זמן הסעודה בפורים שבערב שבת | הרב אליעזר מלמד | בית המדרש

קטגוריה משנית

370

5 דק' קריאה

כאשר פורים חל בערב שבת, נוהגים לכתחילה להתחיל את הסעודה לפני הצהריים, משום כבוד השבת.
ומי שלא הספיק להתחיל את הסעודה לפני הצהריים, ישתדל להתחיל אותה לפחות שלוש שעות לפני השקיעה (מהרי"ל, רמ"א תרצה, ב).
בדיעבד אפשר להתחיל בה אחרי זמן זה, ולסיימה עד שקיעת החמה, וישתדל למעט באכילתו, כדי שיוכל לאכול סעודת ליל שבת בתיאבון.
מנהג "פורס מפה ומקדש"
מנהג נוסף, לחבר את סעודת פורים עם סעודת ליל שבת. כך הוא המנהג: מתפללים תפילת מנחה לפני הסעודה, ומתחילים בסעודה ביום פורים, וכחצי שעה לפני השקיעה מקבלים את השבת בהדלקת נרות השבת, פורסים מפה על הלחם ומקדשים על היין קידוש של שבת. וכיוון שכבר בירכו על היין בסעודת פורים, מדלגים בקידוש על ברכת "בורא פרי הגפן". לאחר הקידוש ממשיכים בסעודה, ואוכלים כביצה פת, ולכל הפחות כזית, לשם סעודת שבת.
בסיום הסעודה אומרים בברכת המזון "רצה והחליצנו", ו"על הניסים" מוסיפים בתוך "הרחמן" שבסוף ברכת המזון. ואחר הסעודה מתפללים ערבית (פניני הלכה זמנים טז, טו).
האם מנהג זה לכתחילה
יש אומרים שאפשר לנהוג כמנהג "פורס מפה ומקדש" לכתחילה (מאירי כתובות ז, א). ויש שאף מעדיפים לנהוג כך, כי קשה להם להקדים את הסעודה לבוקר, או מפני שבבוקר אין להם תיאבון לסעודה גדולה, ואם ידחו את הסעודה לצהריים לא יהיה להם תיאבון לעוד סעודה בליל שבת. ויש שרוצים לנהוג במנהג זה מפני שהם רוצים להדר במשלוחי מנות במשך כל הבוקר והצהריים כמו בכל השנים.
אולם מנגד יש אומרים שמנהג "פורס מפה ומקדש" אינו לכתחילה, הן מפני שהוא משבש את סדר כניסת השבת (כף החיים רעא, כב, על פי האר"י), והן מפני שמחמת הספק אומרים בברכת המזון "על הניסים" רק בתוך "הרחמן". בנוסף לכך מנהג זה עלול לפגוע בהכנות לקראת שבת ברחצה ובהכנת הבית ומאכלי השבת. נוסף על כך מנהג זה מחבר את סעודת פורים עם סעודת ליל שבת, ועדיף לתת לכל סעודה את המקום המיוחד שלה.
למעשה, הרוצה לקיים את הסעודות כמנהג 'פורס מפה ומקדש' רשאי, אולם למי שאין העדפה, עדיף שיערוך את סעודת הפורים לקראת הצהריים, יתכונן לשבת כראוי, ואחר התפילה בבית הכנסת יערוך את סעודת ליל שבת.
השמחה שהרע יתהפך לטוב

שאלה: איך אפשר לשמוח השנה בפורים, כאשר עוד יש חטופים בשבי? האם לא ראוי שהרבנים יקראו לצמצום שמחת פורים לאות הזדהות עם החטופים ובני משפחותיהם?
תשובה: מצווה לשמוח בפורים, ומצווה זו התקיימה גם כשעם ישראל היה בגלות קשה, וסבל ייסורים גדולים לאין ערוך מהייסורים שלנו. אדרבה, דווקא בשמחת פורים יש מענה לייסורים, שכן בפורים למדנו שגם הרע יתהפך לבסוף לטוב, ולכן שמחת פורים היא השמחה הגדולה ביותר.
ראוי לציין, הדגשת סבלם של החטופים ומשפחותיהם על פני סבל מאות המשפחות השכולות וכל הפצועים קשה, פוגעת מאוד. מעבר לכך הפליה זו מסוכנת, מפני שהיא עלולה לעודד עסקאות חילופי שבויים שיגרמו למותם של חיילים ואזרחים נוספים, כפי שכבר אירע.
נס בדרך הטבע
סיבה נוספת לשמחה המיוחדת שבפורים, שהנס התקיים בדרך הטבע, ונס שבא בדרך הטבע מבטא הארה גדולה יותר לעולם. האור האלוקי מתגלה רק במה שמעל הטבע, אבל במציאות הטבעית ההארה האלוקית לא מתגלה, וכאשר הנס בא בדרך הטבע על ידי אחשוורוש, אסתר ומרדכי, מתברר שה' מנהיג את כל העולם ומסובב את הכול לטובת ישראל וגאולתם. וכפי שביאר האדמו"ר הזקן את דברי חכמים (ירושלמי מגילה א, ה): שהנביאים והכתובים עתידים להיבטל ואילו מגילת אסתר וההלכות של תורה שבעל פה אינם עתידים להיבטל. ופירש שאין הכוונה שיתבטלו אלא שההארה הבאה מהם לא תיחשב לעומת ההארה שמתגלה מההלכות וממגילת אסתר, כי ההארה שמתלבשת בדרך הטבע, על ידי אחשוורוש וכל מעשה המגילה, וכן ההארה המתגלה על ידי ההלכה למעשה, היא הארה "ממדרגות עליונות מאוד" (תורה אור 'יביאו לבוש' צ, ד - צא, א). וכן ביאר שאומנם על ידי ניסים גלויים יש גילוי אלוקי מובהק וברור יותר, אולם מצד המעלה "הניסים שבהתלבשות בטבע - הם ממקום עליון הרבה יותר" (שם 'חייב איניש' ק, א). כי כך מתברר שכל מה שקורה בעולם - בהנהגת ה' הוא, שמסובב את הכול.
הגאולה בדרך הטבע
יש מהמתנגדים לציונות שטוענים שהגאולה, היינו קיבוץ הגלויות ויישוב הארץ, צריכה לבוא מאת ה' באותות ובמופתים. וכן למדו מפשט הפסוקים, שה' הוא שיקבץ את הגלויות ויישב את הארץ, שנאמר: "ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך, ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה. אם יהיה נידחך בקצה השמיים – משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם ייקחך. והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירישתה, והיטיבך והרבך מאבותיך" (דברים ל, ג-ה). וכן נאמר: "ולקחתי אתכם מן הגויים וקיבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם" (יחזקאל לו, כד). וכן בפסוקים נוספים בתורה ובנביאים.
אולם כוונת התורה שה' יעזור בידי ישראל לקיים את המצווה, שכן בלא עזרת ה' שום מאמץ אנושי לא יישא פרי. וכדרך שאנו מברכים על הלחם "המוציא לחם מן הארץ", והרי האדם הוא שטורח על הלחם בחריש, זריעה, קציר, דישה, זרייה, ברירה, טחינה, לישה ואפייה. אלא שהואיל וה' ברא את האדמה ואת האדם, את החיטים ואת התכונות המאפשרות ליצור מהן לחם, נחשב שה' הוא "המוציא לחם מן הארץ". אם כן על האדם לזכור תמיד שה' הוא שנתן לנו את היכולת להבין ולפעול, ותפקידנו ליישב את הארץ בדרכי הטבע עם הכוחות שנתן לנו.
שלא לבטל מצוות יישוב הארץ
אם לא נבאר כך, נבטל חס ושלום את המצווה שציווה ה' את ישראל ליישב את הארץ, שנאמר: "והורשתם את הארץ וישבתם בה... והתנחלתם את הארץ..." (במדבר לג, נג-נד). ונאמר: "וירישתם אותה וישבתם בה" (דברים יא, לא).
וכן כתב הרב צבי הירש קלישר בספרו 'דרישת ציון' (מאמר א): "גאולת ישראל אשר אנחנו חוכים (מחכים) לה, אל יחשוב החושב כי פתאום יֵרד ה' יתברך שמו משמיים ארץ, לאמר לעמו צאו! או ישלח משיחו כרגע מן השמיים לתקוע בשופר גדול על נדחי ישראל ויקבצם ירושליימה, ויעשה לה חומת אש ומקדש א־ל - ממרומים יֵרד...", אלא הגאולה תבוא על ידי שישראל יתעוררו לעלות לארץ וליישב אותה, ומתוך כך יתקיימו בנו כל דברי הנביאים.
משנכנס אדר מרבים בשמחה
אמרו חכמים: "משנכנס אב ממעטין בשמחה", "משנכנס אדר מרבים בשמחה" (תענית כט, א). לימדונו חכמים בזה שאין מקרה בעולם, ולכול זמן, אופי וטבע משלו. אם הבית הראשון והבית השני נחרבו ביום תשעה באב, סימן שטבעה של תחילת חודש אב שהיא מועד לפורענות. ואם נס הפורים אירע באמצע חודש אדר, סימן שיש לחודש אדר סגולה להפוך את הרע לטוב.
שאלה מאיסור מעונן
לכאורה קשה על הדרכה זו מאיסור 'מעונן', שהוא אחד מאיסורי הכשפים, שנאמר: "לא יימצא בך... מעונן ומנחש" (דברים יח, י). וכן נאמר: "לא תנחשו ולא תעוננו" (ויקרא יט, כו).
מעונן לשון עונָה, זה המאמין לדברי המכשפים שיש זמנים טובים ויש זמנים רעים, וכפי שאמרו חכמים (סנהדרין סה, ב): איזהו מעונן? פירש רבי עקיבא: "זה המחשב עיתים ושעות, ואומר: היום יפה לצאת, למחר יפה ליקח (לקנות סחורה), לימודי ערבי שביעיות חיטין יפות (חיטים שגדלות בערב שביעית דרכן להיות יפות)". והחוטא בכך נוהג על פי אמונה טפלה לפיה זמנים מסוימים טובים וזמנים מסוימים רעים. וכל העושה מעשה על פי זה, כגון שיצא לדרך על פי הדרכות המעוננים, חייב מלקות (רמב"ם עבודה זרה יא, ט).
הדרכות על פי רעיונות תורניים מותרות
אלא שכאשר ההדרכה הנוגעת לזמנים היא על פי חכמים שקבעו את דבריהם על פי ערכים תורניים, כגון אדר שאירע בו פורים, ואב שאירע בו החורבן, אין בכך איסור מעונן. כיוצא בזה המליצו חכמים לאלמנה להינשא ביום חמישי, הואיל ונאמרה בו ברכה לדגים (כתובות ה, א).
אומנם יש סוברים שלפי הרמב"ם אין לנהוג כהדרכות אלו וכיוצא בהן (מהרש"ם ט, לד; ראו שואל ונשאל ח"א יורה דעה נא). אך רוב הפוסקים הסכימו לקיימן. וכפי שביאר הריטב"א (תענית כט, א), שבחודשי אדר ואב יש מזל לישראל, "שכן נגזר עלינו מן השמיים", כלומר אין מדובר בדברי קוסמים ומכשפים אלא בהדרכה תורנית. כעין זה כתבו תוספות ומהרש"א (תענית שם), שאף על פי שאמרו אין מזל לישראל, מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. ביאר רבי אליהו בן חיים (ראנ"ח), מראשוני האחרונים בטורקיה, שהמעונן מייחס את הצלחתו למזל, אבל חכמים שאמרו "מגלגלים זכות על ידי זכאי" מייחסים את ההצלחה לה', "כי ביום טובה גם ה' ייתן, ומידת הרחמים נוהגת אז, וביום רעה להיפך" ('הנותן אמרי שפר' עמ' תריג).
מתוך העיתון 'בשבע'