שחרור חטופים בשבת – הפך כבוד ישראל | הרב אליעזר מלמד | בית המדרש

קטגוריה משנית

5 דק' קריאה

קידוש השם בשמירת מצוות בשבי
סיפורה של אגם ברגר, התצפיתנית שנחטפה ושוחררה, מעורר השראה. המחבלים השתמשו בה כשפחה, והם דרשו ממנה לבשל להם גם בשבת, אולם היא התעקשה בגבורה ולא חיללה שבת. חברותיה העידו שהקפידה לאכול מאכלים כשרים, למרות שזה צמצם מאוד את מזונה. חברותיה גם סיפרו שלא אכלו חמץ בפסח וצמו ביום הכיפורים. במקביל, אמה של אגם, מירב ברגר, ביקשה מהציבור לא לחלל שבת בעת שחרורה. מן השמיים סייעו בידה ואגם שוחררה ביום חמישי. בעת שחרורה, כשהייתה במסוק, כתבה: "בדרך אמונה בחרתי, ובדרך אמונה שבתי, תודה לכל עם ישראל וחיילי צה"ל הגיבורים". מילים נפלאות אלו ראוי שישמשו מופת לכולנו. יהי רצון שאגם היקרה, יחד עם כל החטופות ויחד עם חיילי צה"ל הגיבורים, יזכו לבריאות איתנה ושמחת חיים, ויזכו להקים משפחות מפוארות בשמחה ובאהבה.

הרשלנות
חבל שנציגי מדינת ישראל לא שתו ליבם לכך ששחרור השבויים נעשה בשבת, תוך חילול שבת ממלכתי. מסתבר שנציגי חמאס, כחלק ממלחמת הדת שהם מנהלים נגדנו, התאמצו לכוון לכך, כהמשך לחילול הנורא בשבת ושמחת תורה. אבל אנשי השב"כ ונציגי ממשלת ישראל ממשיכים לא להבין את האויב, והמחיר כבד.
שאלתי את חבר הכנסת עמית הלוי, חבר ועדת החוץ והביטחון, על כך. והוא השיב: "זוהי מלחמת דת, ולכן אני מעריך שזו השפלה מכוונת של חמאס לקיים את השחרור דווקא בימי שבת ולגרום לחילול שבת ממלכתי של המדינה. אחרי שאגם ברגר התעקשה לא להשתחרר בשבת והוכיחה שזה אפשרי למרות שהיא כפרט לא הייתה חייבת בכך, נציגי המדינה היו חייבים לעמוד על כך, לא בגלל חילול השבת כשלעצמו אלא בגלל חילול השם הנובע ממנו ושעליו נסובה המלחמה כולה".

הכבוד הלאומי בשמירת קודשי ישראל
גם מלכים רשעים, כאשר שמרו על קודשי ישראל, זכו לניצחון, כפי שמסופר על אחאב מלך ישראל (מלכים א' פרק כ). בן הדד מלך ארם קיבץ חיל גדול מאוד ועלה למלחמה על מלכות ישראל. צבא ישראל לא הצליח לבלום את צבאו, והם כבשו את כל הארץ והטילו מצור על שומרון, עיר מלכותו של אחאב. המצב נראה אבוד. בן הדד היה מוכן להפסיק את המצור אם אחאב ייכנע וייתן לו את כספו וזהבו ואת נשיו וילדיו. אחאב, שחשב שאבדו סיכוייו לנצח בקרב, נכנע והסכים לתת למלך ארם את כל השייך לו באופן אישי. אולם בן הדד הוסיף ודרש גם את "מחמד עיניו". ביארו חכמים (סנהדרין קב, ב) שכוונתו הייתה לספר התורה. אולם את ספר התורה לא הסכים אחאב לתת. הוא אומנם לא שמר מצוות כראוי, אולם הכבוד הלאומי שהתבטא בכבוד ספר התורה היה יקר בעיניו כל כך עד שהעדיף לצאת לקרב אבוד, ובלבד שלא ישפיל את כבוד ישראל במסירת ספר התורה בידי האויב.
מכיוון שזו הייתה החלטה גורלית, שרבים היו עלולים למות בעטיה, לא רצה אחאב להחליט על כך לבדו והתייעץ עם הזקנים, ואף הם תמכו בעמדתו. אז אמר אחאב לשליחי בן הדד: "אמרו לאדוני המלך, כל אשר שלחת אל עבדך בראשונה אעשה, והדבר הזה לא אוכל לעשות" (מלכים א' כ, ט). בן הדד התרגז ואיים להחריב את שומרון. אז בא נביא בשם ה' להבטיחו כי ינצח את ארם. ויצאו בני ישראל ויכו בארם מכה גדולה, ובן הדד נמלט על נפשו. ויבוא הנביא בשם ה' להזהירו, כי בשנה הבאה יבוא שוב בן הדד כנגדו למלחמה. ואחאב הכין את צבאו כראוי, וישראל חזרו וניצחו את ארם.

יישוב הארץ
הכבוד הלאומי קשור למצוות יישוב הארץ וההגנה עליה, שעומרי ובנו אחאב הצטיינו בקיומה. לכן למרות שעבדו עבודה זרה זכו להצלחות, וכפי שאמר תנא דבי אליהו: "פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים לפני החכמים, שאלתי להם: מפני מה נשתנה עמרי המלך, שכל המלכים שלפניו לא זכו להושיב את בניהם תחתיהם על כסא מלכותם, ואילו עמרי זכה להושיב שלושה מלכים מזרעו על כסאו (אחאב בנו, אחזיהו בן אחאב ויורם בן אחאב)? אמרו לי: לא שמענו. אמרתי להם: רבותי, עמרי זכה להושיב שלושה מלכים על כסאו, משום שבנה עיר גדולה בארץ ישראל" (תנא דבי אליהו רבה פרק ט').
כלומר, למרות שעמרי המלך עשה הרע בעיני ה' יותר מכל אשר לפניו (מלכים א' טז, כה), זכות מצוות יישוב הארץ עמדה לו ולזרעו. וכל זה למרות שלא בנה את העיר שומרון מתוך כוונה טהורה של יישוב הארץ, אלא היו לו מניעים אישיים לבצר את מעמד מלכותו. שכך אמר עמרי, כשם שירושלים למלכי יהודה כך תהא שומרון למלכי ישראל. מכאן נלמד עד כמה גדולה מעלתה של מצוות יישוב הארץ, שלמרות שהיה פגם גדול במניע של עמרי בבניית העיר שומרון, מכיוון שבפועל יישב את הארץ, זכה להעמיד שלושה מלכים מזרעו על כיסאו.

יישוב הארץ ואחדות ישראל
מצוות יישוב הארץ קשורה עם אחדות העם, ובימי אחאב נעשה שלום בין מלכות יהודה למלכות ישראל, ויהורם בן יהושפט מלך יהודה התחתן עם בת אחאב, ומלך יהודה ומלך ישראל היו יוצאים יחד למלחמה נגד אויביהם ומנצחים (מלכים א' פרק כב). וכן אמרו חכמים שדורו של אחאב היו עובדי עבודה זרה, ואף על פי כן היו יוצאים למלחמה ומנצחים, מפני שלא היו מספרים לשון הרע איש על רעהו. ואילו דורו של שאול היו בני תורה, ואף על פי כן היו יוצאים למלחמה ונופלים, מפני שהיו בהם מספרי לשון הרע (דברים רבה ה, י; ירושלמי פאה א, א). וכן מובא בספרי: "גדול השלום, שאפילו ישראל עובדים עבודה זרה ושלום ביניהם, כביכול אמר המקום אין השטן נוגע בהם, שנאמר: 'חבור עצבים אפרים הנח לו', אבל משנחלקו מה נאמר בהם: 'חלַק ליבם עתה יאשמו'" (ספרי במדבר מב).

בלא אמונה גם אהבת העם והארץ נחלשת
אולם צריך לדעת, שזכות מצוות יישוב הארץ והאחדות הנובעת מתוך רגש לאומי אינן יכולות לעמוד לעד. מכיוון שעמרי ובנו אחאב חטאו בעבודה זרה, גם היחס שלהם לעם ולארץ הלך ונחלש. לכן לאחר שאחאב הצליח לנצח בחסדי ה' את ארם בקרב השני, במקום להרוג את בן הדד כפי אשר זמם לעשות לישראל, ריחם עליו והעלהו למרכבתו וכרת עימו ברית ושלחו לנפשו. ויבוא הנביא "ויאמר אליו: כה אמר ה': יען שילחת את איש חרמי מיד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו" (שם כ, מב). וכך היה, לאחר שנים ספורות נהרג אחאב במלחמה נגד ארם (מלכים א' כב, לד-לח).

הירידה המוסרית
עזיבת ה' גם גרמה להידרדרות מוסרית, שבאה לידי ביטוי חריף ביחסו של אחאב לנבות היזרעאלי. אחאב חמד את כרמו, וכשנבות לא הסכים למוכרו לו, בעצת אשתו המרשעת איזבל הובאו עדי שקר שהעידו נגד נבות שמרד במלך. בעקבות עדותם נבות הוצא להורג ואחאב ירש את כרמו. ויצווה ה' את אליהו הנביא: "קום רד לקראת אחאב מלך ישראל אשר בשומרון הנה בכרם נבות אשר ירד שם לרשתו. ודיברת אליו לאמור: כה אמר ה', הרצחת וגם ירשת?! ודיברת אליו לאמור: כה אמר ה', במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילוקו הכלבים את דמך גם אתה" (מלכים א' כא, יז-יט).

סיכום
מכל זה למדנו שיש ערך לשמירת קודשי ישראל גם מתוך כבוד לאומי בלבד. יתר על כן, הכבוד לקודשי ישראל הוא מרכיב חיוני בניצחון על האויב ובביסוסה של הממלכתיות הישראלית. שכן האחדות הנצרכת לחיזוק העם, במיוחד מול אתגרים קשים של מלחמה ושכול, צריכה להיווצר סביב ערך לאומי כללי ומקודש.

כניסה למסגד

שאלה : האם מותר להיכנס למסגד מוסלמי?
תשובה : לדעת רובם המכריע של הפוסקים האסלאם אינו עבודה זרה, ועל כן מצד זה אין איסור להיכנס למסגד, ובשעת הצורך אף מותר להתפלל בתוכו.
אומנם נראה למעשה, שבימינו אסור להיכנס למסגד. וזאת משום שבדורות האחרונים הפכו רבים מהמוסלמים למובילי שנאת ישראל בעולם, והם מבזים ומשפילים את עם ישראל ואת תורתו, ובמסגדים רבים מעוררים שנאה לישראל, ובחלקם אף קוראים למלחמה בישראל וביהודים. ואמרו חכמים: "כל שהוא אויב ושונא לישראל כאילו הוא אויב ושונא למקום" (ספרי זוטא במדבר י, לה). זהו שנאמר: "ויהיה בנסוע הארון ויאמר משה: קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך" (במדבר י, לה), אויביך ושונאיך הם אויבי ישראל ושונאיו.
וממשיכים חכמים ומבארים, שעליהם נאמר בפסוק: "הלוא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט. תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי" (תהילים קלט, כא-כב). וכן אמרו חכמים על הפסוק "וברוב גאונך תהרוס קמיך" (שמות טו, ז), מי הם הקמים על ה'? השיבו: "כל מי שקם כנגד ישראל כאילו קם כנגד הקדוש ברוך הוא" (מכילתא דרבי ישמעאל). לפיכך אסור להיכנס לסתם מסגד, זולת מסגדים שיש להם מנהיגים טובים שמצהירים בגלוי שהם מכבדים את ישראל ואת היהדות, והלוואי וכולם ילכו בדרכם.
מתוך העיתון 'בשבע'