פרשת השבוע: האימפריה הפרסית, הסתר הפנים, העגל והשכנת השכינה | הרב יוסף כרמל | בית המדרש

מדורים
פרשת שבוע

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה

מחלוקת מפתיעה מצינו במשנה הבאה: "ומהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו רבי מאיר אומר כולה, רבי יהודה אומר מאיש יהודי, רבי יוסי אומר מאחר הדברים האלה" (פרק ב משנה ג).
בברייתא מובאת דעה רביעית: "תניא, רבי שמעון בר יוחאי אומר: מבלילה ההוא" (מגילה יט ע"א).
הלכה למעשה נפסק כמובן כרבי מאיר. גם הדעות האחרות מסכימות שכאשר כותבים את המגילה יש לכתבה מהפסוק הראשון. הגמרא מסבירה: "אמר רבי יוחנן: וכולן מקרא אחד דרשו: ותכתב אסתר המלכה... ומרדכי היהודי את כל תקף. מאן דאמר כולה - תוקפו של אחשורוש, ומאן דאמר מאיש יהודי - תוקפו של מרדכי, ומאן דאמר מאחר הדברים האלה - תוקפו של המן, ומאן דאמר מבלילה ההוא - תוקפו של נס" (שם).
לדעתם של רבי יהודה ורבי יוסי וגם רשב"י, אין חיוב לקרא את הפרק הראשון (שבאמת מסתיים בסוף פסוק ד של פרק ב), ננסה להבין מה מסתתר מאחורי שיטתם.
המגילה פותחת בהכרזה: "וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה" (א, א).
הֹדּוּ באסיה וכּוּשׁ באפריקה הם גבולות העולם שבו עוסק התנ"ך. לפי זה מלך העולם הוא המלך הפרסי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. מלך זה טוען כי הוא, ורק הוא, נושא בתואר של 'מלך מלכי המלכים'. לקב"ה כביכול אין מקום בעולם זה. יש לכך מחיר, והמחיר הוא הסתרת פנים, כמו שהגמרא מסבירה את שמה של אסתר: "אסתר מן התורה מנין? וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" (דברים לא, יח)" (חולין קלט ע"ב). להסתרת פנים יש השפעה גם על החיים הפרטיים וגם על החיים הציבוריים. לפיכך, אין זה פלא ששמו של הקב"ה לא נזכר במגילה, הקב"ה מסתתר מאחורי המילה 'המלך'.
כשעם ישראל גלה מארץ ישראל, גלתה גם השכינה (מגילה כט ע"א). בזמן שהאימפריה הפרסית שולטת מהודו ועד כוש, אין כל סיכוי שעם ישראל יזכה שוב למדינה עצמאית, שבמרכזה בית המקדש, שם השכינה שורה. הנביא ירמיהו ניבא שבתום שבעים שנות גלות, יחזור העם לארצו והמקדש יבנה. לפי חז"ל, בחלוף שנים אלו, במסיבת אחשורוש השתמשו דווקא בכלי המקדש , היה זה ביטוי בשטח לייאוש מהגאולה ומחיים של "זכו שכינה בינהם ועליהם".

חכמים לימדונו כי איש ואישה הבונים בית בישראל עליהם נאמר: "זכו שכינה ביניהם" (סוטה יז ע"א).
בתחילת הציווי על בנין המשכן מוגדרת המטרה: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח). הציווי מסתיים בהכרזה הכפולה: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ... לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ד' אֱלֹהֵיהֶם" (פרשת תצוה שמות כט, מה-מו).
השכינה השורה בתוך בני ישראל היא התוצאה של משפחות הבונות את ביתן בקדושה ובטהרה. להשכנת השכינה יכול להיות גם ביטוי ציבורי בבניין המשכן ואח"כ המקדש.
לצערנו, בין הציווי על המשכן לבין בניין המשכן בפועל, מובא חטא העגל. העגל הוא הסמל לחיים שבמרכזם, חומרנות והתבהמות, זה רמוז גם בביטוי "קוֹל עַנּוֹת" (שמות לב, יח). החיים בארמונו של אחשרוש הם חטא עגל מתמשך.
הפרק הראשון מציב בפנינו מראה המשקפת עולם שמבוסס על פריצות, משתאות של שכרות, וציווי של המלך על אשתו להופיע לפני כולם בדרך שאמורה לזעזע. כל מי ששואף לחיות בעולם שבו המשפחה היהודית חיה בהתאם ל"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כד, ה), לא מסוגל להכיל התנהגות זו. היחס המחפיר והמשפיל לנשים שחיו באירן =פרס, לא השתנה כנראה במשך אלפי שנים. אם המגילה היא סיפור של הצלה ופדות, וסיכוי להשכנת שכינה, לשיטתם של רבי יהודה, רבי יוסי ורשב"י, אין צורך לקרא את הפרק הראשון.

למרות החושך והסתר הפנים, שגם אותם צריך לפרסם,
לדעת רבי מאיר שהלכה כמותו, המגילה מסתיימת בהכרזה על אור גדול.
מתוך החושך יוצא אור גדול - יש אור בקצה המנהרה! (תרתי משמע)
בע"ה "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" (ח, טז).
כן תהיה לנו.