פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פקודי | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
פקודי

17 דק' קריאה

כ"ט אדר התשפ"ה
מפטיר כֹּל הָעָם הָאָרֶץ (יחזקאל מה טז) א
בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ (יחזקאל מה יח) ס
ויש מוסיפים פסוק ראשון ואחרון מהפטרת מָחָר חֹדֶשׁ (ש"א כ)
פרשת פקודי – שבת החודש
עלון פרפראות בפרשה וחידושי תורה מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא מפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשה 92 פסוקים = הלבנה , העבודה , לִבְנֵי
וַיָּשֶׂם אֹתָם עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה אֶת מֹשֶׁה. (שמות לט ז)
מולד חודש ניסן יהיה ביום שבת בשעה 7, 46 דקות ו 1 חלקים
מהות שם חודש ניסן מלשון נס, שבו נעשו ניסים מרובים לישראל. (מדרש השמות)
בניסן נעשו נסים רבים - מכת בכורות, יציאת מצרים, וקריעת ים סוף, וכמו שפרש"י בגמ' (תענית כט.) ש'אדר וניסן ימי נסים הם', ומזלם של ישראל עולה. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה (בראשית יד טו) אמר הקב"ה: אביהם יצא בחצי הלילה, אף אני אצא עם בניו בחצי הלילה, שנאמר (שם): כֹּה אָמַר יְ-הוָה כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא . (ב"ר מג ג). מה ראה לומר לֵיל שִׁמֻּרִים ? שבו עשה גדולה לצדיקים כשם שעשה לישראל במצרים, ובו הציל לחזקיהו, ובו הציל לחנניה וחביריו, ובו הציל לדניאל מגוב אריות, ובו משיח ואליהו מתגדלין, שנאמר (ישעיה כא) אָמַר שֹׁמֵר אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה , משל לאשה שהיתה מצפה לבעלה שפירש למדינת הים, אמר לה - יהא סימן הזה בידך, בעת שתראי אותו סימן, דעי שאני בא ואני קרוב לבא. כך ישראל מצפים משעמדה אדום, אמר הקב"ה - הסימן הזה יהיה בידכם, ביום שעשיתי לכם תשועה ובאותו לילה היו יודעים שאני גואלכם, ואם לאו - אל תאמינו שלא קרבה העת. (מדרש ש"ר יח)
ההפטרה עוסקת בדיני חג הפסח וקורבנותיו בבית המקדש השלישי שיבנה בב"א.

הטעם לקריאת פרשת החודש – בשבת הסמוך לר"ח ניסן כדי לקדש את חודש ניסן דכתיב בתורה (שמות יב ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים . אבל אין זה עיקר הקידוש כי עיקר הקידוש הוא בעת ראיית הלבנה שמקדשין אותו הבית דין ואין הקריאה הזאת אלא מדרבנן. (משנ"ב על או"ח תרפ"ה א)
ידוע בי"ב חדשי השנה שולטים י"ב צירופי הוי"ה, והם בגימטריא שי"ב בגימטריא חד"ש. והנה צירוף הוי"ה של חודש ניסן הוא הצירוף הראשון כסדרה, יהו"ה, יוצא מפסוק (תהלים צו יא) יִ שְׂמְחוּ הַ שָּׁמַיִם וְ תָגֵל הָ אָרֶץ, ראשי תיבות השם הנכבד הנ"ל. ומבואר זה בתיקוני זהר.
חודש ניסן . שמו נודע בשערים, והוא בכתובים במגילת אסתר. בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן (אסתר ג ז) ופירושו נודע, נקרא ניסן, חודש של ניסים נגלים מוגבהים למעלה מן הטבע והשכל, חודש אשר הוא מוכן לניסים מששת ימי בראשית, לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַי-הוָה לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַי-הוָה שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם. (שמות יב מב). לגאלנו בגאולה העתידה במהרה בימינו. ניסן בגימטריא ב' פעמים פ"ה. דהנה במצרים, מה שהיה בגלות בבחינת נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הנה נפתח הפה, בסוד'פה סח' . והנה מוכן החודש גם לעתיד במהרה בימינו, הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַי-הוָה שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם . (בני יששכר חודש ניסן)
צרוף של החודש יוצא מן הפסוק יִ שְׂמְחוּ הַ שָּׁמַיִם וְ תָגֵל הָ אָרֶץ (תהילים צו, יא). ומשמעות הפסוק הזה הוא שיש שמחה בעולמות העליונים, וגילה בעולמות התחתונים, שאף כאן למטה הכל פורח, ויש גאולה כללית, ועוד כי 'בעשרה מאמרות נברא העולם' (אבות ה, א), והנה עשר פעמים טו"ב הוא 170 כמספר 'ניסן', ויש בחודש זה שפע ברכה וישועה. (משנת חסידים - מסכת ניסן א, א)
נהגו המדקדקים לומר בשבת הגדול 'שבת הגדול מבורך'. (מועד לכל חי1(

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה . (שמות יב ב)
הפסוק פתח בה' וסיים בה' לומר יום ה' היה החודש, קרי ביה ה' חֹדֶשׁ , וכן בגמרא (שבת פז:) חמישי בשבת היה. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם בגימטריא יום חמישי . (424) וכשדיבר עם אברהם אבינו בברית בין הבתרים היה כמו כן יום ה'. לכך הַחֹדֶשׁ הַזֶּה מתחיל ומסיים בה'. ובדניאל (ט ז) כתיב כַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה ובנחמיה (ט י) כתיב כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה להשמיענו ביום ה' יצאו ממצרים. זהו (שמות יג ד) הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב . ה' תיבות בפסוק, הַיּוֹם קרי ביה ה' יּוֹם . (הרוקח)
חֹדֶשׁ בגימטריא לרגלים , לָכֶם אותיות מלך מכאן אמרו נִיסָן – רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים (משנה ר"ה א) חֹדֶשׁ אותיות נעלמות שלו הן תלתין, כזה ח" ת דל " ת שי " ן - לומר שחודש ניסן הוא שלושים יום. (פענח רזא)

אֵ לֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. (לח כא) הר"ת עולים בגימטריא ענוה – משכן בגימטריא גאות . ב' המדות האלו נצרכות לקיום התורה שנקראת עדות. כי אמנם ענוה היא מן היסודות בעבודת השי"ת, אבל לפעמים צריך גם כן גאוה דקדושה בבחינת וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי יְ-הוָה (דה"ב יז ו), דהיינו כשהיצה"ר בא אל האדם ומשפילו ארצה ומכניס בלבו ייאוש כאילו אפסה תקוה ממנו ח"ו. (אמרי חיים)

וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם וְחִשַּׁק אֹתָם .(לח כח)
וְאֶת הָאֶלֶף אלופה של תורה שניתנה לאלף דור. וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת אלו ת"ש הלכות אשר נשתכחו בימי אבלו של משה והחזירם עתניאל בן קנז בפילפולו ויש אומרים בתפילתו שנאמר (דה"א ב י) וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵא-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל . וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים ה' חומשי תורה ושבעים פנים נדרשת בהם. עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים כלומר לעמודי השמים שנאמר (ירמיה לג כה) אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי . וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם כלומר כיסה והעלים מן העולם ראשי פרשיות הסמוכות זו לזו, שאם היו יודעים סדרה של תורה ושמות היוצאים ממנה היו בונים עולמות ומחריבין עולמות, ולכן אין מוקדם ומאוחר בתורה. ורמז י וֹם הַ שִּׁשִּׁי וַ יְכֻלּוּ הַ שָּׁמַיִם (בראשית א לא) שהיא פרשה הסמוכה לחברתה ושם המיוחד רמוז בה. (רבינו אפרים)

פִּתּוּחֵי חוֹתָם (לט ו) 'פתו חי', מי שנותן פתו לעני הוא חי לעולם הבא והוא חתום בצרור החיים וזהו פִּתּוּחֵי חוֹתָם . (ר"ח פלטיאל)
וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם (לט יא) יָהֲלֹם בגימטריא מילה (85), כל מי שהוא נימול נכנס תחת כנפי השכינה. סַפִּיר כגון אבן ספיר דמות כסא, וְיָהֲלֹם
כגון הלוים שזוכים לשורר ולזמר לפני המקום כאבן יקרה. (ילקוט מדרשי תימן)

שאלות

א. וְאֶת מִכְסֵה עוֹרֹת הָאֵילִם הַמְאָדָּמִים וְאֶת מִכְסֵה עֹרֹת הַתְּחָשִׁים וְאֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ. (לט לד) מה הטעם דאצל האילים כתיב עוֹרֹת מלא ו' ואצל התחשים כתיב
עֹרֹת בכתיב חסר.
ב. אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא ... וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר (יב ט-יב) מדוע לגבי איסור אכילת נא השמשה התורה בלשון ' אַל ', ואילו לגבי איסור להותיר עד
הבוקר נקטה בלשון ' ְלֹא '.
ג. בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד . (מ ב) מספר הפעמים שמשה רבינו היה מעמיד ומפרק את המשכן בכל יום.
ד. אֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה אֶת נֵרֹתֶיהָ נֵרֹת הַמַּעֲרָכָה וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ וְאֵת שֶׁמֶן הַמָּאוֹר.(לט לז) במנורה נאמר אֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה וכן בשולחן נאמר (ויקרא כד ו)
וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְנֵי יְ-הוָה. מה הטעם ששאר הכלים לא נקראים בתואר 'טהור' חוץ מהמנורה והשולחן.
וכל זהב הכלים היה כמו כן טהור.
ה. וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו וַיָּשֶׂם אֶת קְרָשָׁיו וַיִּתֵּן אֶת בְּרִיחָיו וַיָּקֶם אֶת עַמּוּדָיו. (מ יח) מה ההבדל בין ויתן וישם.
ו. נהגו לומר במוצאי שבת מזמור של ברכה שבו בירך משה לישראל בשעה שסיימו את מלאכת המשכן בפרשתנו.
ז. מה הטעם שמִצְוָה לְהַרְבּוֹת בִּסְעֻדַּת רֹאשׁ חֹדֶשׁ. (שו"ע תיט)
ח. בזמנים אלו ילבש מלבוש חשוב – וסימנך חָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת.
ח. אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה . (לח כא) מה הטעם דכתיב בלשון אֵלֶּה , וקי"ל כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר 'אֵלֶּה' פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים,
'וְאֵלֶּה' מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים (ש"ר ל ג).
ט. מנין השקלים שחשדו במשה רבינו שלקח ממלאכת המשכן, וכשמנו ומצאו שלא חסר כלום נתן משה כנגדם תשבחות להקב"ה.
י. מספר הפעמים שכתוב בפרשה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה אֶת מֹשֶׁה (לט א) והטעם בזה.
כ. וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ . (לח לב) באיזה תאריך כלתה מלאכת המשכן.
כ. מספר הפעמים שכתוב אֵת מהפסוק (מ ב) - בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד. עד הפסוק (לט מב) - כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה אֶת
מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הָעֲבֹדָה. וכן מספר הדורות ממלכות שלמה ועד גלות יכניה.
ל. אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה . (לח כא) מדוע הוצרך משה רבינו לתת חשבון על הנדבות, הלא אנשים פחותים ממנו שנתמנו
על הוצאות לא הוצרכו לתת חשבון, כמו שנאמר על האנשים שנתמנו בימי יואש לגבות כסף עבור בדק הבית (מלכים ב יב) וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר
יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים .
מ. וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן . (לח כז) בני ישראל הביאו לצורך בניית המשכן
זהב וכסף. מה הטעם שהתורה פרטה למה שימש הכסף ולא פרטה למה שימש הזהב?
נ. כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הָעֲבֹדָה . וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם
מֹשֶׁה. (לט מב-מג) מה ההבדל בין מלאכה לעבודה.
נ. וִיהִי נֹעַם אֲ-דֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.(תהלים צ יז). לכאורה הוי כפל לשון.
ס. וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן . (מ כ) לכאורה תיבת וַיִּקַּח מיותר ובשום דבר לא כתיב וַיִּקַּח . מתי מצינו שהלקיחה נחשבת כעבודה.
ע. וַיַּעֲשׂוּ אֶת צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ זָהָב טָהוֹר וַיִּכְתְּבוּ עָלָיו מִכְתַּב פִּתּוּחֵי חוֹתָם קֹדֶשׁ לַי-הוָה .(לט ל) מהו שאומר וַיִּכְתְּבוּ לשון רבים, וכי אחד מהם לא היה
יכול לכתוב שני תיבות הללו קֹדֶשׁ לַי-הוָה .
פ. אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה (לח כא) פרש"י - הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן – שְׁנֵי פְּעָמִים, רֶמֶז לַמִּקְדָשׁ, שֶׁנִּתְמַשְׁכֵּן בִּשְׁנֵי חֻרְבָּנִין עַל
עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. דרשו חז"ל אֲשֶׁר פֻּקַּד אשר נפקדו ונלקחו מעמנו שני בתי המקדש. מהו עַל פִּי מֹשֶׁה .
צ. וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה אֶת מֹשֶׁה. (לח כב). מה הביאור וּבְצַלְאֵל עָשָׂה אֵת כָּל וגו' שהרי הוא עשה רק את
הארון דכתיב וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים . (שמות לז א)
צ. מספר הימים שעברו משיצאו בני ישראל ממצרים ועד שחטאו בעגל. רמוז במנין הפסוקים בפרשתנו.
ק. מספר הפעמים שכתוב לֵּב בחומש. כנגד מספר התיבות שיש בסוף כל ברכה בשמונה עשרה (בי"ט ברכות) בא"י מגן אברהם, בא"י מחיה המתים, בא"י
הקל הקדוש וכן בכולם.
ר. וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן . (לח כז) מה הטעם שהיו דווקא מאה אדנים ק'
לולאות מ"ח קרשים.
ש. וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְ-הוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן .(מ לג) משמע שמשה לא יכול להיכנס וכל שכן אהרן ובניו.
וקשה אם כן איך היו מדליקים את הנרות ומסדרים על השולחן את לחם הפנים.
ת. מספר השנים מעשיית המשכן עד בנין בית המקדש הראשון, וכן מבנין בית המקדש הראשון עד בנין בית המקדש השני.

תשובות

א. אחד גדול היה ומעשה ניסים ולשעה נברא ואורך עורו של התחש היה ל' אמה וממנו עשה את המשכן. (תנחומא תרומה סי' ו) לכך כתיב חסר. ולגבי עורות
אילים לפי שהיו מכמה אילים לכך כתיב מלא. ומ"מ צריך לומר שהיה עוד תחש שממנו עשו כיסוי הכלים כמפורש בפרשת במדבר. (טעמא דקרא)
ב. בקשה היא לשון רך אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא, בכל הבקשות שמבקשים מהשי"ת משמשים בלשון 'אל' כמו: אַל תִּשְׁכַּח עֲנָוִים (תהלים י יב), אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי
(שם כב כב), אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי (שם קב ג). לעומת זאת לשון 'לא' הוא לשון החלטי וציווי. במכת בכורות נקנו בני ישראל להשי"ת לעבדים, וחיוב
המצוות חל בעת ההיא. ולכן קודם מכת בכורות הוא לשון בקשה, לאחר חצות כאשר הבכורים ימותו מכאן ואילך גופם קנוי להשי"ת והם עבדיו המצוים
לשמוע לכל אשר יצום. (משך חכמה) *
ג. ג' פעמים בכל יום היה משה רבינו מעמידו ומפרקו בכל יום. שנאמר תָּקִים (מ ב), הוּקַם (מ יז), וַיָּקֶם (מ יח), אחת לתמיד של שחר, ואחת למילואים, ואחת
לתמיד של בין הערבים. (רבינו בחיי בשם המדרש)
ד. דמים לא היה עליהם לפיכך נקראו בתואר 'טהור'. שהרי במזבח היו מקריבים קרבנות, ויש עליו דמים, ובארון היו מזים דם של פר ושעיר ביום
הכפורים על הכפורת שהיתה נתונה על הארון. וכן בכיור בשעת זריקת הדם היה כהן צריך להסתכל באשה המתכפרת בקרבן דרך המראות הצובאות.
(אוצר פלאות התורה בשם החזקוני לא ח) א"נ אע"פ שכל זהב הכלים היה כמו כן טהור, מ"מ לא היה שם כלי כולו של זהב שלא היה בו עץ חוץ מן המנורה
דכתיב (לעיל כה לא) וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר , לכך קרא אותה טהורה. (בכור שור)
ה. הנחה בסדר מדוייק ומכוון היא שימה. נתינה היא הנחה אקראית בלי שימת לב לסדר מסויים. וזה מה שאמרו חז"ל שהיו רושמים על קרשי המשכן לידע
איזה בן זוגו. (המלבי"ם) שהרי אין מחליפים את מקומם שנאמר (שמות כו ל): וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ שקרש שזכה להינתן בצפון ינתן בצפון,
בדרום ינתן בדרום, שתיבת ְּמִשְׁפָּטו משמעה כסדרו הראשון שהיה בעת הקמת המשכן כן תעשה כל הימים. ובטעמו, יש מן האחרונים שפירשו שאין
להוריד הקרשים מקדושתם, שצד דרום יש בו קדושה מפני ששם המנורה, וכן צד צפון יש בו קדושה שנשחטים בו קדש קדשים, וכן כל שקרוב לקיר
המערבי של המשכן קדוש יותר. (תשב"ץ, רדב"ז)
ו. וִיהִי נֹעַם אֲ-דֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ .(תהלים צ יז). כתיב (שמות לט מג) וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה . פרש"י - אָמַר לָהֶם:
יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְּמַעֲשֵֹה יְדֵיכֶם, 'וִיהִי נֹעַם ה' אֱ-לֹהֵינוּ עָלֵינוּ' וְגוֹמֵר) תהלים צ,יז( וְהוּא אֶחָד מֵאַחַד עָשָׂר מִזְמוֹרִים שֶׁבִּ'תְפִלָּה לְמֹשֶׁה'. כתב הטור
(או"ח רצה) ונוהגין לומר (במוצ"ש) 'ויהי נועם', לפי שהוא מזמור של ברכה שבו בירך משה לישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן. ונוהגין לכפול פסוק
אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ , שע"י כן נשלם השם היוצא ממנו.
ז. זכר לסעודה שהיו עושים לעדי הלבנה בזמן שהיו מקדשין על פי הראיה. (טעמי המנהגים בשם הכלבו)
ח. ח ודש מ ועד ש בת ר"ת חָמֵשׁ – בימים אלו ילבש מלבוש חשוב וסימנך חָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת, יחליף שמלותיו. (יסוד שורש העבודה שער ט)
ח. חטא העגל בא לתקן לפי שחטאו בלשון אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל (לב ד) והמשכן בא לתקן חטא העגל לפיכך נקט לשון אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן. וזהו לשון
מִשְׁכַּ֣ן הָעֵדֻ֔ת , שעדות הוא להם שנתכפר חטא העגל. ועוד שאמרו חז"ל (ויק"ר כא ה) אם עשית חבילות של עבירות - עשה כנגדן חבילות של מצות.
ט. ט"ו אלף שקלים חשדו במשה רבינו שלקח ממלאכת המשכן, אמר המשכן עצמו יעיד שלא לקחתי, חזרו ומנו ומצאו שלא חסר כלום. וזהו שכתוב (לו ז)
וְ הַמְּלָאכָה הָ יְתָה דַ יָּם ר"ת ו-ה-ד , בגימטריא ט"ו, מיד נתן משה ט"ו תשבחות להקב"ה שמוזכר בישתבח 'שיר ושבחה הלל וזמרה וכו' וכן בברוך שאמר
יש ט"ו תשבחות, וכן באמת ויציב יש ט"ו לשונות. וזהו מִשְׁכַּן הָעֵדֻת המשכן עצמו היה עדות שהחשבון והמנין נכונים. (הרא"ש בשם המדרש)
י. י"ח פעמים נאמר בפרשה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה אֶת מֹשֶׁה , וכנגד זה תקנו חז"ל שמונה עשרה ברכות בתפילת שמונה עשרה (ירושלמי ברכות פ"ד ה"ג). והטעם
שנאמרו כאן בפרשה כל כך הרבה פעמים כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה אֶת מֹשֶׁה מאחר ובכל פרשת תצוה לא נזכר שמו של משה רבינו מכיון שאמר (שמות לב לב)
מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ השלימה כאן התורה את מה שהחסירה שם. מפני שבפרשה זו נאמר הציווי על עשיית בגדי הכהונה ועל סדר העבודה
בשבעת ימי המילואים, וכאן מתואר כיצד קיים משה רבינו את הציווי, לפיכך הזכירה את שמו לאחר כל עשיה ועשיה. (אזנים לתורה)*
כ. כ"ה בכסליו – כלתה מלאכת המשכן. והיה מקופל עד א' בניסן והיו ישראל ממלמלים אחריו לומר יש בו (ח"ו) פסול או שום דופי, והקב"ה חישב
להקימו בניסן שבו נגאלו ישראל ונולד יצחק, ומעתה הפסיד כסליו אמר הקב"ה עלי לשלם חנוכת בית חשמונאי, שנאמר וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר
עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית יְ-הוָה (מ"א ז נא) וַתִּשְׁלַם עלי לשלם. (רבינו אפרים , החזקוני בשם פסיקתא רבתי פ"ו)
כ. כ"ח פעמים נאמר אֵת כנגד כ"ח עתים בקהלת (ג) עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עד וְעֵת שָׁלוֹם , וכן כ"ח פעמים כתיב בקהלת תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ . וכן כ"ח דורות מן
יהודה עד שגלה יכניה. (הרוקח)
ל. ליצני הדור היו אומרים שמשה נתעשר ממלאכת המשכן לפיכך עשה להם חשבון (הרס"ג). עשה כן כדי לקיים (במדבר לב כב) וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְ-הוָה
וּמִיִּשְׂרָאֵל . (רבינו אפרים)
מ. מחצית השקל העשויה מכסף הינה חובה לכל אחד מישראל להביא עניים ועשירים כאחד. מאחר והיו שהביאו את מחצית השקל בעל כרחם פרטה
התורה את השימוש שנעשה במשכן בכסף שהובא. לעומת זאת הזהב הובא כתרומה מתוך נדיבות לב, וממילא לא היה קיים חשש שידרשו חשבון לכך
לא פרטה התורה מה נעשה עם הזהב למשכן. (אהבת יונתן)*
נ. נדבת הלב היא עבודה כמאמרם ז"ל 'איזו היא עבודה שבלב זו תפילה'. (תענית ב.) מלאכה היא מה שעשו עושי המלאכה בידיהם. בשעה שתרמו למשכן
אי אפשר היה לדעת כל אחד מה בלבו, כאשר משה רבינו ראה את התוצאה וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה – ראה שעשו
את העבודה בשלמות הבין שזכו לכך בזכות נדבת לבם שהביאו בלב שלם, לפיכך וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה . (תורת משה) *
נ. נשיאות כפים שעשה אהרן וברכם ביום הקמת המשכן זה לשון עָלֵינוּ , כּוֹנְנָה עָלֵינוּ שתתקיים בנו במלואה, וגם וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כל מה שנעשה כּוֹנְנֵהוּ
יתכונן בו נועם ה'. על ההצלחה במעשה ידיהם. (רבינו בחיי)
ס. ספר תורה גם הלקיחה יש לה דינים שצריך ליטלה בימין וללוותה. ולכן עצם הלקיחה נחשבת כעבודה לכך כתיב בלוחות וַיִּקַּח . (טעמא דקרא) *
ע. עשרה עמדו עליו שיכוונו כולם בכתיבת זה השם לשמו, והוי כאילו כתבוהו כולם. (רבינו אביגדור) ואין דבר שבקדושה פחות מעשרה. (ר' יהודה החסיד)
לימד שבפני רבים נכתב השם וכתיב (ויקרא כב לב) וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל , שאם יכתוב שלא לשמה שטעון גניזה. (ספר החסידים)*
פ. פיו של משה שלא דיבר אל הסלע ולכן לא זכה להיכנס לארץ ולבנות את בית המקדש הם שגרמו לשני בתי המקדש להיחרב. דאיתא בגמרא (סוטה ט.)
שמשכן שבנה משה נגנז בעת בניין בית מקדש הראשון ולא נהרס כי מעשי ידי משה לא יכולים כל אומה ולשון לשלוט. וזהו עַל פִּי מֹשֶׁה (חת"ס)*
צ. ציוה לעשות לחכמים העושים את המלאכה. ודרשו חז"ל (ירושלמי פאה א א) אפילו דברים שלא אמר לו רבו הסכימה דעתו למה שנאמר למשה רבינו
בסיני. (רבינו בחיי)
צ. צ"ב ימים משיצאו ממצרים עד שחטאו בעגל. וכנגדם צ"ב פסוקים בפרשת פְקוּדֵי . וכנגדם הביאו הנשיאים עֶגְלֹת צָב לכפר על העגל. וכן צ"ב תיבות
ב - מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד . (תהלים ל) (הרוקח – במדבר ז ג)
ק. קי"ג פעמים לֵּב בחומש, קי"ג תיבות בסוף כל ברכה בשמונה עשרה (בי"ט ברכות) רמז שצריך לכווין מסוף כל ברכה בלב, וכן בתפילת חנה (ש"א א)
מ- עָלַץ לִבִּי בַּי-הוָה ועד וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ . שהוא הפטרה של יום א דר"ה, קי"ג תיבות. (הרוקח, בעה"ט)
ר. רמ"ח מצות עשה וכנגדם מאה אדנים ק' לולאות מ"ח קרשים שמספרם עולה רמ"ח. וכן רמ"ח חלונות ברקיע, אברהם גימטריא רמ"ח, יצחק גימטריא
ר"ח ולקח את רבקה בן מ' שנה הרי רמ"ח. יעקב [בגימטריא קפ"ב] עם ס"ו נפשות שיצאו ממנו הם רמ"ח. הרי האבות תקנו רמ"ח מצוות עשה. *
ש. שעה קלה היה שוכן שם הענן ואח"כ נסתלק ונכנסים ומתקנים כל הצריך. וכן רמוז בר"ת שָׁ כַן עָ לָיו הֶ עָנָן ר"ת שעה . ועוד י"ל שאחר חניית הענן היה
עולה ושוכן על הארון בין הכרובים. (רבינו אפרים, מושב זקנים) ועוד י"ל שזה היה ענן אחר ושל ימי החנייה יכלו כולם לבוא בתוכו. (פענח רזא)*
ת. ת"פ שנים מעשיית המשכן עד בנין בית המקדש הראשון, שהרי בשנה הראשונה לצאתם ממצרים התחילו לעשותו, וכתיב (מ"א ו) וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה
וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וגו' וַיִּבֶן הַבַּיִת לַי-הוָה. וכן מבנין בית המקדש הראשון עד בנין בית שני ת"פ שנה, שהרי ת"י שנים
עמד בית ראשון וע' שנה של גלות בבל הרי ת"פ. (הרוקח)

מקורות / חידודון *

ב. אל תאכלו ממנו נא כו' ולא תותירו ממנו עד בקר . דע כי ההבדל בין אל ללא הוא, כי אל הוא ענין בקשה כמו שמצאנו מלת נא סמוך לאל ולא מצאנו סמוך ללא כמו אל נא שמצוי בתנ"ך, כי לא הוא מורה יותר על הציווי ולכן כל הבקשות להשי"ת שאין נופל ציווי עליו בא במלת אל כמו אל תשכח ענוים , אל תתן לחית נפש תורך , אל תרחק ממני , אל תסתר פניך ממני כו', ולכן מצאנו ויאמר לא, ולא ויאמר אל כי אל אינו ענין החלטיי רק הוא ענין בקשה והנה טרם הכה ד' כל בכור במצרים הלא אז היו המצרים חושבים שזה ענין מתחבולות משה כמו שאמרו עד מתי יהיה זה לנו למוקש, אולם בעת הכה ד' כל בכור ראו הכל כי ההשגחה פרטיות מהכולל כל השלימות וע"ז אמרו בפרק איזהו נשך אני הוא שהבדלתי בין טיפה של בכור אני עתיד לפרע ממי שאינו כו', כיון שההשגחה חלה בפרטי פרטיות תדע כי ישקיף ד' וירא כל מפעל כל מצעד, ואז דבוק קנין האלקי בעם ישראל שהוא בן בכורו וקנה אותם לעבדים כי פרעה וכל העם מהרו לשלחם מן הארץ וחיוב כל המצות תלה השי"ת בעת הזאת, לכן אמר אל תאכלו ממנו נא פירוש מבעוד יום ג"כ [כדעת רבי סוף פרק כ"ש] וכש"כ קודם חצות לכו"ע פירוש רק בלשון בקשה שאז היה העיקר מעם ישראל שהאמינו בהשי"ת ואכלו צלי דרך שררה וחפזון ומקלם בידם, והאמינו שד' יוציאם בזרועו הנטויה. וזהו לשון אל דרך בקשה אבל אחרי חצות כאשר יהיה צעקה גדולה וישלחו אתכם ויהיו כל הבכורים מתים אז נופל לשון לא תותירו ממנו עד בוקר שהוא מורה על ציווי ופקודת מלך כי כבר יש לו התחייבות על נפשותיכם ועבדי הם ומצווים לכל אשר אני אצוום ודו"ק. (משך חכמה)
ח. אלה פקודי וגו'. אומרו אלה לפסול כל מנינים שבעולם, כי כל מה שימנה אדם מקנינים המדומים אין מניינו מנין ושמו מורה עליו מה אתה מונה, אבל מנין זה עומד לעולם, והטעם: להיות מנין המשכן המופלא אשר שכן שם אלהי עולם ה': עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל )בבא מציעא דף מב).אין ברכה שורה לא בדבר הספור ולא בדבר המנוי, וכאן אמר אלה פקודי , פירוש, לאלה יש מנין ואין הקפדה, כי מנין זה אדרבא, מניינו תביא הברכה, כי כל פרט שירבה במספר תגדיל הזכות ותסובב הברכה למרבה. והטעם, להיותו של המשכן: (אוה"ח)
י. י"ח פעמים כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה אֶת מֹשֶׁה וכנגדם תקנו י"ח ברכות. ואחד כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ , ותקנו כנגדו ברכת המינים. (מושב זקנים)
מ. בזהב לא פירש – לפי שלא נעשה ממנה כלי שלם רק המנורה והכפורת וציפוי לקרשים ולבדים ולמזבח ולשולחן. (דעת זקנים, החזקוני)
הזהב שלא נתנו כולם לא חשב עליהם לצורך מה בא שאם ימנה אותו יבייש את העם / העני שלא נתן זהב, אבל תרומות כסף ונחושת שנתנו כולם מונה לצורך מה בא. (הרוקח)
בחשבון הזהב כבר הודיענו הכתוב שעלה חשבונו מכוון, דכתיב (לח כד) כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה בְּכֹל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ וַיְהִי זְהַב הַתְּנוּפָה תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים כִּכָּר וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. הרי זה כפל מפורסם, והוא עולה במכוון ומצוצמם בחשבונו לגמרי ולא חסר כלום. (פענח רזא)
נ. כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הָעֲבֹדָה. היה לומר את כל המלאכה, אבל הכתוב קרא למלאכת המשכן עבודה שעשו אותה לעבודת הש"י, כענין שכתוב (שמות כג) וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְ-הוָה אֱלֹהֵיכֶם . וכתיב (דברים יג) וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ . (רבינו בחיי)
ס. מצוה לכל מי שעוברת (ס"ת) לפניו ללוותה עד לפני הארון שמכניסין אותה שם. (הרמ"א – שו"ע או"ח קמט א)
והנותן ס"ת והמקבלו צריך שיהא בימין ואפילו אם הוא איטר יד אין לשנות בזה. (משנ"ב – או"ח רפב א)
וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ .(דברים י א) פרש"י - וְלֹא זֶה הוּא הָאָרוֹן שֶׁעָשָׂה בְּצַלְאֵל; שֶׁהֲרֵי מִשְׁכָּן – לֹא נִתְעַסְּקוּ בּוֹ עַד לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר – צִוָּה לָהֶם עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן; וּבְצַלְאֵל עָשָׂה מִשְׁכָּן תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ אָרוֹן וְכֵלִים (ברכות נ"ה ע"א( נִמְצָא זֶה – אָרוֹן אַחֵר הָיָה; וְזֶהוּ שֶׁהָיָה יוֹצֵא עִמָּהֶם לַמִּלְחָמָה. וְאוֹתוֹ שֶׁעָשָׂה בְּצַלְאֵל – לֹא יָצָא לַמִּלְחָמָה אֶלָּא בִּימֵי עֵלִי, וְנֶעֶנְשׁוּ עָלָיו וְנִשְׁבָּה) ירושלמי שקלים ו א(. לפיכך נאמר כאן וַיִּקַּח מהארון של עץ. וַיִּתֵּן אל הארון שעשה בצלאל. (אזנים לתורה)
ע. איתא בגמרא (יומא לח:) בֶּן קַמְצָר לֹא רָצָה לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַכְּתָב. אָמְרוּ עָלָיו שֶׁהָיָה נוֹטֵל אַרְבָּעָה קוּלְמוֹסִין בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וְאִם הָיְתָה תֵּיבָה שֶׁל אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הָיָה כּוֹתְבָהּ בְּבַת אַחַת. ולא רצה ללמד ועליו נאמר (משלי י ז) וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב . פירש התוס' יו"ט - אבל בכתיבת השם הקדוש נראה דניחא שיהא כולו נכתב בבת אחת שלא יהיה רגע שיהיה השם חסר. ועוד שזה רמז לענין היחוד השלם וסלוק השנוי משמו יתברך. לפי זה אפשר לפרש וַיִּכְתְּבוּ היינו שארבעה אנשים כתבו על הציץ את השם המפורש בבת אחת. (אמרי אמת)
פ. והנה ידוע כי בחורבן בית המקדש הציל הקב"ה את ישראל מכליה על ידי ששפך כביכול את חמתו על העצים ועל האבנים, כמו שדרשו במדרש (איכה רבה ד-יד) (תהלים עט- א) " מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך ... אמרו לאסף, הקב"ה החריב היכל ומקדש ואתה יושב ומזמר, אמר להם מזמר אני ששפך הקב"ה חמתו על העצים ועל האבנים ולא שפך חמתו על ישראל". נמצא לפי זה כי אם משה רבינו היה נכנס לארץ ובונה את בית המקדש, לא היו האויבים יכולים לשלוט במעשה ידיו של משה, ועל ידי זה היה שופך הקב"ה את חמתו על ישראל ח"ו. וזהו שאמר הקב"ה למשה: "רב לך", המדרגה שלך היא גדולה מאד ואין האויבים יכולים לשלוט במעשה ידיך, לכן לא תוכל לעבור את הירדן הזה לבנות את בית המקדש, כדי שלא יצטרך הקב"ה לשפוך את חמתו על ישראל. (מגלה עמוקות)
ר. במשה רבינו כתיב בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע (במדבר יב ו) בַּמַּרְאָה גימטריא רמ"ח , שהשיג משה שמותיו של ה' יתברך ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן גימטריא רל"ב וי"ו אותיות שבד' הויות הרי רמ"ח. (חומת אנך)
כֵּן עָשָׂה - זה תשלום העשיות שבספור המשכן. ומפסוק (שמות כה) ועשו לי מקדש ועד כאן תמצא רמ"ח עשיות במלאכת המשכן וכליו אחת לאחת למצוא חשבון, והם כנגד רמ"ח מצות עשה שבתורה ובלבד שתסיר את עשיות אלהי הנכר אשר בתוכם שאותם עשיות אינן מכלל החשבון, מפסוק (שם לב) קום עשה לנו עד (שם לג) ואדעה מה אעשה , וכל השאר תמצאם רמ"ח בכוון. ולפי שישראל אמרו נעשה ונשמע ובטלו נעשה כשעשו את העגל ע"כ אותם עשיות שבספור העגל יצאו מן הכלל לפי שאין ע"ז במקום יחוד, ועוד הם כנגד רמ"ח אברים שבאדם ג"כ כי כשם שהמשכן שקול כנגד העולם וכולל כל העולם כן הוא כולל כל התורה ברמ"ח עשה שבה גם את האדם במאתים וארבעים ושמונה אברים שבו, ולולא האריכות הייתי מרחיב לך באור בענין זה כי הא-להים עשה את זֶה לְעֻמַּת זֶה .(רבינו בחיי)
ש. כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן ס"ת ינון . רמוז כאן כי במדבר שכן לפי שעה ואח"כ היה מסתלק כדי שיכנסו הכהנים להקטיר. אבל לעתיד לבוא בביאת גואל יִנּוֹן שְׁמוֹ לא יסתלק מעליו. וזה רמוז בפסוק (מ לח) כִּי עֲנַן יְ-הוָה עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם . 'היה' לא נאמר אלא תִּהְיֶה לעתיד לבוא. (ילקוט האזובי)

שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת ramnadlan018@gmail.com