מהתבוננות במקורות וברבותינו הראשונים עולה, שהגדרת המצה אינה רק 'לא חמץ', אלא במובן מסוים המצה חייבת להיות בעלת פוטנציאל של חימוץ - שנמנע. יש בכך מספר דרכים, ולהם משמעות רעיונית המשליכה על עבודתנו וחיינו.
ליום י"ד ניסן יש דינים ומצוות משלו - איסור חמץ מתחיל בצורה חלקית כבר בי"ד, והקרבת קרבן פסח נעשית בי"ד.
אפשר להסתכל על דיני היום בזב כהכנה לפסח בלבד, אך אפשר גם להסתכל עליו כעל יום בפני עצמועם מהות משלו.