מהי תפילה אידיאלית? | רבנים שונים | בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

נריה בן אורה יוכבד

401

5 דק' קריאה

שירות מילואים. אני עומד בפינת המוצב ומשוחח בפלאפון, והנה יוצא לחצר אחד החבר'ה המכונים חילונים, ומניע בידו בתנועות סיבוביות מהירות, חבל שבקצהו משקולת. הבחור עושה זאת בהתלהבות מרובה, עד שהוא נכנס לאקסטאזה. אני מביט בו בהשתאות - ממה ההתלהבות?
הבחור מבחין בפליאתי, וצועק לי: "זה בשבילי, כמו תפילה בשבילך".
אני מחייך, ולפתע מבריקה בי מחשבה - ואני? האם אני יודע מהי תפילה אידיאלית?

קישור לכלל
הרב דוד חי הכהן שליט"א - רב קהילת 'אורות התורה' בת ים וראש הישיבה
התפילה מקשרת את האדם לבוראו, לכן כדי שתהא התפילה לפניו שלימה, צריכים שיתקיימו שני תנאים: א. שתהיה התפילה ראויה לעמוד בה לפני בורא עולם. ב. שיהיה המתפלל עומד במיטבו לפני בוראו.
התנאי הראשון - התפילה השלימה . התפילה הראויה לעמוד בה לפני מלכו של עולם, זוהי התפילה לשלום העולם והצלחתו המלאה . הצלחה זו היא, כדברי הרמח"ל בפירושו לתפילת ראש השנה, שיהיה הטוב שולט בעולם והרע נכפף תחתיו. וכיוון שהטוב המגלה את מלכות ד' בעולם הוא מרוכז בישראל, לכן התפילה השלימה ביותר היא התפילה להצלחתם של ישראל, שהם אלו שיביאו לקידוש ד' בעולם כולו. וכדי שתתחזק הקדושה כראוי צריך שיהיו ישראל בארץ ישראל, כי היא הארץ הנבחרת והם העם הנבחר, וצריך שבישראל ימלוך מלך מבית דוד כי הוא המלך הנבחר ועל כך אנו מתפללים בימים נוראים - "שמחה לארצך... וצמיחת קרן לדוד עבדך".
התנאי השני - האדם מתפלל בשלמות. כדי שיהיה האדם במיטבו בתפילה, עליו להתפלל מקירות ליבו, שהרי התפילה נקראת עבודה שבלב. לתפילה כזו יכול האדם לזכות, רק אם הוא משתף את חייו ואת נשמתו בחיי האומה ונשמתה הכללית, עד שהוא מרגיש כאב לב וצער על צערם של ישראל כאילו היה זה צערו הפרטי . רק כך אפשר להתפלל באמת, וכפי שמצאנו בתפילת דוד בתהילים בפסוק "כי קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי", חילול ד' הכאיב לדוד כאילו פגעו בעצם חייו.
ועוד נקודה חשובה להצלחת התפילה היא, שבשעה שיקרא בשם ד' יידע האדם שאין לסמוך על אף אחד מלבדו, ויאמין המתפלל בכל ליבו ששווא תשועת אדם כי "באלוקים נעשה חיל והוא יבוס צרינו". ואם, חלילה, יתגנב ספק בליבו שיש גבול ליכולתו יתברך ח"ו יאמר בפה ובלב "ד' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה", בכל ממש כי אין עוד מלבדו. והוא השומע תפילת כל פה ישמע ויענה לתפילתנו ברצון.

עמידה לפני ה'
הרב מרדכי גרינברג שליט"א - ראש ישיבת 'כרם ביבנה'
אחד השבחים שנשתבחו בהם ישראל הוא התפילה - "כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו" (דברים ד'). בשבח זה התקשו האחרונים - הרי גם גויים מתפללים וה' נענה להם, כמו שביקש שלמה "וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל... והתפללו אליך... ושמעת השמים מכון שבתך את תפילתם ואת תחינתם" (מלכים א' ח')?
התשובה לשאלה זו מלמדת אותנו עומק חדש בחשיבות התפילה - ייחודה של תפילת ישראל היא לא בכך שביכולתנו לבקש מה' והוא נענה לתפילתנו, אלא בעצם קרבת האלקים שבתפילה - "אלקים קרובים אליו". העמידה לפני ה', הזכות לדבר עמו מתוך קרבה ובלשון נוכח - "ברוך אתה ה'", מיוחדת היא לישראל.
לעיקרון זה ישנם כמה וכמה ביטויים בהלכה:
א. האדם צריך להתפלל בלחש בניגוד למלאכים שמתפללים בקול - "ואשמע אחרי קול רעש גדול" (ישעיהו ו'). הסביר זאת הילקוט שמעוני (ואתחנן תתכ"ה): "ומי גוי גדול... אתה מוצא כשאדם מתפלל, מתפלל בלחישה בינו לבין המקום, למה? כי קרוב אני להם. ראה כבוד שחלק הקב"ה לישראל יותר ממלאכי השרת, שהמלאכים כשהן מקלסין, בקול גדול הן מקלסין... ואף החיות מקלסות בקול גדול... למה? שהן רחוקים מן הקב"ה ואינם יודעים היכן הוא, אבל ישראל עומדים ומתפללים ויודעים שהקב"ה עומד אצלם... אמר דוד "לא עשה כן לכל גוי".
ב. בסוף התפלה חוזרים ג' פסיעות לאחור, "מפני שכשאדם עומד בתפלה, עומד במקום קדוש, ושכינה למעלה מראשו של אדם שנאמר 'שויתי ה' לנגדי תמיד', ותוך ד' אמות למקום עמידתו מקום קדושה הוא. לכן גם אסור לאדם לישב בד' אמות של המתפלל" (שבלי הלקט סי' י"ח). זו גם הסיבה שאסור לעבור כנגד המתפלל, כיון שמפסיק בין המתפלל לשכינה (חיי אדם כלל כ"ז).
ג. מצאנו סתירה בדברי הרמב"ם בהלכות תפילה: בפרק ד' כתב שאם לא כיוון בכל התפילה חוזר ומתפלל, ואילו בפרק י' כתב שרק אם לא כיוון בברכת אבות חוזר ומתפלל?
מתרץ ר' חיים מבריסק - יש שני מיני כוונות בתפלה. הבנת פירוש התפלה מעכבת רק באבות אך תפלה מתוך כוונת עמידה לפני ה', זוהי עצם התפלה, כפי שכתב הרמב"ם (תפילה ד', ט"ז) על התפילה - "שיפנה עצמו מכל המחשבות ויראה עצמו כאילו עומד לפני השכינה", לפיכך כשאינו רואה עצמו עומד לפני ה' אין זו תפלה ועל כך חוזר על כולה.
נמצאנו למדים, שעיקר התפלה היא העמידה לפני ה'. ההיענות לבקשות אינה אלא דבר נלווה, שקיים גם בתפלת אומות העולם, אך הקרבה לה' קיימת רק בישראל - "כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קוראינו אליו".

כל ישראל במקדש
הרב אורי כהן שליט"א - ראש כולל מר"ץ, מבשרת ציון
תפילה אידיאלית היא מעל ומעבר למה שאפשר להגדיר בקיצור. אך אנסה לעזור למתפללים הרוצים להעצים את תפילתם, בהלכה "שאין לה מזל", (כלומר - הלכה לא מוכרת).
במסכת ברכות (דף ל') למדנו: "היה עומד בחוץ לארץ - יכוון את לבו כנגד ארץ ישראל... היה עומד בארץ ישראל - יכוון את לבו כנגד ירושלים... היה עומד בירושלים - יכוון את לבו כנגד בית המקדש... היה עומד בבית המקדש - יכוון את לבו כנגד בית קודשי הקודשים... היה עומד בבית קודשי הקודשים - יכוון את לבו כנגד בית הכפורת... נמצאו כל ישראל מכוונים את לבם למקום אחד".
הפירוש המקובל למאמר חז"ל זה הוא, שכל אחד מתכוון ככל יכולתו למקום הקרוב ביותר למקדש. לכן בני חוץ לארץ מכוונים לארץ ישראל, בני הארץ לירושלים וכן הלאה.
אבל הרמב"ם ועוד ראשונים, מפרשים שכוונת הגמרא עמוקה יותר - בחוץ לארץ לא מספיק לעמוד מול ארץ ישראל, צריך גם לכוון במחשבה לקודש הקודשים, כי בשעה שישראל מכוונים בשעת התפילה למול בית קודש הקודשים, הרי מבחינה רוחנית כל ישראל נמצאים שם ביחד. דהיינו: בני חוץ לארץ מכוונים כנגד ארץ ישראל ובזה הם כבר "נמצאים" בארץ ישראל. בני ארץ ישראל (וזה כולל גם את בני חוץ לארץ שמכוונים עצמם לארץ) מכוונים לבם כנגד ירושלים, ועל ידי זה נמצאים בירושלים גם בני חוץ לארץ וערי הארץ. בני ירושלים עם כל המצטרפים אליהם - מכוונים כנגד בית המקדש וכו'. ובזה מוסבר היטב סיום המאמר: "נמצאו כל ישראל מכוונים את לבם למקום אחד".
וכך פוסק המחבר בשו"ע (או"ח סימן צ"ד): "בקומו להתפלל, אם היה עומד בחוץ לארץ, יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ויכוון גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים . היה עומד בארץ ישראל, יחזיר פניו כנגד ירושלים ויכוון גם למקדש ולבית קדשי הקודשים . היה עומד בירושלים, יחזיר פניו למקדש ויכוון גם כן לבית קודשי הקודשים ".
לעניות דעתי, הכנה לקראת התפילה, הכוללת את ההתכוונות לעמוד בבית מקדשנו יחד עם כל ישראל (מעמד מרגש פי כמה וכמה מתפילת מאות האלפים לפני הגרוש מגוש קטיף והשומרון, מעמד הקהל ועוד), ולשפוך שיחנו המשותף לפני בורא עולם במקום המקודש הנורא הזה - נותנת מימד אדיר לתפילה . מרכזת את מחשבותינו לתוכן תפילותינו, ומאדירה את כוחה של התפילה להתקבל ברצון לפני בורא עולם, כדברי שלמה בתפילתו (מלכים א' ח'): "ושמעת אל תחינת עבדך ועמך ישראל אשר יתפללו אל המקום הזה, ואתה תשמע אל מקום שבתך אל השמים ושמעת וסלחת".