^ 1 רש"י (בראשית פרק מה) "ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך - על שני מקדשות שעתידין להיות בחלקו של בנימין וסופן ליחרב: ובנימין בכה על צואריו - על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף וסופו ליחרב".
^ 2 מובא ב"מעינה של תורה". והנני מרחיב ומבאר בלשוני.
^ 3 "ד"א מפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו מפני שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימין נולד בארץ ישראל, ד"א ד"א מפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו, משל למלך שהיו לו בנים הרבה משהגדילו הלך כל אחד ואחד ותפס את מקומו, קטן שבכולם היה אביו אוהבו אוכל ושותה עמו נכנס נשען עליו יוצא נשען עליו, כך בנימן הצדיק קטן של שבטים היה והיה יעקב אבינו אוכל ושותה עמו נשען עליו ויוצא נשען עליו ונכנס".
^ 4 קרן דרומית מזרחית לא היה לו יסוד מאי טעמא, אמר רבי אליעזר לפי שלא היתה בחלקו של טורף,
^ 5 רש"י "חופף - כאדם המתחכך מחמת שאינו משיג תאותו, לשון נזיר חופף ומפספס". "אושפיזכן - שהיה הארון נתון בחלקו".
^ 6 ערבות זו נמשכה גם בדורות הבאים, בזמנו של דוד שעזר לשאול מבנימין (ילקוט שמעוני שמואל א רמז קכו) "ואת אחיך תפקוד לשלום - דוגמא דידהון, ואת ערובתן תקח - ערובהון. אמר רבי יודא בר ר' סימון למוד אותו שבט להיות ערב אלו לאלו, שנאמר אנכי אערבנו, אמר ישי לדוד בנו הרי השעה שתלך ותקיים אותו הערבות של יהודה זקנך שערב את בנימן מיד אביו, שנאמר אנכי אערבנו, לך והוצא אותו מן ערבתו, מה עשה דוד הלך וקיים את הערבות והרג את גלית, אמר לו הקב"ה חייך כשם שנתת נפשך תחת שאול שהוא משבטו של בנימן - כשם שעשה יהודה זקנך, שנאמר ישב נא עבדך תחת הנער - כך אני נותן בית המקדש בחלק יהודה ובנימן, ולא עוד, אלא שכל השבטים גולים ושבט יהודה ובנימן אין גולים עמהן, למה ששני שבטים אלו האמינו בי וקדשו שמי בים שנאמר שם בנימן צעיר רודם שרי יהודה רגמתם". הרי לנו שבזכות הערבות שרתה השכינה בחלקו.
^ 7 עיין ב"גור אריה" על רש"י
^ 8 במדרש חלקו החכמים אם כוונת יהודה היתה למלחמה או לפיוס או לשניהם, וז"ל: (בראשית רבה (וילנא) פרשה צג ד"ה ו) " 'ויגש אליו יהודה', ר' יהודה ר' נחמיה ורבנן, ר' יהודה אומר הגשה למלחמה, היך מד"א (שמואל ב י) 'ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה', רבי נחמיה אומר הגשה לפיוס, המד"א (יהושע יד) 'ויגשו בני יהודה אל יהושע לפייסו', רבנן אמרי הגשה לתפלה, (מלכים א יח) 'ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' א-להי וגו', ר"א אמר פשט להון אם למלחמה אני בא, אם לפיוס אני בא, אם לתפלה אני בא".
רש"י הכריע שהגישה כאן היתה לפיוס, וז"ל (בראשית פרק יח פסוק כג) "ויגש אברהם - מצינו הגשה למלחמה (ש"ב י יג) ויגש יואב וגו', הגשה לפיוס (להלן מד יח) ויגש אליו יהודה, והגשה לתפלה (מלכים א' יח לו) ויגש אליהו הנביא, ולכל אלה נכנס אברהם, לדבר קשות, ולפיוס ולתפלה".
^ 9 רש"י שמות פרק א פסוק ה ויוסף היה במצרים - והלא הוא ובניו היו בכלל שבעים, ומה בא ללמדנו, וכי לא היינו יודעים שהוא היה במצרים, אלא להודיעך צדקתו של יוסף, הוא יוסף הרועה את צאן אביו, הוא יוסף שהיה במצרים ונעשה מלך ועומד בצדקו: