רעיונות לפרשת נשא | הרב עזריאל אריאל | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
נשא

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד

3 דק' קריאה

גדל שער ראשו (תשנ"ז)
שלושה איסורים נאמרו בנזיר: שתיית יין, תספורת וטומאת מת. ההתבוננות בהם מראה יחס מורכב מאד של הנזיר בישראל אל הכוחות הגדולים הפועלים באישיותו.

שתיית היין מגבירה מאד את הכוחות הטבעיים הספונטניים. במקביל היא מחלישה את פעולתם של הכוחות הבולמים את ההתפרצות הספונטנית. היא מסירה את מחסומי הבושה ואת הביקורת השקולה של השכל. איסור שתיית היין מכוון את הנזיר היהודי לריסון של כוחותיו הטבעיים.

שונה הוא איסור התספורת. לא במקרה דורש צה"ל מכל חייל להסתפר ולקצץ את שערו לאורך מינימאלי. גם הכיפה המונחת על הראש מבטאת את הנכונות לקבל עול מלמעלה. גידול פראי של השיער מבטא את התשוקה לחופש, לשחרור מעצורים ולביטוי ספונטני של הנטיות האישיות. הנזיר היהודי נדרש לגדל פרע את שער ראשו. הוא נדרש להיות ספונטני בדווקא. זה היה סוד כוחו של שמשון.

כן הוא איסור טומאת המת. למפגש הקרוב עם המוות ישנה השפעה מרסנת. אל מי שיצרו מתגבר עליו אמרו חז"ל: "יזכיר לו יום המיתה". רואים אנו כי הנזיר נדרש להתרחק מאותו ריסון הנובע מן הפגישה המוחשית עם פחד המוות.

הנזיר - מהפכן הוא באישיותו; פורץ מסגרות. החברה הישראלית זקוקה גם לאנשים כאלה: עצמאיים, מקוריים, יוצרים, מהפכנים. כזה היה שמשון הגיבור. כזה היה גם שמואל הרמתי. כדי למלא את תפקידם, עליהם להתרחק ממה שכובל ומרסן את אישיותם הפורצת. עוצמה זו, לא מאנושיותם באה להם אלא מרוח ה' המפעמת בהם. עם זאת, סכנה גדולה טמונה בהם. לכן נדרשים צעדים מאזנים, כמו איסור שתיית היין. איסור חמור הוטל על הנזיר להגביר את הספונטניות הטבעית שלו באמצעים מלאכותיים כמו אלכוהול (או סמים אחרים). את קול ה' הקורא בתוכו עליו לבטא, ולא רוח אנושית מלאכותית.

הסכנה שיש בנזירות מתאזנת בתהליך הסיום של הנזירות. אז עליו לשוב ולרסן את כוחותיו המתפרצים: עליו לגלח את כל שערו, ולהביא קרבן המבטא את ההתבטלות הנדרשת ממנו כלפי ה' א-להיו.

יברכך ה'... ויחונך (תשס"א)
לפני מספר ימים ניגש אלי בחור, וביקש ממני ברכה. אודה על האמת. הדבר קצת הביך אותי. הרי אינני אדמו"ר, וקל וחומר שאינני מקובל. אך הבחור התעקש: "אני לא מסוגל לעזור לעצמי. ברך אותי בבקשה". אמרתי לו: "כבר אמרו חז"ל, אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך". הוא חזר והתעקש: "אני לא יכול לעזור לעצמי. אולי הברכה שלך תעזור". לחצתי את ידו, ובירכתי אותו בברכת כהנים: "יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחונך. ישא ה' פניו אליך וישם לך ש-לום". אך הבחור לא הרפה: "אני לא מסוגל לעזור לעצמי. האם הברכה תעזור?".

כדי לענות על שאלתו של הבחור, נדרש היה לחזור ולעיין בתוכנה של ברכת כהנים: מה פירוש "יברכך ה'"? הנצי"ב מוולוז'ין מפרש בעקבות מייסדה של ישיבתו, ר' חיים מוולוז'ין, ש'ברכה' אינה אלא 'תוספת'. אתה עושה בעצמך, והקב"ה מוסיף ומברך את מעשה ידיך. אף יש אומרים שאין זה מקרי שהשורש: ב. ר. ך. - מורכב מאותיות שהגימטריה שלהן היא כפולה של 2. ה1- הוא המעשה האנושי, ועליו נוסף עוד 1, שהוא התוספת הא-להית, ובסך הכל - 2 (והמילה כולה - 222). כן היא גם השמירה: אי אפשר לבקש שמירה על מה שאין לך. לאחר שרכשת בעצמך את מה שעמלת עליו, באה השמירה הא-להית להגן על מעשה ידיך.

הסברתי לאותו בחור שאין לו ברירה. עליו לעמול בעצמו ולבקש סייעתא דשמיא שתחול על מה שיעשה. אך הוא בשלו. "אני לא יכול לעזור לעצמי". ואז אמרתי לו: "מברך אני אותך, שהקב"ה יתן לך כוח לעזור לעצמך, ואז הברכה תוכל לחול עליך".

לאחר מחשבה נוספת, הסתפקתי אם מה שאמרתי אכן היה נכון. ברור שחשוב היה לומר כך לאותו בחור כדי להוציא אותו מההרגשה הקשה והמשתקת של "אני לא יכול לעזור לעצמי". אבל המשך ברכת הכהנים אולי מורה אחרת: "יאר ה' פניו אליך ויחונך". החנינה היא מתנת חינם, הניתנת למי שאינו ראוי לה, למי שלא עמל עליה. יש מצב שבו האדם אינו יכול לעזור לעצמו, ועליו לצפות לעשייה הא-להית שתבוא ללא מעורבות אנושית. ערך גדול יש למצב זה, הממחיש לאדם שלא הכל בידיו, וגורלנו נתון, בסופו של דבר, בידי שמים. הארת פני ה' אינה אלא ההשגחה הא-להית בשעה שאינה נסתרת אלא גלויה ומוארת. השגחה זו מתגלה יותר בשעה בה האדם חסר אונים, ומצב זה הוא המביא אותו לראות את השגחת ה' המביאה לו ברכה ושמירה גם בשעה שהוא פועל בעצמו, ונדמה לו שהכל תלוי אך ורק בו.

ואולי כל אותו סיפור לא היה ולא נברא, אלא משל היה - לעם ישראל ומדינת ישראל בימים אלו של "מלחמת אוסלו". ואם כן, לא נותר לנו אלא לסיים בברכה השלישית: "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום".