אביב

אביב היא אחת מארבעת "עונות השנה", יחד עם סתיו, חורף וקיץ. במובנו המקובל הוא מוזכר טרם יציאת מצרים:"הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב"שמות י"ג, ד. הוא נזכרק עוד קודם, בתאור מכות מצרים, כאשר המובן הוא אחר: לאחר שהשעורה נפגעה בברד, כי השעורה כבר היתה בשלה וקשה, וזאת בניגוד לחיטה, שהיתה עדיין רכה אביב ולכן לא נפגעה, כפי שנאמר:"וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל" שמות י"ג, ד. רש"י מברק:" כבר ביכרה ועומדת בקשיה ונשתברו ונפלו וכן הפשתה גדלה כבר והוקשה לעמוד בגבעוליה".

בארץ ישראל, בשונה מארצות תבל אחרות, עונת האביב היא קצרה, ובהתאם לאמור במקרא היא עורכת רק כחודש ימים. לאביב יש השפעה רבה על הצומח והחי בארץ ישראל.

משמעות הלכתית[עריכה]

ואביב יש משמעות בההלכה לקביעת הלוח העברי, עקב העקרון כי חג הפסח חייב לחול בעונת האביב. וכך מובא במקרא:

בכמה פסוקים נזכר "חודש האביב", החודש שבו יצאו בני ישראל ממצרים: "אֶת-חַג הַמַּצּוֹת, תִּשְׁמֹר--שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי-בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם; וְלֹא-יֵרָאוּ פָנַי, רֵיקָם" שמות כ"ג, ט"ו וכן"אֶת-חַג הַמַּצּוֹת, תִּשְׁמֹר--שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ, לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב " שמות ל"ד, י"ח ובספר דברים:"שָׁמוֹר, אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם--לָיְלָה. "דברים ט"ז, א

תחולתו של חג הפסח באביב הוא הבסיס למבנה לוח השנה העברי. הרב בנימין לאו הסביר זאת במאמרו , אורלוגין של עם :"החודש הזה לכם" הוא המפתח לקביעת המועדים. "מועד" בלשון אחר הוא "מפגש". רגע לפני יציאת מצרים מבקש ה' ללמד את ישראל את סוד המפגש. חג הפסח הוא המועד הראשון. כבר בשבתם במצרים, לפני יציאתם ממנה, נצטוו ישראל להתכנס בבתיהם ולחוג את המועד הזה. כהקדמה למועד באה בשורת "החודש הזה לכם" והעבירה את כובד האחריות מגורל שמימי לאחריות אנושית ולאומית. מאז ועד היום אנו מציינים את הלוח העברי, נבדל ושונה מן הלוח השמשי. הוא משמש מרכיב לזהות יהודית של עם עתיק המחזיק בידיו את האורלוגין."