כך ניצל הצייר ממוות! | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
יתרו

קטגוריה משנית

1280

2 דק' קריאה

מסופר על מלך אחד, שהקים ארמון מפואר ויפה, וביקש משני ציירים גדולים לצייר ולפאר את קירות הארמון. לאחד נתן קיר אחד, ולשני את הקיר המקביל.
ציווה המלך, שישלימו הציירים את ציורי הקיר עד ליום מסויים, שבו יחנוך המלך את הארמון, ויבוא לראות את ציוריהם. המלך גם התרה בציירים – דעו לכם, אם תשלימו את המלאכה עד ליום המיועד, תזכו בכסף רב, אך אם חלילה לא תעמדו במשימה, אחת דינכם למות.
הצייר הראשון שכר צוות עוזרים, ושקד על המלאכה חודשים ארוכים, עד אשר לקראת היום המיועד, הלך ונשלם הקיר, כשהוא כלול בהדרו ויופיו. ואילו הצייר השני, לא עבד על הקיר כלל.
במהלך אותם החודשים, פנו מספר אנשים לצייר השני, ושאלוהו – האינך חושש למות? והלא אינך עושה כלום, ומלאכתך לא תושלם עד היום המיועד. אך הצייר הרגיע אותם, באומרו שיש לו תוכנית פעולה סודית.
והנה, כשהגיע היום האחרון, והצייר הראשון השלים את מלאכתו, הגיע לפתע הצייר השני עם צוות פועלים, שבידיהם שורת מראות גדולות. פרסו הפועלים את המראות במהירות על הקיר, והנה ציורי הקיר של הראשון השתקפו בשלימות במראות שמולם, ונמצאו שני הקירות דומים זה לזה בשלימות...
אפשר ללמוד ממשל זה נקודה חשובה, הקשורה לעשרת הדברות שבפרשתנו.
נצטווינו בעשרת הדברות על השבת. בפרשת יתרו מופיע הטעם למצוות השבת – "כי ששת ימים עשה ה' את השמיים ואת הארץ.... וינח ביום השביעי, על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו".
והנה, למרבה הפלא, בעשרת הדברות בפרשת ואתחנן, מופיע טעם אחר למצוות השבת – "וזכרת כי עבד היית בארץ מצריים, ויוציאך ה' אלוקיך משם... על כן ציווך ה' אלוקיך לעשות את יום השבת".
בפרשת יתרו, הטעם הוא שה' שבת במעשה בראשית, ואילו בפרשת ואתחנן הטעם הוא שביינו עבדים וה' הוציאנו לחירות, לכן עלינו לשבות בשבת כעין בני חורין השובתים מעבודתם.
למעשה, גם בקידוש של שבת, אנו מזכירים את שני הטעמים – "זכר למעשה בראשית" (יתרו), ו"זכר ליציאת מצריים" (ואתחנן), אך נשאלת השאלה – אז מהו הטעם לשבת? האם אין סתירה בין שני הטעמים?
והתשובה נעוצה במשל שבו פתחתי. ה' שלח את עם ישראל לעולם לספר את שמו ותהילתו, כדברי הנביא "עם זו יצרתי... תהילתי יספרו". עם ישראל מופיע בשלימות את דבר ה', כשהוא מהווה כביכול מראה מלוטשת לדבר ה', כשמסתכלים על ישראל, רואים את התגלות ה' בעולם, וכפי שנאמר על מלכות ישראל בתפארתה בימי שלמה – "וישב שלמה על כסא ה'". כביכול, כסא המלכות של שלמה הוא המראה המשקפת את כסא ה' בעולם.
לכן גם בפרשה הקודמת אנו מוצאים, שמלחמה לה' בעמלק, כי עמלק חיפש להילחם בה', ועשה זאת דרך המלחמה בישראל, כי ישראל מביאים את דבר ה' לעולם.
זו הסיבה ששני הטעמים הוזכרו למצוות השבת, ה' שבת ממעשה בראשית, וכנגדם אנו ישראל שובתים ביציאת מצריים. כביכול, אשר אירע לה' – אירע לישראל, אנו המראה המביאה את דברו לעולם.
ויהי רצון שנזכה להביא את דבר ה' בשלימות לעולם, ואז יתגלה שמו וכסאו בכבוד מלכות ישראל והישועה השלימה במהרה!