פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש תרומה | רבנים שונים | בית המדרש

קטגוריה משנית

1287

18 דק' קריאה

ר"ח אדר התשפ"ה
מפטיר בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים (מלכים ב יב)
וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת הַבְּרִית (מלכים ב יא)

פרשת תרומה – שבת שקלים
עלון פרפראות בפרשה וחידושי תורה מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא מפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשה 96 פסוקים = האפוד , המלאך
וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם – מִי חִלְּקוֹ? מַלְאָךְ בָּא וְחִלְּקוֹ.
בפרשת תרומה 3 מצוות , מתוכן 2 מצוות עשה ו-1 מצוה לא תעשה. (ספר החינוך)
עשה : בניין בית הבחירה • סידור לחם הפנים ולבונה. לא תעשה : שלא להוציא בדי הארון ממנו.
צירוף שם הנכבד המאיר בחודש הזה 'ההי"ו', ויוצא מפסוק מסופי תיבות (בראשית מט יא) עִירֹ֔ה וְלַשֹּׂרֵקָ ה בְּנִי אֲתֹנוֹ (בני יששכר)
חודש אדר – מהות שם החודש מלשון אדיר, שחודש זה גדול שבו נולד משה בן עמרם. (מדרש השמות)
בערב שבת שקלים יפריש כ"ו פרוטות לצדקה כמנין שם הוי"ה ברוך הוא, ובראש חודש אדר יפריש י"ג פרוטות כמנין אח"ד והם נגד שלשה פעמים אח"ד נגד שלשה תרומות שהיו תורמין, וינצל מל"ט קללות ויזכה לט"ל של תחיה. (מועד לכל חי סימן לא)

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי .(כה ב) וסמיך ליה (כד יח) וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה . לימד שהתרומה בעין יפה אחד מארבעים. לֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה לִדְרֹשׁ אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן, וְשָׁוִין לָהֶם אוֹכְלֵי תְרוּמָה. (מכילתא ריש בשלח) וְיִקְחוּ לִי מי שעוסק בתורה שניתנה למ' יום כאילו לוקח לי. אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה. (ברכות ח.) לִי תְּרוּמָה כמנין לִ"י עין יפה. יִ שְׂרָאֵל וְ יִקְחוּ לִי ר"ת לוי וכן ס"ת לוי , אע"פ שלא היו הלוים נותנים תרומה היו רשאים לתת ואם שקלו מקבלין מידיהם. תְּרוּמָה מ' יותר מן התורה, שהתורה ניתנה למ' יום. ועוד התורה ניתנה למ' יום ביום נ' מיציאת מצרים בשבועות, ונ' שערי בינה ואחד נסתרה, ויום מתן תורה לא נודע. והיא מחלוקת בגמרא : בְּשִׁשִּׁי בַּחֹדֶשׁ נִיתְּנוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת לְיִשְׂרָאֵל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה בּוֹ. (שבת פו:), שבועות לא נודע כשאר חגים שתאריכו אינו מצוין בתורה, והוא חל ביום החמישים לתחילת ספירת העומר. וכן תרומה לא ניתן לה שיעור. (הרוקח) תְּרוּמָה אותיות תורה מ', לומר כי לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן שאכלוהו מ' שנה במדבר, כלומר לבטלים לה דאיתא במדרש (מדרש תהלים קג) 'כל השנים שהיו ישראל במדבר היה המן יורד להם והבאר עולה להם. לְשֹׁמְרֵי בְרִיתוֹ . שהיו זוקקים להם והיו יכולין להיות שומרין את התורה ויגעים בה אבל עכשיו שאדם מזדקק לפרנסתו וּלְזֹכְרֵי פִקֻּדָיו '. שכל העוסק בתורה שניתנה למ' יום הוא לי. (פענח רזא)

וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה , תְּרוּמָתִי , הַתְּרוּמָה , כנגד ג' תרומות, עין יפה עין רעה ועין בינונית. וכולם נרמזים בפסוק. לִי גימטריא מ'. עין יפה אחד מארבעים. כָּל גימטריא נ', עין בינונית אחד מחמישים. מֵ אֵת כָּ ל ר"ת ס' בגימטריא, עין רעה אחד מס'. ובאלפא ביתא הם סמוכים זה אצל זה מ' נ' ס'. וכולם נרמזו במלת תְּרוּמָה , ר"ת ת רומה ר אויה ו הגונה מ ארבעים ה אחד. וכן ר"ת ת רומה ר אויה ו בינונית מ חמשים ה אחד. וכן ר"ת ת רומה ר עה ו פחותה מ ששים ה אחד. (רבינו אפרים)
וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה פרש"י – 'לִי' לִשְׁמִי. לִשְׁמִי בגימטריא לב שמח (380). שיתנו צדקה בלב שמח. (אמרי חיים)
וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה בגמטריא ' שפע ברכה והצלחה '. שכן על ידי הצדקה של בני ישראל עולה קרנם למעלה, שיהיה להם שפע של ברכה והצלחה.(ר מרדכי מקוזמיר)
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה .(כה ב) מדרש פליאה 'הדא הוא דכתיב שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְ-הֹוָה אֱ-להֵינוּ יְ-הֹוָה אֶחָד '. מה הקשר בין פסוק זה למצות התרומה למלאכת המשכן?
תרומה רומזת על התורה שניתנה לישראל בסוף מ' יום לעלייתו של משה רבינו לשמים לקבלה. תְּרוּמָה – תורה מ'.
שְׁמַע – 3 אותיות, כנגד 3 קרואים בימים ב' ו – ה'.
יִשְׂרָאֵל – 5 אותיות, כנגד קריאת התורה של ימים טובים בהם קוראים 5 קרואים.
יְ-הֹוָה – 4 אותיות, כנגד 4 קרואים שבראש חודש.
אֱ-להֵינוּ – 6 אותיות, כנגד 6 קרואים שביום הכפורים.
יְ-הֹוָה אֶחָד – 7 אותיות, אלו שבעת הקרואים בשבת קודש.

וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת .(כה ג) במילים אלו רמוזים כל הימים בהם קוראים בתורה בציבור:
ז – יום השביעי, שבת קודש. ה – יום חמישי. ב – יום שני. כ – כפורים. ס – סוכות. פ – פורים. פסח. נ – נרות חנוכה. ח – חודש – ראש חודש, וראש השנה. ש – שבועות, שמיני עצרת, שמחת תורה. ת – תענית ציבור. ('תורת משה' להחת"ס)
זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת . זהב רמז ליראה כמו שכתוב (איוב לז כב) מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה . כסף מלשון כסופין רמז לאהבה. נחשת בגמטריא יום שבת (758). ע"י אהבה ויראה יכול אדם להמשיך עליו קדושת שבת קודש בכל יום. תלמיד חכם שעושה כן, נקרא מטעם זה שבת דכולי שתא (זח"ג כ"ט ע"א) ויזכה ליום שכולו שבת. (צמח צדיק)

וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (כה כב)
למה דיבר איתו ה' דווקא מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים . להורות שיעסקו בתורה יחדיו שנאמר (מלאכי ג טז) אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְ-הוָה אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְ-הוָה וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְ-הוָה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ . תרי"ג מצות (1151 עם התיבות) בגמטריא לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְ-הוָה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ . (ספר חסידים תתקנט)

וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם (כה יח) פרש"י - דְּמוּת פַּרְצוּף תִּינוֹק לָהֶם (סוכה ה:). הטעם בזה לרמוז מה שאמרו חז"ל (אבות פ"ד מ"כ) הַלּוֹמֵד יֶלֶד, לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לִדְיוֹ כְּתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ. כך גירסת הילדות אינה משתכחת (הרע"ב) השגת הילד קלה, ותופס כל העיונים הדקים מהר. וכמו הנייר החדש שאינו מטושטש מקודם מכתיבה אחרת, ניכר הכתיבה עליו אף כשיתיבש הדיו. כ"כ גירסא דינקותא זוכרה לזמן מרובה (תפארת ישראל) א"נ רמז מה דאיתא במדרש (מדרש שמואל א), אמר רבי אלעזר מה התינוק הזה מבקש לאכול בכל שעות היום כך אדם צריך להיות יגע בתורה בכל שעות היום. וכן (עירובין נד:) מה התינוק כל זמן שהוא ממשמש בה הוא מוצא בה טעם חדש כך התורה כל ההוגה בה מוצא בכל יום טעם חדש. (פרדס שמאי)
כתב בספר 'כף החיים' : בפרשת שקלים ראוי ללמוד משניות של מסכת שקלים. ובפרשת פרה מסכת פרה. וקידוש החודש [משניות ראש השנה] בפרשת החודש. וכן מסכת פסחים בפסח ומסכת יו"ט [ביצה] וחגיגה ומו"ק. וכן בכל זמן וזמן המסכתות השייכות. בתשעה באב מסכת תענית וכו' ובי"ד באייר פסח שני. (של"ה הקדוש).וכו', והטעם לזה על פי מה דאיתא בסנהדרין. (ק"א ע"א). כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנאמר (משלי טו כג) וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב. יעו"ש. (כף החיים סימן תכט ס"ק ו)
ובספר 'אהבת שלום' (ר"ח אדר) כתב, דההכנה לפורים הוא מראש חודש אדר, וז"ל: וההכנה לזה הוא מראש חודש, על דרך אמרם ז"ל, שקלי ישראל קדמו לשקלי המן, והיינו שאיש המשכיל צריך להכין את עצמו מראש חודש על פורים גאולת הגוף בחינת מחיית עמלק, עד כאן.
אדר ר"ת ר עוא ד רעווין א שתכח, היינו שכל החודש כולו הינו עת רצון לפעול בו דבר ישועה ורחמים. (צמח צדיק)

שאלות

א. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה .(כה ב) מובא במדרש (ש"ר לג ד) הדא הוא דכתיב (דה"א כט יא) לְךָ יְ-הוָה הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד וגו'
ומובא בחז"ל שהקב"ה קידש את עם ישראל בשלושת קנייני הקידושין: בכסף בשטר ובביאה. בכסף – זהו כסף המשכן - וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה . בשטר – זו
התורה. ובביאה – לעתיד לבוא, כמו שנאמר (ישעיה נד ה) כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ י-ְהוָה צְ-בָאוֹת . יש להקשות שהרי ידוע בקידושי כסף הבעל נותן לאשה את
הכסף, וכאן נמצא שבני ישראל [האישה] הם אלו שנתנו לקב"ה [האיש], וקידושין באופן כזה אינם חלים.
ב. וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ וְיָעָיו וּמִזְרְקֹתָיו וּמִזְלְגֹתָיו וּמַחְתֹּתָיו לְכָל כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת .(כז ג) בשאר הכלים וְיָעָיו וּמִזְרְקֹתָיו וּמִזְלְגֹתָיו וּמַחְתֹּתָיו לא נאמר
למה הם משמשים, למה רק ב סִּירֹתָיו פירש לְדַשְּׁנוֹ . מה בא למעט.
ג. וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם .(כה ח) כתב הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"א הי"ב) - אין בונין את המקדש בלילה שנאמר (במדבר ט טו) וּבְיוֹם הָקִים אֶת
הַמִּשְׁכָּן ביום מקימין לא בלילה ועוסקין בבנין מעלות השחר עד צאת הכוכבים והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר.
לכאורה קשה מאחר ובונים אותו ביום ולא בלילה הרי זו 'מצות עשה שהזמן גרמא' ומדוע נשים חייבות בבנייתה.
ד. וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת .(כה יח) מה הטעם דכתיב שְׁנַיִם כְּרֻבִים ולא כתיב שְׁנֵי כְּרֻבִים .
ה. וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר (כה לא) נצטוינו בזה לעשות מנורה במקדש. מה הטעם שלא נמנה בתרי"ג מצוות, עשיית המנורה.
ו. ראיה בפרשה למנהג לסמן את דפנות הסוכה, לפי סדר עמידתן ולא ישנה הסדר משנה לשנה.
ז. וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ. וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב. (כה כג-כד) בזמן שבית המקדש קיים
מזבח מכפר על אדם ועכשיו שאין בית המקדש קיים שולחנו של אדם מכפר עליו. (מנחות צז.) רמז בפסוק לשלוש ברכות בברכת המזון מן התורה.
ח. וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד .(כה ל) נס גדול נעשה בלחם הפנים סילוקו כסידורו. שלושה ניסים נעשו בו וסימנך ' חלה '.
ח. עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד.(כו טז) כיצד נכנס משה למשכן והרי היה גובהו עשר אמות (משה כמה הוה? - עשר אמות –
ברכות נד:) וכן היאך היה אהרון נכנס למשכן להיטיב את הנרות ולהקטיר הקטורת ואמרינן (שבת צב.) גּוֹבְהָן שֶׁל לְוִיִּים עֶשֶׂר אַמּוֹת.
ט. וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד .(כה ל) עוביו המינימלי של לחם הפנים.
י. שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים .(כה ו) מדוע הזכיר הכתוב רק את הבשמים שנותנים לשמן המשחה ולא גם את השמן עבור שמן
המשחה. שהרי השתמשו בשמן לא רק למאור אלא גם לשמן המשחה. הול"ל 'שמן למאור ולמשחה'. מהי כמות השמן שממנו הכין משה רבינו את שמן
המשחה.
כ. וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים .(כה כ) למה הוצרך לכתוב עוד אֶל
הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים , אחר שכתב סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת . ומה בא ללמדנו.
כ. וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים , וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב.(כה י-יא) מה הטעם שלא היה הארון עשוי כולו מזהב.
ל. מנין האותיות של שמות האבות והאימהות, והקשר לקרשי המשכן.
מ. רמז בפרשה להלכה שאם קהל רצו לבנות בית כנסת וביקש אחד לתת בעד כולם, אין מניחים לו לתת, לפי שמצווה שהיה לכל אחד חלק בו.
נ. שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים . אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן . (כה ו-ז) מה הטעם דאצלנו כתיב בלא ו'. ואילו בפרשת
ויקהל כתיב (לה ח-ט) וְשֶׁמֶן לַמָּאוֹר וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים . וְאַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן . עם ו' החיבור.
נ. לְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן בְּכֹל עֲבֹדָתוֹ וְכָל יְתֵדֹתָיו וְכָל יִתְדֹת הֶחָצֵר נְחֹשֶׁת (כז יט). בפסוק זה רמז לנרות החנוכה.
ס. אָמַר חִזְקִיָּה אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: כׇּל הַמִּצְוֹת כּוּלָּן אֵין אָדָם יוֹצֵא בָּהֶן אֶלָּא דֶּרֶךְ גְּדִילָתָן, שֶׁנֶּאֱמַרנ(כו טו): עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים . פרש"י
כגון קרשי המשכן ועמודים ולולב והדס וערבה. דרך גדילתן - התחתון למטה והעליון למעלה.(סוכה מה:) באיזה מצוות מצינו שאין צריך דרך גדילתן
והטעם בזה. מה הטעם שבארון ומזבח כתוב רק עֲצֵי שִׁטִּים . ולא כתיב עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים .
ע. אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן . וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם . (כה ז-ח) מספר האותיות שהיו כתובים באבני האפוד.
ע. וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים מַבְרִחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה . (כו כח) אורכו של הבריח התיכון מקצה לקצה.
פ. אֵלּוּ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים שֶׁהָיוּ בֵּין מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן לְמִקְדָּשׁ שֵׁנִי, וְאֵלּוּ הֵן: אָרוֹן וְכַפּוֹרֶת וּכְרוּבִים, אֵשׁ, וּשְׁכִינָה, וְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ, וְאוּרִים וְתוּמִּים.(יומא כא:) למה לא
עשו ארון בבית המקדש השני, אם מפני שנגנזו בימי יאשיהו המלך לוחות העדות, היה להם לעשות ארון אף שאין להם לוחות כמו שעשו בחושן אע"פ
שלא היה בבית שני אורים ותומים.
צ. איתא בחולין (קיט:) כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה אסר לן דמא שרא לן כבדא וכו' כל מה שאסר לנו הקב"ה התיר לנו כמותו, אסר לנו דם והתיר
לנו לאכול כבד שמלא בדם. וכו'. האם יש איזה אופן שבו ח"ו מותר כפירה.
ק. וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ .(כה י) מה הטעם שפתח בארון תחילה, ובמעשה בצלאל מצינו שעשה
תחילה המשכן ואח"כ הכלים, ארון ומנורה ושולחן, שהיכן יכניס את הארון והשולחן כל זמן שאין המשכן עשוי.
ק. וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים .(כז לא) פרש"י - כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי שֶׁזּוֹ הִיא אֲרִיגָה שֶׁל שְׁתֵּי קִירוֹת,
וְהַצִּיּוּרִין שֶׁמִּשְּׁנֵי עֲבָרֶיהָ אֵינָן דּוֹמִין זֶה לָזֶה. אֲרִי מִצַּד זֶה וְנֶשֶׁר מִצַּד זֶה. מה הטעם שלא עשו את הציורים על גבי הפרוכת זהים משני צידיהם.
ר. כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ .(כה ט) כמה היו סה"כ במשכן קרשים לולאות וקרסים.
ש. אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא, מַאי דִּכְתִיב: עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים , שֶׁעוֹמְדִים דֶּרֶךְ גְּדִילָתָן. דָּבָר אַחֵר: ״עוֹמְדִים״, שֶׁמַּעֲמִידִין אֶת צִפּוּיָין. דָּבָר אַחֵר: ״עוֹמְדִים״.
שֶׁמָּא תֹּאמַר אָבַד סִבְרָן וּבָטֵל סִכּוּיָין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עוֹמְדִים״, שֶׁעוֹמְדִין לְעוֹלָם וּלְעוֹלָמִים.(יומא עב.) מספר השנים שעמד המשכן בשילה, שם היה
המשכן מבניין ולא השתמשו בקרשים אלא ביריעות.
ת. וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה (כה לא) מֵאֵלֶיהָ. לְפִי שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מִתְקַשֶּׁה בָהּ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַשְׁלֵךְ אֶת הַכִּכָּר לָאוּר, וְהִיא
נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ. לְכָךְ לֹא נִכְתַּב תַּעֲשֶׂה .ואילו לקמן מסיים (בפסוק מ) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר . משמע דהוא יעשה אותה.
ת. אָמַר רַבִּי אִילְעָא, בְּאוּשָׁא הִתְקִינוּ: הַמְבַזְבֵּז לעניים אַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחוֹמֶשׁ. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַמְבַזְבֵּז אַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחוֹמֶשׁ, שֶׁמָּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת.(כתובות נ.)
באיזה מקרה מותר לבזבז יותר מחומש.

תשובות

א. אדם חשוב שמקבל כסף מאשה בגין הקידושין – הרי היא מקודשת, משום שהיא נהנית מכך שהוא מקבל ממנה. (קידושין ח.) וכך בעניינינו וְיִקְחוּ לִי
תְּרוּמָה שהיא כסף קידושין, וקשה הלא האיש צריך לתת את הכסף? לזה מתרץ המדרש לְךָ יְ-הוָה הַגְּדֻלָּה , ונמצא שהקב"ה הוא כביכול בבחינת 'אדם
חשוב' ושפיר נתקדשו בני ישראל. (אלשיך, מדרש יהונתן)*
ב. בישול בשר הקרבנות בא למעט שאין חיוב לעשות אותם מנחושת, שהרי מפורש (ויקרא ו כא) וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ כי אין להם דין כלי שרת. שהרי
אין עושים כלי שרת מחרס (זבחים צו.). אבל הסירות לדשנו המה כלי שרת ועושים אותם מנחושת. (אזנים לתורה)
ג. גזירת הכתוב היא שנאמר (לה כב) וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים . א"נ בנין ממש אסור בלילה, אבל תיקון והכנת הדברים הצריכין לבנין מותר אף בלילה,
נמצא שהנשים חייבות לסייע בעצמן ובממונם ולא לבנות ממש. (דברי מלכיאל ח"ה סצ"ט)*
ד. דומים היו זה לזה, אך לא שוים זה לזה. בכל מקום שכתוב שְׁנֵי הם שווים. כמו שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת , שְׁנֵי כְבָשִׂים , שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם . שני הכרובים היו בדמות
ילד וילדה ונצטוה משה רבינו לעשותם מִקְשָׁה אַחַת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו. (רבינו בחיי, מלבי"ם)*
ה. הכשר מצוה הוא – למצוות ההדלקה שתהיה במנורה של זהב משקלה כך וכך, והוא תשמיש קדושה. (רמב"ן סה"מ עשה לג) (עבד המלך)*
ו. וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר .(כו ל) וכי יש משפט לעצים? אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון ינתן בצפון בדרום ינתן בדרום.
(ירושלמי שבת יב) ללמדך שתשמור משפט סידורן הראשון וזה הקרש שזכה להנתן בצפון ינתן בצפון לעולם ושבדרום ינתן בדרום לעולם.(פני משה) *
ז. זה"ב - ז ' ברכת הזן את העולם, ה ' הארץ, ב ' בונה ירושלים. (רבינו בחיי, הרא"ש)
ח. ח ם, ל ח, ה בל ר"ת חלה . לחם הפנים נקרא גם 'חלה' דכתיב (ויקרא כד ה) וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה הַחַלָּה הָאֶחָת . נס גדול
נעשה בלחם הפנים סילוקו כסידורו שנאמר (ש"א כא, ז) לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ .(מנחות כט.) שלושה ניסים נעשו בו. היה נשאר חם שבוע ימים כמו
בשעת יציאתו מן התנור. נשאר היה טרי ורך כבשעת אפייתו. יצא ממנו הבל תמידי. (בן יהוידע – יומא כא. ע"פ הריטב"א)
ח. חפרו הנמיכו והעמיקו קצת את קרקע המשכן כדי שיוכלו להיכנס שם. (טעמא דקרא בשם מקדש הקודש)
ט. טפח - אין פנים פחותים מטפח. כתיב הכא אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת וכתיב התם (בראשית כז ל) מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו . (רבנו בחיי בשם המדרש)
י. י"ב לוגין היה שמן המשחה שעשה משה רבינו במדבר - נִסִּים הַרְבֵּה נַעֲשׂוּ בּוֹ מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ, וּבוֹ נִמְשַׁח הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו וְאַהֲרֹן וּבָנָיו כׇּל שִׁבְעַת יְמֵי
הַמִּלּוּאִים, וּבוֹ נִמְשְׁחוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וּמְלָכִים, וְכוּלּוֹ קַיָּים לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם – ' זֶה ' בְּגִימַטְרִיָּא שְׁנֵים עָשָׂר
לוּגִּין הָוְיָין. (כריתות ה :) מאחר וכמות הבשמים היתה גדולה בהרבה יותר מהשמן שבה, נחשב למיעוט ברוב הבשמים, לפיכך לא הזכיר את אותו השמן
אלא רק הבשמים. (אזנים לתורה)
כ. כפופים היו פניהם למטה לצד הכפורת.(תוס') כאדם שמביט למטה דרך ענוה וצניעות.(הרוקח). לומר שלא יפנה אדם לדבר אחר אלא לתורה. (אמרי נועם)*
כ. כבד הוא לנושאיו והיו נושאים אותו בכתף. וכן במזבח הזהב ובמזבח הנחושת. והא דאמרינן שהארון היה נושא את נושאיו, לפי שעה היה. (דעת זקנים)
ל. ל"א אותיות בשמות האבות והאימהות: [אברהם יצחק יעקב ישראל שרה רבקה רחל לאה] במשכן היו עשרים קרשים בדרום עשרים בצפון ושמונה
במערב, רחבו של כל קרש היה אמה וחצי ועביו אמה. נמצא שאורך המשכן מבחוץ היה ל"א אמות. (אמה וחצי כפול עשרים קרשים ואמה נוספת עביו
של הקיר המערבי). רחבו של המשכן היה י"ב אמה (אמה וחצי כפול שמונה קרשים). מנין האותיות של שמות האבות והאימהות בהפחתת האותיות
הכפולות הנו י"ב. (האותיות הכפולות הינם ר' וה' משרה כבר קיימות אצל אברהם, ר'ב'ק'ה' כבר קיימות אצל אברהם ויצחק וכן הלאה. (טיול בפרדס)
מ. מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי.(כה ב) ולא לקחת מאחד, אף אם רצונו לתת בשביל רבים. אכן היו בישראל כאלה שהיה להם רוב כסף
וזהב מביזת מצרים והיה ביכולתם לתת הכל משלהם, אך חפץ ה' היה שכל אחד שנדבו לבו יהיה לו חלק בבניית משכן לה'. (אמרות ה')
נ. נשיאים הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן. וְאֶת הַבֹּשֶׂם וְאֶת הַשָּׁמֶן לְמָאוֹר וגו' (לה כז-כח) לכן לא כתיב בהני ו' דלא קאי באמת על
כולם. בפרשת ויקהל כתיב בו' דמשה כשאמר להם אמר שכולם יכולים לתת הכל אם ירצו, אבל לפי האמת לא נתנוהו רק הנשיאים. (טעמא דקרא)
נ. נ ר ח נוכה ש מאל ת דליק ר"ת נְחֹשֶׁת וסמיך ליה הדלקת נרות וְאַתָּה תְּצַוֶּה וגו' שֶׁמֶן זַיִת זָךְ. כי מצוה מן המובחר להדליק בשמן זית. (רבינו אפרים)
ס. סוכה דפנות וסכך לא בעי דרך גדילתן. דווקא בקרשים שהיו מתפרקים במסעות זה מזה, אבל ארון ומזבח שהיו מחוברים תמיד לא היו העצים דרך
גדילתן, לכן בארון ומזבח כתוב רק עֲצֵי שִׁטִּים . (משך חכמה) כל הדברים כשרים לדפנות ואין צריך להעמידם דרך גדילתן. (שו"ע או"ח תרל א) (עבד המלך)*
ע. ע"ב אותיות – שמות האבות והשבטים 'שבטי ישורון' וכן אפרים ומנשה. וכן ע"ב אותיות בשם המפורש של 'וַיִּסַּע' 'וַיָּבֹא' 'וַיֵּט'. (רבינו יהודה החסיד)*
ע. ע' אמה ארכו – מהאילן שנטע אברהם בבאר שבע חתכוהו המלאכים והביאוהו לים סוף והיו אומרים לישראל שיקחוהו, והיה גבוה שבעים אמה ונעשה
בריח התיכון למשכן, והיה מתעגל כנחש כשמשימין אותו להיכנס מהרוחות, והיה מתפשט כשמפרקים המשכן. (דבש לפי אות בריח בשם תרגום יונתן)*
פ. פסקה נבואה ורוח הקודש בבית המקדש השני, משנת שתים לדריוש ואילך. לפיכך אין תועלת בארון וכרובים. שהרי הארון והלוחות שבו עם הכפורת
באים כדי להשרות את השכינה והנבואה בפי הנביאים. והרי אם לא היו עושים בבית שני חושן היה הכהן הגדול מחוסר בגד ועבודתו פסולה.(אזנים לתורה)
צ. צדקה לא תאמר לעני שיהיה לו בטחון ובוודאי יעזור לו השי"ת, רק היה כופר באותה שעה ותתן לו כל מה שבידך. (פרדס יוסף בשם הבעש"ט)
ק. קדושתו יתירה לפיכך הזכירו בראשונה. (ר' טוביה) א"נ כשם שהתורה קדמה לעולם, כך הארון קדם למשכן, שהוא כנגד העולם. (ילקוט האזובי) בציווי
הוצרך לפרש עשיית הארון והשולחן תחילה, שבשביל הארון שהוא עיקר של וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ (כה ח) הוצרך לעשות משכן. (רשב"ם) *
ק. קדושתן אינה שווה, הצד שזכה להיות אל קודש הקדשים אסור להורידו ולתת אותו לצד חוץ. וכדי שלא להחליף בשעת הקמת המסעות.(אזנים לתורה)
ר. רמ"ח סה"כ – 48 קרשים, 100 לולאות, 100 קרסים, סה"כ רמ"ח. כנגד רמ"ח מצוות עשה, ורמ"ח איברי האדם. וזהו באור הפסוק: כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי
מַרְאֶה אוֹתְךָ – כשם שבך יש רמ"ח אברים, כך אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן – תעשה המשכן במנין רמ"ח, וְכֵן תַּעֲשׂוּ – וכך תקיימו רמ"ח מצות עשה.(ילקוט האזובי)
ש. שס"ט שנים עמד המשכן בשילה, שם היה המשכן מבניין ולא השתמשו בקרשים רק ביריעות, על אותו זמן אמרו חז"ל: שֶׁמָּא תֹּאמַר אָבַד סִבְרָן וּבָטֵל
סִכּוּיָין - תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עוֹמְדִים״, היינו שכל אותם שס"ט שנים עמדו הקרשים מוכנים לשימוש, שהרי שוב שימשו בנוב ובגבעון. (אמרי אמת)
ת. תורה לימודה ופלפולה, לא מאליה היא, שהרי 'לא יגעתי ומצאתי – אל תאמין' (מגילה ו:) על כן כאשר הראת בהר תעשה אתה בעצמך ולא תיעשה בלא
יגיעה, אלא אחר יגיעה רבה. לפי שהמנורה רומזת על עומק פלפול התורה ושתהיה כולה מקשה מגוף אחד. והיה קשה בעיני משה רבינו לעשות כן
מנורת זהב, לכן אמר לו הקב"ה תֵּיעָשֶׂה מאליה בלא יגיעה. משא"כ בלימוד התורה. ('תורת משה' להחת"ס)*
ת. תלמוד תורה מותר לבזבז אף יותר מחומש, ואתי שפיר בשבת (קכז:) הִדַּרְתִּי כׇּל נְכָסַי בִּשְׁבִיל הוּרְקָנוֹס בְּנִי שֶׁלֹּא עָסַק בַּתּוֹרָה. וכן משמע בסוטה (כא:)
אֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מִתְקַיְּימִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמַּעֲמִיד עַצְמוֹ עָרוֹם עֲלֵיהֶן, פרש"י - שפירש מכל עסקים ונעשה עליה עני וחסר כל. וכמו שיכול לבזבז ללמוד
בעצמו כן בנו, דאם בנו זריז וממולח בנו קודם. (קידושין כט:) (פרדס יוסף בשם שיטה מקובצת כתובות נ.)

מקורות / חידודון *

א. אימתי נחשבת קבלתו של אדם חשוב כנתינה , רק אם קיבל מתנה גמורה, אבל אם קיבל מתנה על מנת להחזיר, אין אותה הנאה שבקבלה הזמנית נחשבת לקבלת הנותן, שהרי הכל יודעים כי מקבל המתנה אמור להחזירה לרשות הנותן, ונמצא שאין לנותן כל הנאה בכך שאדם חשוב קיבל מתנה ממנו. לכך פירש"י – 'לִי' לִשְׁמִי. ולא לשום כוונה אחרת. (שב שמעתתא ע"פ הר"ן)
ג. מצינו במצוות המילה שלא שייך הפטור של 'מצות עשה שהזמן גרמא' לגבי נשים, משום שמשעבדות לבעליהן, ובמילה שהבעל חייב בה, נמצא שהיא עושה מה שהבעל מצווה לעשות. לפי זה אף ממצות בנין ביהמ"ק לא שייך לפוטרה משום שמשועבדת לבעלה, ואדרבה מכיון שהכל חייבים במצות בנין המקדש, אם לא תעשה היא – יתחייב הבעל לעשות זאת. (יד שאול סימן רס)
מצוה שחייבים בה רק פעם אחת הרי הלילה מפסקת את המצוה, אך לא מבטלת אותה ואין זה נחשב שהזמן גרמא. מה שנאמר שנשים פטורות במצות עשה שהזמן גרמא לא נאמר אלא במצוה שחייבים בה בכל יום, ונמצא שהלילה מבטל את המצוה ומשום כך נקרא 'מצות עשה שהזמן גרמא'. (בית יצחק או"ח סימן ג)
בקדשים אין את הפטור של 'מצות עשה שהזמן גרמא' לנשים. (מנחת אליעזר ח"ב סמ"ז)
לגבי מזוזה מצינו (קידושין לד.) שנשים חייבות משום 'אטו גברי בעי חיי ונשי לא בעי חיי? אף כאן נאמר וכי רק אנשם צריכים כפרה ונשים אינן צריכות כפרה? והרי עיקר ביהמק"ד הוא לכפר על עם ישראל. (התעוררות תשובה ח"א סימן רפד) (ושלל לא יחסר)
ד. שְׁנַיִם כְּרֻבִים וכן הקשה בספר של"ה. נראה עפ"י דאיתא בספר מורה נבוכים טעם על עשיית שני הכרובים להראות דכל דבר שיש בעולם אי אפשר להיות יחידי אלא עם בן זוג, זולת הקב"ה שהוא יחיד ומיוחד. ואם כן ניחא דכתב לשון שְׁנַיִם כְּרֻבִים דקאי אכל דבר שיש בעולם שהוא שנים חוץ מהקב"ה שהוא יחיד ומיוחד. (פרדס שמאי)
שְׁנַיִם כְּרֻבִים נערי בני ישראל, לומדי התורה לא ילמדו יחידים וכמאמרם ז"ל (ברכות סג :) מַאי דִּכְתִיב (ירמיה נ לו) ' חֶרֶב אֶל הַבַּדִּים וְנֹאָלוּ ' - חֶרֶב עַל שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִים בַּד בְּבַד וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה.וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמִּטַּפְּשִׁים, כְּתִיב הָכָא ' וְנֹאָלוּ ', וּכְתִיב הָתָם'אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ' . וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁחוֹטְאִים, שֶׁנֶּאֱמַר ' וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ '. לפיכך היו הכרובים ב' כשני תלמידי חכמים המנצחים זה את זה בהלכה. (אזנים לתורה)
כתב המאירי - לעולם יעשה לעצמו חבר ללמוד תורה עמו שאין הפלפול מצוי ליחידי אלא כשחברו מעוררו והוא שאמרו אין התורה מתוקנת אלא בחבורה. (שם)
ה. תיעשה המנורה . צריך לדעת למה הוצרך לומר תיעשה המנורה, ובמנחות פרק הקומץ רבה (כ"ח א) דרשו תיעשה לרבות שאר המתכות. ולפי זה דקדק לומר תיעשה ולא תעשה כי בימי משה לא היה צורך לזה כי של זהב עשו ובמדבר לא הוצרכו לעשות אחרת. (אוה"ח)
ו. נראה דעיקר הטעם משום ההיכל שהי' המנורה בדרום ושלחן בצפון ע"כ קרש שזכה בצפון כבר זכה שיהי' השלחן בצדו וקרש שבדרום כבר זכה במנורה שבצדו לכך אין לשנותו לרוח אחר דומיא דמעיל הנ"ל דאסור לשנותו לס"ת אחר ואולי הכא כ"ע מודים דמנורה ושלחן אין קדושתן בסיגנון אחד ויתכן שיש בזה מה שאין בזה. (שו"ת אמרי יושר ח"א סימן עט)
מהר"ש היה מסמן הדפין למחיצות הסוכה א' ב' ג' כדי לראות סדר עמידתן שלא לשנות משנה לשנה וכן הוא בירושלמי וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ וכי יש משפט לקרש אלא שזכה להינתן בצפון ינתן לעולם הצפון וכו'. (אליה רבה על שו"ע או"ח תרל)
כ. וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים התינוקות והילדים העוסקים בתורה הם מגינים על ישראל ומבטלים גזירות רעות, וזהו וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם וגו', וכן נאמר (תהלים ח ג) מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם . ונאמר (משלי כה טו) וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר גָּרֶם . ת ינוקות ש ל ב ית ר בן ג זירות ר עות מ בטלים ר"ת תִּשְׁבָּר גָּרֶם . (צרור המור)
ע. הרי לך בכל אבן ואבן ששה אותיות להורות כי ששת ימי המעשה תלוים בי"ב שבטים, והיו באבני חושן ע"ב אותיות כי י"ב פעמים ששה הם ע"ב, והם כנגד ע"ב אותיות של השם הגדול להורות בזה קיום העולם שנברא בע"ב שעות, שהרי העולם נברא ביום, שנאמר: (בראשית ב, ד) בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְ-הוָה אֱ-לֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם וששת ימי המעשה ע"ב שעות יש בהם, י"ב שעות בכל יום, וזהו שאמר הכתוב: (תהלים פט, ג) אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה כמנין "חס"ד", ולמדנו מזה שהעולם שנברא בע"ב שעות מתקיים בזכות השבטים שבהם ע"ב אותיות. (רבינו בחיי)
ע. וְנַגְרָא מְצִיעָאָה בְּגוֹ לוּחַיָיא מְשַׁלְבִישׁ מִן סְיָיפֵי לִסְיָיפֵי מִן אִילָנָא דִנְצִיב אַבְרָהָם בִּבְאֵרָה דְשָׁבַע וְכַד עֲבָרוּ יִשְרָאֵל יַת יַמָּא קְטָעוּ מַלְאָכַיָא יַת אִילָנָא וְטַלְקוּהוּ לְיַמָא וַהֲוַת טָפֵי עַל אַנְפֵּי מַיָא וַהֲוָה מַלְאָכַיָא מַכְרִיז וַאֲמַר דֵּין הוּא אִילָנָא דִנְצִיב אַבְרָהָם בְּבֵירָא דְשָׁבַע וְצַלִּי תַמָּן בְּשׁוּם מֵימְרָא דַיְיָ וְנַסְבוֹהִי בְּנֵי יִשְרָאֵל וַעֲבָדוּ מִנֵיהּ נַגְרָא מְצִיעָאָה אוּרְכֵּיהּ שׁוּבְעִין אַמִּין וּפְרִישָׁן מִתְעַבְדָן בֵּיהּ דְּכַד הֲווֹ מוֹקְמִין יַת מַשְׁכְּנָא הֲוָה מִתְגַּלְגֵּל הֵי כְּעַכְנָא חֲזוֹר חֲזוֹר מִלְגֵיו לְלוּחֵי מַשְׁכְּנָא וְכַד הֲוָה מִתְפָּרֵק הֲוָה פַּשִׁיט הֵי כְּחוּטְרָא. (תרגום יונתן)
וי"א ע"ב אמות , כיון שיש להוסיף עוד חצי אמה לכל צד. וכמפורש ברבינו בחיי. ונרמז במילים (בראשית לב י) בְ מַקְלִי עָ בַרְתִּי ר"ת ע"ב. (נפלאות חדשות)
וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע (בראשית מו א) להיכן הלך אמר רב נחמן שהלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקינו בבאר שבע היך מד"א) בראשית כא (ויטע וגו' כתיב ) שמות כ) וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים אמר ר' לוי והבריח התיכון שנים ושלשים אמה היו בו מהיכן מצאו אותו לשעה אלא מלמד שהיו מוצנעין עמהם מימות יעקב אבינו הה"ד שם לה וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים 'אשר ימצא אתו' אין כתיב כאן אלא אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ א"ר לוי ממגדל צבעיא קצצום והביאום עמהם למצרים ולא נמצא בהם לא קשר ולא פקע אעין דשטים הוה במגדלא והיו נוהגים בהם איסור משום קדושת הארון אתון ושאלון לרבי חנינא חבריהון ורבנן אמר להם אל תשנו ממנהג אבותיכם. (בראשית רבה צד א)
ס. גם הארון והשולחן נעשו מעצים ושם לא היתה קפידא שיהיו העצים עומדים דרך גדילתם ? מפני שהעצים נתבטלו בכלים, שלא נתפרקו לעולם, משא"כ קרשי המשכן שנשאר שם קרשים עליהם, והמשכן היה מתפרק לקרשיו בשעת המסעות, והקרשים חשובים בעצמם כעין כלים, שמפורש בהם מדת גובהם ורחבם. א"נ המשכן היה דומה לבריאת שמים וארץ, והקרשים לשרפים שנאמר בהם (ישעיה ו ב) שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ , לפיכך היו גם הקרשים עומדים לחלוק כבוד למי ששכן את שמו במשכן. (אזנים לתורה)
ק. צוה השי"ת לעשות תחילה הארון אח"כ השולחן ואח"כ המנורה . הארון והמנורה רומזים לתורה אור, השולחן רומז לפרנסה, ללמך שצריך השולחן להיות מסובב באור התורה, שלא יבעט בעשרו ח"ו לעזוב דרך התורה, אדרבה יוסיף אומץ לקיים כל הכתוב בה. (אמרי חיים)
לעולם השולחן קודם למנורה , משום דזבולון קודם ליששכר, דהיינו כי השולחן מורה על עושר, והמנורה מורה על התורה, וכל זאת משום דפרנסת התלמידי חכמים צריך להיות קודם תלמוד תורה, ועל כן השולחן קודם למנורה. (חת"ס)
ת. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: הָרוֹצֶה שֶׁיַּחְכִּים – יַדְרִים, וְשֶׁיַּעֲשִׁיר – יַצְפִּין, וְסִימָנָיךְ: שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן וּמְנוֹרָה בַּדָּרוֹם. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: לְעוֹלָם יַדְרִים, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁמִּתְחַכֵּם מִתְעַשֵּׁר – שֶׁנֶּאֱמַר: אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד״ (בב"ב כה :)

שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת ramnadlan018@gmail.com