוח החזק ביותר והשולט בצנעה הוא בית המשפט העליון; הכוח החזק לכאורה והשולט בפרהסיה הוא הפוליטיקה בכנסת; הכוח החזק בהעצמת כוחות קיימים הוא התקשורת.
למעשה שולטת במדינת ישראל אוליגרכיה משפטית תקשורתית פוליטית, שנטייתה היא כלפי השמאל וכלפי האוניברסאליות של מדינת ישראל וגימוד יהדותה שהיא מאפיין פרטיקולארי.
כל איש ימין שירצה לפעול לטובת הלאום בצורה משמעותית יאוגף על-ידי האוליגרכיות השולטות או ימצא עצמו מואשם ונתבע על-ידי מערכת המשפט (לפי שצריך הון כדי להתמודד, הפרקליטות לא צריכה לשלם בעבור עו"ד וחוקרים), ואת העבודה שקשה לפרקליטות ושותפיה לסיים בבתי המשפט מסיימת התקשורת.
יש רק דרך אחת לאיש (מנהיג) ימין להיהפך ל"אתרוג" - לעלות לשלטון על-ידי הצהרות ימניות "דין נצרים כדין תל-אביב" ולסיים בביצוע ההפוך להצהרת עלייתו לשלטון, פינוי וגירוש נצרים שאין דינה כדין תל-אביב. כלומר, לבצע למעשה את מדיניות האוליגרכיה המשפטית תקשורתית שנוטה כלפי השמאל, האוניברסאליות של הכפר הגלובלי, המוכנה להרוס את כל מאפייניה היהודיים של המדינה, שמעצם טבעה נוטה ללאום. שהרי כפי שכתב הרס"ג "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה". השאלה בציבור דתי היא, האם ביכולתנו להשפיע בשלושת מוקדי כוח אלו, אם לאו.
בנושא בית המשפט העליון, שקובע "ערכים" בפסיקותיו, ובעיקר ערכים בגוון גויי - הרי שהוא אוליגרכיה סגורה שאין אפשרות להשפיע על השותפים בו, ופעילות בחירת שופטים מתבצעת בשיטת "חבר מביא חבר", והפוליטיקאים נגררים אחרי הכוחניות המשפטית (ראה מקרה השופט ברק). אין הם, הפוליטיקאים, קובעים מי יישב בבית המשפט העליון, וראה מה בסופו של הרוצה להכריע מי יישב בבית המשפט העליון גם אם הוא שר משפטים. נראה שעד שלא יהיו בחירות ישירות לבית המשפט העליון שייצגו נכונה את כל שכבות הציבור, אין אפשרות להשפיע שם. והדבר תלוי בפוליטיקה וההשפעה המדינית שלנו.
כמו כן כל השפעה בכיוון זה מאשרת על-ידי המשתתפים את שיטת המשפט הקיימת במדינה, שלפי ההלכה היהודית נחשבת כ"ערכאות גויים", כיוון שלכל עם קיים המשפט המיוחד שלו המיוסד על רוח העם. ולכן יש משפט אנגלי ומשפט גרמני ומשפט רומי וכיוצא באלה, אבל לעמנו היה צריך להיות המשפט העברי המתאים לרוחו של העם. אך כשהחלוצים שעסקו בייבוש ביצות גמרו מלאכתם והחליטו להקים מדינה, הם פנו למשפטנים שחיו בתל-אביב, אלו שעשו לביתם בזמן שאחיהם ייבשו ביצות ועבדו אצל הטורקים והאנגלים כעורכי-דין, ועליהם הוטל להקים את מערכת המשפט בישראל, והם הקימו מערכת משפט עם תערובת של משפט רומי, עותומני, אנגלי, ורק לא יהודי. לכן ההשפעה שלנו על מערכת המשפט היא בעייתית.
השפעה על מוקד הכוח התקשורתי. אומנם נכון שיש היום פתיחות לנושא התקשורת, ואם לפני 25 שנה כינו נערה שהלכה ללמוד תקשורת "מקולקלת", הנה היום רואים בה שליחת ציבור המביאה לתקשורת גוון שונה. אבל רובם של ילדינו ההולכים לתקשורת הם בבחינת חוטבי עצים ושואבי מים. השפעתם שם שואפת לאפס, וכשכבר גדלים בתקשורת זה רק כשקו החשיבה השמאלני, והפחות יהודי, גובר אצלם, ואז הפסדנו גם אותם. אומנם אין להתייאש, אבל הסיכוי לא גדול.
קיימת מערכת שלישית, היא המערכת הפוליטית מדינית, והיא בעלת כוחות במשולש הכוחות. כרגע כולם שותפים בה, אבל ייצוגו של הציבור הדתי קטן והולך. אפילו תשעה מנדטים לכל האיחוד ומפד"ל גם יחד, בסקר אחרון, ירדו לחמישה, למרות שברור שיש כ33%- דתיים במדינה. ואם נוסיף עליהם את המסורתיים, מגיעים לכ80%-. למה אין אנו מצליחים אפוא להטביע חותם משמעותי לפחות במערכת המדינית?
הרי ברור שכל מי שיש לו היום 33% מהקולות בכנסת יכול להקים ממשלה ולשלוט בקואליציה עם ראשות ממשלה. מה עומד אפוא בעוכרנו גם במוקד הכוח השלישי? כוח ההסכמה של היחד, שאם נזכה בו נוביל את המדינה!
במניין עם גדול הדור
האם הרבנים העומדים כנגד "גדול הדור", מרן ראש הישיבה הרב אברהם אלקנה שפירא שליט"א, חטאו? אם נפרט, הרי השאלה ביסודה היא אם ל"גדול הדור" יש סמכות של סנהדרין לעניין המצווה לנהוג על-פי התורה אשר יורוך (מצוות עשה) והאיסור לסור "מן הדבר אשר יגידו לך" (מצוות לא תעשה), וכפי שסיכם הלכות אלו הרמב"ם בהלכות ממרים פרק א' הלכה א' ו-ב'.
לכאורה הרב שפירא עונה על כך במושב בית הדין לערעורין בתיק 520 תשכ"ו ביושבו בדין עם הרב בבליקי והרב אליהו שפסקו כדלהלן: "אין כל יסוד ושורש בדיני התורה לפיו יטלו חכמים סמכות לעצמם לומר שפסקיהם ופירושיהם בתורה מחייב חכמים אחרים לפסוק כוותייהו, גם אם אלו פליגי עלייהו בזה. הדין של 'ועשית ככל אשר יורוך'... נאמר רק על סנהדרין גדולה של שבעים ושנים חכמים סמוכים איש מפי איש עד משה רבינו, והם יושבים דווקא בלשכת הגזית, סמוך למזבח בבית המקדש, או על הוראות של כל חכמי הדור ביחד, כמו בזמן הגמרא... אולם מעולם לא מצאנו ולא שמענו שמישהו מרבותינו גדולי הדורות כולם... יתיימר להורות לאחרים שיפסקו דווקא כפי דעתם, ואדרבא, את ההיפך מזה מצאנו וראינו בספריהם..."
ורק על-ידי ישיבה של בית-דין של 71 כפוף למחלוקות הראשונים, בגדר האיסור של "לא תסור" יהיה אסור לרב אחר לפסוק ההפך וכנגד גדול הדור.
איך להגיע להסכמות בציבור הדתי? היש "מכניזם מובנה" בתוך המסורת היכול להביא להסכמה ואחדות?
ביהדות יש בסיס הנהגתי של 71 חכמים שהם מרכיבים מגוון אין-סופי של דעות. כיוון שכל שני יהודים הם בעלי שלוש דעות, וכך ארבעה יהודים כבר בעלי תשע דעות, הרי שבטור חשבוני עולה, כי 71 חכמים הם אין-סוף דעות, כיוון שאחד מסכים לאחר רק בחלק מדבריו ובחלק אחר מסכים דווקא למתנגדו. וכך אומר הרמב"ן, ש-71 חכמים כוללים כל הדעות וגוני הדעות האפשריים בעם ישראל.
יש בהלכה מושג "במותב חדא" ויש בהלכה מושג "עמידה למניין". כל זמן שכל רב יושב בביתו ולא "כחדא" עם אחרים המתנגדים לדעתו, ומתווכח איתם פנים בפנים, אי-אפשר להגיע לחקר האמת. אבל אם יושבים יחד "במותב חדא", ולגדול נותנים לדבר רק בסוף כדי שלא ישפיע בדעתו על הקטנים ממנו, ובסוף עומדים למניין, כלומר, מצביעים לפי רוב דעות שהוא היסוד הדמוקרטי ביהדות שעוד קדם לדמוקרטיה היוונית, אז אפשר להגיע להסכמה והכרעה. וכך הציבור הדתי בכללותו ובגווניו, ברגע שמייצגיו יגיעו להכרעה, יקבל וילך אחר מנהיגיו הרוחניים, אז תעבור ההנהגה המדינית פוליטית להנהגה תורנית שהיא פתח גאולתנו.
וכדי להגיע לכך חייב כל אדם לשאול וללחוץ על רבו להתאחד ולשבת "במותב חדא" עם שאר רבני ישראל, ובא לציון גואל.
__________________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: kumiori@gmail.com
טלפון: 02-9974424
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
איך נראית נקמה יהודית?
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
הלכות שטיפת כלים בשבת
ראיית המבט השלם
איך עושים קידוש?
מהי אמונה?
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
חידוש כוחות העולם
סוד ההתחדשות של יצחק
איך ללמוד גמרא?