^ 1 הלכה שאבל אסור בדברי תורה, משום "פקודי ה' ישרים משמחי לב", ובפשטות מבינים זאת מפני שאסור לו לשמח את לבו בתורה, אולם אור החיים הק' פר' בחוקותי מפרש זאת באופן הפוך, שדברי תורה צריכים שמחה והאבל ששרוי בעצבות אינו יכול ללמוד תורה. ראה בגמ' הנ"ל "ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות וכו' " וכן לדברי תורה.
^ 2 לפי דבריו יוארו דברי חז"ל שדרשו מפסוק זה (מגילה דף ד ע"א) "איתמר נמי, אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר 'למען יזמרך כבוד ולא ידם ה' א-להי לעולם אודך' ". היום הוא זמן גילוי של חסדי ה', ובו אפשר לזמר כבוד, אבל הלילה הוא זמן של הסתר פנים אבל גם בו "לא ידום" ...
^ 3 רש"י מפרש את ההבדל בין השעיר שהקריב אהרן לחנוכת המשכן, שהיה קודשי שעה, ואינו נדחה בגלל האבלות, מפני הוראת שעה שלא לבטל את שמחת חנוכת המשכן, לבין שעיר ר"ח שהוא קודשי דורות ונוהג בו הדין הרגיל שאונן אינו מקריב קורבן, "הייטב בעיני ה' - אם שמעת בקדשי שעה אין לך להקל בקדשי דורות", ומשה קבל את סברתו של אהרן "וייטב בעיניו - הודה ולא בוש לומר לא שמעתי".
שמעתי מפי הגאון החסיד רבי משולם ראטה זצ"ל בשם הרבי ישראל מרוז'ין זצ"ל שמשה סבר שהיתה אז שעת הכושר להביא לידי תיקון עולם, וזה ע"י קורבן שעיר ר"ח שעליו אמרו חז"ל (חולין דף ס ע"ב) "אמר הקב"ה: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח! והיינו דאמר ר"ש בן לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו (במדבר כ"ח) לה' - אמר הקב"ה: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח". כפרה כביכול על הקב"ה היא על כל השניות שבבריאה, "וכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים" (כביכול הקב"ה) וע"י זה יחזור העולם למה שהיה לפני החטא. ואם כן שעיר ר"ח הוא כעין קורבן שעה ודוחה את האבלות. ע"כ מה ששמעתי.
ונראה שאהרן היה ירא לחדש דבר שלא נצטווה בו, הוא לא רצה לחזור על חטא נדב ואביהו שהקריבו אש זרה אשר לא צוה ה'. וכן לא רצה לחזור על חטא העגל, שהשתתף עם ישראל בחטא העגל מתוך כוונה טובה למצוא הזדמנות טובה להפרישם מן החטא, אבל יוזמה זו שלא נצטווה עליה נחשבה לו לחטא, ולכן לא ההין כאן להקריב שעיר ר"ח שלא לפי ההלכה. ומשה הודה לו על כך.
זה יכול להסביר מדוע אהרן לא השתתף בחנוכת הנשיאים שהיתה יוזמה שלהם שאין קרבן הקטורת קרב ביחיד, ולא קרב קורבן יחיד בשבת, ולבסוף חלשה דעתו שלא השתתף עם הנשיאים בחנוכת המשכן, ונאמר לו שלך גדולה משלהם זה מצוות הדלקת המנורה, ועל הדלקת הנרות נאמר (במדבר פרק ח ג) "וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה", ופירש רש"י "ויעש כן אהרן - להגיד שבחו של אהרן שלא שינה". המנורה מסמלת את חידושי תורה שבעל פה, ובזכות שאהרן כ"כ היה זהיר לא לשנות היה יכול גם לחדש חידושי תורה לאמיתה של תורה.
^ 4 רש"י (ברכות דף יא ע"א) "פארך חבוש עליך וגו', וכיון דבעו פאר, ואבל מתגולל בצערו בעפר - אין זה פאר". רש"י (כתובות דף ו ע"ב) "שנאמר בהן פאר - פארך חבוש עליך (יחזקאל כד) ואבל מעולל בעפר קרנו וראשו ואין זה פאר לתפילין". משמע שאבל ביום ראשון לא חובש תפילין בגלל שזה לא לכבוד התפילין, וזה כעין היסח הדעת לתפילין. ולא בגלל שהתפילין מפארים את האבל וזה לא מתאים לו בזמן זה.
^ 5 הרבי ישראל מרוז'ין זצ"ל היה אומר "משנכנס אב ממעטין בשמחה" היינו – ממעטין את האבל ע"י שמחה. וביאור דבריו כנ"ל שלא להתעצב אלא להתאבל אבלות של אמונה ותקוה טובה. חסידים אומרים "מה יתאונן אדם חי" מה יתאונן אדם הלא הקב"ה הוא חי.