התורה איננה שלב בהתפתחות העולם אלא היא עצמית לו; התורה הרוחנית כ"כ צריכה אחיזה בגשמיות; התורה ניתנת כמוחלטות אלוקית לעולם ולא כמותאמת אליו ועל כן היא מתאימה לכל הדורות.
התורה שהיא שכל פשוט ראויה למשה שהוא בדרגת הפשיטות מצד ענוותנותו; האדם הוא מן התחתונים אך הוא מקבל צלם אלוקים ומצד זה הוא עליון מהמלאכים וראוי אל התורה יותר מהם.
העוה"ב הוא עולם רוחני והתורה השכלית מרוממת אותנו למדרגתו. מתוך סדר המציאות נראה שיש צורך גם לסדר במעשינו, אך סדר זה אינו מגיע מהשכל האנושי אלא "תורה מן השמים" שרק היא דבר מוחלט ואלוקי, כפי שסדר הטבע הוא דבר מוחלט ואלוקי.