חמדת השבת: קדימה בין פירות שבעת המינים | הרב בצלאל דניאל | בית המדרש

מדורים
חמדת השבת

קטגוריה משנית

הלכה מחשבה ומוסר
סעודה וברכות הנהנין

5034

3 דק' קריאה

בשבועות האחרונים למדנו אודות מחלוקת התנאים אם יש להקדים את ברכת שבעת המינים לברכה על פירות אחרים. בהמשך לכך חלקו הראשונים אם יש לפסוק כרבי יהודה, האומר שיש להקדים את ברכת שבעת המינים לפירות אחרים, וחכמים, האומרים שאין חובה להקדימן.
במסכת ברכות (דף מא ע"א) מובא מדרש הלכה מוכר: "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש" – התורה אינה מפרטת דברים בסדר אקראי. אם התורה בחרה לפרט את הפירות בסדר המסוים הזה, יש לכך סיבה. הסיבה היא שכל המוקדם בפסוק, מוקדם לברכה'. יש להקדים ולברך על הפרי הקרוב יותר למילה 'ארץ'. (על פי הפשט זה סדר הופעתם בשדה בכל שנה חקלאית).
לאחר מכן הגמרא מספרת על רב המנונא, שהיו לפניו תמרים ורימונים, ורב חסדא תלמידו ישב שם. הוא בירך על התמר. רב חסדא שאל אותו מדוע הקדים את התמר, כאשר הרימון מוקדם בפסוק. רב המנונא הסביר לו שהכלל אינו המוקדם בפסוק, אלא הקרוב למילה 'ארץ'.
לכאורה משמע שהלכה כרבי יהודה. שהרי הברייתא הדנה בהקדמת שבעת המינים מניחה שיש קדימה לשבעת המינים, ורב חסדא מקשה על רב המנונא מתוך הנחה שוודאי שהוא פוסק כמותה.
הרמב"ם פוסק את הברייתא, אך אומר שהיא חלה רק כאשר אין לאדם העדפה של פרי אחר, אחרת החביב קודם.
אך הרא"ש אומר שלכאורה זה לא פותר את הקושי – מדוע רב חסדא מקשה על רב המנונא, ואינו מניח שרב המנונא פשוט מעדיף את התמרים על הרימונים?

חמדת השבת (50)

הרב בצלאל דניאל

43 - חמדת השבת: כללי קדימת הברכות: המסוים, החביב, ושבעת המינים

44 - חמדת השבת: קדימה בין פירות שבעת המינים

45 - חמדת השבת: שלג כמוקצה בשבת

טען עוד

הרשב"א אינו מתרגש מהקושיה: אמת, רב המנונא היה יכול להסביר את בחירתו כך. אך רב חסדא רצה לנצל את ההזדמנות ולשאול, שמא ילמד מרבו דין נוסף בדיני קדימה בשבעת המינים. ואכן הקב"ה סייע בעדו, ומשאלתו נבעה תורה המלווה אותנו עד היום הזה.
אך מכוח הקושיות הבה"ג והרא"ש פוסקים כרבי יהודה, וכך פוסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן ריא סעיף א).

הקדמת 'בורא פרי הגפן'
מן הדברים עולה שלכל הפחות בהעדר העדפה אישית, יש להקדים את הקרוב למילה 'ארץ' בפסוק.
אך למדנו שיקול אחר: העדפה של ברכה מסוימת יותר. אם כך, לכאורה תהיה הבחנה בין ענבים ויין. התמר קודם לענב, מכיוון שהוא שני למילה 'ארץ' השנייה ואילו הענב שלישי למילה 'ארץ' הראשונה. אך ברכת 'הגפן' מסוימת יותר מברכת 'העץ' של התמר.
לאור זאת רבינו פרץ פוסק שיש להקדים את הברכה על היין לברכה על התמר.
הבית יוסף מצטט הערה (שהופיעה במהדורות מסוימות של הסמ"ק) על דברי רבינו פרץ. ההערה היא שבפועל "מנהג העולם" להגיש במסיבות ואירועים שונים פירות מאכלים ויין, ולברך על הפירות לפני היין, השאלה היא מדוע הם אינם נוהגים כדברי רבינו פרץ?
הבית יוסף מפלפל ביחס בין מנהג העולם ודברי רבינו פרץ. מסקנתו היא שמנהג העולם מבוסס על הסדר בו מקובל להוציא את המאכלים השונים, ולא על קריטריון הלכתי. כלומר: על פניו רבינו פרץ צודק. בפועל, בנסיבות ומסיבות רבות סדר ההגשה או התעדוף האישי משפיע על סדר האכילה, וממילא על סדר הברכות.
למעשה הרמ"א (אורח חיים סימן ריא סעיף ד) פוסק את דברי רבינו פרץ, ואילו הבית יוסף אינו פוסק את דבריו בפסקיו בשולחן ערוך.
הבן איש חי לא התרגש מכך. מכיוון שבבית יוסף משמע שדברי רבינו פרץ צודקים, יש לקבל בכך את פסיקת הרמ"א כדבריו.
אך הרב עובדיה (בספרו הליכות עולם) אומר שדברים בגו. אמנם בלמדנות הבית יוסף הצדיק את שיטת רבנו פרץ יותר משיטת העולם. אך למעשה העולם אינו נוהג כך, אלא נוהג לברך על מאכלים אחרים לפני שתיית היין.

נראה שיש כאן מחלוקת כיצד לחשוב על "מנהג העולם". אמנם בדיון הפנימי של הבית יוסף נראה שהוא מיישב את מנהג העולם רק לפי מציאות מסוימת, ועקרונית ההלכה אמורה להיות אחרת. לכן הבן איש חי פוסק כך. אך הרב עובדיה אומר: אם יש מנהג שכזה, גם אם לא הצלחנו ליישב אותו בכל מציאות, אל לנו לבטל מנהג קדום. כשיטה כללית עלינו להיזהר משינוי מנהגים קדומים, רק בגלל שבלמדנות שלנו אנו מסיקים מסקנות אחרות מהנהוג.