פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש משפטים | רבנים שונים | בית המדרש

קטגוריה משנית

2066

17 דק' קריאה

שבט התשפ"ה
מפטיר הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה (ירמיה לד)
פרשת משפטים – שבת מברכין
עלון פרפראות בפרשה וחידושי תורה מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא מפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשה 118 פסוקים = כסא הכבוד , כהן גדול , חכמים
מולד חודש אדר יהיה בליל שישי בשעה 19, 2 דקות ו 0 חלקים
ראש חודש אדר בימים שישי ושבת קודש הבעל"ט.
בפרשת משפטים 53 מצוות , מתוכן 23 מצוות עשה ו-30 מצוות לא תעשה. (ספר החינוך)
עשה : דין עבד עברי ⋅ יעוד של אמה העבריה ⋅ פדיון אמה העבריה ⋅ להרוג בחנק המחויב ⋅ לדון דיני קנסות ⋅ להרוג בסייף המחויב ⋅ לדון בנזקי בהמה חיה ועוף ⋅ לדון בנזקי הבור ⋅ לדון גנב בתשלומין או במיתה ⋅ לדון בנזקי הבער ⋅ לדון בנזקי האש ⋅ לדון בדין שומר חנם ⋅ לדון בדין טוען וכופר ⋅ לדון בדין נושא שכר ושוכר ⋅ לדון בדין השואל ⋅ לדון בדין מפתה ⋅ הלואה לעני ⋅ הטייה אחרי רבים ⋅ פרוק משא ⋅ שמיטת קרקעות ⋅ שביתה בשבת ⋅ חגיגה ברגלים ⋅ הבאת ביכורים. לא תעשה : שלא ימכור אמה עבריה הקונה אותה מיד האב ⋅ שלא לגרוע שאר כסות ועונה ⋅ שלא להכות אב ואם ⋅ שלא לאכול שור הנסקל ⋅ שלא להחיות מכשף ⋅ שלא להונות הגר בדברים ⋅ שלא להונות הגר בממון ⋅ שלא לענות יתום ואלמנה ⋅ שלא נתבע חוב מעני שאין לו במה לפרוע ⋅ שלא נשית יד בין לוה למלוה ברבית ⋅ שלא לקלל הדיין ⋅ לאו דברכת ה' ⋅ שלא לקלל הנשיא ⋅ שלא להקדים חוקי התבואות ⋅ שלא לאכול טריפה ⋅ שלא לשמוע טענת בעל דין שלא בפני בעל דינו ⋅ שלא יעיד בעל עבירה ⋅ שלא לנטות אחר רבים בדיני נפשות בשביל אחד ⋅ שלא ילמוד חובה מישלמד זכות תחילה בדיני נפשות ⋅ שלא לרחם על עני בדין ⋅ שלא להטות משפט חוטא מפני רשעו ⋅ שלא לחתוך הדין באומד הדעת ⋅ שלא ליקח שוחד ⋅ שלא לישבע בעבודה זרה ⋅ שלא להדיח בני ישראל אחר עבודה זרה ⋅ שלא נשחט שה הפסח בי"ד בניסן בעוד שהחמץ ברשותינו ⋅ שלא נניח אימורי הפסח לפסול בלינה ⋅ שלא לבשל בשר בחלב ⋅ שלא לכרות ברית לשבעה עממים וכן לכל עובד ע"ז ⋅ שלא להושיב עובד ע"ז בארצנו. (ספר החינוך)
מפטירין הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה (ירמיה לד) המדברת משילוח העבדים לאחר שש שנים וזה מעין תחילת הפרשה המדברת מעבד עברי העובד שש שנים. (לבוש תרפ"ה) ולפי שהזהיר ירמיה את בנ"י בדין עבד עברי ולא שבו, לכך אמר להם שעתידה ירושלים שתישרף ותיחרב והגלות על ידי נבוכדנצר (מדרש הבאור)
בשמות החדשים מי"ב חדשי השנה תמצא בהם כל אותיות הא"ב חוץ מששה אותיות דאין בהם, דהיינו ג' ה' ע' פ' ץ' ק' , ולא על חינם נשמטו אותיות הללו מחדשי השנה דרך רמז דהוא תוכחות מוסר דהחי יתן אל לבו דלא ידע האדם את עתו, ומי הוא זה דקאי בניסן וידע בברור דיחיה ויגיע עד אדר, ולזה אותיות פג"ע קצ"ה חסר מהחדשים כדי לרמוז דלא יש ילוד אשה שיאמר דהוא יפגע בקצה השנה דהוא סתום מבני אדם. (מועד לכל חי סימן לא)
וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם .(כא א) פרש"י - כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר 'אֵלֶּה' פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, 'וְאֵלֶּה' מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים. אֵלֶּה ר"ת לַי ְּהוּדִים הָ יְתָה א וֹרָה (אסתר ח טז) רמז לתשובה מיראה, שעל ידי זה נפסלין מעשיו הראשונים שלא היו בטוב. וְאֵלֶּה ר"ת לַ יְּהוּדִים הָ יְתָה א וֹרָה וְ שִׂמְחָה. היינו בתשובה מאהבה שעושין בשמחה, אזי מוסיף על הראשונים, שאפילו זדונותיו הקודמים נהפכין לזכויות. (אמרי חיים)
וְאֵלֶּ ה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁ ר ס"ת מרה , כי על הדינין נצטוו במרה. וסמך דינין לעבודה כי שניהם משלשה רגלי העולם. כמו שאמרו באבות (פ"א מ"ב) עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים . (פענח רזא)
פרשת משפטים סמוכה לעשרת הדיברות – לפי שסדר ישועות (נזיקין) הם י' מסכתות:
מסכת בבא קמא - מסכת בבא מציעא - מסכת בבא בתרא - מסכת סנהדרין - מסכת מכות - מסכת שבועות - מסכת עדויות - מסכת עבודה זרה - מסכת אבות - מסכת הוריות, סה"כ 10 מסכתות. וכן י' פרקים בבבא קמא, י' פרקים בבבא מציעא, וכן י' פרקים בבבא בתרא. (הרוקח)

כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם .(כא ב) רמז לשש מלכויות ששעבדו בישראל. מצרים, אשור, בבל, מדי, יון, אדום. משם ואילך וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי . (החזקוני)
וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱ-לֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם .(כא ו) אמר הקב"ה אני גזרתי על ישראל שעבוד של ארבע מאות שנה. דכתיב (בראשית טו יג) יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה . ואחר כך דלגתי את הקץ בשבילם וקיצרתי השעבוד, ואמרתי (ויקרא כה נה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים והלך זה ושעבד את עצמו, וקנה אדון לעצמו, ירצע בכלי שהוא עולה בגימטריא ארבע מאות והוא מרצע . (דעת זקנים, החזקוני, רבינו אפרים)

וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף (כא יא) איתא בזוהר הקד' (ח"ב קכח) שהמצוות שהאדם עושה בחנם תוכל הקליפה הנקראת חנם לשלוט עליה. ורמז בפסוק וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף אין בה כיסופא וחשקות. ואנשי מעשה שאפילו היו מכבדים אותם באיזה כיבוד בספר תורה ובבית הכנסת, היו נותנים לצדקה בכדי שלא תהיה המצווה בחנם. (מגיד התעלומה – ברכות ט:)
אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי (כב כד) בזכות הצדקה תבוא השפעה טובה לאדם. תַּלְוֶה ר"ת וְ אוֹצָרְךָ הַ טּוֹב לָֽ נוּ תִ פְתַּח. (דמשק אליעזר)
אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה . אמת בגימטריא תַּלְוֶה (441). כל הכיסופין שלך יהיו רק אל האמת. (אהבת ישראל)

לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא .(כג כז) יום במלואו כזה יו"ד ו"ו מ"ם בגימטריא ב' פעמים יום. (112). על דרך שכתב החת"ס (פר' חיי שרה) כי בינוניים יחסר להם החצי מימיהם על ידי שמבלים הרבה מזמנם בדברי רשות. מה שאין כן צדיקים גמורים שכל מעשיהם לשם שמים ועבודת גבוה, וזו ברכה בפני עצמה שיהיו הימים מלאים, כפולים לתושיה, על דרך שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה . (רבנו יוסף נחמיה עה"ת)

ארבעה טורים וכן ארבעה חלקי השולחן ערוך הם: אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר וחושן משפט – בהם נתבארו כל משפטי התורה.
ב'אורח חיים' ישנם 697 סימנים. ב'יורה דעה' – 403 סימנים. ב'אבן העזר' – 178 סימנים. ב'חושן משפט' – 427 סימנים. סך הכל 1705 סימנים.
הגימטריא של שמותיהם של ארבעת החלקים: אורח חיים , יורה דעה , אבן העזר , חשן משפט עולה בגימטריא 1705. (אוצר הידיעות)

שאלות

א. בחודש זה רגילים הכל להשכיר עבדים לחרישה ולזריעה לדישה ולקצירה ולאסיפת הפירות.
א. אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱ-לֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ .(כב ז) בפסוק זה רמז למאמר חז"ל ממון המוטל בספק יהא מונח
עד שיבוא אליהו.
ב. וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם (כד יד). המילה לָנוּ נראית לכאורה מיותרת.
ג. כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם . (כב ו) מאי נפק"מ מהיכן נגנבו הממון או הכלים. מִבֵּית
הָאִישׁ למה לי.
ג. וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת .(כג ב) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עִנְוְותָנוּתוֹ שֶׁל רַבִּי זְכַרְיָה בֶּן אַבְקוּלָס, הֶחְרִיבָה אֶת בֵּיתֵנוּ, וְשָׂרְפָה אֶת הֵיכָלֵנוּ, וְהִגְלְתָנוּ
מֵאַרְצֵנוּ. (גיטין נו.) תנן (סנהדרין ד.) דִינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.דִינֵי נְפָשׁוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד לִזְכוּת, וְעַל פִּי שְׁנַיִם לְחוֹבָה. היכן נתגלתה ענוותנותו של רבי
זכריה? מדוע לא חלקו עליו חבריו הסנהדרין?
ד. וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם .(כא א) בפרשה מתחילה התורה לבאר את המצוות לפי הסדר הבא: א). דיני ממונות. ב). דיני איסור והיתר.
ג). שאר מצוות עשה – כגון שבת ומועדים. מה הטעם שבשו"ע הסדר הוא הפוך א). או"ח – מצוות עשה. ב). יו"ד – דיני איסור והיתר ג). חו"מ – דיני
ממונות.
ה. וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים .(כא כב) ממשמע שנאמר
וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ אנו יודעים שהיא היתה הרה, וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה למה לי.
ו. ראיה בפרשה שיסורים מכפרים עון.
ז. וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה .(כד יח) משה רבינו עלה להר סיני שלוש פעמים. באיזה תאריך עלה
משה רבינו להר סיני בפעם הראשונה ובאיזה תאריך ירד.
ח. כֹּה אָמַר י-ְהוָה אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר . (ירמיה לד יג) מה הטעם דכתיב
הוֹצִאִי בכתיב חסר. ואילו ביחזקאל כתיב בְּרֵיחַ נִיחֹחַ אֶרְצֶה אֶתְכֶם בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם וְנִקְדַּשְׁתִּי
בָכֶם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם. (כ מא) בְּהוֹצִיאִי בכתיב מלא.
ט. כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. (כא ב) שומע אני כל עבודה במשמע תלמוד לומר (ויקרא כה לט) לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת
עָבֶד .(מכילתא) עבודות אלו אסור להעביד את העבד עברי.
י. וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְ-הוָה אֱ-לֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ . (כג כה) מה הטעם שפתח בלשון רבים וַעֲבַדְתֶּם וסיים בלשון יחיד
לַחְמְךָ , מֵימֶיךָ , מִקִּרְבֶּךָ .
כ. וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱ-לֹהִים .(כד יג) מה הטעם שלקח משה רבינו עמו את יהושע. איתא במדרש (ילקו"ש נ"ך תתיט) לֶחֶם
אַבִּירִים אָכַל אִישׁ (תהלים עח כה) זה יהושע שירד לו מן כנגד כל ישראל, כתיב הכא אִישׁ וכתיב התם (במדבר כז יח) קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר
רוּחַ בּוֹ. לכאורה הוי נס שלא לצורך. ועוד שהרי נאמר וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם (כד יד) משמע שיהושע עלה עם משה
בעליה הראשונה שהיתה כנגד העזרה במקדש. לפיכך אמר נָשׁוּב . לאיזה צורך עלה יהושע ונשאר שם כל הארבעים יום.
ל. אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ .(כב כד) פרש"י - רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כָּל אִם וְאִם שֶׁבַּתּוֹרָה רְשׁוּת, חוּץ
מִשְּׁלֹשָׁה; וְזֶה אֶחָד מֵהֶן. (מכילתא) מה הטעם שנכתב בלשון אִם והוא חובה.
מ. וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (כב, כ) מספר הפעמים שהזהירה התורה שלא להונות את הגר כמו מספר הפעמים שהזהירה
על עבודה זרה.
מ. וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה .(כד יח) כיצד הבחין משה בין יום ובין לילה, והכתיב (חבקוק ג ד) וְנֹגַהּ
כָּאוֹר תִּהְיֶה קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ , (דניאל ב כא) וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא .
נ. וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ .(כא כו) חז"ל למדו שהעבד הכנעני יוצא בעשרים וארבעה ראשי
איברין שבאדם, שהם בגלוי ואינם חוזרים (קידושין כד:). מה הטעם שנקט דווקא שן ועין.
נ. וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל יְ-הוָה אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק. (כד א) לכאורה קשה למה לא עלו אלעזר ואיתמר
שהרי גדולה מעלתם ממעלת הזקנים כדאיתא (עירובין נד:) כֵּיצַד סֵדֶר מִשְׁנָה וכו' משה למד מפי הגבורה נכנס אהרן וישב לפניו, ושנה לו משה פירקו שלמד
מפי הגבורה, נסתלק אהרן מלימוד זה וישב לשמאל משה. נכנסו בניו של אהרן, ושנה להן משה פירקן, והיה אהרן מקשיב. נסתלקו בניו של אהרן,
אלעזר ישב לימין משה, ואיתמר לשמאל אהרן. והיו ראויים לגדולה יותר מהזקנים.
ס. וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ . (כג כה) מה הטעם שנהגו לשפוך מכוס היין של הבדלה על הארץ.
ע. וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר .(כא לג) הא אם כסהו פטור, ודווקא אם כסהו כראוי. מהו השיעור שנחשב
כיסוי כראוי.
ע. מי שבריא בד' איברים אלו הוא עשיר.
ע. תנן (זבחים ט ג) רַבִּי עֲקִיבָא מַכְשִׁיר בְּבַעֲלֵי מוּמִין. דאם עלו למזבח לא ירדו. ודוקא בְּדוּקִּין שֶׁבָּעַיִן וכיוצא בהן הכשיר ר' עקיבא, הואיל והן כשרים
לכתחילה בעופות. (הרע"ב). כמה דוּקִּין היינו עורקים ועצבים יש בעין? מה הטעם שהעין נקראית עין.
פ. וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרְרֶיךָ .(כג כב) ההבדל בין צר אויב ושונא. וכן בפסוק (אסתר ז ו) אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה.
צ. וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים .(כג ח) מה הטעם דכתיב צַדִּיקִים כתיב מלא, ומצינו בתורה (בראשית יח כד) אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים
צַדִּיקִם , (דברים ד ח) אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם , בכתיב חסר.
ק. רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא .(כא יט) מה הטעם שבפסוק זה הפ' דגושה, ואילו בפסוק (טו כו) כִּי אֲנִי יְ-הוָה רֹפְאֶךָ הפ' רפויה.
ר. וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת .(כא יז) פרש"י - לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו ( ויקרא כ,ט) אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ שֶׁקִּלֵּל אֶת אָבִיו.
אִשָּׁה שֶׁקִלְּלָה אֶת אָבִיהָ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ , סְתָם, בֵּין אִישׁ וּבֵין אִשָּׁה (סנהדרין פ"ה ע"ב) אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל ? לְהוֹצִיא
אֶת הַקָּטָן. מה ההוה אמינא שלא תתחייב האישה שקללה את אביה שהרי הוקשה האישה לאיש בכל העונשין בתורה.
ש. בין הדברים המיוחדים באש של מערכה נאמר כי היתה האש רבוצה כארי. והתניא אמר ר' חנינא סגן הכהנים: אני ראיתיה את אש המערכה במקדש
והיתה רבוצה ככלב ולא כארי! ומשיבים: לא קשיא כאן שהיתה רבוצה כארי — הריהי אש המערכה של המקדש הראשון, כאן בדברי ר' חנינא סגן
הכהנים שהיתה ככלב — הוא במקדש ה שני. (יומא כא:) מה הטעם שהאש שהיתה רבוצה על המזבח בביהמ"ק הראשון היתה נראית כארי ובבהמ"ד השני
היתה נראית ככלב.
ת. בחודש זה דרך בני אדם להשכיר שפחות במלאכת הפשתן, ובאותה עת יש ניפוץ סירוק וטויה.

תשובות

א. אביב - בחודש זה רגילים הכל להשכיר עבדים לחרישה ולזריעה לדישה ולקצירה ולאסיפת הפירות. אִ ם בְּ גַפּוֹ יָ בֹא בְּ גַפּוֹ ר"ת אביב . (רבינו אפרים)
א. אִ ם לֹ א יִ מָּצֵא הַ גַּנָּב ר"ת אליה – רמז לממון המוטל בספק יהא מונח עד שיבא אליהו. (מנחת יהודה)
ב. בקשו עלינו רחמים, שנעלה לשלום ונשוב לשלום, והרי דברים ק"ו ומה אם משה רבינו שנאמר לו (כד יב) עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה והבטיחו כך היה מפחד, אנו
על אחת כמה וכמה שנבקש רחמים מלפני המקום שירחם עלינו ויפדנו מכל צרה. (ילקו"ש שמות רמז שסב) והיינו לא לכם אתם יושבים אלא לָנוּ . (אזנים לתורה)
ג. גונב מן הגנב פטור מתשלומי כפל ומתשלומי ארבעה וחמשה. היינו דאמר קרא מִבֵּית הָאִישׁ ולא מבית הגנב. (מנחת יהודה)
ג. גדול שבדיינים היה, ואולם מרוב ענוותנותו לא הכיר בעצמו שהוא גדול הדיינים, וקי"ל (סנהדרין לו.) דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַתְחִילִין מִן הַצַּד. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר
רַב אַחָא בַּר פָּפָּא: אָמַר קְרָא, 'לֹא תַעֲנֶה עַל רִב'. לֹא תַעֲנֶה עַל רַב. פרש"י - כתיב בלא יו"ד משמע לא תחלוק על מופלא של ב"ד הלכך לא מתחילינן
מיניה דלמא חזא ליה חובה ולא פלגינא עילויה ומתחילין מן הצד (שלא ישמע) אחד דברי אחד מן המזכים ויסכים עמו. מאחר והוא סבר שהוא הקטן
שבהם לכך הקדים וחִוָּה דעתו שלא להקריב את הקרבן וגם לא להרוג את המקריב. וגרם את ההיפך שחברי הסנהדרין לא יכלו לחלוק עליו משום 'לֹא
תַעֲנֶה עַל רִב' ודעתו הכריעה את הדין כנגד רוב הדיינים. (פניני הגר"א)
ד. דקדוק במצוות יש לקיים ללא כל אפשרות לפשרה. לפיכך פתח השו"ע באו"ח כדי שילמדו המעיינים שאת התורה יש לקיים בלי פשרות. התורה
הקדימה ופתחה בדיני ממונות אשר בתחילתם כתובים דיני הפשרה, ואילו היו לומדים לפי הסדר של התורה יטעו לחשוב שבכל דבר אפשר לעשות
פשרה. (ר' יואל מסאטמר) וכ"כ בעה"ט - הַמִּשְׁפָּטִים . נוטריקון ה דיין מ צווה ש יעשה פ שרה ט רם י עשה מ שפט. אֲשֶׁר . נוטריקון א ם ש ניהם ר וצין.
ה. הכה אותה על ראשה או על אחד מאבריה אינו חייב עד שיכנה במקום עוברה. דבר אחר לחייבו אפילו בולד אחד. אע"פ שכתוב וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ . (החזקוני)
ו. וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ .(כא כז) מכאן שהיסורין מכפרין עון, מה אם עבד שהכהו רבו לחפשי ישלחנו, קל וחומר
להקב"ה שיסר אדם מישראל שקרא אותם (ד כב) בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל , אינו דין שלא יכפר להם, אלא יכפר. (מדרש הבאור)
ז. ז' בסיון עלה בעלות השחר, וירד בעלות השחר של שבעה עשר בתמוז. (החזקוני)
ח. חפזון ובהלה מורה על כתיב חסר, כתיב מלא מורה על מתינות. כדכתיב (במדבר ו כג ) כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם . פרש"י אָמוֹר – מָלֵא. לֹא
תְּבָרְכֵם בְּחִפָּזוֹן וּבֶהָלוֹת, אֶלָּא בְּכַוָּנָה וּבְלֵב שָׁלֵם )תנחומא י(..לפי זה מדוייק מאוד דבמצרים כתיב (דברים טז ג) כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם ולכן כתיב
חסר אבל לעתיד לבוא כתיב (ישעיה נב יב) כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן ולכן כתיב מלא. (טעמא דקרא)
ט. טבח, חייט, נחתום, בלן, ספר ולא בלילה. ו' דברים אלו אסור להעביד העבד עברי. והוא רמוז בתיבה יַעֲבֹד כתיב חסר ו'. טבח, חיט, נחתום, בלן, ספר
ולא בלילה בגימטריא שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד . (1086) (הרוקח)*
י. יחידי הדור אשר כמה שיותר יעבדו את ה' בשלימות, אזי וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ , כלומר לכלל ישראל כולו. שכן כל
הברכה והשפע של הדור בזכות אותם יחידי סגולה. (נימוקי הרדב"ז ע"פ הגר"א)*
כ. כהן גדול ביום הכיפורים לפני שנכנס לקודש הקדשים מַתְקִינִין לוֹ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו (משנה יומא א א). ועליית משה אל האלוקים היתה דומה לכניסת הכה"ג
ביוה"כ לקודש הקדשים. והסגן הזה הוא לימין הכה"ג בשעת ההגרלה, לכן גם כאן יהושע כמו סגן אצלו. א"נ משה רבינו היה מתיירא פן ישרופוהו
מלאכי מרום, וכדי שלא תתבטל ע"י זה קבלת הלוחות, לקח את יהושע עמו, שיהא מוכן לעלות תחתיו, והעניו מכל אדם האמין שיהושע ודאי יתגבר
עליהם. (אזנים לתורה) ולכן היה צריך שיהושע ימתין לו בסמוך.
ל. לוה ואינו משלם – קמ"ל דאינו מחוייב להלוותו. לפיכך נכתב בלשון אִם . (הרא"ש)*
מ. מ"ח פעמים הזהירה התורה שלא לצער את הגר כמספר הפעמים שהזהירה על עבודה זרה. בִּלְתִּי לַי-הוָה לְבַדּוֹ . וְגֵר לֹא תוֹנֶה - לומר גר שמקריב
קרבנות לגבוה אין לומר בשביל שעבד ע"ז אין מקבלין הימנו. סמך ע"ז לגר, מ"ח פעמים הזהירה עליו התורה כע"ז. (רבינו אפרים)*
מ. מקרא היה מלמדו הקב"ה ביום הוא תורה שבכתב ובלילה משנה הוא תורה שבעל פה ובזה הכיר, ועוד לפי שהמלאכים היו אומרים קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ
ביום ולא בלילה, ובלילה היו אומרים (יחזקאל ג יב) בָּרוּךְ כְּבוֹד יְ-הוָה מִמְּקוֹמוֹ . (מושב זקנים)
נ. נח קילל את כנען על ידי סיבת שן ועין. שן שחירק והעין שראה ערות אביו גרמה הקללה מהעבדות. (הרא"ש) שבשביל שראה חם את ערות אביו וסיפר
בשיניו. (טור)*
נ. נתחייבו מיתה בשריפה נדב ואביהוא דכתיב (כד יא) וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱ-לֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ . תרגום יונתן וּלְוַת נָדָב
וַאֲבִיהוּא עוּלֵמַיָא שַׁפִּירַיָא לָא שָׁדַר מַחְתֵּיהּ בְּהַהוּא שַׁעְתָּא בְּרַם אִתְנַטְרָא לְהוֹן לְיוֹם תְּמִינַיָא. אלא שלא רצה הקב"ה לערבב שמחת התורה, והמתין עד יום
שמיני של מילואים, ולזקנים עד תבערה, ואילו מתו אלעזר ואיתמר היה נכרת כל זרע אהרון. ולא רצה הקב"ה שיכרת זרע כהונה הקדושה. (טור)
ס. סימן טוב הוא בתחילת השבוע וסימן ברכה, דאמרינן כל בית שלא נשפך בו יין כמים אין בו סימן ברכה. (שו"ע או"ח רצו א) דאמרו חז"ל (עירובין סה.) אמר
רבי חנין בר פפא: כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים - אינו בכלל ברכה, שנאמר וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ . מה לחם שניקח בכסף מעשר - אף מים
שניקח בכסף מעשר. ומאי ניהו - יין, וקא קרי ליה מים. אי נשפך בביתו כמים - איכא ברכה, ואי לא – לא. כתב המשנ"ב - והאחרונים הסכימו דלא
ישפוך בשעת ברכה כלל אלא בשעה שמוזג ישפכנו מלא על כל גדותיו שישפך על הארץ וגם זה יש למעט בחלק הנשפך משום הפסד משקין. (עבד המלך)
ע. עגלה טעונה אבנים מהלכת עליו זה השיעור של כיסוי כראוי. כדאיתא בירושלמי (ב"ב פ"ה ה"ז) אין עושין חלל תחת רשות הרבים אלא אם כן שתהא
עגלה טעונה אבנים מהלכת עליו. (החזקוני)
ע. עַ יִן שֵׁ ן יָ ד רֶ גֶל ר"ת עשיר . אין עושר כבריאות, מי שבריא בד' איברים אלו הוא עשיר. (רבינו אפרים בשם ספר מבחר הפנינים, הגר"א)
ע. ע' דוּקִּין יש בעין. וזה מקור שמה, שכן שבעים בגמטריא ע'. והם סוגי העורקים והנימים בין בלבן בין בשחור למעלה למטה ומן הצדדים. ואם חס ושלום
שנים מהם נוגעים אחד בחברו, תיכף ניטל מאור עיניו של אדם ונעשה סגי נהור, ר"ל. (פניני הגר"א)
פ. פועל ממש להצר לזולתו הוא נקרא צר. אם מחמת איבה, או לפעמים יהיה להנאתו. והאויב אינו מציר בפעל רק נוטר איבה עליו. האויב איבתו גלויה
והשונא הוא בלב. (מלבי"ם – תהלים פט כג)
צ. צדיק גמור ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא טירוף דעת (כתובות קה:). לכך כתיב מלא כלומר אפילו צדיק גמור משא"כ כל צדיקים חסר (קהלת ז כ)
כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא . (טעמא דקרא)*
ק. קב"ה מרפא רפואה שלימה – הפ' רפויה. בכל מקום שהרפואה על ידי אדם הפ' דגושה (ילקוט האזובי) לפי שהרפואה על ידי אדם היא חסרה שלעתים
החולי יחזור, שלפעמים מזיק הרפואה, ועוד לפי שעולה ממון, ואילו רפואה ע"י הקב"ה היא רפואה שלימה לאורך זמן שאינה עולה ממון.
ר. רשות אחרים עליה, הוה אמינא דכיון דאינה חייבת בכבוד דאין סיפוק בידה לעשות לכן גם בהכאה וקללה לא תתחייב, קמ"ל. (פענח רזא)*
ש. שלמה המלך בנה את ביהמ"ק הראשון, והוא משבט יהודה וכתיב (בראשית מט ט) גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה , לכך היתה האש בצורת אריה. אולם בית המקדש
השני נבנה על ידי כורש ממלכות פרס, ומלכות פרס נדמה לכלב(ר"ה ד.), לכן היתה האש רובצת על המזבח בדמות כלב.(חידושי אגדות – יומא כא:)*
ת. תשרי – דרך בני אדם להשכיר שפחות במלאכת הפשתן, ובאותה עת יש ניפוץ סירוק וטויה. וְכִ י יִמְכֹּר אִי שׁ אֶת (כא ז) ס"ת תשרי . וכן כתיב לקמן (לה
כה) וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ בגימטריא תשרי (914 עם האותיות). (רבינו אפרים)

מקורות / חידודון *

ט. שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד שומע אני כל עבודה במשמע תלמוד לומר לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד . מכאן אמרו לא ירחוץ לו רגליו ולא ינעול לו סנדליו ולא יטול לפניו כלים לבית המרחץ ולא יסמוך במתניו כיון שעולה במעלה ולא יטלו לו בפורין ולא בכסא ולא בלקטקא כדרך שהעבדים עושים תלמוד לומר (ויקרא כה מו) וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ . אבל בבנו ובתלמידו רשאי. שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד שומע אני בין עבודה שיש בה בזמן ובין עבודה שאין בה בזמן תלמוד לומר כשכיר מה שכיר אי אתה רשאי לשנותו מאומנותו אף עבד עברי אי אתה רשאי לשנותו מאומנותו. מכאן אמרו לא ילמדנו רבו אומנות שהיא משמשת לרבים כגון בלן ספר חייט טבח נחתום. ר' יוסי אומר אם היתה אומנותן מיוחדת לכך יעשה אבל רבו לא ישנה עליו. כשכיר כתושב וגו' מה שכיר עובד ביום וכו' אף וכו' רבי יוסי אומר הכל לפי אומנותו. (ילקו"ש שמות רמז שיא)
י. וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְ-הוָה אֱ-לֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ – יכול מי שעושה מיראה ומי שעושה מאהבה יהיו מבורכים בשווה תלמוד לומר וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ כפי זכות כל אחד ואחד. ועוד מודיענו שתפילה נשמעת כשמתפללים בבית כנסת יותר מתפלת יחיד כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי .(תהלים נה יט) (הרוקח)
וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ בלשון יחיד, כלומר של כל אחד ואחד שלא יצטרכו זה לזה. (אוצר הראשונים בשם כת"י)
התחיל בלשון רבים וסיים בלשון יחיד לפי שכל ישראל ערבים זה בעד זה ולא יברך ה' לחם של כל יחיד ויחיד עד אשר יהיו עובדי ה' רבים ויעבדוהו כל זרע יעקב כאחד אז יבורך לחמו של כל אחד ואחד וי"א שעבודת ה' טוב יותר כשרבים מתקבצים להתפלל כי הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס (איוב לו ה). אבל בענייני אכילה טוב יותר כשאוכל כל אחד פתו לבדו. ולפי שרוב החולאים באים ע"י המאכלים שמבחוץ, או ע"י התגברות היסודות זה על זה מבפנים, ע"כ אמר וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ . (כלי יקר)
ל. וזה הוא אומרו אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי פירוש אם ראית שהיה לך כסף יתר על מה שאתה צריך לעצמך שאתה מלוה לעמי תדע לך שאין זה חלק המגיעך אלא חלק אחרים שהוא הֶעָנִי עִמָּךְ , ובזה רמז כי צריך לפתוח לו משלו. ואולי כי רמז לו גם כן שלא יתנשא ויתגדל על העני בראותו כי הוא הנותן לו, והוא אומרו לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לשון נשיאות ומעלה כי משלו הוא נותן לו. וחזר לומר כנגד ההלואה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו וגו': (אוה"ח)
יש מי שמתבייש לקחת צדקה ואז מצוה לתת לו בהלוואה, כמו שאמרו חז"ל (כתובות סז :) תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּרְנֵס — נוֹתְנִין לוֹ לְשׁוּם הַלְוָאָה, וְחוֹזְרִין וְנוֹתְנִין לוֹ לְשׁוּם מַתָּנָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. דבאמת יהיה בלבו בתורת נתינה ולעני שבוש לקחת מתנות יראה עצמו כאילו הלוה לו. (כתב סופר)
מ. תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: מִפְּנֵי מָה הִזְהִירָה תּוֹרָה בִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מְקוֹמוֹת, וְאָמְרִי לַהּ: בְּאַרְבָּעִים וְשִׁשָּׁה מְקוֹמוֹת, בְּגֵר? מִפְּנֵי שֶׁסּוֹרוֹ רַע. (בב"מ נט:)
כתב ר’ זאב וולף רבינוביץ ז"ל - עי' בהגהות רעק"א, שבתוס' קדושין סט ב הנוסח: שהזהיר הקב"ה עליהם בכ"ד מקומות. עוד מצאתי בתנחומא פר' ויקרא סי' ב: מ"ח פעמים הזהיר הקב"ה בתורה על הגרים , וכ"כ בעל הטורים ריש פר' דברים. עוד נמצא בראשית חכמה שער ה' פ"ד שהעתיק מאיזה מדרש: על הגר מוזהר בכ"ח מקומות. ועי' בד"ס כאן, שבכי"י נמצא הנוסח: במ"ח מקומות. (שערי תורת בבל – בב"מ נט:)
כתב בעה"ט: אֵלֶּה הַדְּבָרִים - רמז ג''פ, נאמרו כסיני ונשנו באהל מועד ונשלשו בערבות מואב ועל כל מצוה ומצוה נכרתו י''ו בריתות בסיני וי''ו באהל מועד וי''ו בערבות מואב שהן מ''ח וכנגדן הזהיר מ''ח פעמים בתורה על ע''ג והזהיר מ''ח פעמים בתורה על הגר שבא לדבק בתורה שנכרתו עלי' מ''ח בריתות.(דברים א א)
נ. וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ . – יש לדקדק למה אמר 'שן ועין' הרי די בשן או עין לחוד.
מאחר והעבדות באה מכח הקללה שקלל נח לבנו חם, ואמר לו (בראשית ט כה) אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו . והנה שני דברים היו שם, אחת - וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו שהוא בעין, והשני - וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ, שגמר הדיבור על ידי השן. לפי זה מן הדין היה שהעבד לא יצא לחירות אלא בשן ועין יחדיו דווקא, אלא שהקב"ה עשה חסד שהעבד יוצא באחד מהן. אם כן ייסורים שממרקין כל גופו על אחת כמה ומכה, והשתא ק"ו מתרוויהו. (אמרי נועם – ברכות)
צ. אפילו צדיק גמור ונוטל שוחד - והיינו ק"ו לרשעים שכבר נטל שוחד בפעם ראשונה דבפעם ראשונה כשנוטל אכתי צדיק הוי שעדיין לא נטלו וק"ו לטפשים בפעם שניה שנוטל שוחד שכבר נעשה טפש מפעם ראשונה שנטלו. מ"ר. (תוס' – כתובות קה:)
ר. אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּיבִין . תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״אִישׁ״ – אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מִנַּיִן? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״תִּירָאוּ״ – הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם. אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִישׁ״? – אִישׁ סִיפֵּק בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת, אִשָּׁה אֵין סִיפֵּק בְּיָדָהּ לַעֲשׂוֹת, מִפְּנֵי שֶׁרְשׁוּת אֲחֵרִים עָלֶיהָ. פרש"י – בעלה. (קידושין ל:)
הטעם שנשים פטורות ממ"ע שהזמן גרמא הוא מטעם זה שמשועבדים לבעליהן ואולי באותה שעה יהיה לה פקודה מבעלה. (רזא דמאיר)
ש. כורש בנה של ביתו של מלך פרס, שהתחתנה בלא רשות אביה עם אחד משרי המלך. מלך פרס שכעס עליהם לקח את כורש שהיה אז תינוק וציווה לזרוק אותו ביער מלא בחיות רעות, לכורש אומנם נעשה נס והגיעה כלבה שגידלה אותו, ובשל כך נקרא "כורש" שפירושו הוא כלב. כורש גדל ביער וקיבץ סביבו חבורת בריונים, ששמע על כך סבו הוא עלה למלחמה נגדו, אולם כורש ניצח אותו ולקח את כס המלוכה. דריוש מלך מדי ששמע על כך השיא את ביתו איתו, ולכן אחר כך עלו שניהם ביחד והרגו את בלשאצר וכבשו את הממלכה הבבלית. בתקופת כהונתו הוא אישר ליהודים לחזור לארצם ולהקים את בית המקדש השני ואף נתן ליהודים כסף בשל כך. (מעם לועז – ישעיהו רלח)

שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת ramnadlan018@gmail.com