אתו רבים ומבטלי מחיצתא

בהלכות עירובין, אתי רבים ומבטלים מחיצה הוא כלל השנוי במחלוקת ואומר, כי מחיצה שרבים עוברים דרכה, אי אפשר להחשיב אותה כמחיצה הקובעת רשות לעצמה, מכיוון שבכך שרבים עוברים דרך המחיצה מתבטלת פעולתה כ"מחיצה"- כמקום שממנו והלאה הוא שטח רשות היחיד.

במשנה[עריכה]

המקור במשנה‏^[1], נסוב אודות דין פסי ביראות. פסי ביראות היא תקנת חכמים שנועדה לגרום לכך שניתן יהיה לשאוב מים מבארות מים בשבת, כדי שעולי הרגלים לבית המקדש יוכלו לרוות את צמאונם. חז"ל תיקנו, שיעשו ארבעה מחיצות קטנות בארבעת פינות שטח מסוים סביב הבאר, כך שבעל החיים יוכל להיכנס למקום ולהרוות את צמאונו, ולא יחשב הדבר שהוא מוציא מהבאר שהיא רשות היחיד - לכרמלית.

אודות כך, קבע רבי יהודה, כי אם עובר רחוב דרך פסי הביראות כך שרבים הולכים במקום דרך הילוכם, עליו להעביר את המחיצות למקום אחר, כי בכך שהרבים הולכים דרך המחיצות, הם מבטלים את פעולת המחיצות וקובעים שהם לא יחשבו כמחיצות רשות היחיד, כלל זה נקרא "אתי רבים ומבטלי מחיצתא". חכמים חלוקים על כלל זה.

על פי מסקנת חכמי התלמוד אחרי השוואת משנה זו עם ברייתא אחרת בה נראה כי דעתו של רבי יהודה היא כי רבים אינם מבטלים את כוח המחיצות, המסקנא היא שרבי יהודה סבור ש"אתי רבים ומבטלי מחיצתא" אך ורק בפסי ביראות, מכיוון שבהם המחיצות אינם מחיצות שלימות ואינם מקיפות את כל השטח המוקף אלא רק את הפינות, ולכן כאשר רבים עוברים במקום אנו לא רואים כלל את השטח כרשות היחיד. אך כאשר ישנן שתי מחיצות אמיתיות שמכסות את כל השטח, לא תבטל הליכת רבים את המחיצה{{הערה|תבנית:בבלי ערובין כב א. לעומת זאת, שאר החכמים סבורים הפוך, ולפי שיטתם ארבע מחיצות לא שלימות עדיפות משתים שלימות.

להלכה[עריכה]

להלכה פסק הרמב"ם‏^[2], כדעת רוב החכמים ש"לא אתי רבים ומבטלי מחיצות", שטח שמוקף בארבעה מחיצות, גם אם רבים עוברים על המחיצות נחשב לרשות היחיד, וכן פסקו בהגהות מיימונית והגהות אשר"י‏^[3].

לעומת זאת בשולחן ערוך‏^[4] נפסק: "רשות הרבים עצמה אינה ניתרת אלא בדלתות, והוא שננעלות בלילה; ויש אומרים אף על פי שאינן ננעלות, אבל צריך שיהיו ראויות לינעל". בכך, פוסק השולחן ערוך כדעת רבי יהודה ש"אתי רבים ומבטלי מחיצות" ולכן בעיר שעשויה להיות רשות הרבים, כיוון שיש בה ט"ז אמה רוחב ושישים ריבוא, לא יועילו מחיצות או צורת הפתח (שגם היא סוג של מחיצה) להפוך את מעמדה לרשות היחיד. בכך, מסביר הביאור הלכה, פוסק השולחן ערוך כדעת ראשונים אחרים החלוקים על הרמב"ם, והם הרי"ף והרא"ש והסמ"ג ועוד.

למעשה, מנהג העולם הוא לטלטל על ידי צורת הפתח, גם בעיר שרחובה רחב 16 אמה והיא מפולשת משער לשער, דבר שאינו מתאים עם פסק השולחן ערוך, והמשנה ברורה מסביר שהם סומכים את עצמם על דעת הרמב"ם הפוסק ש"לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא" ואם כן עיר המוקפת במחיצות וצורת הפתח אינה נחשבת מהתורה לרשות הרבים אלא רק מדברי חכמים (שתיקנו שאין מערבין רשות הרבים), ובספק קל יותר, של "איסור דרבנן", ניתן לסמוך על שיטת הראשונים שעיר שאין בה שישים ריבוא אינה נחשבת לרשות הרבים. למרות זאת, קובע המשנה ברורה כי מדובר בהיתר בעייתי, כי רוה הפוסקים חלוקים על הרמב"ם, ובנוסף הרבה ראשונים חלוקים על הדין שרשות הרבים נחשבת לכזו רק אם יש בה שישים ריבוא, ולכן "בעל נפש יחמיר לעצמו כי יש בזה גררא דחיוב חטאת"‏^[5].

מחיצה שאינה עשויה בידי אדם[עריכה]

למרות זאת, ברור לחכמי התלמוד, כי ים אינו נחשב למחיצה, שהרי אם כן כל העולם כולו מוקף באוקיינוס, מצד שני אנו מוצאים שהים עשוי לשמש כמחיצה רביעית לשטח שכבר מוקף שלוש מחיצות. חכמי התוספות מסבירים, כי אמנם לא רק "מחיצה שעשויה בידי אדם" נחשבת למחיצה - מחיצה רגילה שנבנתה על ידי אנשים לשם מחיצה והפיכת שטח מוגדר לרשות עצמאית, אלא גם "מחיצה הנעשית בידי שמים" נחשבת למחיצה, אך אם "רבים בוקעים בה", מדינה המוקפת מחיצות של ים שהרי רבים מסתובבים במדינה זו למרות שהיא מוקפת מחיצות, אין משמעות למחיצות כאלו. אך מחיצה שנעשית בידי שמים יכולה לשמש כמחיצה למקום המוקף כבר שלוש מחיצות ואין שם רבים המבטלים את כוח המחיצה.

קיימים שני הסברים בדברי התוספות, שפוסק כפי השיטה שנפסק ש"לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא": לפי הסבר אחד, מהתורה הדין "אתו רבים ומבטלי מחיצתא" נאמר מהתורה רק במחיצה שרבים עוברים עליה ממש, כמו רקק שיש לו מחיצות על ידי דין רוחני של גוד אסיק מחיצתא, שמכיוון שהוא פרוץ לרבים "אתו רבים ומבטלי מחיצתא". ולכן מדברי חכמים, כל חור כזה שפרוץ לכל עובר ואינו משמש מעשית כמחיצה, אינו נחשב למחיצה. לעומת זאת, מחיצות אמיתיות, לא יתבטלו לעולם מהתורה, גם אם יעברו בין המחיצות שישים ריבוא, ולכן לא גזרו חכמים במקום שאין שישים ריבוא כלל. לפי פרשנות שנייה, מהתורה "לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא" כלל, לא במחיצות אמיתיות ולא במחיצות שעל ידי "גוד אסיק" הפרוצות לכל עובר, ובקיעת הרבים מבטלת את המחיצות רק באופן מוגבל יותר, לעניין השטח המוקף במחיצות, ולא לגבי המחיצות עצמם. אלא שזאת דווקא בשטח שנשלמו בו כל דיני רשות הרבים (ללא שלוש מחיצות, ניחא תשמישתיה, ושטח שמוקף מחיצות אין נוח להשתמש שם.

שיעור "רבים" בוקעים בו[עריכה]

בשיעור "רבים" בוקעים בו, לפי הדיעות שכאשר המקום פרוץ לרבים מעשית, כי מדובר במחיצות הנעשות על ידי גוד אסיק מחיצתא נחשב הדבר ל"רבים בוקעים בו", אין שיעור כמובן כמה אנשים עוברים מעשית, שהרי אין כלל צורך שמעשית יעברו רבים במקום. לפי השיטות שצריך שרבים יעברו במקום מעשית, ישנן דעות ש"רבים" הם דווקא שישים ריבוא (שש מאות אלף איש)‏^[6], לפי אותם דעות שרשות הרבים היא רק כזו ששישים ריבוא מצויים בה.

הערות שוליים