חמדת השבת: יסודות קדימה בברכות | הרב בצלאל דניאל | בית המדרש

מדורים
חמדת השבת

קטגוריה משנית

הלכה מחשבה ומוסר
סעודה וברכות הנהנין

4 דק' קריאה

אנו מודים ומשבחים את הקב"ה המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. אחד הדברים המיוחדים בהלכות ברכות הוא שהסברות היסודיות מתחברות ישירות לעקרונות מחשבתיים. בשבועות הקרובים נעסוק במספר עניינים בהלכות ברכות.

השבוע נתחיל לפרוש מספר עקרונות בהלכות קדימה בברכות. הפעם ניגע במספר עקרונות בלבד.
במסכת ברכות (דף לט ע"א) מסופר על שני תלמידים שישבו לסעודה לפני בר קפרא, הגישו להם כרוב מבושל ועוף. אחד התלמידים בירך על הפרגיות. השני לגלג על המברך, משמע שחשב שחברו טעה בהלכה. בר קפרא אומר שלא נכון לצחוק על חברו, מפני שהבשר חביב עליו. הגמרא אומרת שהנחת המוצא היא שעל הכרוב המבושל יש לברך 'שהכל', אך החבר חשב שנכון לברך על כרוב מבושל מפני שהוא מזין יותר.
מתוך הדברים אנו למדים שלושה שיקולים ביחס לקדימות בברכות:
א. ברכת 'האדמה' קודמת לברכת 'שהכל'. ב. חביבות. ג. תזונה.

חמדת השבת (47)

הרב בצלאל דניאל

41 - חמדת השבת: מענה על קדיש וקדושה של מנחה אחרי תפילת ערבית

42 - חמדת השבת: יסודות קדימה בברכות

43 - חמדת השבת: כללי קדימת הברכות: המסוים, החביב, ושבעת המינים

טען עוד

ואכן, הראשונים (לדוגמא, בעלי התוספות במקום) מכריעים ש ברכת 'האדמה' קודמת לברכת 'שהכל' . מדוע?
מבחינה עקרונית חז"ל היו יכולים לתקן ברכה אחת בלבד על כל המאכלים: "שהכל נהיה בדברו". אך תשומת הלב לפרטים השונים בבריאה, ולדרך בה הקב"ה מנגיש אותם אלינו, מעצימה את ההודאה לקב"ה ומדייקת אותה.
משל למה הדבר דומה? אדם יכול לומר לחברו "תודה", ואפילו "תודה רבה". אך ככל והאדם ישקיע בדיוק הדברים והסבר מדוע מגיעה כאן תודה מיוחדת, חווית ההודאה ההדדית תועצם. אינה דומה אמירת "תודה רבה" לאמירת "תודה רבה על המתנה המסוימת שנתת לי שבדיוק התאימה לצורך שהייתי זקוק לו".
באותו האופן, ישנה עדיפות לברכה המסוימת יותר: "בורא פרי האדמה" זו ברכה משמעותית יותר מהברכה הכללית "שהכל נהיה בדברו".

בנוסף, הראשונים (לדוגמא בעלי התוספות שם) מכריעים שהחביב קודם למשביע . מדוע?
מצד אחד, המטרה הראשונה של האכילה היא התזונה. כך שהיינו מצפים שהמאכל המזין יקבל קדימות.
אך הקב"ה טבע טעם באוכל, בכדי שההנאה ממנו תהיה מיידית בשעת האכילה. בטבע האנושי יותר קל לנו להעריך את ההנאה הרגעית הנוכחית. לכן ככל שמאכל יותר חביב עלינו, ההודאה לקב"ה עליו שלמה יותר. לכן יש להעדיף את הברכה על החביב, למרות שהתזונה חשובה יותר.

אחרי שלמדנו את עיקרון הבסיס, עולה השאלה: כיצד מגדירים את החביבות?
מלשון הרמב"ם (הלכות ברכות ח, יג) עולה שהמאכל ה'חביב' הוא המאכל שהאדם היה רוצה לאכול כרגע. גם אם רוב האנשים, ואפילו האדם עצמו, מעדיפים את המאכל השני, הודאה היא אירוע סובייקטיבי – צריך שהאדם יחווה הנאה מקסימלית בכדי שהודאתו תהיה מקסימלית אף היא.
לעומת זאת, הרא"ש (ברכות פרק ו אות כה) תלמיד רבנו יונה (על הרי"ף שם דף כח ע"ב) ובעקבותיהם השו"ע (אורח חיים סימן ריא סעיף א) חולקים ואומר שיש לברך על המאכל שבדרך כלל יותר ערב לו. כלומר, המדד של החביבות נשאר מדד אישי, אך הוא נקבע עבור האדם באופן קבוע, ולא לפי רצונו ותחושתו ברגע זה.

האם יש קדימות לשבעת המינים ?
במשנה (ברכות פרק ו ד) מדובר על מגש מלא בפירות. רבי יהודה אומר שיש להקדים את ברכת שבעת המינים, ואילו חכמים אומרים שעדיף לברך על איזה מהם שירצה.
לפי רבי יהודה, עלינו לברך את הקב"ה על המינים אותם הוא שיבח בפנינו בתורה. נשווה בנפשנו שזכינו להיכנס לביתו של אמן גדול. האמן מצביע על יצירות מסוימות ואומר שהנה יצירות המופת שלו. הליכות הנימוס, לכל הפחות, דורשות ממנו להביע פליאה והערכה על היצירות המסוימות הללו.
לכאורה כאן יש דבר דומה: משה רבינו (מפי הגבורה) מתהדר בשבעת המינים. אם בעל הבית (הקב"ה, בורא שמיים וארץ) מתהדר במאכלים מסוים, עלינו להביע העדפה אליהם בדווקא. מצד שני, בסופו של דבר לאנשים שונים יש העדפות שונות. לכן יש מחלוקת אם ללכת לפי העדפה אישית או לפי השייכות לשבעת המינים.
מצד שני, חכמים חולקים ואומרים שיבחר איזה פרי שירצה. משמע שחלקו אם להעדיף את הפרי שהקב"ה שיבח, או הפרי שהאדם יותר שמח באכילתו (יש לציין שבלשונם משמע כלשון הרמב"ם – איזה שירצה – ולא איזה פרי שהאדם אוהב יותר בימי חייו).
ברם, בגמרא שם מבחינים בין שני מצבים: במצב אחד, מדובר בפירות שברכותיהם שוות. המשמעות היא שהאדם יברך רק ברכה אחת. אם כך, ברור שבמקרה זה רבי יהודה יפסוק שיש לברך אותה על הפרי משבעת המינים. אך מהו הדין אם הפרי משבעת המינים קובע ברכה נפרדת? במקרה זה ישנה מחלוקת מהי דעת רבי יהודה: לפי עולא, עיקר העניין לפי רבי יהודה הוא שתהיה ברכה ישירה על הפרי משבעת המינים. אם כך, במקרה זה לא חשוב להקדים את ברכת הפרי משבעת המינים, מפני שגם אם יאכל את המאכלים האחרים, בסופו של דבר הוא יברך על הפרי משבעת המינים. אך אמורא אחר חולק עליו ואומר שרבי יהודה סובר שהדבר החשוב הוא להקדים את השבח לקב"ה על שבעת המינים. לפיכך יש להקדים את הפרי משבעת המינים, גם אם יש לפרי זה ברכה נפרדת.
הרא"ש מרחיב את העיקרון הזה של עולא לשאר דיני קדימה בברכות: הוא סובר שגם אין דין ומצווה להקדים את החביב, אלא לברך על החביב. אם כך, אם הברכות שונות, אין דין של הקדמה. הדבר המשמעותי הוא שתהיה ברכה על החביב, גם אם היא תתאחר לברכות אחרות. מה שצריכים למנוע זה מצב שמברך על המאכל הפחות חביב ואינו קובע ברכה על המאכל החביב.

כיצד פוסקים ביחס להקדמת שבעת המינים? בראשונים מצאנו ארבע שיטות:
רמב"ם: הלכה כחכמים. החביב קודם לשבעת המינים. אם אין חביב, יקדים את שבעת המינים.
סמ"ק: הלכה כרבי יהודה. שבעת המינים קודם לחביב, גם אם ברכותיהן שונות.
רב האי גאון: הלכה כרבי יהודה. אם ברכותיהן שוות יברך על הפרי משבעת המינים, אם ברכותיהן שונות יברך על החביב.
רא"ש: הלכה כרבי יהודה, אך אם אין ברכותיהן שוות אין דיני קדימות.