סוכות, ופרים המתמעטים והולכים | הרב משה צוריאל זצ"ל | בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב הברהם שפירא זצ"ל

5155

7 דק' קריאה

ביום ראשון של סוכות מפטירים אחרי קריאת התורה בפרשת מלחמת גוג ומגוג (זכריה פרק יד). תמוה איזה קשר יש בין פרשה זו לסוכות? העונים לשאלה זו מציינים לפסוק ט"ז. מה כתוב שם? כי אחרי נצחוננו נגד האומות שבאו לחסל את ישותינו הלאומית, ובעזרת ה' ובצורה פלאית נפלו שדודים תחת ישראל, יבאו כל עמי האזור לחוג את חג הסוכות בירושלים. ככתוב: "והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלים, ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבאות, ולחוג את חג הסוכות". לא רק שיבוא מהם המתנדב לבוא, אלא ענוש ייענש כל מי שאינו עולה לירושלים, כהמשך הפסוק הבא: "והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ אל ירושלים להשתחוות למלך ה' צבאות, ולא עליהם יהיה הגשם". ובפסוקים הבאים (יח-יט) מחמירים עוד שה' יפקוד במגיפה קטלנית מי מהם שלא יעלה בחג הסוכות (חג המוזכר ג' פעמים בפסוקים טז-יט). וזה עצמו דורש הסבר, מה לגוים ולשמירת חג הסוכות?
כדי להשיב על כך עלינו להבין דרשה תמוהה של חז"ל. ידוע כי בקרבנות המוסף של חג הסוכות, מקריבים כל יום עולות לה' פרים, אילים וכבשים. אבל בו בזמן שמספר האילים קבוע (שנים בכל יום), ומספר הכבשים קבוע (ארבעה עשר בכל יום); אבל מספר הפרים מתמעטים והולכים. ביום הראשון י"ג פרים, וביום שני י"ב פרים, וביום שלישי י"א פרים וכו' בסדר מתמעט עד שביום השביעי מקריבים שבעה פרים בלבד (במדבר כט, יג-לב). לפי ביאורו של רש"ר הירש (ויקרא א, ג) "פר" מסמל תקיפות, כח לפעילות מסוימת. כך לכל אומה ואומה יש יעוד יחודי. ברור שיש טעם והגיון לכל פרט בתורה. אמנם סך כל פרים הוא שבעים פרים משך שבעה ימים, אבל למה להתמעט ולא להביא בכל יום באופן שווה עשרה לכל יום? ענו על כך חז"ל בעקיפין כאשר נמקו הנהגת בית שמאי בנרות חנוכה, להדליק ביום הראשון שמונה נרות, וביום שני של חנוכה שבעה נרות וכו'. וההסבר לכך הוא כדי להיות דומים לפרים המוקרבים בסוכות, שגם הם מתמעטים והולכים (שבת דף כא ע"ב). ביאר אדמו"ר ר' צדוק הכהן שרצוננו שיתמעטו כוחותיהם של האומות ("רסיסי לילה", פסקא נו). וכך כתב ג"כ ספר "שפת אמת" (בראשית, חנוכה, שנת תרמ"ב, ד"ה בני בינה). זאת אומרת הכוחות השליליים שביסוד התרבויות הנכריות חייבים להצטמצם ולהתמעט, ובזה שמחתנו גם בסוכות, וגם בחנוכה (לפי בית שמאי, וכך תהיה הלכה כמוהו בסוף הימים, לדברי ר' צדוק ב"פרי צדיק", חנוכה, פסקא ח).
[יש להזכיר כי ביום שמיני עצרת, כעבור שבעת הימים, הקרבנו פר אחד וכו' מול כנסת ישראל (רש"י על במדבר כט, לו)].

אבל צריכים אנו לתאם דבר זה עם דברי חז"ל במקום אחר כי כל כוונתנו בהבאת שבעים פרים כקרבן בסוכות הוא כדי להגן על שבעים האומות. על הפסוק "תחת אהבתי ישטנוני, ואני תפלה" (תהלים קט, ד) רשמו: "אמרו ישראל, רבון העולמים! הרי אנו מקריבים עליהם ע' פרים והיו צריכים לאהוב אותנו, והם תחת אהבתי ישטנוני?" (מדרש במדבר רבה, סוף פרשה כא). אם כוונתנו לטובתם כיצד זה יסתדר עם כוונת הגמרא כי באנו למעט את כוחותיהם?

ענה על כך מרן הרב אברהם יצחק קוק בספרו "עין איה" (שבת פ"ב פסקא ז) וזו לשונו: "בהיעשות כל הברואים אגודה אחת לחיי צדק באור ה', מובן הדבר כי ריבוי הצביונות שבלאומים, שגורם חלוקתם לעמים רבים, ילכו הלוך והתמעט כל מה שיוסיף אור האמת וחיי הצדק להופיע. כי כל מה שיותר יתקרבו העמים לתכונת חיי התורה האלוהית, כן יתמעט פירודם הצביוני. על כן אמר הרמז (בחנוכה) יום הראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך" עכ"ל (וכמובן הוא אותו הרעיון לענין פרי חג הסוכות המתמעטים). הם יהיו דומים יותר ויותר לארחות מחשבה ישראלית, ולא יהיה ריבוי צביונים ועל ידי זה יתמעטו.

ודאי כי גדולי עולם נוספים הגו רעיון כביר זה. לדוגמא הרי ר' צדוק הכהן הכותב: "שמקריבים שבעים פרי החג נגד שבעים אומות. כמו שיהיה לעתיד דמשיח יבוא ליתן קצת מצוות וללמד תורה גם לאומות העולם (בראשית רבה צח, ט "אליו גוים ידרושו"). 'ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים' (ישעיה ב, ב-ג). 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה', לעובדו שכם אחד' (צפניה ג, ט) ("רסיסי לילה", פסקא נז). הרי מכאן כי ציפייתנו היא כי כל הגוים ילמדו מאתנו כיצד להיות נאמנים להקב"ה. על ישראל נאמר "בני בכורי ישראל", ועלינו ללמד שאר האומות, שאר הבנים. אחרי מלחמת גוג ומגוג ומפלת הכופרים שבהם, שארית הגוים ישובו לבקש את ה'. וזהו המיוחד שבחג הסוכות, שאז יכירו את האמת יותר ויותר. ומזה עצמו נלמד שאין להסכים לנוכחותם בארץ הקודש של הכופרים בה'.

מה זה נוגע למצבנו היום בארץ ישראל? אמת היא שאנו סובלים רבות מנוכחותם של פראי אדם, הטרוריסטים הערבים. בחדשים האחרונים טרקטוריסטים מטורפים רמסו ודרסו הרבה ישראלים הנמצאים ברחובות ירושלים. כבר עשרות שנים שמשתדלים ארגוני טרור כמעט בכל יום להרוג יהודים, אין כאן המקום להאריך. מה חטאנו שבאה עלינו צרה זאת? נביא כאן גמרא מעניינת במסכת סוטה (לד ע"א): "עודם בירדן, אמר להם יהושע: דעו על מה אתם עוברין את הירדן, על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם וכו'. אם אתם עושים כן מוטב; ואם לאו באים מים ושוטפים אותיכם. מאי "אותיכם"? אותי ואתכם" עכ"ל הגמרא. [כלומר כאשר ה' ייבש את מי הירדן כדי שבני ישראל יעברו אותו בדרכם לארץ ישראל, והמעבר ערך להם כמה שעות, המים הרבים הזורמים מהצפון נערמו בגובה רב, כדי לא לשטוף את ישראל העוברים בחרבה. ובאותו זמן קריטי הזהיר אותם יהושע שאם לא יקיימו תנאי מוקדם זה לגרש עובדי אלילים מארצנו, אותם המים ישמשו סמל לשטוף אותם למוות. איזה רגע מרתק!]

וצריך עיון. איפה כתוב במקרא "אותיכם"? אלא ציין מהרש"א לספר יהושע (כג, טו) שם כתוב: "והיה כאשר בא עליכם כל הדבר הטוב אשר דיבר ה' אלוהיכם אליכם, כן יביא ה' עליכם את כל הדבר הרע עד השמידו אותכם מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לכם ה' אלהיכם". וזה בא אחרי האזהרה: "כי אם שוב תשובו ודבקתם ביתר הגוים האלה הנשארים האלה אתכם וכו' ידוע תדעו כי לא יוסיף ה' אלהיכם להוריש את הגוים האלה מלפניכם, והיו לכם לפח ולמוקש ולשוטט בצדיכם ולצנינים בעיניכם עד אבדכם מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לכם ה' אלהיכם" (יהושע כג, יב-יג). והמלה המודגשת הנ"ל "אותכם" דרשו חז"ל בניקוד של "אותיכם". וכך באמת אירע כי יהושע התעכב מלהורישם, וחיסר ה' עשר שנים משנות חייו (מדרש במדבר רבה כב, ו). הוא היה צריך לחיות עד גיל 120 אבל נפטר בגיל 110. ויש כאן אזהרה גם לכלל ישראל לא להתעצל בזה. וכך נפסק ברמב"ם (הלכות מלכים פ"י ה"ט) שאסור לנו להניח בארצנו גוים המקיימים דת אחרת. רק עליהם לקיים שבע מצוות בני נח שניתנו בסיני.
[המקור בתורה ממנו דרשו חז"ל שדברי יהושע נאמרו להם בעת שנעמדו בירדן, הביא מהרש"א מבמדבר לג, נא "כי אתם עוברים את הירדן"].

זה עכשיו סיימנו תפילותינו של ראש השנה ויום כפור. בו בקשנו "מלוך על כל העולם כולו בכבודך, והנשא על כל הארץ ביקרך, והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך, וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה".

גם קראנו במוסף עשרה פסוקים של מלכיות. במה מתבטאת מלכותו של ה'? בכמה אופנים. אחד מהם הוא מפורש במקרא "ה' מלך עולם ועד, אבדו גוים מארצו" (תהלים י, טז). כוונתנו בבקשת "אבדו גוים" היא שיחזרו בתשובה ויכירו כי ה' הוא אלוקי צבאות ישראל. ומי מהם שאיננו מסכים לזה, עליו להגר מכאן ולנדוד למקום אחר. והרי אנו אומרים בתהלים (נט, ו) "ואתה ה' אלוקים צבאות אלוקי ישראל, הקיצה לפקוד כל הגוים, אל תחון בוגדי און סלה". פסוק זה אינו מגדיר בקצרה "ה' אלוקים" כי איננו תיאור מלא, אלא מוסיף במפורש "אלוקי ישראל". ומפרש ר' אברהם אבן עזרא שאנו: "קוראים לו 'אלהים צבאות': כי אתה אלהי צבאות מעלה בשמים, ואלהי צבאות מטה שהם ישראל". וכך סגנן הדבר פירוש "דעת מקרא" (מוסד הרב קוק) "הכינויים האלו רומזים שה' יוצא בצבאות עמו ישראל ונלחם להם באויביהם". הרי הכרת מלכותו של ה' תבוא כאשר יכירו כל בני העולם בעליוניותם של ישראל, שהם צבאות ה'. וכך גם אמרנו בברכה רביעית של "תפילה בעמידה" של ראש השנה: "וידע כל פעול שאתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה". הדגשנו שהוא ה' אלוקי ישראל.

בזה התברר לנו מדוע בימינו עם ישראל סובל כל כך מפראי אדם מהנכרים שיש בארצנו, כי בדורנו חזרנו על חטאם של יהושע ובני דורו. ואפילו בדרכי שלום לא עודדנו אותם לצאת מארצנו ולהגר למדינות אחרות, כמו שנצטוינו בתורה "לא ישבו בארצך" (שמות כג, לג). כאשר רחבעם זאבי הי"ד הציע "טרנספר מרצון", כלומר לעודד אותם בכסף, לא היה רב חשוב אחד שדיבר בפומבי לתת לו גיבוי תורני. כי כל המוסר הנ"ל (ע"פ הגמרא בסוטה לד ע"א שעלינו לירש את הארץ בשלימות) אינו בתודעתו של ציבורינו. ואם לא למדנו לקח מדברי חכמי קדם, אנו לומדים לקח זה בדרך הקשה, ע"י יסורי החיים. עיין דברי "אור החיים" (על במדבר לג, נה. ד"ה וצררו אתכם) מזהיר כי אם לא נקיים מצות "וירשתם אותם" וצררו אתכם: "לא מלבד שיחזיקו [הנכרים] בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם בחלק שזכיתם בו אתם [כבר] וישבתם בו, וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו לומר [לכם]: 'קומו, צאו ממנה!'" עכ"ל.

על פי המקורות הנ"ל בארנו מה הקשר בין ההפטרה של זכריה (פרק יד) לענין חג הסוכות. כי דוקא ע"י פרים המתמעטים בסוכות שומעים אנו תביעה מהאומות להתדמות יותר ויותר לתרבות התורה. רעיון הפרים המתמעטים הוא שמקווים אנו שיותר ויותר מהאומות יכירו את האמת, ויצטרפו לאמונת ישראל. אותם גוים שיעלו למקדש בעתיד לחוג את חג הסוכות ילמדו לקח זה. ממילא הפירודים יצטמצמו, והעולם יזכה לאחדות.

ונסכם ע"י דברי מהר"ל: "וההבדל שישראל מובדלים מן האומות במה שישראל הם אומה יחידה לגמרי, והגוים הם רבים ובזה הם מתנגדים לישראל. וכו'. ודע כי אשר הוא מאחד ישראל הוא הש"י אשר הוא אחד והוא אלוהיהם, ולכך הש"י מאחד ישראל עד שהם עם אחד. כמו שאנו אומרים בתפילת מנחה של שבת 'אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' (כמפורש בזוהר ח"ג דף צג ע"ב). הרי שהש"י אשר הוא אחד והוא אלוקי ישראל, ע"י זה ישראל הם עם אחד. ומפני כך מלחמת גוג ומגוג נגד ישראל, במה שהם רבים וישראל אומה יחידה ויחידית וכו'. וכאשר נכנסו ישראל לארץ ישראל נפסלו כל הארצות מן הדיבור [הנבואה] והיתה שכינה בארץ, והיה אז אחדות יותר בעולם, כאשר היה בעולם ארץ יחידה שבה היה הדיבור מן הש"י שהוא אחד. ולפיכך האומות שיש בהם הריבוי מתנגדים לאחדות שמו יתברך. ולימות המשיח שאז יהיה הוא יתברך אחד ושמו אחד, אז יתנגדו הגוים [גוג ומגוג] שהם רבים על אחדותו יתברך" עכ"ל ("נצח ישראל", פרק לח, עמ' קסה).

בסוף דבר, "והיה ה' למלך על כל הארץ".