- משפחה חברה ומדינה
- מלחמת "חרבות הברזל"
6
אך אפשר שהדבר גורם לשאלה המציקה יותר מכול, והיא - למה זה צריך להיות ככה?! למה גוי, חשוב ככל שיהיה, הוא זה שדוחף אותנו לעשות את מה שהיינו צריכים לדרוש ולעשות בעצמנו?! איך צריך להתייחס למציאות שבה עם ישראל נדחף דווקא מגורם חיצוני כל כך כדי להוציא לפועל את תפקידו העולמי?
תופעה ישנה נושנה
האמת היא שהטראמפיזציה איננה תופעה חדשה, אלא דבר שההיסטוריה פגשה כמה וכמה פעמים. עם תחילת נדידת ישראל בין העמים מקבל כורש, המלך הפרסי הגדול, באיזושהי דרך את נבואת ישעיהו (עזרא א, ב ורש"י שם), הקוראת לו להשיב את ישראל לארצם, לבניין בית מקדשם (ישעיה מד, כה), והוא נשמע לנבואה זו. נשמע ואף דוחף את ישראל לעשות כן, בעוד ישראל עצמם מתנהלים בעניין זה בעצלתיים, עד שהיה צריך עזרא לנקוט פעולה קצת קיצונית - להפריש את פסולי הקהל, כדי לגרום לאותם 'עשרה יוחסין' לעלות מבבל לישראל, ולהפוך את בבל לסולת נקייה (קדושין סט ע"ב). גם אז עלו בסך הכול רק כ־50 אלף לארץ ישראל (עזרא ב, סד ועליית עזרא עצמה), והדבר אכן גרם לאיבוד ההזדמנות להביא גאולה עולמית לישראל (יומא ט ע"ב, רש"י ד"ה סנינא לכו).
גם בסוף הגלות, בתחילת ימי שיבת ציון, מצאנו קולות בקרב הנוכרים הקוראים לעם ישראל לשוב לארצו, לחונן את עפרה ולשוב לגדולתו, לטובת כל האנושות. כך פרסם אנסט לא־האראן, סופר והיסטוריון צרפתי, חוברת הקוראת לעם ישראל להתעורר בעקבות הקמת תנועת שיבת ציון: "אנו מחווים לכם קידה אישים גיבורים! הגעתם עד הלום לא בלי לשלם מס כבד במשך שמונה עשרה מאות שנים! אבל השארית שנשארה, עדיין כוחה גדול לבנות מחדש את שערי ירושלים. זהו תפקידכם! קדימה! ליבותינו נתונים לכם במפעל התחייה שלכם, וזרועותינו מושטות לכם לעזרה... קדימה יהודים מכל הארצות! המולדת העתיקה קוראת לכם, ואנו בטוחים שהגיע הזמן לחדש מכורתכם!... קדימה! הרי ליבות אצילים ליבותיכם! יום שיבת הגזע לארץ ההבטחה הוא יום גדול בקורות האנושות!" (חיים ע' קוליץ, סרבני גאולה: ארץ ישראל, נצח ישראל ואנחנו, עמ' 101).
לצערנו, לא רבים נשמעו לקולות אלו. מעטים מדי ומאוחר מדי. רוב העם היהודי נשאר בסיר הבשר שהחל להתבשל בעודם בתוכו בארצות אירופה העשנות והחרבות של השואה האיומה.
איהו לא חזי ומזלי חזי – סיבת האנטישמיות
ייתכן שהתופעה הזאת גם יכולה להסביר את סיבת האנטישמיות החידתית, את שנאת העולם לעם העולם, שלעולם קיימת ועם זאת אין לה שום הסבר המניח את הדעת. שנאת ישראל קיימת מאז ומעולם, הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב (ספרי בהעלותך יא). יש שביארו כי חז"ל קוראים לתופעת שנאה זו 'הלכה' משום שהיא כהלכה למשה מסיני - מציאות שאיננה מוסברת באופן בהיר, וסיבותיה עלומות ונסתרות (האדמו"ר מאלכסנדר, אמונת משה וישלח).
עם זאת, בדברי מרן הראי"ה יש רמז המבאר עניין זה: "כי הכול צריכים להיות מוארים מזיו אורה החי של כנסת ישראל, ואור נועם תורתה ומעוז ישועות משיחה, ומניעת נתינת החלק הנכסף מביאה משטמה נוראה, שהיא מתגלה רק בצורה זעירה בפלגות ישראל ומלחמות גויים אדירים" (אגרות הראי"ה ג', אג' תשנג עמ' כב).
אומות העולם מרגישות בחוש פנימי, גם אם אין זה מגיע לידי הכרה בהירה ומסודרת הניתנת לביטוי. הם מבינים בחושם כי כל בעיותיהם, כל הקשיים שלהם, כל המעקשים, האומללות של החיים, הרצונות הקמלים והלא ממומשים, הכול הכול "בגלל היהודים האלה". הם לא יודעים להסביר לעצמם למה, אבל הם מרגישים נכונה להיכן האצבע צריכה להיות מופנית. לא כי אנחנו אשמים באומללות שלהם, אלא כי רק אנחנו יכולים להביא מזור ומרפא לקשיי החיים ואור לגויים, אור באמת.
"סכלות מעט"
בכול הקב"ה עושה את שליחותו, ולכל דבר ועניין בעולם ישנו תפקיד (מדרש תהילים לד; אבות ד, ג). שלמה המלך למדנו כי גם לסכלות, לחושך ההכרתי ולחוסר ההבנה, גם לזה יש תפקיד (קהלת י, א), ואפילו תפקיד חשוב. אין האור ניכר אלא מתוך החושך, ויתרון החוכמה מגיע דווקא מתוך הטיפשות וחסרון הדעת. כך כותב הזוהר על החוכמה והסכלות: "יקר מחוכמה מכבוד, סכלות מעט, משום שהיא תיקון החוכמה ויקר החוכמה, ועל זה כתוב וליבי נוהג בחוכמה ולאחוז בסכלות. כיתרון האור מן החושך, תועלת האור לא נראית אלא מתוך החושך... אמר רבי יצחק משל למתוק במר שלא ידע אדם טעם המתוק עד שיטעם את המר" (תרגום הזוהר ח"ג מז ע"ב).
הגויים המצויים בחושך, דווקא הם המסוגלים לפעמים לראות יותר, ולהכיר באופן בהיר ומוחלט את יתרונם של ישראל. לעיתים הם מסוגלים להצביע באופן הרבה יותר חד על החשיבות של האור שיוצא מתורתם של ישראל לתיקון העולם כולו.
לתפוס טראמפ לבית המקדש
בימים אלו אנו מציינים 30 יום להסתלקותו של חמי מורי, ר' טוביה וולף ז"ל. איש תם וישר וירא אלוקים. טוב לכול, שרחמיו היו פרושים על כל בריותיו של הקב"ה. אך יותר מכך, היה מורי חמי גם אוהב הארץ, אוהב באמת. אהבת הארץ מילאה את ליבו ואותה העביר לצאצאיו.
הרצון לטייל בכל מלוא רוחב ארצנו נתקל היום במציאות בלתי אפשרית. חלקה הגדול של הארץ תפוס בידי זרים, נוכרים עוינים שבכניסה ליישוביהם ניצבים שלטים המזהירים מפני כניסת ישראלים. זה ממש לא חייב להיות כך. רעיונות שנשמעים כמעט כאגדה וכבלתי אפשריים, חזון עתידי רחוק ולא ממומש, יכולים להגיע לידי מימוש דווקא על גבי הטרמפ שמציע הנשיא טראמפ. עד לפני כמה דקות הרעיון על פינוי אוכלוסייה ערבית מהארץ נשמע מדע בדיוני, ולהרבה מאוד - מדע בדיוני בטעם רע. והנה הרעיון הפשוט הזה, הצודק כל כך והאמיתי בהחלט, מתחיל לקרום עור וגידים בעזרת השם. אך נוסף לכול רעיון זה הוא גם רעיון יהודי בכל קנה מידה.
אפילו אם תושבי עזה היו מצטרפים לקבוצת גרינפיס, מגדלים שיער בלונדיני ולומדים שוודית, גם אם היו גרי תושב של ממש ויכולים לשבת בארץ - הם אינם יכולים לקבל נחלה, ובטח לא כקבוצה אתנית נפרדת בעלת שלטון מוניציפלי (רמב"ם עבודה זרה פ"י; סיכום העניין, א' שוחטמן, ויעמידה ליעקב לחק עמ' 30 ואילך). ואכן, כבר הובטחנו כי לעתיד לבוא ישבו ישראל בארצם בדד ולבטח: "רעה עמך בשבטך צאן נחלתך שוכני לבדד יער בתוך כרמל ירעו בשן וגלעד כימי עולם": "שוכני לבדד - לבדד - שיהיה לבדו בארצו ואין עם אחר איתו" (מיכה ז, יד, רד"ק שם).
לכן יש לשמוח, להודות לקב"ה ולהתחיל להאמין בחלום. לדרוש מההנהגה שלנו למצות את כל הטוב שהקב"ה מזמן לנו בתקופה זו. לא להחמיץ שוב את השעה כפי שהחמצנו בימי יסוד המעלה, בימי עזרא. לחלום רחוק, לחלום על ארץ חמדה טובה ורחבה. ארץ בה נלך בהשקט ובבטחה. ארץ יהודית, ארץ ליהודים. אך לא להסתפק בחלום הזה בלבד. עלינו להמשיך לחלום, לחלום על בית המקדש, על בניין בית הבחירה בימינו ממש. לא כחלום רחוק, אלא כחזון מעשי למימוש. ואם נרצה, אין זו אגדה!
הכותב הוא ר"מ בישיבת מעלות, ראש רבנן דאגדתא ומחבר הספר החדש 'שערי טוביה', מבוא לפנימיות התורה וחוכמת האמת
מתוך העיתון 'בשבע'
חזק ואמץ | מלחמת חרבות ברזל
הרב עידו יעקובי | כ"ח תשרי תשפ"ד
פדיון שבויים יותר מכדי דמיהם
גיטין מה.
הרב דניאל קירש | אדר תשפ"ה
נס הכתבמ״ים
הרב בניהו שרגא | ו' ניסן תשפ"ד
איך להתייחס נכון למאורעות התקופה
מלחמת "חרבות הברזל"
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ל' תשרי תשפ"ד
למה משווים את העצים לצדיקים?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מהי עיקרה של הגאולה?
אי אפשר לבד!
מהו החידוש הכי גדול שיש בתורה?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בצורת ד'?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך עושים קידוש?