שוויון בדין | הרב שמואל הולשטיין | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
מצוה גדולה

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רוברט חי בן מרים

1205

2 דק' קריאה

מצות לא תעשה שלא להטות משפט גר יתום, שנאמר: "לא תטה משפט גר ויתום" (דברים כ"ד).

לא הועילו כל החיפושים הקדחתניים של הרבנית - רעייתו של הרב הגאון צבי הירש ברוידא מסלנט - אחר הצעיף היקר שנעלם כאילו בלעה אותו האדמה. היה זה צעיף מיוחד במינו - היה בו יופי מיוחד שנבע משילוב של בדי משי נדירים ויקרים שנתנו לצעיף גוונים עדינים ומיוחדים, והיה חשוב לרבנית באופן מיוחד היות וקיבלה אותו ירושה מאמ¬הּ.
לאחר שלושה ימים שהחיפושים אחר הצעיף לא העלו דבר, היה זה מתבקש כי כעת יגיע שלב החשדות. החשד העיקרי נפל באופן טבעי על המשרתת הענייה שהועסקה בבית הרב. הרבנית שהבינה כי היחידה שידעה היכן מוטמן הצעיף היא המשרתת, החלה להציק לה בדרישה להחזיר מיד את הצעיף. מנגד, לא הועילו כל טענותיה של המשרתת שטענה כי לא ראתה את הצעיף כלל מזה חודשים רבים וכי חלילה אין ידה במעל - הרבנית רק החמירה את דיבורה כלפי המשרתת האומללה. התגלגלו הדברים עד שצעקות הרבנית על המשרתת הגיעו לאוזניו של הרב. לשאלתו, אשתו פרטה את טענותיה כלפי המשרתת הגנבת, לדעתה. הרב ששמע את הדברים בקשב רב הסביר לרבנית כי עליה לנקוט באחד משתי הדרכים הבאות - או לתבוע את המשרתת בבית דין, או והיה ואין לרבנית מספיק הוכחות כדי לתבוע את המשרתת, אזי אין לה גם מספיק טענות לצעוק עליה ועליה לחדול מכך מיד. הרבנית קיבלה עליה את הדין, ועל אף הקושי הגדול התייחסה אל המשרתת בדיוק כפי שהתייחסה עליה לפני כל האירוע המצער.
עברו מספר חדשים והרבנית חשה כי בחלוף הזמן הצטברו מספיק ראיות על אשמת המשרתת בהיעלמותו של הצעיף היקר, ולכן החליטה לתבוע אותה בבית הדין שבעיר. ביום בו נקבע התאריך לדיון, התארגנה הרבנית ליציאה לכיוון בית הדין, וסיפרה לרב כי הולכת לתבוע את המשרתת על גניבת הצעיף בבית הדין. ממשמע זאת הרב החל אף הוא בהתארגנות ליציאה. הרבנית בליבה פנימה קצת התרעמה - וכי חושב הוא כי לא אוכל להתמודד עם המשרתת לבדי?! כמו כן לא היה נראה לה מכובד כי הרב יעמוד בדין מול המשרתת הענייה. את מחשבותיה פרסה בפני בעלה על מנת שלא יטרח ויבוא לבית הדין, שכן בטוחה היא שתצליח להתמודד בדין לבדה ללא צורך בעזרתו. הרב חייך, ואמר כי יתכן מאוד ואכן הצדק עם רעייתו. אולם הסביר כי כשתבוא המשרתת לדין ותראה מולה את הרבנית טוענת את טענותיה בבטחה, היא, המשרתת הנחותה כל כך ביחס אליה, לא תהיה מסוגלת לטעון את טענותיה כיאות, ואז יוצא כי הדין אינו דין אמת אלא מעוות. "ברור לי כי את תצליחי לטעון את טענותייך היטב לפני בית הדין", הסביר הרב, "אני, לעומת זאת, מגיע לדין על מנת לסייע למשרתת לטעון את טענותיה לא פחות טוב ממך".