קוממיות

שנה. שנה עברה מהיום המר והנמהר בו נשבה ארון הקודש ועלה מאיתנו מרן הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל. שנה היא פרק זמן משמעותי. ישנם מאורעות שבזמן התרחשותם, הם נתפשים בעינינו באופן מסוים, ובפרספקטיבה של זמן מקבלים משמעות אחרת. במאורעות היסטוריים, כהסתלקות של גדול בתורה ומנהיג, שנה היא פרק זמן קצר מידי. ובכל זאת, מעלתו של יום השנה שבו יש לנו כבר פרספקטיבה רחבה יותר, ויחד עם זאת אנו יכולים עדיין להשלים במעט את אשר חסרנו, בכך שנקום ונמשיך את מורשתו של הרב.

כמה אנו משקיעים בחינוך נפרד, מהגיל הרך ועד ללימודים אקדמאים נפרדים, שירות צבאי נפרד וכד'. והנה במקומות עבודה נשכחה כל התורה והמערכות חוזרות להיות מעורבות.

כל זמן שעם ישראל כולו לא יחזור בתשובה, ולא יכיר את קישורו ללאומיות שלו בעבר וקישורו לארץ החיים, ובעיקר הקשר לאלוקי ישראל - לא יהיה שום פיתרון למצב שאנו שרויים בו.

לצערנו, חיילים רבים לא נשמעו לפסק הרב, ולרב היה צער גדול, לא רק על עצם החורבן של הישובים, אלא גם על כך שבני תורה חיילים ואזרחים לא קיימו את פסק ההלכה של הרב. כאן שורש החולשה של הציבור שלנו, שאינו זוקף את קומתו ועומד על ערכיו במסירות.

לקראת הנישואין צריך כל אחד מבני הזוג להחליט, האם הוא מקבל את רעהו, כמו שהוא, גם אם לא ישתנה עד מאה ועשרים, או שאינו מקבלו, כי אם בתנאי.

שנים, שנים אני נושא בליבי את זכר האירוע הנורא ההוא. פעמים רבות, הזרים הפצע המדמם שבליבי גלים של צער, כאב, וזעם נורא על מי שבגללו אני סובל כל כך. היום, מול עיניו המבינות של הרב וידיו המלטפות, פרקתי סוף סוף את אשר על ליבי. כשסיימתי לדבר וביקשתי עצה מהרב, הוא הביט בי באהבה בעיניו הטובות ואמר: כדאי לך לסלוח. אבל למה? שאלתי. מה 'ארוויח' מהסליחה?

בדרך כלל חושבים שהתשובה מתמקדת בדברים שבינו לבין קונו וחברו. אולם כשנתבונן נראה שלא פחות חשוב מכן אדם צריך לחשוב גם על הנושאים שקשורים בין אדם הפרטי לעמו ובייחוד בתקופתנו.

יש להניח שמי שיוותר על מקומו לטובת אורח, לא יהיה נפסד, ויש להניח שתפילתו תתקבל יותר בזכות הכנסת האורחים שלו. אך, כאמור, אם בית הכנסת נערך מראש לכל האפשרויות, לקבלת אורחים בסבר פנים יפות - הכול יהיו מרוצים.

מותר לילדים להיות אוזן קשבת לאבא, וכן אוזן קשבת לאמא, אך אסור להם לנקוט עמדה או להביע דעה.

ליל התקדש חג. אני פותח את הדף הראשון במחזור החדש, ומבקש מה' שיפתח לי דף חדש בשנה החדשה - "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה". אני עוצם את עיני וצולל לתוכי פנימה, פנימה. והנה, קול לוחש בתוכי - אתה מבקש דף חדש? האם אתה פותח לאחרים דף חדש? מחל לו בכנות. ומנגד, קול שני מגיב - למחול לו? לאיש שהרס את חיי? ואני, בתווך, ניצב מבולבל, לא יודע - למי ומתי עלי לסלוח?