לימוד השיעור מוקדש להצלחת
חיילי צה"ל
הרמב"ם פוסק בהלכות מלכים (פרק ו). שבמלחמות "אין הורגין אשה ולא קטן שנאמר 'והנשים והטף החיו לכם' - זה טף של זכרים. במה דברים אמורים? במלחמת הרשות שהוא עם שאר האומות". מה קורה אם הנשים והילדים מעורבות עם הגברים? השאלה הזאת נשאלת היום בבמלחמה עם עזה ובאמת היא שאלה שנשאלת כבר שמונה שנים ויותר כשהמחבלים יורים על שדרות היום ועל ישובי גוש קטיף בעבר ולא השבנו אש כי חששנו לפגוע באוכלסיה אזרחית שמעורבת עם הרוצחים.
וראה זה פלא. את התשובה לסיפור הזה אפשר למצוא במלחמה דומה לזאת בדיוק. מלחמת ישראל עם הפלשתים של פעם. מלחמת שמשון. שם כתוב: "וַיְהִי כְּטוֹב לִבָּם וַיֹּאמְרוּ קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק לָנוּ וַיִּקְרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן מִבֵּית הָאֲסוּרִים וַיְצַחֵק לִפְנֵיהֶם וַיַּעֲמִידוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעַמּוּדִים". הם מעמידים אותו בין עמודים של בית גדול שעליו נמצאים כולם ועושים ממנו צחוק. בבית הזה נמצאים גם מבוגרים וגם נערים כמו שמספר הפסוק. "וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל הַנַּעַר הַמַּחֲזִיק בְּיָדוֹ הַנִּיחָה אוֹתִי וַהֲמִשֵׁנִי אֶת הָעַמֻּדִים אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וְאֶשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם". בבית הזה נמצאות גם הרבה נשים. "וְהַבַּיִת מָלֵא הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְשָׁמָּה כֹּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְעַל הַגָּג כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְאִשָּׁה הָרֹאִים בִּשְׂחוֹק שִׁמְשׁוֹן". על הגג לבדו היו שלושת אלפים אנשים ונשים. בבית עצמו איננו יודעים עוד כמה היו.
שמשון מתכוון למוטט את הבניין על יושביו. הוא מבקש את עזרתו של אלוקים. "וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל ה' וַיֹּאמַר ה' אלוקים. זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים". האם אלוקים יענה לו? האם המעשה שהוא הולך לעשות הוא חיובי? האם הכוונה שלו להרוג אלפי אנשים ונשים ונערים בגלל שהם רוצים להרוג אותו היא חיובית? ובכן מסתבר שזה המעשה הנכון אלוקים שומע לתפילתו: "וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ: וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים וַיֵּט בְּכֹחַ וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל הַסְּרָנִים וְעַל כָּל הָעָם אֲשֶׁר בּוֹ וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו".
לתפילה של שמשון היו שותפים. חכמינו אמרו שגם יעקב אבינו ראה בעיני רוחו את שמשון עומד תחת אותו בניין וצירף את תפילתו לתפילת שמשון. עליו נאמר בברכה לשבט דן: "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה".
אנו מקווים שתפילת יעקב תלווה גם את דורינו. גם אנו נלחמים אותה מלחמה עם אותם פלישתים. גם בימינו הם מלגלגים על גלעד שליט. מענים ומייסרים את משפחתו. וגם אנו צריכים את תפילתו של יעקב שתעזור לנו מול הפלישתים. שנדע לפעול כמו שמשון ולא להתבלבל. שלא נרחם על משפחות רוצחים ונתאכזר על ילדי ישראל. שנדע לפעול בשכל ישר: "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה".
י"ח פעמים מוזכרים שמות האבות בתורה
תפילת יעקב אבינו הועילה לשמשון. תפילת האבות הועילה גם ליציאת מצרים. תפילת האבות יכולה להועיל בכל דור ודור. חכמינו אמרו ששמם של שלושת האבות ביחד מוזכר בתורה שמונה עשרה פעמים. בפעם התשע עשרה אחת הם מוזכרים יחד בשם 'ישראל'. "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ". הדבר המעניין הוא שבפרשות "שמות - וארא" שלושת האבות מוזכרים ביחד שליש פעמים יותר מכלל הפעמים שהם מוזכרים יחד בכל התורה כולה. שבע מתוך שמונה עשרה פעמים. למה זה כל כך חשוב כאן?
יציאת מצרים היא קיום השבועה והברית שאלוקים כרת עם האבות. "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב" (שמות פרק ב כד). לכן הוא גואל אותם. חשוב להזכיר כאן שהוא גואל אותם בגלל השבועה והברית שאלוקים כרת עם האבות כדי שנדע מאין באנו ולאן אנחנו הולכים.
במיוחד בפרשיות הללו שעם ישראל מתחיל את דרכו אומר הקב"ה למשה: תסתכל בתוכנית שאמרתי לאבות האומה ותדעו את מסלול החיים של בית ישראל. אלוקים כרת ברית ונשבע לאבות על התפקיד של העם. על מסלול חיים שלו. על ארץ ישראל - המקום שבו יוגשם היעוד הגדול הזה.
כששלושת האבות מוזכרים יחד – יש גאולה
הגמרא במסכת בבא מציעא (פה:) מסבירה שהזכרת שלושתם ביחד עשויה להביא גאולה. הגמרא מביאה מעשה על אֵלִיָּהוּ הנביא שהיה רגיל ללמוד בבית המדרש של רבי.
"יוֹמָא חַד רֵישׁ יַרְחָא הֲוָה, נָגַהּ לֵיהּ, וְלָא אֲתָא. אֲמַר לֵיהּ, מַאי טַעְמָא נָגַה לֵיהּ לְמַר? אָמַר לֵיהּ, אַדְּאוּקְמִינָא לְאַבְרָהָם, וּמָשִׁינָא יְדֵיהּ, וּמְצַלֵּי, וּמַגְּנִינָא לֵיהּ, וְכֵן לְיִצְחָק, וְכֵן לְיַעֲקֹב. וְלוּקְמִינְּהוּ בַּהֲדֵי הֲדָּדֵי? סַבְרֵי תַּקְפֵי בְּרַחֲמֵי, וּמַיְיתֵי לֵיהּ לְמָשִׁיחַ בְּלָא זִמְנֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ, וְיֵשׁ דּוּגְמָתָן בָּעוֹלָם הַזֶּה? אֲמַר לֵיהּ, אִכָּא רַבִּי חִיָּא וּבָנָיו. גָּזַר רַבִּי תַּעֲנִיתָא, אַחְתִּינְהוּ לְרַבִּי חִיָּא וּבָנָיו, אָמַר, "מַשִּׁיב הָרוּחַ" וְנָשַׁב זִיקָא , אָמַר, "מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם" וַאֲתָא מִטְרָא. מָטָא לְמֵימַר, "מְחַיֵּה הַמֵּתִים" רָגַשׁ עָלְמָא, אָמְרֵי בָּרָקִיעַ, מַאן גָּלֵי רַזְיָא בְּעָלְמָא? אַמְרֵי, אֵלִיָּהוּ, אַתְיוּהָ לְאֵלִיָּהוּ, מַחְיוּהָ שִׁתִּין פּוּלְסֵי דְנוּרָא, אֲתָא, אִידְמֵי לְהוּ כְּדֻבָּא דְנוּרָא, עָל בֵּינַיְיהוּ, וְטַרְדִינְהוּ".
תרגום: אליהו הנביא היה מצוי בישיבתו של רבי. ביום ר"ח אחד התעכב אליהו הנביא ולא בא. א"ל רבי לאליהו הנביא: מדוע התעכבת מלבוא? אמר ליה אליהו הנביא: הלכתי למערת המכפלה והערתי את אברהם אבינו ושטפתי את ידיו כדי שיתפלל ואח"כ השכבתיו. וכן ליצחק וכן ליעקב. שאל אותו רבי: מדוע לא הערת את שלושתם ביחד? ענה לו אליהו: אם הייתי מעיר את שלושתם ביחד הם היו מרבים בתפילה ומיד היה בא המשיח שלא בזמנו, לכן אין ניתן לי רשות להעמידן יחד. א"ל רבי: ויש דוגמתן בעולם הזה שתפילתן נשמעת? אמר ליה אליהו: יש את ר' חייא ובניו. גזר רבי תענית ובקש מר' חייא ובניו להיות שליחי ציבור. אמר ר' חייא "משיב הרוח" ונשבה הרוח. אמר "מוריד הגשם" וירד גשם. כשהגיע לומר "מחיה המתים" נהיה רעש בעולם העליון. אמרו: מי גילה רז זה בעולם? אמרי אליהו: היכו את אליהו הנביא בששים מלקות של אש. ירד אליהו הנביא על התיבה ונדמה להם כמו דב של אש, ובלבל אותם ולא יכלו להמשיך בתפילתם. מסקנה: כאשר שלושת האבות פועלים יחד – זה מביא גאולה לעולם. ולכן בשעה שעם ישראל צריך להגאל ממצרים צריך להזכיר את הזכויות של שלושתם בבת אחת. ולכן הם מוזכרים בפרשיות אלו כל כך הרבה פעמים.
שובבי"ם – עת לתיקון הברית
מובא בשם האריז"ל (בספר קומץ המנחה ב עט) שפרשיות שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים שראשי התיבות שלהם הם שובבי"ם הם: "עת לתיקון הברית". וכתב בספר השל"ה הקדוש (שמות בדרוש שובבי"ם ת"ת א) שפרשת "שמות" עוסקת בגלות שהיא "סיגופים של ישראל. וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ". כל העבודה הקשה הייתה "למירוק וזיכוך".
ממוצאי שבת של פרשת ויחי עד שבת שקוראים בה פרשת משפטים אנו בתוך השובבי"ם. בזמן הזה אנו קוראים בפרשיות השבוע על היציאה של עם ישראל ממ"ט שערי טומאה למ"ט שערי טהרה. מעשי אבות סימן לבנים. גם אנו יכולים בתקופה זו לתקן מה שקלקלנו וירדנו במדרגות של קלקול ח"ו. לכן כתב השל"ה על זה ש"דרך ישראל להתעורר בהם בדרכי תשובה ביתר שאת, כמוזכר בדברי הקדמונים והאחרונים".
במה התיקון? בעיקר ביציאה מתרבות מצרים "ערות הארץ". שנאמר "כמעשה ארץ מצרים לא תעשו" אמרו חכמים: מה היו עושים? איש נושא איש ואשה נושא אשה ואשה נשאת לשני אנשים". (רמב"ם הלכות איסורי ביאה כא ח). יציאת מצרים מתבטאת בכך שאנו בימים אלו משתדלים יותר להתנתק מטומאת העריות. חלק ממצוות קדושת המילה היא בשמירה על כוח הדיבור, כוח המילה. "מילה כנגד מילה".
בימים אלו אנו משתדלים לזכך את עצמינו ב"תענית דיבור" כיוון שזה חלק מ"גאולת הדיבור" שהייתה בפסח ביציאת מצרים. וכדברי האר"י שזו הייתה גאולת הדיבור - פה-סח. שבתחילה לא היה משה יכול לדבר, אחרי היציאה ממצרים כתוב עליו: "ויאמר משה". ובתחילה במצרים לא היו יכולים ישראל לצעוק מקושי השעבוד. אחר כך צעקו אל ה' - ונגאלו. גם אנו בתקופה זה מתאמצים בעיקר בתיקון כוח הדיבור. זה תיקון הברית. בשנה מעוברת יש ממשיכים את התקופה בעוד שתי שבתות. "שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים – תרומה תצוה".
אנו שומרים את הברית ואלוקים שומר הברית והחסד
שמירת חלקנו ב'ברית' - מביאה את שמירת חלק אלוקים ב"ברית" איתנו. ואע"פ ש"ברית אבות" אינה כמו "זכות אבות" והיא לא יכולה להסתיים, כי היא תלויה באבות ולא בנו. עם זאת שמירת הברית מצידנו גורמת לגלות את ברית האבות מהכח אל הפועל.
כך זה היה ב ברית עם נח וצאצאיו. אלה שהשחיתו את דרכם – נשחתו. "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ". לעומתם ניצלו כל בעלי החיים ששמרו על בריתם ולא השחיתו את דרכם על הארץ. "מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת" – ובמדרש (רבה. וברש"י שם) מהו למינהו? "אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו דרכם".
הברית הייתה עם אלו ששמרו על הברית. "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ" (בראשית פרק ט יא). ברית על קיום המין האנושי. שלא תהיה שואה לכלל האנושות.
אע"פ שהברית של אלוקים עם האבות קיימת לעולם, היא נשמרת יותר כשאנו שומרים את הברית מצידנו. כך זה במצוות "ברית המילה". אנו מוצאים שהקב"ה מצווה את אברהם על הברית ואומר לו:
"אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם" – "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ. וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים" זה החלק של אלוקים בברית. והחלק של אברהם. "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם".
שמירת חלקנו בברית המילה היא עשיית ברית מילה לזכרים וגם שמירת הקדושה בכל מה שקשור ליחסים שבין איש לאשה.
איך שומרים על קדושה? כתב אור החיים הקדוש (ויקרא יח ב): "הנה ידוע הוא כי כל מצות אשר צוה ה' לעם קדושו הם מצות שיכול האדם לעמוד בהם, ויטה עצמו אל הרצון לעשותם. זולת מצות פרישת העריות הוא דבר שנפשו של אדם מחמדתן ואונסתו עליהם לעשותם, זולת בהתעצמות הרחקת ב' דברים מהאדם, (א) והם מרחק הרגש ראות העין. (ב) מרחק בחינת החושב. ואם ב' אלו לא יעשה - אין אדם שליט ברוח זה לכלותה ממנו". ועוד מוסיף "ואינו צריך לומר אם ישלח ידו ואכל מעט מן הרע הזה - הנה הוא מסור ביד תאותו". הנה לנו עצות מאדם קדוש איך לקיים "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם".
מימוש ברית האבות - בעיקר בפרשיות שובבי"ם
בפרשיות 'שמות' עד 'משפטים' הקב"ה עוסק בקיום הברית שלו עם האבות. כך מתחילה יציאת מצרים. "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב" (שמות פרק ב כד). גם אנו נדרשים בפרשיות למלא את החלק שלנו בברית שיש לנו עם אלוקים.
לכן יציאת מצרים החלה כאשר ישראל עושים ברית מילה. שכל השבטים שעלו ממצרים היו טהורים מחטא זה של עריות. ועל זה נאמר: "שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל" (תהילים קכב). ומביא רש"י בשם המדרש. מהי פה מעיד עדות? "לפי שהיו האומות מליזין אחריהם כשיצאו ממצרים ואומרים עליהם שהם ממזרים. אם בגופם היו שולטין המצרים - בנשותיהם לא כל שכן? אמר הקב"ה: אני מעיד עליהם שהם בני אבותיהם. הטיל שמו עליהם: 'הראובני'. 'השמעוני'. הוסיף עליהם אותיות השם, אחת מכאן ואחת מכאן. נמצא השם הזה 'יה' עדות לישראל" (תהילים שם ובמדבר כו ה).
מנהגי השובבי"ם
זהירות באכילה
האם גם תלמידי חכמים צריכים להתענות תעניות אלו או שיש בזה ביטול תורה? עיון בספרי "מגיד מישרים" של מרן רבי יוסף קארו מלמד שהוא היה מקפיד מאוד להתענות בתקופה זו, ובפעם אחת אומר לו המלאך המגיד עודד אותו מאוד להחזיק בקבלה זו ואמר לו: דע לך כי "יצר הרע ונחש וסמאל כי הם רודפים אחריך תמיד ואליך תשוקתם ואתה תמשול בהם, והנה אמרת להתענות בשבועות הללו של שובבי"ם,,,, כי האמת שהתענית בשבועות אלו. הוא חשוב ומקובל ומרוצה מאוד". (פרשת וארא).
כמו כן הוא עודד אותו להזהר גם בעת אכילתו בלילה בין יום צום אחד למשנהו שלא יאכל לשבוע יותר מידי, ולא יאכל לשם הנאה, ולא יאכל כשאינו רעב, וגם כשהוא מרגיש חולשה ורעב – לא לאכול יותר מידי. וציווהו להתנהג כמו רבי יהודה הנשיא שלא נהנה מהעולם הזה אפילו באצבע קטנה. (שם). ואף על פי שלא כולם במדרגת "רבינו הקדוש" אפשר לנהוג כמותו בחלק מהארוחות שאוכלים, או אפילו בחלק מהארוחה עצמה. ובודאי בתקופת השובבי"ם.
התחזקות בתורה
כתב השל"ה הקדוש - בספר שמות "אלו התיבות של שובבי"ם ת"ת, רומזים לארבע חומות "תשובה" "תפילה" "צדקה" "תורה". כי שובבים רמז ל"שובו בנים שובבים"!! ובמה? בתיבת ת"ת, ראשי תיבות תשובה תפילה, וגם ראשי תיבות תלמוד תורה, וגם תיבת ת"ת הוא לשון נתינה רומז לצדקה".
וכן כתב בספר "אוהב ישראל" (פרשת ויחי) "שצריך להתאמץ בתיקון זה גם בתענית וגם לכוון בברכת "תקע בשופר גדול" בכוונות הראויים כמבואר בסידור האריז"ל. ועיקר התשובה הוא ע"י תורה ותפלה וצדקה. כל אחד ואחד לפי יכולתו, ובפרט בלימוד תורה שבע"פ ולברר הלכה בליבון ובירור יפה בזה הוא מקבץ חלקי הטוב והניצוצין קדישין ומברר אותן מתוך הקליפות להוציא בולעם מפיהם. בסוד חיל בלע ויקיאנו (איוב כ, טו) וזהו עיקר התיקון של פגם הברית". "וכל שכן מי שזוכה ללמוד תורה לשמה ממש".
שמירת ותיקון הברית
שמירת הברית: גם אנחנו בימינו אלו עוסקים בימים אלו בעיקר בחיזוק הקדושה. העיקר הוא להשמר מכל מה שמביא את האדם לנפילה רוחנית. להתרחק מכל מה שמביא לחטא זה במחשבה בדיבור ובמעשה. להתרחק הרחק כמטחויי קשת. אחרי השמירה בא התיקון על חטאי העבר.
תיקון הברית: התיקון נעשה בכמה דרכים. יש ספרי לימוד לתיקון הברית. יש תפילות לתיקון הברית. ויש תעניות. התעניות מחולקת לתעניות של ממש ולתעניות דיבור.
תעניות אכילה: (א) יש מתענית פעם אחת בכל השובבים. (ב) יש בכל שני וחמישי בשבועות השובבי"ם. (ג) יש עושים ארבעים תעניות רצופות, ביום בלבד במשך השובבי"ם. וכתב הרמ"ע מפאנו במאמר תקוני תשובה (פרק ד) כי מי שאינו יכול לצום ארבעים יום רצוף, ומתענה ימים שאינם רצופין, יש אומרים שיתענה שמונים יום ויש אומרים שיתענה שישים ושמונה יום. (ד) יש מתענים שלשה ימים רצופים יום ולילה ללא הפסקה. והיא חשובה כמו ארבעים יום שצמים רק ביום באופן רצוף. (ה) יש עושים "תענית הפסקה" – שהיא תענית של ששה ימים רצופים יום ולילה. ממוצאי שבת עד ליל שבת שאחריו. ויש עושים "תענית הפסקה" בכל שבוע משבועות השובבים.
ומו"ר אבא שליט"א סיפר על כמה וכמה אנשים פשוטים שהכיר, שהיו מתענים "תענית הפסקה" והיו באים אליהם אנשים להתברך והיו ברכותיהם מתקבלות. עם זאת ראיתי כמה אנשים כמה פעמים ששאלו את הרב האם לעשות "תענית הפסקה". ואמר להם: לא. ואולי זה בגלל ששאלו.
תענית דיבור: (א) יש עושים תענית דיבור יום שלם, פעם אחת בכל התקופה של השובבי"ם. (ב) יש נוהגים לעשות תענית דיבור פעם בשבוע בשובבי"ם. (ג) יש מהדרים ועושים: תענית דיבור בכל שני וחמישי בכל תקופת השובבי"ם.
מהלכות "תענית דיבור"
כתב הרב יצחק אלפייה זצוק"ל מיסד התענית דיבור. שתענית דיבור יש בה מעלות רבות שהאדם לא נחלש בה והשומר פיו ולשונו – זוכה לאור הגנוז שאין כל בריה יכולה לעמוד בפניו. לכן טוב לכל אדם שיקבל על עצמו לפחות פעם אחת "תענית דיבור" בכל התקופה זאת. ומלבד זאת טוב שיקבל על עצמו עוד מידי פעם "תעניות דיבור" של שעות בודדות במשך התקופה.
תענית דיבור, מעלות השחר - התענית היא מעלות השחר עד צאת הכוכבים. ואין צריך להתחיל אותה מערב קודם בשעת השקיעה.
אין בתענית דיבור איסור אכילה – רק איסור לדבר ולא לקרוא בדברים שמותר לדבר בימים אחרים. רק בדברי קודש. ובודאי שאין לדבר דיבורים אסורים חלילה.
תענית דיבור עושים בדרך כלל עם הציבור. ומשתדלים לאכול ביחד ולא כל אחד בביתו. על מנת שלא לבטל זמן שכל אחד הולך לביתו לאכול, ובהכרח מדבר דיבורים מיותרים.
להיזהר בכשרות האכילה - מסופר על הרב אלפייה ז"ל שהיה משתדל מאוד בכשרות האוכל של הציבור. וכדי לבדוק את החסה מתולעים היה לוקח ה' נשים שיבדקו אחת אחרי השנייה. לאחר בדיקתם הוא בעצמו היה לוקח את הסלק ומהבהב אותו על האש. וכל זה כי בזמנו לא היתה תוצרת של גוש קטיף נקיה מחרקים.
תה וקפה רק כשקוראים פרק קי"ט - כשהרה"ג המקובל האלוקי רבי יצחק אלפייה ע"ה היה לומד, זה מתוך שמחה גדולה. ונהג בבית מדרשו שאין מגישים תה או קפה, אלא רק בעת שמגיעים למזמור קי"ט. וכן מי שמברך על כוס משקה, יברך בלחש שלא יפריע לחברו שלומד, שאם שומע את הברכה עליו להפסיק מלימוד התהלים ולענות אמן.
הרוצה לקבל על עצמו גם "תענית אכילה" , צריך לקבל על עצמו "תענית שלא לאכול" במנחה יום קודם התענית. ואז יוכל לומר "עננו" בתפילתו. אבל מי שמתענה רק "תענית דיבור" לא אומר "עננו" בתפילות.
מה מותר לדבר? רק דברים של קדושה ודברי תורה . לא מדברים דברים בטלים, לא דברים של חול, לא דברים של מסחר ופוליטיקה - אפילו דברים נכונים וחשובים. גם לא צרכי הבית שמותרים בדרך כלל, "לך למכולת" וכד'. לא שואלים בשלום אדם ולא עונים לו. וכדי שלא יבואו חלילה לכעס אם מישהו יאמר לו "שלום" ולא יענה לו. טוב להכין פתק ובו כתוב "סליחה, אני בתענית דיבור", כדי שהשואל בשלומך לא ייעלב חלילה.
לא לדבר כלל בתענית דיבור - ידועה היתה קנאותו של הרה"ג המקובל האלוקי רבי יצחק אלפייה ע"ה לתענית דיבור. פעם רצה אדם אחד לדבר דברי חולין ביום תענית דיבור וביקשו לצאת לדבר בחוץ. יצא הלה דיבר מה שרצה וביקש לשוב לציבור. יצא אליו רבי יצחק אלפייא ע"ה ואמר לו שלא יחזור לבית הכנסת שלא ידביק את הציבור ביצר הרע שלו.
תהילים: משתדלים לקרוא 'תהלים' שלוש פעמים במשך היום. וטוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה. ולכן אם אדם התאמץ והשתדל ולא הספיק לקרוא שלוש פעמים, אבל היה עם הציבור כל היום בבית הכנסת. קריאת הציבור מועילה גם בשבילו.
תענית דיבור לשעות - אשה המטפלת בילדים רכים או שצריכה להיות בביתה, תעשה תענית דיבור חלקית ותתכנס עם חברותיה בשעות הבוקר או הערב לתפילה משותפת ושמיעת דברי התחזקות. וכן מי שלא יכול לעזוב את עבודתו אפילו לא ליום אחד. יעשה תענית דיבור של שעות בלבד להשלים. או יעשה תענית דיבור ביום שבת.
אדם שרוצה לכעוס או לדבר לשון הרע – יקבל עליו תענית דיבור לשעות "בלי נדר". כך יעבור אדם את השעות המסוכנות בשלום.
תענית דיבור חלקית – הרב סיפר שהוא מכיר כמה אנשים שבכל שבת עושים תענית דיבור חלקית. לא גומרים את כל התהילים שלוש פעמים. אבל באותם שעות הם לא מדברים דברים בטלים כלל. רק לומדים ואומרים דברי תורה על השולחן וכד'. ובאמת בשבת יש מעלה מיוחדת לשמור על הדיבור שנאמר בו: 'ודבר דבר'. ולכן חמור בשבת לדבר דיבורים אסורים יותר מביום חול.
תענית בשבת - היו כאלה שערערו כך שמתענים תענית דיבור בשבת. תענית דיבור שהיא כנגד תעניות רגילות, והלא אין מתענין בשבת כלל (שו"ע רפ"ח א). אבל באמת אין בכך ערעור שהרי מצווה לשמור על הדבור בשבת יותר מחול. והרה"ג המקובל האלוקי רבי יצחק אלפייה ע"ה שהפיץ את רעיון "תענית דיבור" והחדירה לתודעת הציבור כותב שבשבת מעלתו של תענית הדיבור גדולה פי כמה ממעלתו ביום חול. וכך כתב: "ומה טוב שיהא ביום חול שאנשים לא יעבדו, ואם אפשר בר"ח מה טוב, ואם אפשר לעשות בשבת אין לך מעלה גדולה הימנה". וגם מה שנאמר בתשב"ץ שאין קובעים תענית על הציבור היינו דווקא תענית חדשה של אוכל ומשקה, אבל תענית דיבור טוב ויפה לקבוע בציבור.
שמו"ת - שניים מקרא ואחד תרגום
ואלה שמו"ת - רמזים
בעל הטורים מצא בפרשתנו רמז לחשיבות הגדולה והעצומה של קריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, וז"ל: "ואל"ה שמו"ת בנ"י ישרא"ל – ו 'אדם א 'שר ל 'ומד ה 'סדר, ש 'נים מ 'קרא ו 'אחד ת 'רגום, ב 'קול נ 'עים י 'שיר, י 'חיה ש 'נים ר 'בות א 'רוכים ל 'עולם". והחיד"א ע"ה אומר ר"ת אחרים: : וחייב אדם לקרא הפרשה, שנים מקרא ואחד תרגום, בטעמיה נגוניה יקראנה.
שמו"ת - סגולה לחיים ארוכים
כתוב בגמרא (ברכות ח ע"א) "הקורא שנים מקרא ואחד תרגום - מאריכין לו ימיו ושנותיו". היום אנשים מקדשים "סגולות" ומתדפקים על ביתם של "מקובלים" לקבל סגולות קמיעות וברכות. לחז"ל יש סגולה מצויינת ובדוקה, שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו. ואם עושה כן ביום שישי מסייעת הכנה זו לאדם שתשרה עליו קדושת השבת (בא"ח שש לך לך י').
וכותב כף החיים (סי' רפ"ה ס"ק ד') שלא יקרא אדם שמו"ת על מנת שיאריכו ימיו ושנותיו אלא לקיים המצוה: "דיקרא אדם שמו"ת לשם מי שאמר למען תהיה תורת ה' בפיך וכתיב בפיך ובלבבך לעשותו וכו' וכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם, ומ"מ הקב"ה יאריך ימיו ושנותיו".
אין בקריאת שמו"ת ביטול תורה
יש טעות בקרב ציבור בני התורה שמזלזלים בדבר זה ואומרים שלימוד זה מתאים לבעלי הבתים, ולא לבני התורה העוסקים בעמקות ובפלפולא חריפתא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ומה להם ולקריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום? אך טעות גדולה היא בידם, שכן ודאי הוא שיש בזה חיוב גמור גם לבני התורה, וגם שכרו עצום מובטח של אריכות ימים לעולם מובטח לאדם בעבור זה, ויוכל כל בן תורה לעשות חשבון שאת הזמן שהוא כביכול 'מאבד' בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום, יוכל להשלים בכפלי כפליים באריכות הימים להם יזכה בשכר לימוד זה, ומה עוד שדבר זה נקבע בהלכה ככל שאר ההלכות המובאות והכתובות בשולחן ערוך
מסופר על הגאון מווילנא שאחותו פגשה אותו אחרי חמשים שנה שלא פגשו זה את זו, ובמקום שישב לדבר אתו כמה שעות אחרי כל כך הרבה שנים, אמר לה מה שלומך? אמרה לו ברוך ה', מיד אמר לה שהוא צריך ללמוד, ואמר לה שכשיהיו שתיהם 'שמה', יוכלו לדבר הרבה על כל הקורות אותם, אבל כאן בעוה"ז צריך לנצל את הזמן וללמוד תורה. גם גאון כמוהו שהיה נזהר מביטול דקה של תורה היה קורא שמו"ת בכוונה, ולא פטר את עצמו בתואנה שהוא בן תורה והוא פטור מזה.
מספרים על הבבא סאלי שלא היה אוכל סעודה בשבת עד שהיה גומר ללמוד שמו"ת עם הפירוש של "אור החיים" הקדוש על הפרשה. מלבד זאת היה משתדל להכין כל צרכי שבת מבעוד יום. וכשגומר להכינם היה טובל, לובש בגדי שבת, יושב בפתח הבית ומחכה לקראתה כאדם שמצפה לאורח חשוב. שבת מלכתא. מעין מה שנאמר על רבי יהודה בר אלעאי: "דאמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי ערב שבת מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין ודומה למלאך ה' צבאות" (שבת כה:).
וזאת היא ה"הכנה הרוחנית" שהיא עיקר גדול וחשוב בשבת. שהרי אמרה תורה על שבת "והכינו את אשר יביאו" ולא רק בענינים חומריים. שבכל העניינים הרוחניים שיש בהם קדושה חשובה מאוד ההכנה. (אור החיים בראשית א כא. כח טז) כי אין כבודה של שבת המלכה שיקבלו פניה בחפזון. ועלולים לחשוב מי שיחשוב שהשבת הזו אינה "מלכה" בשבילנו. ויצא שכרינו בהפסדנו.
מהלכות שנים מקרא ואחד תרגום
לקרוא פסוק פסוק - כתב בכה"ח (שם ס"ק ג'): שכתבו חלק מהפוסקים ובינהם השל"ה הקדוש שיקרא כל פרשה שני פעמים ואח"כ התרגום עליה והיו קוראים כל יום קטע מהפרשה עד שהיה גומר את הכל ביום ששי. או שהיה קורא פרשיה פרשיה, או שהיה קורא את כל הפרשה מקרא פעמיים, ואחר כך את כל התרגום. וכך היה נוהג הגר"א. ואומר בעל ה'בן איש חי' שדעת האר"י הקדוש היא שיקרא שני פעמים כל פסוק מקרא, ואחר כך את אותו פסוק פעם אחת תרגום מאונקלוס (מחב"ר בקו"א סימן רפה י).
להשתדל לקרוא בבוקר יום שישי - מצוה מן המובחר לקרות שניים מקרא ואחד תרגום ביום שישי בבוקר מיד אחרי התפילה כשהוא מעוטף בטלית ועטור בתפילין. ואם לא - ישתדל לסיים הקריאה במשך יום שישי (מחב"ר אות ט).
לקרוא שמו"ת ברצף - ישתדל שלא יפסיק בקריאת שמו"ת לדברים בטלים. ומכל מקום אם דיבר - ימשיך בלימוד. ואם שמע קדיש, קדושה או ברכו - יפסיק ויענה. אומר הרב פלאג'י שאם הוא עייף - רשאי לברך על תה או קפה או שתיה אחרת. ואם שתה ברצף - יברך ברכה אחרונה (כה"ח רפ"ה ס"ק ט"ו).
להשתדל לקרוא בטעמים - ישתדל לקרוא "מקרא" בטעמי מקרא אם בקי בהם (שם אות ח). אך לא טוב לקרוא את התרגום בטעמים (מחב"ר שם אות ז בא"ח ש"ש לך לך יא). וגם בקריאת עשרת הדברות יש טעם עליון ויש טעם תחתון. החזן קורא כל דיבור כפסוק אחד וזה נקרא טעם עליון. וכשקורא שמו"ת יקרא בטעמים כפי שכתוב בחומש. ואומר המהרח"ו שהטעמים הם הלכה למשה מסיני. ואדם יכול להבין את הכוונה שבפסוק על ידי הטעמים. וכ"כ המחזיק ברכה (עיין לכה"ח שם ס"ק ה', ועיין מגילה דף ג' ע"א ברש"י ד"ה פיסקי הטעמים).
לחזור פסוק אחרון - אחר שסיים לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום, יחזור על הפסוק האחרון בלי תרגום. כך שיקרא פסוק זה ארבה פעמים. שנים פעמים מקרא. פעם אחת תרגום ועוד פעם אחת מקרא. (בא"ח שם).
לקרוא גם הפטרה - אומר הרמ"א בהלכות של שנים מקרא ואחד תרגום (סי' רפ"ה סעי' ו'): "אין צריך לקרא ההפטרות, ומ"מ נהגו לקרא ההפטרה". וכך נוהגים.
בשבת ר"ח או ער"ח, שקלים, זכור, פרה והחודש שאומרים הפטרה מיוחדת, יש אומרים שאם קרא שמו"ת ביום שישי - יאמר את ההפטרה הרגילה של פרשת השבוע. ואם קורא שמו"ת ביום שבת - יקרא הפטרת שקלים (עיין שו"ע רפה ס"ע ז ומשנ"ב ס"ק כ וכה"ח ס"ק לו). ולדעת בן איש חי תמיד יקרא את ההפטרה של אותה פרשה ולא ההפטרה המיוחדת (רמ"א רפה סעי' ז', ועיין לבא"ח ש"ש לך לך יא). ואם רוצה לקרא את שתי ההפטרות - תבא עליו ברכה.
תרגום הפטרה – יש אומרים שצריך את תרגום ההפטרה ולמעשה איננו קוראים תרגום הפטרה. (מג"א ס"ק י"א, אולם עיין בכה"ח שם ס"ק ל"ח).
לקרוא שמו"ת לפני האוכל - התוספות (ברכות ח' ע"ב ד"ה ישלים): משם המדרש: "ג' דברים צוה רבינו הקדוש לבניו בשעה שנפטר שלא תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה". ואין זה אלא למצווה מן המובחר אבל אם האריכו בבית כנסת בשבת בבוקר ויש חשש שמא יאחרו לאכול אחרי חצות היום של שבת - יאכל ואח"כ יקרא שנים מקרא ואחד תרגום.
אם לא השלים יקרא אחר כך - עיקר זמנם של "שנים מקרא ואחד תרגום" הוא ביום שישי. אם לא קרא "שנים מקרא ואחד תרגום" לפני הסעודה - יקרא אחריה. אם לא קרא אחרי הסעודה - יקרא קודם סעודה שלישית. אם לא קרא אז - יקרא בכל השבוע אפילו אחרי מנחה עד יום רביעי, ואם גם עד אז לא השלים - רשאי להשלים בדיעבד במשך כל השנה עד יום שמחת תורה. מכאן ואילך עבר זמנו (שו"ע שם ד. כה"ח שם ס"ק כח).
לא לקרוא מקרא בלילה - אם לא סיים שניים מקרא ואחד תרגום ביום שישי, לא יקרא בליל שבת או לפנות בוקר קודם עלות השחר, כי כתבו גורי האר"י ז"ל שאין לקרות תרגום בלילה, אלא יקרא ביום שבת אחר התפילה קודם קידוש שבת (בא"ח ש"ש לך לך יא). אבל מי שיודע שאין לו זמן למחר - יקרא בליל שבת ולא יבטל "שנים מקרא ואחד תרגום" בגלל זה. (עיין שו"ע סי' רפ"ה)
מקרא בראש חודש - הרב 'בן איש חי' פוסק שבראש חודש הדין כמו כל ימות החול ואין קוראים בו מקרא.
אין קריאה של שמו"ת על קריאת ימים טובים. כתב בשו"ע (שם סעי' ז'): " אין צריך לקרא פרשת יום טוב". והטעם מפני שכבר קראנו שניים מקרא ואחד תרגום בכל שבתות השנה. אף על פי כן, כותב ה'בן איש חי' שביום הושענא רבה, צריכים לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום של שמחת תורה, והיא פרשת וזאת הברכה.
מתי קוראים פרשת בראשית ? לפעמים פרשת בראשית נקראת צמוד לשמחת תורה ואי אפשר לקרוא את שמו"ת של בראשית קודם. במקרה כזה יקראו שמו"ת ביום שבת, ואם לא יכולים לקרוא בשבת, יכולים לקרוא בליל שבת.
לקרוא שמו"ת של האזינו – כששבת שובה צמודה לראש השנה. יש מחלוקת בעניין ה'שניים מקרא ואחד תרגום' של פרשת 'האזינו' אם קוראים אותה ביום ששי כמו בכל שבוע, או שמא קוראים אותה ביום שבת. טעם האומרים לקרוא אותה בשבת, הוא משום שיש מי שאומר שלא קוראים תרגום ביום טוב, ועל כן טוב לקרוא את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ביום שבת תשובה בבוקר אחרי מוסף או לפני התפלה. ואם חושש שמא לא יספיק, יכול גם לקרוא אותה בליל שבת במקום ביום שבת, אבל לכתחילה עדיף לקרוא אותה ביום שבת ולא ביום טוב.
לקרוא שמו"ת בשעת קריאת התורה - בשו"ע אורח חיים סימן רפה כתב שיכול לקרות הפרשה שמו"ת בשעת קריאת התורה כשקוראים גם תרגום כמו שעושים אצל התימנים. וגם אצלהם לא יעשה כן בשבת פרה וזכור כיוון שמרן פסק בשו"ע שחיוב קריאת פרשיות זכור ופרה, הוא מדאורייתא. וחייבים לשמוע כל מילה, ואם לא שמע ולו אות אחת ממנה, לא יצא ידי חובה. (שו"ע סי' קמו ס"ב).
לקרוא שמע ישראל פעמיים – הגמרא אומרת שאסור לקרוא שמע ישראל פעמיים. אבל זה בתפילה. לעומת זאת אם אדם לומד שניים מקרא ואחד תרגום, רשאי הוא לחזור פעמיים על הפסוק 'שמע ישראל' (עיין עוי"ח דף מ"ז אות ד').
פסוק שתרגומו כמו הפשט שלו – הגמרא אומרת על שמו"ת שצריך לקרות "אפילו עטרות ודיבון וכו' - פי' רש"י אפי' עטרות ודיבון שאין בו תרגום שצריך לקרותו שלשה פעמים בעברי".
לקרוא שמו"ת מתוך ספר תורה - אומר הט"ז (שם ס"ק ב'): "וירא שמים יקרא את השניים מקרא מתוך ספר תורה". ואומר כה"ח (שם ס"ק ז') שיקרא מתוך ספר תורה רק אם הוא בקי בקריאת ס"ת בניקוד וטעמים. ומספר הרב שליט"א שבבית כנסת של הרה"ג הצדיק חסידא קדישא חכם צדקה הזקן זיע"א (ברחוב חגי), היו נוהגים בכל מנהגי החסידות. והוא ראה את הרב הצדיק חסידא קדישא חכם צדקה הזקן זיע"א, שנהג בכל יום שישי אחרי התפילה לקרא שניים מקרא מספר תורה, והרה"ג חכם יעקב מוצפי זצ"ל היה קורא את התרגום מתוך חומש. יום שישי אחד, הוא פנה לרב צדקה ואמר לו: הרי שומע כעונה, ולא עונה ממש? ענה לו הרב: מי אמר לך שאיני קורא אחריו מילה במילה את התרגום? והיה אומר שהקריאה שלו בס"ת היא לצורך הגהה של הס"ת.
ללמוד פירוש רש"י - כתב השלחן ערוך: כתוב בשו"ע (או"ח סי' רפ"ה סעי' ב'): "אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום, וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י". אמנם לפי הקבלה יש ערך מיוחד בקריאת התרגום ועל כן ירא שמים יקרא גם תרגום וגם פירוש רש"י (שו"ע שם ב ועין כה"ח ס"ק ב).
לקרוא בצרפתית או באנגלית - יש סוברים שאם אדם לא מבין עברית כלל אלא רק אנגלית או צרפתית וכדו', הוא רשאי לקרוא את הפרשה באנגלית או צרפתית, ובזה יצא ידי חובתו כי כל המטרה היא להבין את הפשט. ומיהו מוסיפים התוס' וז"ל: "ולא נהירא, שהרי התרגום מפרש במה שאין ללמוד מן העברי כדאשכחן בכמה דוכתי דאמר רב יוסף (מגילה ד') אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר. על כן אין לומר בשום לשון פעם שלישית כי אם בלשון תרגום" עכ"ל. אמנם אם יש מתרגם שהוא גם מפרש – זה בסדר.
להוסיף כל שנה מפרש אחר הרב מספר שהוא יעץ לכמה אנשים שילמדו שנה אחת שמו"ת עם רש"י, ולשנה אחרת עם רשב"ם, ולשנה אחרת עם אב"ע, ואח"כ ספורנו, וכך יהיה להם בקיאות בכל מפרשי התורה. כי כל פרשן כתב את פירושו על פי מה שקבלה נשמתו במעמד הר סיני. ואומרים שהרמב"ם כתב פירוש על התורה ועל הגמרא, ולאחר שראה את פירוש של רש"י חזר בו ואמר שפירוש רש"י הוא תמציתי ופירושו ארוך, כי רש"י כותב בקיצור, ולעתים מילה אחת של רש"י מכילה כמה הסברים ומתרצת כמה קושיות.
יקרא שמו"ת בנחת ובהבנה - וכתב בכה"ח (שם ס"ק ד'): "וכתב בספר מגיד מישרים למרן הקדוש ז"ל בישעיה סי' ס"ו, שאמר לו המגיד למרן הקדוש ז"ל, וז"ל: 'והטוב בעיניך שאתה קורא הפסוקים שניים מקרא ואחד תרגום ברהיטא כחותה על הגחלים לפרוק עול מעליך, והלא יש לך לזכור מאמר רשב"א אל תעש תפילתך קבע וכו' אבל צריך לקרות הפרשה בנחת ולהרגיש בדקדוקיה ולתרץ אותם, ומה שלא תוכל לתרץ עיין במפרשים", עכ"ל.
חידוש כל שנה - ולא יחשוב אדם כיון שאני יודע ללמוד רש"י ולמדתי אותו פעם אחת א"כ אני פטור מללמוד אותו שנית, אלא ישוב וילמדנו עוד פעם כי תמיד ימצא דבר חידוש שלא שם לב אליו בלימוד הראשון.
קריאה לנשים - כתב המש"ב (שם ס"ק ה'): "מי שאינו בר הכי שיבין את פירש"י ראוי לקרות בפירוש התורה שיש בלשון אשכנז בזמנינו כגון ספר "צאינה וראינה" וכיוצא בו המבארים את הפרשה ע"פ פירש"י ושאר חכמינו ז"ל הבנוים על יסוד התלמוד". "צאינה וראינה" זה באידיש. ו"מעם לועז" נכתב בלדינו. ושניהם נכתבו לנשים שלא היו בקיאות בעברית ולמה? כיון ש הקריאה הזו היא סגולה טובה לחיים ארוכים. וגם להן מגיע אריכות ימים ושנים. ובימינו ראוי שתלמדנה פירוש על הפרשה שקרוב לליבותיהם ולהכנת לבבם. ויהי רצון שברכת חז"ל זו תתקיים בכל הקוראים ובנשותיהן בבניהם בבנותיהם ובכל יוצאי חלציהם עד עולם. אכי"ר.
איך יוצרים את השבת ?
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
חידוש כוחות העולם
למה תמיד יש מחלוקת?
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
איך התפילה מקשרת אותנו לקב"ה?
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
איך נראית נקמה יהודית?
הלכלוך הקדוש
סוד ההתחדשות של יצחק