תעשה טובה לעצמך! | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
ויקהל

קטגוריה משנית

2 דק' קריאה

מסופר שפעם ביקש האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש מבנו הרבי הריי"צ שיסע וישתדל לעשות טובה לאחד החסידים.
כשחזר הבן מהנסיעה, אמר לאביו: "עשיתי ככל אשר ציוויתני, והטובה לפלוני עשיתי בהידור".
הגיב הרבי הרש"ב ואמר לו: "אתה טועה! את הטובה עשית לעצמך ולא לפלוני! לפלוני עשה ה' טובה בכך שהזמין לו שלוחים, שהוציאו את הכוונה של ההשגחה העליונה אל הפועל!"
והוסיף הרבי הרש"ב ואמר: בכל פעולה טובה שיהודי עושה, הוא עושה טובה לעצמו, שהרי ה' יכול לפעול זאת גם בדרכים אחרות, כדברי מרדכי לאסתר: "ריווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר". ואם האדם לא יפעל ולא יעשה טובה, הרי שהוא יפסיד ח"ו, כפי שכתוב שם: "ואת ובית אביך תאבדו", כי הוא זה שמאבד ומפסיד. אך אם עושה טובה לאחר, הרי הוא זוכה לעצמו להיות שליח ה' לעשות טובה לאדם מישראל. (לפי סיפורי חסידים, מועדים, מס' 283).
ובאמת, אמירה זו גם מחייבת אותנו בכל המצוות הציבוריות. חלק מהתרי"ג מצוות הם מצוות ציבוריות, וכביכול אינם מוטלות על כל יחיד, כדברי הרמב"ם בספר המצוות (סיום מצוות עשה): "וכשתשתכל כל אלו המצות... הנה תמצא מהם מצות שהם חובה על הציבור, לא לכל איש ואיש, כגון בנין בית הבחירה והקמת מלך והכרתת זרעו של עמלק".
לאור זאת, לכאורה היה מקום לומר שכשתהיה לנו בעזרת ה' הזדמנות לבנות את בית המקדש, יוכל כל יחיד לומר – זו מצווה המוטלת על הציבור, ואיני חייב לתרום ממון או לפעול ולעסוק בהקמת המקדש.
אך הרמב"ם (בית הבחירה א, יב) דוחה מחשבה זו ופוסק: "והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר". הכסף משנה מסביר שם שמקורו של הרמב"ם הוא מהפרשה שלנו, פרשת ויקהל, שאנו מוצאים שאחרי שמשה הביא לפני העם את ציווי ה' על הקמת המשכן, מיד נהרו העם לתרום כסף ולפעול להקמת המשכן, כפי שכתוב: "ויבאו האנשים על הנשים", "ויעשו כל חכמי לב", "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו".
ולכאורה היה מקום לומר, שהחיוב הוא על הציבור ואילו השותפות של כל יחיד תלויה בנדבת הלב, כפי שהתורה כותבת: "כל נדיב ליבו יביאה את תרומת ה'...", אך הרמב"ם מלמד אותנו, שכל יהודי מחוייב לחוש חלק מהציבור ולהיות שותף במצוות הציבור.
אמת, יחיד לא מקים בית מקדש לבד, זה תלוי בציבור, אך כל יחיד מחוייב לחוש חלק מהציבור, ולעשות כמיטב יכולתו ליישום המצווה על הציבור.
וזו בדיוק האמירה של מרדכי לאסתר, עלייך לחוש אחריות על עם ישראל ולפעול להצלתו, כי רק כך את ובית אביך תהיו חלק מהנצח, נצח ישראל.
וכך מצאנו שתמיד צריך האדם לחוש שותפות עם הציבור, להצטער בצערם ולשמוח בשמחתם, כפסיקת השולחן ערוך (או"ח תקעד) "כל הפורש מן הצבור אינו רואה בנחמתן. וכל המצטער עמהם, זוכה ורואה בנחמתן".
וכך בכל העניינים הגדולים, שעלינו לפעול ולעשות להחיש את הגאולה, מי שיעשה כך ויחוש אחריות על הציבור ועל המהלכים הגדולים של ה' לגאולת העם והעולם, הרי הוא זוכה להידבק בשכינה ולהיות חלק מהנצח, כדברי המדרש תנחומא (פרשת אמור) "אמר ר' ירמיה בר אלעזר עתידה בת קול שתהא מפוצצת בראשי ההרים, ואומרת כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו, הדא הוא דכתיב: כעת יאמר... לישראל מה פעל אל"!