רישיון דיג בים המלח! | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

קטגוריה משנית

1568

3 דק' קריאה

סיפור אמיתי שאירע בימינו, אך אני מטשטש מעט את הפרטים.
גוי עשיר אחד למד תנ"ך, והגיע לנבואה בספר יחזקאל פרק מז, המדברת על המים שעתידים לצאת בעת הגאולה מבית המקדש. אותם מים יהפכו לנחל גדול, שיזרום לים המלח וירפא את מימיו. מים אלו יביאו חיות גדולה לים המלח, שיהיו בו דגים רבים, "והיה הדגה רבה מאוד... וחי כל אשר יבוא שמה הנחל. והיה עמדו עליו דוגים (כלומר – דייגים) מעין גדי ועד עין עגליים... תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה מאוד".
אמר אותו הגוי לעצמו, כתוב כאן שבזמן הגאולה יהיו דייגים שידוגו הרבה דגים בים המלח, כדאי לי לשלם כסף ולזכות ברישיון דיג לדוג את אותם דגים. זו עסקה משתלמת מאוד, שארוויח ממנה הרבה בזמן הגאולה.
הוא הגיע למסקנה שאת רישיונות הדיג תחלק הרשות המקומית באיזור הדיג, ולכן פנה לאחת הרשויות המקומיות באיזור ים המלח והציע לתרום מיליוני דולרים (!!) לאחד ממוסדות החינוך בתחומי הרשות המקומית, תמורת רישיון דיג לדגי הגאולה.
ראש הרשות לא היה אדם דתי, ומבחינתו הייתה כאן זכייה בפיס. 'קוקו' אחד, מוכן לתרום מיליוני דולרים תמורת רישיון דיג עתידי ועלום בים המלח, ובשמחה רבה הוא פנה למוסד החינוכי היחידי בתחומי הרשות, שהתאים לדרישותיו של הגוי.
אבל ראש המוסד היה דתי, ובטרם שהסכים לקבל את התרומה, הוא פנה לאחד מרבותיו בשאלה – האם לקבל את התרומה המיוחדת?
אבל הרב הורה לו שלא לקבל את התרומה באומרו: 'אפילו הגויים מאמינים בדגים וברכה המופלאה של הגאולה, ואנו ניתן להם חלק בברכה זו'?
מאחורי אמירתו המיוחדת של הרב, מסתתרת גם הנחייה הלכתית, שמתחברת לעבודה הרוחנית של חודש אדר.
נפסק בשולחן ערוך (יו"ד רנד, א) "אסור לישראל ליטול צדקה מן העובדי כוכבים בפרהסיא...", וטעם הדבר מפני חילול ה', שישראל נזקקים לצדקה מהגויים. פסיקה זו של השולחן ערוך היא לאסור לקיחת צדקה בפרהסיא, משמע שבצינעא מותר.
אולם כבר הוכיחו הפוסקים שזה דווקא בצדקה הניתנת ליחיד או שניתנת מצד גוי שנותן לכל אחד ולא נותן במיוחד ליהודים. אך אם נותן צדקה לרבים (מעשה רקח מתנו"ע ח, ט) או שנותן במיוחד לעם ישראל מצד שזה עם ישראל (דרך אמונה שם) אז אסור ליטול צדקה מגויים בכלל גם לא בצינעא.
והטעם לכך, לפי הגמרא (בבא בתרא י) שהצדקה נותנת זכויות וחיות לגויים, ונותנת להם כח וממשלה, ואם לא יקחו מהם צדקה, אז "כשתכלה זכות שבידן, וייבש לחלוחית מעשה צדקה שלהן, אז ישברו".
ובמילים אחרות, כשם שבעולם החומרי כשאדם שם כסף במקום או עסק מסויים, הוא קונה חלק ונחלה באותו דבר, כך מבחינה רוחנית כשאדם נותן צדקה לעניין מסויים, יש לו כביכול זכות שהיא חלק ונחלה רוחנית באותו עניין. לפיכך, אם גויים נותנים צדקה לישראל, אז יש להם אחיזה רוחנית באורם של ישראל, ויש להם כח וממשלה, והגאולה מתעכבת.
ואמרו חכמי הפנימיות, שהתיקון לכך הוא בנתינת 'זכר למחצית השקל' בימי חודש אדר.
מצאנו במגילה שהמן נתן 10,000 כיכר כסף לאחשוורוש כדי שיסכים לגזירה. ועל כך אומרת הגמרא (מגילה יג:) "אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים...". כלומר על ידי הצדקה והשקלים שאנו נותנים, אנו מונעים את האחיזה של הגויים בעזרת הכסף בעולם, ואנו מסכלים את גזרותיהם.
וזה מה שאמרו חכמי הפנימיות, שעל ידי הצדקה המיוחדת של זכר למחצית השקל, אנו מתקנים את האחיזה הרוחנית של הצדקה שגויים נותנים לישראל. נהגו ישראל לתת 'זכר למחצית השקל' בערב פורים, וכדאי שבזמן הנתינה נחשוב על כך שאנו מתקנים זאת.
ובהשלכה לימינו, ראינו במלחמה האחרונה עד כמה התמיכה שארצות הברית נתנה לישראל גרמה להם להכתיב מהלכים לכל המלחמה כאן, ועד כמה חללים קדושים הי"ד נפלו בגלל התכתיבים שלהם.
ויהי רצון, שנזכה השנה להביא את מחצית השקל לעבודת המקדש, ובעזרת ה' הן כפרטים והן כעם, נזכה להשתחרר מההשפעות של הגויים. ואז תתקיים בנו תפילת כהן גדול ביום הכיפורים (וכידוע פורים – כיפורים), "ואל יהיו עמך ישראל צריכין להתפרנס זה מזה, ולא לעם אחר", וודאי בזכות זאת יתקיים בנו גם המשפט הנוסף בתפילת הכהן הגדול ש'לא יסור השלטון מבית יהודה'!