מורה נבוכים

מורה נבוכים - דרך ההוצאה והספר

מה המטרה של הרמב"ם בספריו? איך צריך ללמוד מורה נבוכים? הסבר על תהליך הוצאת הספר.

הזמן במעשה בראשית

שיעור 70 - ח"ב, פרק ל[1], פסקאות 1-5

חלנו בלימוד רמזי הרמב"ם לסודות מעשה בראשית שבפרק ל, ופתחנו בפרשייה העמוקה של בריאת הזמן עם בריאת העולם והעדרו קודם לכן, ושל עניין מציאותו של הזמן כבר ביום הראשון לפני תיאור בריאת המאורות ביום הרביעי. פתרונות עמוקים לכל זאת ועוד - העלה הרמב"ם מדיוקי לשון הפסוק הראשון "בראשית ברא..." והשייך בו, ודן בהקשר זה גם במשמעות דברי חכמים על "סדר הזמנים" הקדום, ועל בריאת עולמות והחרבתם.

חידוש העולם כיסוד התורה, ורמזי הסוד הכלולים באופן תיאורו בה

שיעור 69 - ח"ב, פרק כט[3], פסקאות 32-36

פתחנו בביאור המבנה והמהלך של "פרקי הבריאה": ביסוס חידוש העולם (יג-כו) ונצחיותו (כז-כט), ולבסוף ביאור עניין החידוש בתורה (ל-לא), המופיע בה בחכמה ובמעשה – בסודות החכמה שנרמזו בכלל תיאורו במעשה בראשית (פרק ל), ובחינוך להטמעתו בתודעה ע"י המעשה במצוות השבת המעידה עליו בביטוי מעשי (פרק לא). אחר, למדנו את פסקאותיו האחרונות של פרק כט, המהוות הקדמה לרמזי חכמת מעשה בראשית שיתבארו בפרק ל.

משך ימות העולם לפי חז"ל

שיעור 68 - ח"ב, פרק כט[2], פסקאות 15-31

השלמנו תחילה את ביאורי הרמב"ם למליצות המקראות הממשילות נפילת אומות וממשלתם בחורבן ובניין היקום. אחר, עסק הרמב"ם גם בדעת חז"ל בעניין משך ימות העולם ולימד על נצחיות המציאות וחוקיה גם לפיהם. ולבסוף הרמב"ם הרחיב על עניין הניסים וכיצד הם משתלבים עם חוקיות הטבע הקבועה של המציאות (והעמקנו לבאר את משנתו בעניין זה לאור אמירות סותרות לכאורה של הרמב"ם במקומות אחרים).

"השַָּׁמיַםִ החַדֳָשׁיִם והְאָָרֶץ החַדֲָשׁהָ"

שיעור - 67 ח"ב, פרק כט[ 1], פסקאות 1-14

בפרק כט הרמב"ם ניגש להראות שאין בתנ"ך ובמאמרי חז"ל מאמרים המעידים בצורה חד משמעית שהעולם לא יתקיים לנצח, ולדעתו משמעות הפסוקים והמאמרים שחיצוניותם מורה כן - אינה כוונתם הפנימית האמיתית, ולכן הוא הולך ומבאר את כל המקורות הללו ע"פ הקשרם וע"פ דרכו והבנתו, והוא מבאר את משמעויותיהם הפנימיות ומראה שאין בהם שום עדות לשינוי השמיים והארץ או להעדר נצחיותם.

נצחיות המציאות

שיעור - 66 ח"ב, פרקים כז-כח

בפרק כז לימד הרמב"ם שנצחיות המציאות אינה סותרת את עובדת חידושה, ובפרק כח הוא הביא פסוקים המלמדים על נצחיות המציאות מקהלת, מתהילים ומירמיהו. כמו כן הוא דחה ברמז את סברת הרס"ג כאילו הניצחיות סותרת את חידוש העולם ולימד כיצד שלמה המלך לימד בקהלת הן על חידוש העולם והן על נצחיותו.

דברים מופלאים של ר' אליעזר הגדול

שיעור - 65 ח"ב, פרק כו

בהקשר לסוגיית חידוש העולם - הרמב"ם הביא מדרש פלא של ר' אליעזר הגדול, הראה את הקשיים שיכולים לצאת ממנו והרחיק מטעויות בהבנתו. ואנו השתדלנו להרחיב בביאורו ולפרשו לפי עומק כוונתו של הרמב"ם בו, תוך השוואה לדבריו במקומות אחרים ובכך ליישב את ההשגות שהשיגו על דיברי הרמב"ם שבפרק זה.

השלכותיה הכבירות של אמונת החידוש

שיעור - 64 ח"ב, פרק כה[ 2], פסקאות 5

תחילה למדנו כיצד אמונת החידוש מאפשרת את הניסים ואת הנבואה וההשגחה, וכיצד היא פותרת לנו מבוכות ושאלות קשות שמאמין הקדמות נבוך בהן ואינו יכול להינצל מהן. אחר, השלמנו את הפרק, והתבוננו במסקנות החשובות העולות ממנו בהבנת אופני ההנהגה האלוקית בשאלות יסודיות (כמו: טעם הבחירה בישראל, מועד נתינת התורה, תכלית המצוות ועוד), ובדרכי פירוש התורה הנכונות.

אבני יסוד בפרשנות התורה בסתירות בין תורה ומדע

שיעור - 63 ח"ב, פרק כה[ 1], פסקאות 1

תחילה ביארנו את מהלך פרקים יט-כד בהם באר הרמב"ם את טענות עדיפות החידוש על הקדמות (ודייקנו בפרט בעניינם של פרקים יט, כב, כד). אחר, ניגשנו ללימוד פרק כה. בפרק זה מבאר הרמב"ם מהם שתי הסיבות שלא מאפשרות לפרש את פסוקי המקרא בהתאם לדעות הקדמות של אפלטון ושל אריסטו. בכלל דבריו מלמדנו הרמב"ם עקרונות יסודיים בדרכי פרשנות התורה הנכונות, המהווים אבני גם יסוד באופני ההתמודדות הנכונה בסתירות בין התורה לשכל ולמדע (ובשולי דבריו הבאנו ראשונים רבים נוספים הילכו, למדו ולימדו אף הם בהתאם לעקרונות הללו). ועוד לימדנו הרמב"ם על ההבחנה היסודית ביחס התורה לדעת אפלטון ובין ייחסה לדעת אריסטו.

הכשלים האסטרונומיים שבמשנת אריסטו

שיעור - 62 ח"ב, פרק כד

פתחנו בהערה מעניינת מאת רבינו הראי"ה קוק על סוגי המחשבות שניתן ללמוד מהגויים. אחר, למדנו את פרק כד בו מבאר הרמב"ם את חוסר ההתאמה של המציאות האסטרונומית (כמיטב הכרתה בזמנו) לתיאוריות של אריסטו, ובזה הוא השלים את שטיחת טיעוניו כנגד סברת הקדמות, התומכות ומבססות את אמונת חידוש העולם.

הכרעה אובייקטיבית בדיון מסופק

שיעור - 61 ח"ב, פרק כג

פתחנו בהערה משלימה לשיעור הקודם, ואחריה למדנו את פרק כג. פרק זה הוא פרק יסודי המלמד על דרך ההכרעה הנכונה בשאלת הקדמות והחידוש שבה עוסק כאן הרמב"ם, ויש בו גם מסר עקרוני כללי וחשוב על שאיפת האוביקטיביות הנדרשת לשם הגעה להכרעה נכונה גם בכלל שאר השאלות שאין בהן הוכחה לוגית חד משמעית. אובייקטיביות אמיתית היא רחוקה מלהימצא והרמב"ם מלמד על תנאיה בכישורים, בידע ובמידות.

בין א-לוהי אברהם לא-לוהי אריסטו

שיעור - 60 ח"ב, השלמת פרק כב [2]

השלמנו את טענותיו וקושיותיו של הרמב"ם על תפיסת הקדמות על דרך החיוב של אריסטו, (מאלו שבאר הרמב"ם בפרקנו), ולמדנו את סיכום האבסורדים והזרויות שבדעת הקדמות המובילות לקבל את דעת החידוש. אחת הטענות העיקריות על דעת אריסטו היא החסרון וחוסר היכולת לשנות את המציאות שהוא מייחס לא-לוה, שהוא נגד תפיסת השלימות הא-לוהית שכל בר דעת מכיר בה. נקודה זו היא מעיקרי ההבדל שבין "א-לוהי אברהם" לבין "א-לוהי אריסטו".

הרצון הקדום החופשי

שיעור - 59 ח"ב, פרק כב[ 1], פסקאות 1-8

בתחילת השיעור הוספנו עיונים יסודיים השייכים עוד לפרק כא. הוספנו מעט דברים על מחלוקת הרמב"ם והרח"ק באופן הבנת החידוש, הרחבנו על ההבנה הנכונה של "הרצון הקדום" הנזכר בדברי הכוזרי והרמב"ם וביארנו את מהלך הדברים בפרקי העדפת החידוש (יט-כד). אחר, ניגשנו ללימוד פרק כב, בו הרמב"ם בוחן את כלל הסיבתיות שבמציאות לפי תפיסת הקדמות ומראה כיצד אין היא משיבה על שאלותיה עצמה כראוי וכיצד היא אינה עומדת במבחן עקרונותיה של הסיבתיות המסודרת שהיא עצמה טוענת אותם ובנויה עליהן.

החופש הא-לוהי המוחלט בהמצאת המציאות

שיעור - 58 ח"ב, פרק כא

בפרק כא הרמב"ם מתמודד עם טענת אחרוני הפילוסופים הדוגלים בקדמות שניסו לשלב את קדמות העולם יחד עם רצון, ייחוד וכוונה א-לוהית בהמצאת העולם. לדעת הרמב"ם רצון חופשי אמיתי וקדמות מחויבת הם תרתי דסתרי. לכן הוא חולק עליהם ומראה כיצד הם ביטלו בדבריהם את החופש הא-לוהי לשנות את המציאות וממילא אותו רצון מייחד ומוכרח שעליו דיברו - הכרח הוא ולא רצון וכוונה. לעומתם, עיינו והעמקנו בדעת הרמב"ם בעניין, ואף הבאנו את שיטתו המחודשת של ר' חסדאי קרשקש בעל ספר "אור השם" בסוגיה עמוקה זו וערכנו השוואה בין דעתו ודעת הרמב"ם בעניין.

אקראיות, סיבתיות הכרחית וכוונה חופשית

שיעור - 57 ח"ב, פרקים יט[ 4]-כ

בסוף פרק יט הרמב"ם שב לעיין בהנחות היסודות שלו (שעל ידן הוא מבסס את אמונת החידוש), וללמד כיצד מציאויות שונות בעולם שאיננו מצליחים לתת סיבה למציאותן מולידות את מסקנת מציאות הבורא שייחדן בכוונה חופשית. בהקשר זה מבאר הרמב"ם את אופן נביעת המציאות מהא-לוה לפי אריסטו, שאף שהיא מתוך מודעות - עדיין מוכרחת היא בשלשלת עילות ועלולים, והעדר החופש שבה לא מאפשר לקרוא לפעולה זו "פעולה רצונית מכוונת" הפועלת בלא סיבה.

"שְׂאוּ מָרוֹם עֵיניֵכֶם וּרְאוּ מִי ברָָא אלֵֶּה"

שיעור - 56 ח"ב, פרק יט[ 3], פסקאות 13-26

הרמב"ם לימד כיצד ניתן ללמוד ממבנה השמיים, מתנועותיהם וממבנה הגלגלים והכוכבים שבהם על מציאות הבורא ועל רצונו וכוונתו בבריאתם, ועוד הוסיף הרמב"ם ובאר שעל הדברים הללו בעצמם הצביעו הנביאים, ושמן ההתבוננות הזו בשמיים גם אברהם אבינו הכיר את בוראו. בכלל הדברים, הביא הרמב"ם את דברי אריסטו והראה כיצד אפילו הוא בעצמו הכיר בקושי הגדול שמעלה ההתבוננות הנ"ל על סברת הקדמות שלו, וכיצד כבר הוא הכיר גם בספקות הטמונים בנסיונות פתרונותיו החלקיים לזה.

"כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים, בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר"

שיעור 24 - ח"ב, השלמת פרק יב[2], פסקאות 4-8

השלמנו את לימוד פרק יב המבאר את מהות השפע הא-לוקי. למדנו כי שפע זה - בו יצר ה' את המציאות, בו הוא מקיימה, על ידו הוא פועל בה את כל פעולותיו, בו הוא מנבא את הנביאים ובו הוא נמצא לאדם ומשגיח עליו ודרכו דבק האדם בא-לוקיו. ומכאן החשיבות העצומה של הבנת מהות שפע נשגב זה. שפע א-לוקי קבוע זה שממשיך הבורא לעולמו - נמשל בכתבי הקודש למקור מים חיים ולאור השגה מאיר, ובביאור משלים אלו חתם הרמב"ם את הפרק.

על שם בן י"ב ועל שם בן מ"ב אותיות

שיעור 69 - ח"א, תחילת פרק סב, פסקאות 1-5

תחילה הוספנו לעיין במשמעות השם המפורש להרמב"ם ולשאר המפרשים' ואחר המשכנו לפרק סב בו לימדנו הרמב"ם גם על השמות בני השתים עשרה וארבעים ושתים האותיות. למשנו שם על השימוש בהם בעבר וכיצד אירע שפסק, על משמעותם ועל ההכנה והטרה הנדרשת להשגתם, ועלה השלמות העליונה שזוכה לה הזוכה להשיג את סודות משמעויותיהם האמיתיות של השמות הללו.

"דְּבַשׁ מָצָאתָ - אֱכֹל דַּיֶּךָּ, פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ"

שיעור 34 – ח"א, פרק לב

הרמב"ם ביאר ש"אכילת הדבש" שעליה דיבר שלמה בפסוק זה היא השגת עומק סודות החכמה שהם השגת הדבר השלם והמענג ביותר ולפיכך נמשלו ב"אכילת דבש". בהמשך לזה התרכז הרמב"ם במסר המשל איך שניסיון השגת מה שאינו ביכולת השכל האנושי הינו גורם לשיבוש השכל כולו ומביא לקלקול כל דרכו של האדם, וזוהי ה"הקאה" המתארת את הקלקול, הכולל אף את האכילות הקודמות, שבא בעקבות האכילה מעבר לגבול. בהקשר זה ביאר הרמב"ם אמירות שונות של חכמינו על הזהירות מהעיסוק בנסתרות הנפלאות מהאדם, וביאר את ההבדל בין ר"ע לבין "אחר" שנכנסו לפרדס – זה "הציץ" ו"קיצץ בנטיעות" לעומת זה ש"נכנס בשלום ויצא בשלום".

"וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא" – משמעותו לפי הרמב"ם

שיעור 26 – ח"א, פרק כא, המונח עבר

תחילה הרמב"ם לימד את השאלותיו השונות של המונח "העברה" הנאמר גם על תנועת קול או על תנועת אור בתוך מחזה נבואי-דמיוני, או על הגזמה או על העברת עניין, וכל זה מעבר למשמעותו הראשונה הנאמרת על תנועת גוף במרחב הפיזי. מלבד זאת, ובהמשך לזה, ביאר לנו הרמב"ם את משמעות "ויעבור ה' על פניו" בכמה אפשרויות שבהן ניתן להבין זאת כשורה, הן את משמעות הכתובים והן את שהתרחש ומה הושג באותו מעמד נשגב. לסיום הרחבנו מדוע הביא הרמב"ם את פרקנו כאן וכיצד הבנת הראשיות של מעשה בראשית מובילה להשגת ה' כראשית המציאות כולה, ו"להתייצב על הצור" במשמעות שפורשה בזה בשני הפרקים הקודמים. וביארנו את שיטת הרמב"ם במהות חכמת "מעשה בראשית" גם לאחר השגת הר"ן עליה.

מבוא לימוד מורה הנבוכים לרבינו הרמב"ם

שיעור ראשון - פתיחה ללימוד

ביארנו את חשיבות לימוד ספר מורה הנבוכים, כהדרכת רבינו הראי"ה קוק (שכל ת"ח צריך להיות בקיא בספר זה יחד עם ארבעה ספרים נוספים מכתבי הראשונים), ואת התועלות העצומות העולות מספר זה להעמקת דעת ה' ודרכיו, דעת תורתו ומצוותיו וייעוד האדם בעולמו. סקרנו את תוכן החיבור ומבנהו בצורה כללית, ביארנו למי הספר נועד ומהי דרכינו בלימודו במסגרת זו.

משל הספינה ומשל הפיל המעופף

שיעור 66 - ח"א, פרק ס

בסיום פרקי התארים הרמב"ם הרחיב וביאר במשלים את השלמות והטוב שיש בהליכה בדרך התארים השוללים וכמה שמחה צריכה להיות להולך בדרך אמת זו, וכמו כן הרמב"ם ביאר את הסכנה, האשליה והחיסרון הגדול שיש בהליכה בדרכם של מייחסי התארים החיוביים לבורא. לשם כך השתמש הרמב"ם בפרקנו בשני משלים. את הטוב ודרך ההתקדמות שיש בדרכו - לימד במשל ה"ספינה", ואת החסרון הגדול שבדרכם של בעלי התארים החיוביים – הראה הרמב"ם ע"י משל "הפיל המעופף".

יחסו של הרמב"ם לקמעות, לצירופי השמות ולפעולותיהם

שיעור 70 - ח"א, השלמת פרק סב

אחר שהרמב"ם לימדנו את דרכו העמוקה בהבנת השמות בני י"ב ומ"ב האותיות הוא שב להשיג הבנות שיטחיות הרווחות ביחס אליהם כאילו הם צירופי אותיות חסרי משמעות המחוללים מופתים במבטא ובכתב בלבד אף בלא כל חכמה, הבנה, הכנה, טהרה וכו' המהווים אצלו תנאים עיקריים והכרחיים לזה. לצד דברי הרמב"ם הצגנו גישות נוספות בעניין פעולת השמות וצירופיהם, כאלה הקרובות לרמב"ם ואף רחוקות ממנו, שמהם בא הרמב"ם להוציא. וכמו כן, השתדלנו לבאר לפי יכולתנו את ייחסו של הרמב"ם לספר יצירה ולספר שיעור קומה, השייכת לעניין הפרק לעניות דעתנו.

לחסות תחת כנפי השכינה

שיעור 46 - ח"א, פרקים מג-מד, המונחים כנף ועין

למדנו על משמעויות "כנף" ו"עין" שנאמרו ביחס לה' ולמלאכים, המורים על השגחת ה' ועל מציאות המלאכים ופעולותיהם הנסתרות. בכלל הדברים יישבנו סתירה במורה בעניין אפשרות ייחוס כנפיים לה'.

"וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ"

שיעור 61 - ח"א, פרקים נה-נו

בפרק נה לימד הרמב"ם על הצורך לשלול מה' גשמיות, הפעלות, העדר (ומציאות שלמות בכח שאינה בפועל), וכל דמיון והשוואה לבריותיו, ולימד על הצורך בהכרה מעמיקה של מדעי הטבע והלוגיקה לשם רכישת ודאות בכל זה. כל זה מהווה הקדמה לפרק נו. בפרק נו מתוך הבנה מעמיקה מהי דומות ומהם התנאים ליחס בין שני עצמים מראה הרמב"ם שדבריהם של מייחסי תארי החיוב לבורא סותרים את עצמם, וממילא מתבאר ההכרח שבשלילת תארים אלו מן הבורא.

עומק מושגי האמונה החבויים במורה באמצעות סתירות מכוונות

שיעור 10 – פתיחת המורה, סיום סיבות הסתירות

השלמנו את העיון וביארנו את הביאור שלנו בפשר עניינה של ה"סתירה השביעית", שהרמב"ם מלמדנו שהיא אחת המתודות שהוא השתמש בהם ביחס למושגי אמונה עמוקים שקשה לתפוס אותם כפי שהם, והכרח להדגיש את צידיהם הסותרים השונים במקומות שונים, באופן שרק חכם ישים ליבו לסתירה ויבין מדעתו את עומק פתרונה.הבאנו לדבר הדגמות שבהם הוצרך הרמב"ם להשתמש במתודה זו במורה לפי עניות דעתנו, וביארנו מדוע מתודה זו מצויה דווקא אצל חכמי האמונה והתורה ומדוע היא נעדרת מאצל הפילוסופים.

גדול כוחן של נביאים שהן מדמים הצורה ליוצרה

שיעור 49 - ח"א, פרק מו[3], השלמת הפרק

המשכנו בעניין הבנת לשונות המקרא וכוונתם בכל תאורי ה' שבהם ללמד על מציאות ה' ועל שלמותו ופעולותיו בלשונם של בני אדם, והרמב"ם הוסיף ללמד שזו הייתה גם דרכם של חז"ל שהוסיפו להתבטא באותו סיגנון כשל הכתובים, והוא מוכיח מדבריהם שאף הם נקטו כן עבור לימוד הציבור כולו בהתאם ליכולותיו, ושחלילה מלהעלות על הדעת שהם התכוונו למשמעות דבריהם הפשוטה ושהם החזיקו בדעת ההגשמה.

מגמת כתיבת המורה – הקריאה בשם ה' א-ל עולם

שיעור 2 - שיר הפתיחה ומבוא לאיגרת לתלמיד

למדנו את שיר הפתיחה שכתב הרמב"ם למו"נ הכולל את מגמתו להדריך לדרך הקודש של דעת ה' וההליכה בדרכיו, למדנו על משמעות קריאתו של הרמב"ם כל חייו "בשם ה' א-ל עולם" כהמשך לקריאתו של אברהם אבינו, והקדמנו מבוא לאיגרת התלמיד שבפתיחת המורה, כיצד כתב הרמב"ם את הספר, מהו מבנהו, למי שלחו הרמב"ם ולמי הוא מיועד.

כיצד לגשת לספר המורה

שיעור 8 – פתיחת המורה, ההוראות ללומד 1-6, ועל סיבות הסתירות 1-6

בסוף ההקדמה למורה מלמדנו הרמב"ם כיצד יש לגשת לסיפרו, כיצד ללומדו, מהו סידרו, מבנהו ודרך חיבורו, וכיצד ניתן להפיק ממנו את מירב הידע הגנוז בו ולרדת לעומקו. כמו כן, מבקש מאיתנו הרמב"ם שלא לגומלו רעה תחת טובה והשתדל לדונו לכף זכות גם במקומות שדבריו אינם מתיישבים על ליבנו ולא למהר לגנות אותו או את דבריו ולהתנגד להם. אחר, מבאר הרמב"ם כי כל טרחתו לחבר את חיבורו היא לשם שמים ומשום "עת לעשות לה'" ומתוך רצונו העז לבאר את האמת ולא למונעה מן הראויים לה. בסיום הדברים החלנו ללמוד על 7 הסיבות לסתירות שיכולות להיות מצויות בחיבורי המחברים השונים.

הבנה מעמיקה כיצד ה' פועל ומקיים את המציאות כולה על כלליה ופרטיה

שיעור 77 - ח"א, תחילת פרק סט, פסקאות 1-8

אחר שעסקנו בפרק סח באחדות ה' עצמו, ניגש הרמב"ם לבאר בפרק סט את היחס שבין ה' לבריאה כולה, ומבאר שלא די בהגדרתו כ"פועל העולם" אלא גם כ"צורתו" ו"תכליתו", והיינו שהוא אף מקיימו ומניעו לשלמותו. מדובר בפרק יסודי מפרקי המבוא(א,סח-עב) ל"פרקי דרך ההוכחה"(א,סח-ב,ב), והספקנו ללמוד ממנו את בחינת היות הבורא גם "פועלו" וגם "צורתו" של העולם, כמשמעותם הפילוסופית, ודלא כדרכם של ה"מדברים" בעניין.

גרגירי ליבה של סוד המתפוצצים לכמה דרכים

שיעור 81 - ח"א, המשך פרק עא[2], פסקאות 4-9

תחילה דיברנו על מסורות הסוד שהילכו ונודעו בישראל בתקופת הראשונים ועל דרכו של הרמב"ם בעניין ומה לדעתו יש לרחק ומה לקרב. אחר, לימדנו הרמב"ם על ארבעת השלבים שבהם התפתחה תורת ה"כלאם" ובהם ניכר עד כמה יצירת אסכולה זו מגמתית מיסודה ולא אובייקטיבית. ובכלל הדברים מצאנו התייחסות נדירה של הרמב"ם עצמו על היחס והקרבה שישנם בין דבריו במו"נ לדברי ריה"ל בכוזרי וכמו לשאר חכמי ספרד בענייני אמונה ומדע שהיו באותם הימים.

המלאכים לרמב"ם ולרמב"ן

שיעור 15 - ח"ב, סיכום והרחבה לפרק ו[4]

תחילה סיכמנו את פרק ו ובארנו את השלב בו אנו עומדים מבחינת מהלך הפרקים. אחר, השווינו בין דעת הרמב"ם לדעת הרמב"ן בעניין מהותם של המלאכים והתחקינו אחר שורשי מחלוקותיהם היסודיים.

ההכרח לדבר בלשון בני אדם

שיעור 48 - ח"א, המשך פרק מו[2]

למדנו על אפשרות ליידע על מציאות דבר בצורה עקיפה דרך פעולותיו וכדו' גם בלא לתאר נכונה את עצמותו, ועל ההכרח שישנו ללמד את מציאות ה' בדרך זו – בצורה עקיפה ובשפה מגשימה שאינה תואמת את מהותו – בשל חוסר אפשרותם של בני אדם לתפוס נכונה את מהותו, ובשל מדרגותיהם השונות ביחס לאפשרותם לתפוס מציאויות מופשטות.

"וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ" ו"מַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה"

שיעור 32 – ח"א, פרקים כט-ל, המונחים עצב ואכילה

תחילה לימדנו הרמב"ם בפרק כט את משמעויות המונח "עצב" וביאר בשתי דרכים את שנאמר ביחס לה' "ויתעצב אל ליבו" (א. שלא מסר לנביא הקפדתו. ב. שרצונו, שזהו ליבו, הומרה ע"י בני האדם), ואחר, בפרק ל, לימדנו הרמב"ם את ההשאלות למונח "אכילה" ככיליון או כקיום, והרחיב בהשאלת האכילה לעניין הקיום שנאמרה בהקשר של השגת החכמה שהיא סיבת קיום הנפש, (וביאר בהקשר זה באופן יסודי ונפלא את תרגום יונתן בן עוזיאל לפס' "ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה").

הרמב"ם מלמד על גבולותיו של השכל האנושי

שיעור 33 – ח"א, פרק לא ותחילת פרק לב

בפרק לא מלמדנו הרמב"ם על תחומים ומציאויות שהינם מחוץ לתחום השגתו של השכל האנושי ועל סיבות המחלוקות העיוניות בין בני האדם, ובפרק לב החלנו ללמוד על הנזק העלול להיגרם מניסיון השגת השכל למה שמעבר לגבולותיו וליכולותיו. עוד דיברנו על נושא חטיבת הפרקים לא-לו העוסקים בסודות החכמה ובדרך אליהם, וביארנו את הקשרם למונח "אכילה" עליו למדנו בפרק ל.

אפשרות ריבוי פעולות מפועל אחד

שיעור 57 - ח"א, פרק נג

הרמב"ם ביאר על ידי דוגמאות (מפעולת האש והכח השכלי) שיש אפשרות שיבואו פעולות שונות מכח אחד (וממילא ברור שאין כל הכרח להרכבה בפועל בשל ריבוי פעולותיו, וממילא ניתן לייחס לה' ריבוי פעולות בלא לפגוע בטוהר אמונת אחדותו), והוסיף שהבנה זו היתה מקובלת גם על "בעלי התארים החיוביים" ושלא מחשבה זו הביאה אותם למסקנתם בייחוס ריבוי התארים אלא טעויות אחרות. ועוד ביאר הרמב"ם בפרקנו מה היו הטעויות הללו, וביאר הן את טעותם של ההימשכות אחר פשטי המקראות, והן את מחשבתם שהכרחי לייחס לה' באופן חיובי חיות, דעה, רצון ויכולת, שהרמב"ם דחה מחשבה זו, והראה את הכשלים שבה.

סגולה ושדים ברמב"ם

שיעור 18 – ח"א, השלמת פרקים ו-ז והרחבות בעניינם וסביבם

הוספנו לבאר את כוונת הרמב"ם ברמזיו בפרק ו על משמעות "אשה" ו"אחות" במעשה מרכבה, והשלמנו את פרק ז על ה"צלם" שהמשיך מאדם הראשון לבנו שת ולא לשאר בניו. השוונו את הסברת הרמב"ם בעניין פרשה זו ובעניין הסגולה שבישראל להסברת הדברים ע"י ריה"ל בספר הכוזרי. אחר, סיכמנו את מסר הפרקים שלמדנו עד כה, ולבסוף ביארנו בקצרה את עיקרי שיטותיהם של הרמב"ם והרמב"ן בעניין השדים.החלנו גם בלימוד פרק ז, פסקאות 1-3, בביאור משמעיות המונח "ילד" שבמקרא.

אחדות הבורא, נצחיות האדם וזהות השכל, המשכיל והמושכל בפועל

שיעור 76 - ח"א, פרק סח

פתחנו בטעם מדוע הקדים הרמב"ם את "פרקי טוהר ההשגה"(א,א-סז) ל"פרקי דרך ההוכחה"(א,סח-ב,ב), ובמבוא למהלך פרקי "דרך ההוכחה" העומדים לפנינו (וביארנו שכבר מפרק סח בא הרמב"ם להציג את היחס בין ה' לעולם לפי הפילוסופים, ולאפוקי מהשקפת העולם לפי ה"מדברים"). אחר, נגשנו ללימוד העיון החשוב שבפרק סח - שהשכל, המשכיל והמושכל אינם שלושה דברים אלא לפני ההשכלה, בהיותם בכח, אבל אצל כל משכיל בפועל (אדם, מלאך, או להבדיל: אצל הבורא) - שלושתם אינם אלא שלושה שמות למציאות אחת. הדגשנו את חשיבות הבנת הדברים הן לשם הבנת אחדות הבורא והן לשם הבנת נצחיות האדם.

גלגל בעולם ולב באדם

שיעור 85 - ח"א, המשך פרק עב[2], פסקאות 10-15

הרמב"ם למד ולימד על מבנהו האורגני של העולם כ"אדם גדול" מתוך השוואת הגלגלים בעולם ללב באדם. וערך השוואה ולמידה על היחס האורגני שבין הגלגלים ליסודות מתוך הכרת היחס האורגני שבין הלב לשאר אברי האדם. (הספקנו ללמוד בשיעור זה שש מתוך שבע השוואות שערך הרמב"ם בין הנ"ל).

תיאור תפיסת הקדמות לפי אריסטו

שיעור 44 - ח"ב, השלמת פרק יג[3 ,[פסקאות 14-11

הרמב"ם ביאר בפרטות את דעת קדמות העולם לפי אריסטו, כיון שהוא היריב העיקרי עם השקפת חידוש העולם של התורה ומפני שעם דחייתו נדחות להן גם שאר השקפות הקדמות בכללה. עם ביאור דעה זו השלמנו בפרקנו את ביאור שלושת הדעות העיקריות בעניין הקדמות והחידוש, ומכאן ייגש הרמב"ם לדרך ההכרעה ביניהם בפרקים הבאים.