פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש יתרו | רבנים שונים | בית המדרש

קטגוריה משנית

21 דק' קריאה

שבט התשפ"ה
מפטיר בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ (ישעיה ו)
פרשת יתרו
עלון פרפראות בפרשה וחידושי תורה מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא מפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשה 75 פסוקים = כהן , לילה
לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם. (יג כב)
וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ (יט ו)
בפרשת יתרו 17 מצוות , מתוכן 3 מצוות עשה ו-14 מצוות לא תעשה. (ספר החינוך)
עשה : האמונה במציאות ה' יתברך ⋅ קידוש שבת בדברים ⋅ כיבוד אב ואם. לא תעשה : שלא נאמין אלוה בלתי ה' לבדו ⋅ שלא לעשות פסל ⋅ שלא להשתחוות לעבודה זרה ⋅ שלא לעבוד עבודה זרה במה שדרכה להעבד ⋅ שלא לישבע לשוא ⋅ שלא לעשות מלאכה בשבת ⋅ שלא להרוג נקי ⋅ שלא לגלות ערות אשת איש ⋅ שלא לגנוב נפש מישראל ⋅ שלא להעיד בשקר ⋅ שלא לחמוד ⋅ שלא לעשות צורות אדם אפילו לנוי ⋅ שלא לבנות אבני מזבח גזית ⋅ שלא לפסוע על המזבח. (ספר החינוך)
מפטירין בישעיה בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ שיש בה ענין מראה מרכבה שראה ישעיה, דוגמת מה שראו ישראל במתן תורה שבפרשה. (הלבוש סי' תרפ"ה א')

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱ-לֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְ-הוָה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם .(יח א) פרש"י - מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא? קְרִיעַת יַם סוּף וּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק (זבחים קט"ז ע"א). וַיִּשְׁמַע ר"ת ו קריעת י ם ש מע מ לחמת ע מלק. (מנחת יהודה) ש ירת י ם ו גם מ לחמת ע מלק.(אגרא דכלה)
עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְ-הוָה מִכָּל הָאֱ-לֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם (יח יא). פרש"י - מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מַכִּיר בְּכָל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלֹּא עֲבָדָהּ. ענין זה נרמז כאן במה שאמר וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן ר"ת וי"ך , וסופי תיבות עו"ן . לרמוז שמאחר ונתחרט על מה שעשה, וייחד שמו יתברך ושב בתשובה, על ידי זה וַיַּךְ צָרָיו אָחוֹר (תהלים ע חסו), רצה לומר אותו העון של עבודה זרה שעבד, הכהו וביטלו על ידי תשובתו הרמתה, כי עזב את ביתו וכל יש לו ובא אל המדבר לחסות תחת כנפי השכינה. ומשעה ששמע קנה השלימות, ענין שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם (ישעיה נה ג). וזהו אמרו וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ , בתוספת ו' וארבע אותיות השורש גימטריא תר"ך, (אותיות כתר) כנגד תרי"ג מצוות דאורייתא ושבע דרבנן שעתיד לקבל עליו. ומאז שרתה עליו רוח הקודש וייתר פרשה אחת בתורה המתחלת באות ו' שניתוסף לו, וְאַתָּה תֶחֱזֶה (יח כא) שהוא ענין הדינים שהם עמוד העולם וקיומו. ובזה זכה וזכו בניו אחריו. (מנחת יהודה בשם פנים חדשות) כדאיתא באבות (א יח) רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח) אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם.
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי סִימַאי שְׁלֹשָׁה הָיוּ בְּאוֹתָהּ עֵצָה אֵלּוּ הֵן בִּלְעָם אִיּוֹב וְיִתְרוֹ בִּלְעָם שֶׁיָּעַץ נֶהֱרַג אִיּוֹב שֶׁשָּׁתַק נִידּוֹן בְּיִסּוּרִין וְיִתְרוֹ שֶׁבָּרַח זָכוּ בְּנֵי בָנָיו לֵישֵׁב בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. (סנהדרין ק"ו.) לכאורה קשה מה הפרש יש בין שתיקה לבריחה, הלא שניהם שוין בפעולה זה לא יעץ רע וזה לא יעץ רע?
איתא בסנהדרין (יז.) סַנְהֶדְרִי שֶׁרָאוּ כּוּלָּן לְחוֹבָה – פּוֹטְרִין אוֹתוֹ. לפי זה מה שנקטו שלושה היו אתא לאשמעינן סדר גדולתם לחוות דעתם זה אחר זה, לכך תחילה נצטרף יתרו עמהם כיון שהיה אחרון לעצה ויוכל לזכות את ישראל ממה נפשך, אם יגיד אחד לזכות יגיד גם הוא לזכות ואם יאמרו שניהם לחובה יגיד גם הוא לחובה וממילא יהיה כולה חייב זכאי, ואיוב אחר שראה כי בלעם יעץ לרעה היה ירא להגיד דעתו קודם שיגיד יתרו, ורצה לחוות דעתו באחרונה כדי להכריע לחובה וזה היתה כוונת שתיקתו, אבל לברוח לא רצה רק להמתין לאחרונה, ויתרו הוכרח משום זה לברוח ומשפטי ה' צדקו לכל אחד ואחד כראוי לו. (פרדס יוסף)
למה איוב מפני ששתק נידון דווקא ביסורין יש לבאר מדרש תמוה 'בשעה שהתרעם איוב על היסורין הראה לו סוכה של ג' דפנות'. ובפירוש י"ל שמי ששותק מלתת עצה טובה הוא מדה כנגד מדה שנידון ביסורים דיסורין מעוררין קול צעקה שלא לרצונו והוא העונש שלא פתח פיו לעמוד לימין חבירו בעצה טובה ולכן גם איוב ששתק מלתת עצה טובה לפרעה שישלח ישראל מפני שתיקתו נידון ביסורין. ידוע דסוכה מרמז על עוה"ז על דרך צא מדירת קבע ושב בדירת עראי שימי שנותינו על הארץ הם כמו ישיבת עראי ולכן איוב שלא שם לבו לזה שימי שבתנו על הארץ הם כמו דירת עראי ושתק מיראת אדם הראו לו סוכה של ג' דפנות ובעוה"ז נידון ביסורין. (ערוך לנר – סנהדרין קו.)

מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ . (שמות כ כ) אֲדָמָה ר"ת א ברהם ד וד מ שה ה לל אלו המה סמל דמות הענוה. וְזָבַחְתָּ על המזבח הזה אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ פירוש מעלותיך ושלמותך.

וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱ-לֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר .(יט יז) אמרו חז"ל (שבת פח.) מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת הָהָר כְּגִיגִית, וְאָמַר לָהֶם: אִם אַתֶּם מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה מוּטָב, וְאִם לָאו - שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם. אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: מִכָּאן מוֹדָעָא רַבָּה לְאוֹרָיְיתָא. אָמַר רָבָא: אַף עַל פִּי כֵן הֲדוּר קַבְּלוּהָ בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דִּכְתִיב: ״ קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים ״ - קִיְּימוּ מַה שֶּׁקִּיבְּלוּ כְּבָר.
מה הטעם שנשתהו כל כך הרבה שנים עד ימי אחשורוש שנתבטלה המודעה ?
הדבר יבואר שהנה במקוה טהרה יש תתק"ס לוגין. ועל ידי הטבילה מתהווה הבעל תשובה בריה חדשה והימים הראשונים יפלו. ואיתא בירושלמי (תרומות פ"י ה"ה) בריה בטלה בתתק"ס, והוא ט"ז פעמים ששים. לפי שכל בריה יש בה ד' יסודות ( ארמ " ע –א ש, ר וח, מ ים, ע פר) וכל יסוד כלול מכולם. (זוה"ק ח"ב כד)
אם כן יש בה ט"ז יסודות, ומספר ששים מבטל הטעם, על כן אפילו בריה האסורה, מבוטל טעמה ואיסורה בט"ז פעמים ס' היינו תתק"ס. והנה מזמן מתן תורה עד זמן הנס בימי מרדכי ואסתר הן תתק"ס שנים. דבשנת ת"פ לצאת בני ישראל מארץ מצרים התחיל שלמה בנין הבית (מ"א ו א) ועמד הבית ת"י שנים הרי תת"ץ, וע' שנים גלות בבל הרי תתק"ס. אחר שעברו תתק"ס שנים, שיעור מקוה טהרה י"ו פעמים ששים, נתבטלו יסודותין י"ו כנ"ל אל הדעת מקוה טהרה, וקיימו וקבלו את התורה בעת שלימה ובנפש חפיצה. (בני יששכר – אדר מאמר ג ו)

וַיֵּרֶד יְ-הוָה עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא יְ-הוָה לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה .(יט כ) רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מֵעוֹלָם לֹא יָרְדָה שְׁכִינָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. (סוכה ה.) הביאור בזה לפי שמאל"ף עד יו"ד גימטריא שכינה. א' פעם אחת, ב' שני פעמים ארבעה, ג' שלוש פעמים תשעה, ד' ארבע פעמים ששה עשר, ה' חמש פעמים עשרים וחמשה, ו' שש פעמים שלושים וששה, ז' שבע פעמים ארבעים ותשעה, ח' שמונה פעמים ששים וארבעה, ט' תשע פעמים שמונים ואחד, י' עשר פעמים מאה, הרי לפניך מספר שכינה (385). לזה רמזו רבותינו ז"ל מעולם לא ירדה שכינה ממדרגת עשרה. (מנחת יהודה בשם בת מלך)

שאלות

א. שבע מצוות דרבנן רמוזים באותיות האחרונות של עשרת הדברות 'אֲשֶׁר לְרֵעֶך ָ'.
ב. וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב .(יח יג) לכאורה על מה היה להם לדון עם משה רבינו מהבוקר עד
הערב, והם היו במדבר ולא היו עוסקים בשום משא ומתן.
ג. בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי .(יט א) מאי שנא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי יותר משאר חודשים. והם לא שלושה
חודשים שלמים. שהרי יצאו ממצרים בט"ו ניסן וקבלת התורה ו' סיון (וי"א ז' סיון).
ד. וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱ-לֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה.(יח ג-ד). לכאורה היה
לו לקרוא את הראשון אליעזר שהרי בתחילה ניצול מחרב פרעה ואח"כ היה גר בארץ. מדוע קורא לאליעזר הָאֶחָד והוא נולד שני.
ה. וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ .(יח ב) רבי יהושע אומר, אחר שנפטרה ממנו בגט. נאמר כאן שלוח ונאמר להלן שילוח, מה
שלוח האמור להלן גט, אף כאן גט. (מכילתא) לכאורה איך החזירה והרי משה כהן גדול היה דתנינן (זבחים קא:) אמר רב משה רבינו כהן גדול וחולק
בקדשי שמים היה שנאמר (ויקרא ח כט) מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים לְמֹשֶׁה הָיָה לְמָנָה .
ו. פסוק בפרשה בו ז' תיבות ו- כ"ח אותיות. וכן בפסוק (בראשית א א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ . וכן במענה של קדיש יְהֵא שְׁמֵיהּ
רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא . והקשר ביניהם.
ז. כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל .(יט ג) מה הטעם שזכו הנשים שיאמרו להן תחילה.
ח. לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת יְ-הוָה צְ-בָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת.
(ישעיה ט ו) מה הטעם דכתיב לְםַרְבֵּה עם מ' סתומה באמצע התיבה.
ט. וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.(יח ג) מה הטעם שנקראו הבנים על שמה של ציפורה ולא על שמו של משה.
י. הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ בּוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר קְרָא: ״וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה׳ אֲשֶׁר
הִצִּיל וְגוֹ' אַנִּיסָּא דְרַבִּים מְבָרְכִינַן .(ברכות נד.) לכאורה קשה הרי יתרו לא ראה את מקום הנס. ותנן הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ בּוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל. ויתרו לא בא
אליהם אלא במדבר סיני שאין כאן נסים דמצרים ולא דקריעת ים סוף.
כ. וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵא-לֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים .(יח יב) פרש"י - וּמֹשֶׁה הֵיכָן הָלַךְ?
וַהֲלֹא הוּא שֶׁיָּצָא לִקְרָאתוֹ וְגָרַם לוֹ אֶת כָּל הַכָּבוֹד? אֶלָּא שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵיהֶם. לכאורה כיצד היה משה משמש לפניהם והוא היה מלך, ומלך שמחל
על כבודו אין כבודו מחול.
כ. גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד דָּמֵי. (יבמות צז:) לאחר מתן תורה נעשו ישראל כגר שנתגייר, כיצד נצטוו כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ (כא יא) וכן כיצד נאסרו בני
ישראל באיסור עריות בבני משפחתם והלא גר מותר באחותו ובאמו ואין בו איסור קרובים, וכן כיצד התייחסו לשבטם אחר שנתגיירו.
ל. וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה (יח א) פרש"י - שֶׁבַע שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ: רְעוּאֵל, יֶתֶר, יִתְרוֹ, חוֹבָב, חֶבֶר, קֵנִי, פּוּטִיאֵל. 'יִתְרוֹ' לִכְשֶׁנִּתְגַּיֵּר וְקִיֵּם הַמִּצְוֹת
הוֹסִיפוֹ לוֹ אוֹת אַחַת עַל שְׁמוֹ. מה הטעם שהוסיפו לשמו דווקא את האות ו'.
מ. ראיה בהפטרה שאסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה.
נ. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ . (שמות כ ז) פרש"י - זָכוֹר וְשָׁמוֹר )דברים ה,יב) בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ. וכן אמר הפייט 'שָׁמוֹר וְזָכוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד הִשְׁמִיעָנוּ אֵל
הַמְיֻחָד'. (פיוט לכה דודי לרבי שלמה הלוי אלקבץ) אלו דברים נהגו לעשות כנגד זכור וכנגד שמור.
ס. כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ .(כ יב) שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: עַד הֵיכָן כִּיבּוּד אָב וָאֵם? אָמַר לָהֶם:
צְאוּ וּרְאוּ מָה עָשָׂה נׇכְרִי אֶחָד לְאָבִיו בְּאַשְׁקְלוֹן, וְדָמָא בֶּן נְתִינָה שְׁמוֹ. בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ חֲכָמִים אֲבָנִים לָאֵפוֹד בְּשִׁשִּׁים רִיבּוֹא שָׂכָר, וְרַב כָּהֲנָא מַתְנֵי בִּשְׁמוֹנִים
רִיבּוֹא, וְהָיָה מַפְתֵּחַ מוּנָּח תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל אָבִיו, וְלֹא צִיעֲרוֹ. לְשָׁנָה הָאַחֶרֶת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ, שֶׁנּוֹלְדָה לוֹ פָּרָה אֲדֻמָּה בְּעֶדְרוֹ. נִכְנְסוּ חַכְמֵי
יִשְׂרָאֵל אֶצְלוֹ, אָמַר לָהֶם: יוֹדֵעַ אֲנִי בָּכֶם שֶׁאִם אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם כׇּל מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם אַתֶּם נוֹתְנִין לִי, אֶלָּא אֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם אֶלָּא אוֹתוֹ מָמוֹן שֶׁהִפְסַדְתִּי
בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אַבָּא. (קידושין לא.) מה הטעם שהקב"ה בחר לתת לו שכר דווקא על ידי לידת פרה אדומה.
ע. וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן .(יח כ) מאי טעמא דכתיב וְהִזְהַרְתָּה מלא ה',
אֶתְהֶם מלא ה', הו"ל וְהִזְהַרְתָּ אֹתָם . ש"מ לדרשה.
פ. וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱ-לֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְ-הוָה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם .(יח א) פרש"י – ' יִתְרוֹ '
לִכְשֶׁנִּתְגַּיֵּר וְקִיֵּם הַמִּצְוֹת הוֹסִיפוֹ לוֹ אוֹת אַחַת עַל שְׁמוֹ. לכאורה מצינו כבר בפרשת שמות (ג א) שנקרא יתרו וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן
מִדְיָן וכן כתיב שם (ד יח) וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם וכל זה היה לפני שנתגייר.
צ. וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ .(יח ב) פרש"י - אָמַר לוֹ אהרון עַל הָרִאשׁוֹנִים אָנוּ מִצְטַעֲרִים, וְאַתָּה בָא לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם?! אָמַר
לָהּ: לְכִי לְבֵית אָבִיךְ. נָטְלָה שְׁנֵי בָנֶיהָ וְהָלְכָה לָהּ. לכאורה הרי שבט לוי לא היו בשעבוד ומסתמא גם נשותיהן לא עבדו ומה נתיירא.
ק. אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי . (יט ד) פרש"י - זֶה יוֹם שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לְרַעַמְסֵס, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל
מְפֻזָּרִין בְּכָל אֶרֶץ גֹּשֶׁן, וּלְשָׁעָה קַלָּה, כְּשֶׁבָּאוּ לִסַּע וְלָצֵאת, נִקְבְּצוּ כֻּלָּם לְרַעַמְסֵס. מה המרחק אותו עשו בנ"י ביום אחד מרעמסס לסוכות.
ק. וַיֵּרֶד יְ-הוָה עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא יְ-הוָה לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה.(יט כ) מה הטעם שלא ניתנה התורה בארץ ישראל.
ר. וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ (יח א) פרש"י - שֶׁבַע שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ: רְעוּאֵל, יֶתֶר, יִתְרוֹ, חוֹבָב,
חֶבֶר, קֵנִי, פּוּטִיאֵל (מכילתא). שם נוסף שנקרא יתרו, ומדוע לא נמנה כאן.
ש. וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱ-לֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת . (יח כא) סך
הכל כמה היו דייני ישראל.
ת. מנין האותיות שיש בעשרת הדברות מ - אָנֹכִי יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ עד - וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.
ת. וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק (כ יד). פרש"י - הָיוּ נִרְתָּעִין לַאֲחוֹרֵיהֶם שְׁנֵים עָשָׂר
מִיל, כְּאֹרֶךְ מַחֲנֵיהֶם; וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בָּאִין וּמְסַיְּעִין אוֹתָן לְהַחֲזִירָן, שֶׁנֶּאֱמַר: מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת יְדַדּוּן יְדַדּוּן )תהלים סח,יג ). מה הטעם שהוצרכו דווקא מלאכי
השרת להחזירם, ולא חזרו בכוחות עצמם.

תשובות

א. א בילות - שבעת ימי אבילות. ש מחה - שמחת חתן וכלה בשבעת ימי המשתה. ר חיצה - מצוות נטילת ידים. ל חם - פת נכרי ובישולי נכרי. ר שויות –
עירובי חצרות ושיתופי מבואות. ע מלק - מקרא מגילה שנתקנה על מחיית המן ואנשיו שנהרגו בי״ג אדר, מזרע עמלק. כ הנים - נס חנוכה שנתקן על ידי
החשמונאים שהיו צאצאיו של מתתיהו הכהן. ר"ת ' אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ ' (תורת משה ע"פ הסמ"ג)
ב. ביזת הים – אותם שהיו קרובים לים חטפו ולקחו הרבה מאוד ומהמובחר שבהם, וכנגדם היו שטענו שאין זה יושר וצריך לחלוק הכל בשוה. (פענח רזא)
ג. גִּיּוֹרֶת שְּׁבוּיָה וְשִּׁפְחָה שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּירוּ וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ - צְרִיכוֹת לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. (יבמות לה.) כנסת ישראל היתה גיורת ושבויה, ומן הדין היה לה
להמתין שלושה חודשים שלמים, אלא מתוך חיבתו של המקום יתברך נתן להם התורה בו' לחודש השלישי.(הרא"ש, החזקוני)*
ד. דואג היה מפני המלשינים המבקשים את נפשו עד שמתו היינו שירדו מנכסיהם ולא היתה הצלה גמורה. לפיכך קרא את השני אליעזר ולא את הראשון.
(הרא"ש) וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר - לפי ששמו נקרא על מאורע ראשון שאירע לו שעליו ברח ממצרים ונדמה לו כאילו הוא ראשון. (החזקוני)*
ה. החזירה בהיתר ושוב לא היה צריך לגרשה. כדתנן (יבמות סא.) וּמַעֲשֶׂה בִּיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת מָרְתָּא בַּת בַּיְתּוֹס שהיתה אלמנה, וּמִנָּהוּ הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת
כֹּהֵן גָּדוֹל, וּכְנָסָהּ. ועדיין לא נתכהן משה עד שבעת ימי המילואים. (טעמא דקרא) ב. לא היה לו דיני איסורי כהונה, כי זהו דווקא לשבט כהונה מזרע אהרן
הכהן. ג. בזית רענן ביאר - דציפורה אשת משה היתה מותרת כי נתגיירה, וביארו דאין איסור לגיורת כי ידע בה שהיא צנועה.*
ו. וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר .(כ א) בפסוק זה יש ז' תיבות ו- כ"ח אותיות. וכן בפסוק (בראשית א א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם
וְאֵת הָאָרֶץ . וכן במענה של קדיש יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא . והוא אסמכתא למה שאמרו חז"ל כל העונה אמן בכל כחו כאילו נעשה
שותף לקב"ה במעשה בראשית ובמתן תורה.(הרא"ש)*
ז. זריזות הן במצוות (שמו"ר כח ב) א"נ זכותה של לאה זכו תחילה לדיבור, שהיתה נותנת על לבה טבלא של זהב ובה חקוק תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה
קְהִלַּת יַעֲקֹב ובה היתה הוגה יומם ולילה. לפיכך זכו צאצאיה בתורה מקודם. (מושב זקנים) כדי שלא יגידו שלא קיבלו התורה אלא לעשות נחת רוח
לבעליהן.(האד' מגור, בית הלוי) שהאשה הטובה היא סבה לתורה שהיא יכולה להמשיך את בנה לבית המדרש לפי שהיא מצוייה בבית והיא מרחמת עליו
בכמה מיני געגועין כדי להמשיך אותו אחר למוד התורה מנעוריו . (רבינו בחיי)
ח. חזקיהו נסתם פיו ולא אמר שירה. בִּיקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת חִזְקִיָּהוּ מָשִׁיחַ וְסַנְחֵרִיב גּוֹג וּמָגוֹג אָמְרָה מִדַּת הַדִּין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל
עוֹלָם וּמָה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר כַּמָּה שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְפָנֶיךָ לֹא עֲשִׂיתוֹ מָשִׁיחַ חִזְקִיָּה שֶׁעָשִׂיתָ לוֹ כׇּל הַנִּסִּים הַלָּלוּ וְלֹא אָמַר שִׁירָה לְפָנֶיךָ תַּעֲשֵׂהוּ מָשִׁיחַ
לְכָךְ נִסְתַּתֵּם אות מ"ם, לומר נסתמו הדברים שעלו במחשבה ולא נעשה, לישנא אחרינא ביקש הקב"ה לסתום צרותיהן של ישראל שביקש לעשותו
משיח. (סנהדרין צד. רש"י) (עבד המלך)*
ט. טרחה בהם ונצטערה בצער גידול בנים ולפי שגדלו אצלה לכך נקראים על שמה, משא"כ אצל משה רבינו שהיה במצרים. (רבינו אפרים, שפתי כהן) לפי
שאמרו שֶׁכׇּל הַמְגַדֵּל יָתוֹם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ יְלָדוֹ. (סנהדרין יט:)
י. ישראל שניצלו מן הים ראה והוי כמי שרואה את מקום הנס. (אבודרהם הל' ברכות ח) וכן לכתם במדבר בכלל נס הצלתם ממצרים הוא וראה שם עמהם נסי
המן והבאר וענני כבוד. (תוס' ברכות נד. ד"ה ברוך ה') א"נ לפי שראה בעצמו שנבקעו כל מימות שבעולם ולפי שמשה העמיד את החמה במלחמת עמלק.
כ. כבוד השכינה הוא ומשום כבוד השכינה מותר אף למלך לשמש, דכתיב לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים דהוי כאילו אכלו ונהנו מזיו השכינה. (גרש כרמל) א"נ עשה
דכבוד התורה עדיף מעשה דכבוד מלך, והוא היה מלך ותלמיד חכם, והעשה של מלך טפילה לעשה של כבוד התורה, מיגו דמצי למחול לכבוד התורה
מחול נמי לכבוד מלכות. (בכורי דוד על פרדס יוסף) א"נ עדיין לא נצטוה במצות שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ (דברים יז טו) עד שנכנסו לארץ. (ספר המקנה)
כ. כפה עליהם הר כגיגית - דלא אמרו דהוי כקטן שנולד אלא בגירות מדעת ולא כאשר הגירות נכפתה עליהם (פרדס שמאי בשם המהר"ל) וכתב הרמב"ם (הל'
ממרים פ"ה הי"א) הגר אסור לקלל אביו העכו"ם ולהכותו ולא יבזהו כדי שלא יאמרו באו מקדושה חמורה לקדושה קלה שהרי זה מבזה אביו אלא נוהג בו
מקצת כבוד. ואיסורו מדרבנן.
ל. לֹא תִּֿרְצָח היא הדיברה השישית – מצינו בחז"ל (ע"ז ב) מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה. בתחילה הלך לו
אצל בני עשו, אמר להם מקבלים אתם את התורה? אמרו לפניו רבונו של עולם מה כתוב בה? אמר להם לֹא תִּֿרְצָח , אמרו לו וכל עצמם של אותם האנשים לא
הבטיחם אביהם אלא על החרב שנאמר וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה אין אנו יכולים לקבל את התורה. בא יתרו ואמר אני כן רוצה לקבל התורה, והסכים לקבל את ה לֹא
תִּֿרְצָח שהוא הדיבור השישי לכן הוסיפו לו אות ו' בשמו. וכן בקין שעבר על 'לא תרצח' חקקו לו אות ו' על מצחו.(מדשן ביתך בשם אמרי אברהם)*
מ. מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ . (ישעיה ו ג) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיְּהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּקוֹמָה זְקוּפָה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'מְלֹא כׇל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'.(קידושין לא.)
תָּנוּ רַבָּנַן: שִׁשָּׁה דְּבָרִים גְּנַאי לוֹ לְתַלְמִיד חָכָם וכו' וְאַל יְהַלֵּךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה, דְּאָמַר מָר הַמְהַלֵּךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה אֲפִילּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּאִילּוּ דּוֹחֵק רַגְלֵי שְׁכִינָה,
דִּכְתִיב: 'מְלֹא כׇל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'.(ברכות מג:) (עבד המלך)
נ. נרות שבת – הדלת ב' נרות שבת, כנגד 'זכור' ו'שמור'. הדסים לכבוד שבת (שבת לג:) בַּהֲדֵי פַּנְיָא דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא חֲזוֹ הָהוּא סָבָא דַּהֲוָה נָקֵיט תְּרֵי מַדָּאנֵי
אָסָא וְרָהֵיט בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. אֲמַרוּ לֵיהּ: הָנֵי לְמָה לָךְ? אֲמַר לְהוּ: לִכְבוֹד שַׁבָּת. וְתִיסְגֵּי לָךְ בְּחַד! - חַד כְּנֶגֶד ״זָכוֹר״ וְחַד כְּנֶגֶד ״שָׁמוֹר״. וכתב המג"א: האר"י
הקפיד מאד לברך על ב' אגודות הדס בכל ג' קידושים. כנגד 'זכור' ו'שמור' (או"ח רסב א) קידוש - מקדשין שני פעמים א' ביום וא' בלילה, כנגד 'זכור'
ו'שמור'. טבילה – יש שנהגו לטבול ב' טבילות במקוה לכבוד ש"ק כנגד 'זכור' ו'שמור'. (של"ה שער האותיות) מצוות עשה ולא תעשה – כתב הרמב"ן
'זכור' כנגד מצוות עשה ו'שמור' הוא כנגד מצוות לא תעשה.
ס. סנגוריה היא על בני ישראל – לפי שהגוי בזבז ממונו בעבור מצות כיבוד אב אשר השכל מחייב אותה, ואילו ישראל בזבזו ממון רב בעבור מצות פרה
אדומה, שהיא חוקה שאין השכל מחייב אותה, וידוע שֶׁהַשָּׂטָן וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל, לוֹמַר: מָה הַמִּצְוָה הַזֹּאת? וּמַה טַּעַם יֵשׁ בָּהּ? לְפִיכָךְ כָּתַב בָּהּ
'חֻקָּה': גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי, אֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ (מדרש תנחומא חקת ז). א"נ ללמדנו עד היכן מגיע שכר כיבוד אב ואם. וּמָה מִי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּוה וְעוֹשֶׂה
כָּךְ, מְצֻוֶּוה וְעוֹשֶׂה – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (בן יהוידע – קידושין לא.)
ע. עשרה דברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות בא לרבות. כדאיתא בסנהדרין (לב .) אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר:
״מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם״. מָה בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת? דִּינֵי מָמוֹנוֹת – בִּשְׁלֹשָׁה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת – בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה וכו'. (ר מנחם) א"נ רמז לעשרת
הדיברות הכתובות בשני לוחות הברית בכל לוח חמש. (רבי דוד הנגיד)*
פ. פירש מעבודה זרה כשבא משה אצלו דכתיב (ב יז) וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם לפי שהוציא מביתו כל תשמישי ע"ג קודם שבא משה אצלו והסכימו ביניהם
שלא יעשו עמו מלאכה ולא ירעו את צאנו ועל כן הוצרכו בנותיו לרעות את צאנו והיו הרועים מגרשין אותן (רבינו בחיי) מִפְּנֵי הַנִּדּוּי. ולא נתגייר ממש.
ורק כאן נתגייר ממש. והא דכתיב (ד יח) וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ אע"ג דלא עבד ע"ז משום ששאל על בית חותנו והבית עדיין היה קרוי על שמו. (טעמא דקרא)
צ. צער אחיהם בני ישראל נצטערו ואתה בא להוסיף עליהם. (טעמא דקרא) א"נ אף על גב דשבטו של לוי לא נשתעבדו, היו יראים מפני גזרת כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד
הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ (לעיל א, כב), וכן היה שוחט בניהם ק"ן בבקר וק"ן בערב. (גור אריה) והראיה מהגמרא (סוטה יב.) תָּנָא עַמְרָם גְּדוֹל הַדּוֹר הָיָה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה
שֶׁאָמַר פַּרְעֹה הָרָשָׁע 'כׇּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ', אָמַר: לַשָּׁוְא אָנוּ עֲמֵלִין, עָמַד וְגֵירַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. עָמְדוּ כּוּלָּן וְגֵירְשׁוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן. ואם לא היו
בגזירה אמאי גירשו נשותיהן. א"נ אע"ג דלא היו בעבודת פרך מ"מ היו עבדים לפרעה. (משכיל לדוד)*
ק. ק"כ מיל הלכו בני ישראל ביום אחד מרעמסס לסוכות. ובאו שם לפי שעה, שנאמר: וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים . (מכילתא) (רבינו אפרים)
ק. קנאה בין השבטים רצה למנוע שאם ניתנה תורה בארץ ישראל זה אומר בחלקי ניתנה וזה אומר בחלקי ניתנה. א"נ שֶׁאִלּוּ נִתְּנָה תּוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיוּ
אוֹמְרִים לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵין לָכֶם חֵלֶק בָּהּ, אֶלָּא נִתְּנָה בַּמִּדְבָּר, דִּימוּס פַּרְהֶסְיָא בִּמְקוֹם הֶפְקֵר, כָּל הָרוֹצֶה לְקַבֵּל יָבֹא וִיקַבֵּל. (ילקו"ש יתרו רמז רע"ה) (החזקוני)
ר. רכב – דכתיב (ירמיה לה ב) הָלוֹךְ אֶל בֵּית הָרֵכָבִים וְדִבַּרְתָּ אוֹתָם. פרש"י שם - בני יונדב בן רכב ומבני יתרו היו. הטעם שלא נמנו בין שבע שמותיו לפי
שהם מדברי קבלה, ומה שמנה כאן הם אותם שנכתבו בתורה. (החזקוני, מנחה בלולה)
ש. שבעים ושמונה אלף ושש מאות. (נִמְצְאוּ דַּיָּינֵי יִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת רִיבּוֹא וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת) (סנהדרין יח.)
ת. תרי"ג אותיות מ - אָנֹכִי יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ עד - וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ. כנגד תרי"ג מצוות. ומכאן אסמכתא למאן דאמר שהיה המלך נושא בזרועו ספר תורה
שלא היה כתוב בו רק עשרת הדברות בלבד. (הרא"ש)*
ת. תחומין הוא דאוריתא משנים עשר מיל ואסור ללכת י"ב מיל בשבת. ולכו"ע בשבת ניתנה תורה. (שבת פו:) ולא היו רשאים לחזור, ולכך החזירו אותם
המלאכים, והגם שהחי נושא את עצמו, מ"מ היו חולים מחמת שיצאה נשמתן ובחולה לא אמרינן חי נושא את עצמו, ולמאן דאמר דאין תחומין למעלה
מעשרה יש לומר דהמלאכים החזירום באויר למעלה מעשרה טפחים ולא עברו אפילו על תחומין דרבנן. ('תורת משה' להחת"ס, הפלאה)

מקורות / חידודון *

ג. טעמים נוספים למה ניתנה התורה בחודש השלישי – המתין עד חודש ג' שמזל תאומים עולה בתחלת היום שנתן התורה (וחכם) והתחכם הקב"ה לדעת אם בני עשיו יחזרו בתשובה לקבל את התורה, שהיה תאום עשיו של יעקב ולא אבו לשמוע. (תוספות) א"נ אמר הקב"ה יום שהיה לך בו תוגה, יהיה לך בו שמחה, שהושלך משה ליאור בשישה בסיון, שהרי נולד בשבעה באדר. ד"א למה בסיון, שהוא מזל תאומים, כרובים הם, שהם קטנים שבבני אדם, וצורת המזל שני נערים , כלומר במזל שנמשלו בו דעה, וידוע לשבח ולקלס אבל שאר המזלות לאו, אלא דומם וחי, כלומר מתכת ובעלי חיים, טלה שור דבר שאין בו כח לקבל שכינה. (מדרש הבאור) דְּרַשׁ הַהוּא גָּלִילָאָה עֲלֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא : בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דִּיהַב אוֹרְיָאן תְּלִיתַאי, לְעַם תְּלִיתַאי, עַל יְדֵי תְּלִיתַאי, בְּיוֹם תְּלִיתַאי, בְּיַרְחָא תְּלִיתַאי. (שבת פח.) זה שאמר הכתוב: הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִישִׁים בְּמוֹעֵצֹת וָדָעַת (משלי כב, ב). אמר רבי יהושע ברבי נחמיה: זו תורה שאותיותיה משלשים, אל״‎ף בי״‎ת גימ״‎ל. והכל היה משלש: תורה משלשת, תורה נביאים וכתובים. משנה משלשת, תלמוד הלכות ואגדות. הסרסור משלש, מרים אהרן ומשה. תפלה משלשת, ערב ובקר וצהרים. קדשה משלשת, קדוש קדוש קדוש. ישראל משלשין, כהנים לוים וישראלים. משה, אותיותיו משלשין. משבט לוי, שאותיותיו משלשים. מזרע משלש, אברהם יצחק ויעקב. בחדש משלש, ניסן איר וסיון. על הר סין שאותיותיו משלשים שנאמר וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִין . לשלשת ימים נתקדשו, שנאמר: הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים .(מדרש תנחומא פרשה י) לפי שהשלישי מורה על קיום הדברים על דרך (קהלת ד יב) וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק. ותלת זמני הוי חזקה. (מנחת יהודה בשם יפה תואר)
דִּיהַב אוֹרְיָן תְּלִיתָאִי שנתנה לנו מן הבריאה שהיא משולשת בשלש עולמות בי"ע [ב ריאה, י צירה, ע שיה], גם נתנה מימין דכתיב (דברים לג, ג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ , ונקודת החסד הוא 'סֶגוֹל' שהוא משלש נקודות, ולכן נקראת תוֹרַת חֶסֶד דכתיב (משלי לא, כו) וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ , ויש בה 'מצות חוקים ומשפטים' שהם ג' מינים. וְעַם תְּלִיתָאִי שיצאו מן שלשה אבות שהם סוד ג' קוין, וגם שמשולשים בשלשה שמות שהם 'ישראל יעקב ישורון' ומבורכים בשלשה פסוקים יְ בָרֶכְךָ יָ אֵר יִ שָּׂא שמתחילין בשלשה יודי"ן כנגד ג' שמותם הנז', ויש להם נר"ן [נפש, רוח, נשמה], וקרוים 'אָדָם' [45] שהוא ג' פעמים 'יה' [15]. ואמר בְּיַד תְּלִיתָאִי הוא משה רבינו ע"ה, דמלבד שהיה שלישי בלידה היה גם כן גלגול שלישי שהם ה בל ש ת מ שה, וזכה לנשמה דאצילות שהיא שלישי לנפש ורוח, וגם חייו משולשים שהם ג' פעמים מ', וגם שמו משולש באותיות, וגם במספר [משה=345] שהוא ג' פעמים 'חזק' [115] כידוע. וּבְּיוֹם תְּלִיתָאִי היא שבת קודש המשולש בשלש סעודות, ונאמר בו ג' פעמים 'היום' וכניסתו הוא בשלש שהם 'קדוש ונר ושולחן'. (בן יהוידע – שבת פח.)
ד. שלא היה לאליעזר בן משה כי אם בן אחד והוא רחביה, וכתיב (דה"א כג יז) וַיִּהְיוּ בְנֵי אֱלִיעֶזֶר רְחַבְיָה הָרֹאשׁ וְלֹא הָיָה לֶאֱלִיעֶזֶר בָּנִים אֲחֵרִים וּבְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמָעְלָה . ואמרו חז"ל (ברכות ז.) למעלה מששים רבוא, לכן הזכיר כאן הכתוב בו לשון אחד, להורות על הריבוי העצום שיצא מכח אליעזר שנקרא אחד.(אברבנאל) זה מיוחד לאמו וזה מיוחד לאביו, גרשם שהיה הבכור היה מיוחד לאמו ועוד שהצילתו מן המיתה כענין שנאמר (שמות ד כה) וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר , ואליעזר היה מיוחד למשה שקראו כן על שם הצלתו. (רבינו בחיי) זה היה מיוחד לשם ציפורה וזה היה מיוחד לשם משה רבינו. (ר' טוביה) שנולד לאחר הרבה זמן, לכך לא אמר שם השני שלא נולד מיד אחר אחיו. (רוקח) וע"ד המדרש וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר א"ר יוסי ב"ר חנינא בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה עוסק בפרשת פרה אדומה והיה אומר הלכה משמו של רבי אליעזר עגלה ערופה בת שנתה ופרה אדומה בת שתי שנים אמר לפניו רבש"ע כל העליונים והתחתונים שלך ואתה אומר הלכה משמו של ב"ו אמר לו עתיד צדיק אחד לעמוד בעולמי ואליעזר שמו ועתיד לעסוק בפרה אדומה תחלה ואומר עגלה בת שנתה פרה בת שתי שנים אמר לפניו רבונו של עולם יהי רצון מלפניך שיהיה מחלצי, אמר לו חייך שהוא מחלציך שנאמר וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר ושם אותו המיוחד אליעזר. (רבינו בחיי)
ה. אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ . פי' היא כאשתו אע"פ ששלחה שמלך אין נושאין גרושתו. (בעה"ט, הרוקח) הגם ששלח אותה ונפרד ממנה לא חש לזה, כי לא עשה זה בעבור שמאס בה, כי היא עדיין אשת משה גם אחר שלוחיה, כי לא נפרד ממנה רק לפי שעה עד יפקוד ה' עמו. (מלבי"ם) א"נ לפי שבסנה מידת הדין עשתה רושם שנלקחה הכהונה ממשה וניתנה לאהרון. ואם כן משה לוי ומותר להחזיר גרושתו. (מנחת יהודה) כדאמרינן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: כָּל חֲרוֹן אַף שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר בּוֹ רֹשֶׁם, וְזֶה לֹא נֶאֱמַר בּוֹ רֹשֶׁם, וְלֹא מָצִינוּ שֶׁבָּא עֹנֶשׁ עַל יְדֵי אוֹתוֹ חֲרוֹן. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי: אַף בְּזוֹ נֶאֱמַר בּוֹ רֹשֶׁם, הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי , שֶׁהָיָה עָתִיד לִהְיוֹת לֵוִי וְלֹא כֹּהֵן, וְהַכְּהֻנָּה הָיִיתִי אוֹמֵר לָצֵאת מִמְּךָ. מֵעַתָּה לֹא יִהְיֶה כֵּן, אֶלָּא הוּא יִהְיֶה כֹּהֵן וְאַתָּה הַלֵּוִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמֹשֶׁה אִישׁ הָא-ֱלֹהִים בָּנָיו יִקָּרְאוּ עַל שֵׁבֶט הַלֵּוִי (דה"א כג,יד) (זבחים ק"ב ע"א) א"נ משה גירשה על תנאי ולא נתקיים התנאי נמצא שלא היתה גרושה מעולם. (אמרי נועם לבעהתו"ס).
ו. וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר .(כ א) בפסוק זה שבעה תיבות וכ"ח אותיות – כנגד ז' ימי השבוע ובהם כ"ח עתים ובכולן חייב אדם לעסוק בתורה. שנאמר (יהושע א ח) וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה , בכל יום ד' עתים, מבוקר עד חצי חם. ומחצי היום עד הערב חם ויבש. מתחילת הלילה עד חצות קר ולח. ומחצות עד אור הבוקר קר ויבש. וכנגדם אמר קהלת (פרק ג) כ"ח עתים. לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם . (רבינו אפרים)
ח. בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת חִזְקִיָּהוּ מָשִׁיחַ, וְסַנְחֵרִיב גּוֹג וּמָגוֹג. אין הכוונה שיהיה הוא מלך המשיח ממש ותהיה הגאולה השלימה שעתידה להיות בימיו, אלא הכוונה שיתן לו הקדוש ברוך הוא מעלות דוגמת מעלות המשיח ויעשה לו נוראות ונפלאות מעין נוראות ונפלאות שיהיו למלך המשיח. (בן יהוידע)
יש לדקדק במאמר זה דאטו משום שלא אמר שירה יתבטל מלהיות משיח ועי"ז נחרב הבית ב' פעמים ויהיה כל הצער הגדול בשמים ובארץ כמה מאות שנים והלא טוב למחול על השירה ולא ימשך הרבה אבות נזיקין מזה. ואפשר במ"ש בזהר הקדוש דבשירת הים נמחלו עונותיהם של ישראל. והשתא אפשר דחזקיה מצד עצמו היה מתוקן והנה נכון להיות משיח. אך בישראל היו כמה וכמה חטאות הצבור והיחיד והן הם המעכבין גאולת ישראל בעוה"ר ואם חזקיה היה אומר שירה ומשתף ישראל עמו והיו נמחלין עונותיהם ואז היתה שעת הכושר להביא משיח בהיות חזקיה נכון ומתוקן אבל כיון שלא אמר שירה עונות ישראל עכבו הגאולה. וכתיב לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה והמם סתומה באמצע תיבה לרמוז דמשיח שהי"ל לבא באמצע הזמן נסתם ואות מ' רומז למשיח. ונסתם בתיבה רמז שלא אמר שירה תיב"ה ומגד"ל עז. והכי פירושא דקרא למרבה המשרה שהוא חזקיה ולשלום כשהיה לו שלום שניצול מסנחריב. אין קץ. כלומר על ידי שלא אמר שירה הרמוז במ"ם סתומה אין קץ שלא היה משיח. (פתח עינים)
עשרת ההבדלים בין דיני ממונות לדיני נפשות א . דיני ממונות נידונים בשלשה דיינים ודיני נפשות בעשרים ושלשה ב. דיני ממונות פותחין הדיינים ודנים בין לזכות בין לחובה, ודיני נפשות פותחין לזכות ואין פותחין לחובה ג. דיני ממונות מטין על פי אחד בין לזכות בין לחובה, ודיני נפשות מטין על פי אחד לזכות
ועל פי שנים לחובה ד . דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה, דיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה ה . דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה, דיני
נפשות הכל מלמדין זכות ואין הכל מלמדין חובה ו. דיני ממונות המלמד חובה מלמד זכות והמלמד זכות מלמד חובה, דיני נפשות המלמד חובה מלמד זכות אבל
המלמד זכות אין יכול לחזור וללמד חובה ז. דיני ממונות דנין ביום בלילה, דיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום. ח. דיני ממונות גומרין בו ביום, בין לזכות בין לחובה, דיני נפשות גומרין בו ביום לזכות, וביום שלאחריו לחובה לפיכך אין דנין לא בערב שבת, ולא בערב יום טוב ט. דיני ממונות הטמאות והטהורות גומרין בו ביום הטמאות והטהרות, מתחילין מן הגדול דיני נפשות מתחילין מן הצד.
י. הכל כשרין לדון דיני ממונות ואין הכל כשרין לדון דיני נפשות אלא רק כהנים לוים וישראלים המשיאין לכהונה. (סנהדרין לב.)
ל. יתרו קרי ביה יתר ו' שששה שמות היה לו יתר על שאר בני אדם. ד''א שבא לקבל י' דברות ותר''ו מצות יותר על ז' הראשונות שנצטוו בני נח. (בעה"ט)
צ. בני לוי נקראו על שם עינוי ישראל , 'גרשון' גר בשינוי עבודה. 'לבני' 'בחומר ובלבנים' (שמות א, יד). 'ושמעי' 'וישמע א-להים את נאקתם' (שם ב, כד). 'בני קהת' על שם קהיון שינים שהיה להם. 'עמרם' עם רם כדאמרי' בסוטה (יב ע"א) 'עמרם גדול הדור היה'. 'ויצהר' עתיד למשחן בשמן יצהר. 'חברון' שיתחברו עם השם. 'ועזיאל' שיהיה להם עז. 'בני מררי' על שם 'וימררו' (שמות א, יד). 'מחלי' על שם חלאי ישראל נמחלו עונותיהם. 'ומושי' מש כוחם ומשה אותם מן הגלות. ) הרוקח במדבר ג, יז-כ, עמ' יג בשם המדרש)
וכן כתב הכלי יקר - אלא ודאי מה שמסיק עמדו כולם וגרשו נשותיהם, היינו כל בני שבט לוי שלא היו בכלל השעבוד ומ"מ היו יראים מן גזירת כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ . שהרי על יום אחד צוה אפילו על בני המצרים על כן יראו גם המה פן יעבור עליהם כוס זה ועמדו רוב שבט לוי זמן רב בלא נשים כמו שעמד עמרם זמן רב בלא אשה, וע"כ היה שבט לוי מתי מספר וזה טעם נכון ומתישב על הלב יותר מכולם. (במדבר ג לט)
ת. כתב החתם סופר זי״ע בספרו 'תורת משה' שבעשרת הדיברות יש כת"ר אותיות, כנגד תרי״ג מצוות, ועוד שבע מצוות דרבנן, שיחד עולים כת"ר. יוצא ששבע האותיות האחרונות של עשרת הדברות, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ הם כנגד ז׳ מצוות דרבנן. (תורת משה עמ' ק"ח בשם הסמ״ג)

שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת ramnadlan018@gmail.com