איך מזהים משיח שקר? | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
בא

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה

אחת הפרשיות שהרעידו את אמות הסיפים של העולם היהודי, וגלי ההדף שלה משפיעים עד ימינו אלה, הייתה פרשיית משיח השקר שבתי צבי שר"י.
בשיא פרסומו, התגורר משיח השקר בתורכיה, אך גלי ההתרגשות מהופעתו הגיעו לרחבי העולם היהודי כולל ארצות אשכנז. באותם ימים, התגורר בפולין אד מגדולי הדור, הלא הוא הב"ח, רבנו יואל סירקיס, וכולם ציפו לשמוע את יחסו למשיח החדש.
ואכן, הב"ח שלח את בני משפחתו, ובכלל את חתנו רבנו דוד סגל, הלא הוא הט"ז, לתהות על קנקנו של שבתי צבי שר"י. כשהגיעה המשלחת ממרחקים, הבין משיח השקר, שמפגש זה ישפיע רבות על היחס אליו בעולם היהודי, ושאל את הבאים – במה אתם צריכים ישועה?
ענו לו השלוחים – בעירנו מתגורר הגמון (מנהיג נוצרי) אחד, שמסית כל העת נגד היהודים, ואנו נרדפים רבות בגללו.
נטל משיח השקר צרור עשבים, קרע אותו לשניים, ואמר – נפתרה הבעיה. רשמו בני המשלחת את היום והשעה, ושבו לעירם. כשהגיעו לעיר, התעניינו מה אירע עם אותו הגמון, ובני העיר סיפרו להם בהתרגשות, שאותו הגמון נאם בכיכר העיר נגד היהודים, והנה לפתע צנח על מקומו ומת, והיה זה באותו היום ובאותה השעה שמשיח השקר קרע את צרור העשבים.
התרגשו בני המשלחת מהמופת הגלוי, ובאו אל הב"ח לספר לו על הדברים. כששמע הב"ח את המעשה אמר – כעת ברור לי שמדובר במשיח שקר, שהרי המשיח האמיתי אינו זקוק לצרור עשבים, אלא ביכולתו להמית את הרשע בדיבור בלבד, שנאמר "וברוח שפתיו ימית רשע" (ישעיהו יא, ד).
זו דוגמא למישהו שמחולל מופתים וניסים, ובטוח שהם מהווים הוכחה לצדקת דרכו, אך דווקא מופתים אלו מוכיחים שהוא טועה. אך בהיסטוריה כבר יש תקדים לאנשים שחוללו מופתים, ודווקא המופתים שלהם הוכיחו שהם טועים, כוונתי לחרטומי מצריים ועבדי פרעה.
כאשר משה ואהרון מחוללים בדבר ה' את מכות מצריים, מנסה פרעה להוכיח שאין בכך חידוש והוכחה לשליטת ה' במציאות, ומזמין את חרטומי מצריים לסייע לו.
כשאהרון משליך את מטהו שהופך לתנין, גם החרטומים משליכים את מטותיהם והם הופכים לתנינים. כשמימי מצרים הופכים לדם, גם החרטומים הופכים מים לדם. כשמשה ואהרון מעלים את הצפרדע על ארץ מצרים, גם החרטומים מחוללים פלאות בלטיהם, ומעלים צפרדעים על מצרים.
וכך פרעה יכול לסכם את האירועים באמירה: "על ידי מכשפות אתם עושים כן. תבן אתם מכניסים לעפרים, עיר שכולה תבן? אף אתם מביאים מכשפות למצרים שכולה כשפים".
אולם אם פרעה היה מתבונן לעומק, הוא היה מגלה שדווקא מעשי החרטומים שלו מוכיחים שמעשיהם של משה ואהרון הם בדבר ה' שליט המציאות. וכל כך למה?
באמת, ברגעים הקשים של מצריים, עת ניחתו עליה אותם מכות קשות, מצרים לא היתה זקוקה לדם וצפרדעים נוספים. להיפך, מצריים היתה צריכה אנשים שיהפכו חזרה את הדם למים, ויסלקו את הצפרדעים מהמקום, אך את זה החרטומים לא יכלו לספק. ואפילו כשפרעה ביקש לסלק את הצפרדעים, הוא פנה למשה ולא לחרטומים.
במילים אחרות, החרטומים ידעו רק לעשות רע, הם הצטרפו לעונש שחולל ה' והוסיפו דם וצפרדעים. וזה הראה כוחם מוגבל, כי הוא כוח של כישופים. לעומתם, משה ואהרון עשו רק טוב, כשהם חוללו מכות למצרים, הרי מבחינת עם ישראל שאותו הם מייצגים זה טוב, וגם כשהיה צריך לסלק מכות מסויימות, רק תפילתו של משה לה' חוללה זאת.
וזה בדיוק ההבדל בין הכשפים למעשי ה'. ה' ששולט במציאות, בכוחו לחולל את הטוב בעולם, ולנהל את כל הכוחות הן הרעים והן הטובים, להביא את הטוב ואת התגלות ה' בעולם.
וכך גם הראשונים שהכירו באובדנה של מצרים, ובכך שהיא שוקעת אל הרוע, היו עבדי פרעה, באומרם לפני מכת ארבה – "עד מתי יהיה זה לנו למוקש... הטרם תדע כי אבדה מצרים". ואף פרעה כשמקשיב לדבריהם, וחושב לשלח את ישראל, פוגש את העולם מצידו השלילי, באומרו – "ראו כי רעה נגד פניכם".
וזה בדיוק ההבדל בין כוחם המוגבל של ההולכים בדרכם של החרטומים והמכשפים, השקועים תדיר ברוע, לבין עובדי ה' המחוברים אל ה' הטוב והמיטיב!