בית הכנסת הגדול בפירנצה
|
|
בית הכנסת הגדול של פירנצה (Tempio Maggiore Israelitico) הוקם בשלהי המאה ה-19. מראשית המאה ה-20 הוא משרת את יהדות פירנצה, אשר עזבה את מקום מושבה הקודם ליד "פיאצה דל הרפובליקה" והתפזרה ברחבי העיר. הוא הוקם בסוף המאה ה-19, יחד עם בתי הכנסת, הדומים לו, ברומא ובטורינו ובארצות אירופה. בניין בית הכנסת עצמו נחנך בטקסיות רבה ב-24 אוקטובר 1882 בנוכחות אישים מכובדים בעולם היהודי ופרנסי העיר. בתי הכנסת הגדולים האחרים באיטליה נבנו לאור התגובות לחנוכה המפוארת של בית הכנסת בפירנצה שנערכה בשנת 1882 ולביקורו של מלך איטליה אומברטו הראשון ( Re Umberto I) בבית הכנסת בשנת 1887.
כמו בבית הכנסת הגדול ברומא מצויה בכניסה לבית הכנסת כתובת חרוטה המעידה על ביקורם של מלכי איטליה במקום: כאמור, המלך "אומברטו הראשון" בשנת 1887 והמלך "ויטוריו עמנואלה השלישי" בשנת 1911. בבית הכנסת מתקיימות תפילות רק בשבתות ובחגים ובימי חול מתקיימות התפילות ללא מניין בבית כנסת קטן המצוי בכניסה הצדדית למבנה הראשי[1]. נוסח התפילה הוא נוסח ספרד.
בגן המצוי בחצר לוח זיכרון גדול, הכולל את שמות יהודי פירנצה שנספו בשואה, לוח זכרון לחללי מלחמת השחרור בני פירנצה (ראה מטה) ולוח זכרון לאריה אבישר שסייע רבות לשיקום הקהילה אחרי מלחמת העולם השנייה. בכניסה לבית הכנסת, כמו בכל בתי הכנסת באיטליה, משמר משטרתי. [2]
תכנון הבנייה[עריכה]
בית הכנסת החדש בפירנצה הוקם לאחר שבשנת 1848 נהרסו שעריה של השכונה היהודית בפירנצה, שהייתה במרכז העיר, היכן שהיום פיאצה דלה רפובליקה (Piazza della Republica). היהודים התפזרו ברחבי העיר והוחלט למצוא אתר מרכזי ליהדות פירנצה לבניית בית הכנסת החדש. אתר כזה נמצא ברחוב לה- פרינה (Via la Farina). בשאר חלקי המגרש הוקמו: בית האבות של הקהילה שהוקדש לזכרו של רבי נתן קאסוטו ומבנים נוספים ובהם משרדי הקהילה, מוסדות חינוך ומבנה למגורים. התרומה הראשונה לבנייה הגיעה ממשפחת מונטברוצ'י. שלושים שנה לאחר מכן, דוד לוי, נשיא הקהילה, הוריש את אחוזתו ורכושו לבניית מקדש כביר הראוי לפירנצה.
בשנת 1874 נמסר תכנון בית הכנסת לאדריכל מרקו טְרֵוֱוס (Marco Treves), אליו הצטרפו לאחר מכן מריאנו פַאלקִיני ( Mariano Falcini) ווינצ'אנצו מיקלי(Vincenzo Micheli ). הבנייה הסתיימה בשנת 1882. מבנה בית הכנסת מהווה דוגמא לסגנון של אדריכלות מורית ושל אדריכלות ביזנטית, לעומת זאת , הכיפות של בית הכנסת הגדול של רומא הן בסגנון בבלי.
תאור המבנה[עריכה]
גינת בית הכנסת[עריכה]
הבניין הוקם במרכזו של גן ציבורי, המשווה לו מסגרת נאה ומבליט את מראהו בין שורת מבני המגורים שברחוב. בכניסה לגן מוצב שער מפואר בסגנון בניה מורי. בגן עצמו מוצבים לוחות זיכרון שונים, הגדול שבהם, לוח זיכרון הכולל את שמות יהודי פירנצה שנספו בשואה, מצבת זיכרון לחללים היהודים מבני פירנצה שנפלו במלחמת העולם הראשונה בשירותם בצבא האיטלקי, לוח זיכרון לשלושה מבני פירנצה שנפלו בישראל כלוחמים במלחמת השחרור ולוח זיכרון לאריה אבישר שבתום מלחמת העולם השנייה תרם לשיקום הקהילה על ידי פעולות חינוך לבַּנֵיה.
לוח זכרון ליהודי פירנצה שנספו בשואה
לזכר חללי מלחמת העולם הראשונה היהודים
מצבת זיכרון בחצר בית הכנסת לזכר שלושת בני פירנצה שנפלו במלחמת השחרור - בתמונה נראה זר פרחים על לוח הזיכרון מטעם ממשלת איטליה.
הארכיטקטורה[עריכה]
מעל בית הכנסת כיפה מרכזית בגוונים תכלת - ירקרק המבטאים את האלמנטים של הנוף הפיורנטיני. הכיפה בנויה על גבי תוף הכולל שישה עשר חלונות. דרכם מואר בית הכנסת מלמעלה, מלבד התאורה הבאה מהחלונות הגדולים בצד האחורי של בית הכנסת ה"מזרח". בצד זה יש חצי כיפה נוספת, המסמלת את כיוון התפילה. משני צדי מבני בית הכנסת שני צריחים, בתוכם המדרגות העולות לעזרת הנשים. בראשם בנויות כיפות דמויות בצל. הקשתות החיצוניות והפנימיות הן בסגנון מורי.
קירות בית הכנסת הפנימיות עשויות שיש בצבעים שונים, עמודי גרניט וציפויי בד צבעוניים. הקירות והתקרה מכוסים בציורי קיר ופסוקים חרוטים מהמקרא. לארון הקודש עמודי שיש שחורים, מוזיקה עשירה ודלות עץ מצופות זהב. דלתות ארון הקודש ניזוקו קשות בימי הכיבוש הגרמני של העיר. חלק מהנזק לא תוקן בכוונה, במטרה שתשאר מזכרת מימים קשים אלה שעברו על הקהילה. בבית הכנסת מוצב דוכן גבוה המשמש במה לרב בבואו להרצות בפני מתפללי בית הכנסת.
זמירות בית הכנסת[עריכה]
- ערך מורחב - בית הכנסת הגדול בפירנצה
המסורות המוסיקליות [3]העשירות של בתי הכנסת האיטלקיים, כפי שהגיעו אלינו במאה העשרים, התגבשו בתהליך היסטורי ארוך ומורכב. עם הגורמים שהובילו אל השונות הרבה של המוסיקההליטורגית האיטלקית נמנים הגיוון של מןקןרותיה האתניים של יהדות איטליה: האיטליאני - בני המקום, הפורטוגזים,הספרדים מהלבנט, והאשכנזים. כמו כן, התלהבה יהדות איטליה מהסביבה עם בתי האופרה ומוסיקה לאומית איטלקית.
בתקליטור "טללי זמרה" מובאים 21 פיוטים של יהודי פירנצה.
זכרונות מבית הכנסת[עריכה]
בחוברת שצורפה לתקליטור, אנצו ניצני מעלה זכרונות מבית הכנסת וכך הוא כותב: " בית הכנסת הגדול של פירנצה הוא מן היפים בעולם. בשנים הראושנות לקיומו נהגו מבקריו העשירים לבוא אליו חבושים כובעי צילינדר; הרב לבש אפוד כסף גדול והשמשים סבבו כה וכה במעילי פראק. אמידי הקהילה נהגו להזמין סוס וכרכרה לנסוע לבית הכנסת (במכונית לא באו). הרב שמואל צבי מרגוליס (Samuel Zvi Margulies) זכה להערכת יהודים ולא יהודים. הוא אירח את מלך איטליה בבית הכנסת, ובירך אותו בעברית. הרב צבי פרץ חיות (שעל שמו קרוי רחוב בתל אביב) והרב משה דוד קאסוטו, שעמד בראש בית המדרש לרבנים בפירנצה, שרתו את הקהל יחד עם עם הרב מרגוליס.
חזן הקהילה היה הרב בלגרדו שהיה מלווה במקהלת נערים. גוי של שבת ניגן באורגן. הוא ניגן בימי ראשון בכנסייה הקתולית "סנטיסימה אנונציאטה" (Santissima Annunziata), ובשבתות, למגינת לבם של החרדים הספורים בקהילה ניגן באזני יהודים.
המחזה המרגש ביותר בחגים היה ברכת כהנים. הכהנים עמדו לפני ארון הקודש, ראשיהם מכוסים בטלית. הנשים ירדו מעזרת הנשים בקומה העליונה, הילדים באו מגינת בית הכנסת, וכל ראש משפחה פרש את הטלית וכיסה את ראשי בניו, כלותיו, נכדיו וניניו. עשרות טליתות נפרשו בבית הכנסת. רבים בכו כשזכרו את מי שבחג הקודם עמדו תחת לטלית, ואינם עוד.
מוסאון בית הכנסת[עריכה]
בקומה השנייה של בית הכנסת הוקם מוסאון ליצירות יודאיקה. במוסאון מוצגת תערוכה המציגה אירועים מתולדות יהדות פירנצה. כמו במוסאונים מסוג זה מוצגים בו: אביזרי פולחן כמו פרוכות לארון קודש, קישותי כסף וגלימות רקימה וחפצים המשמשים לאירועים חשובים בחיי המשפחה ובחגים היהודיים.
האחזקה[עריכה]
תחזוקת בית הכנסת הוא נושא קריטי. הוא ניזוק על ידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה אשר הפכו אותו למוסך למכוניות. על מנת שלא ישאר זכר לנזק שהם גרמו לאולם בית הכנסת המפואר, הם הניחו בו מוקשים ופוצצו עד שקומת עזרת הנשים קרסה לרצפת המבנה. אוצרות בית הכנסת שנשדדו על יגי הגרמנים נמצאו ויוחזרו לבית הכנסת. בשנת 1966 עליית נהר הארנו על גדותיו גרמה לבניין נזק נוסף. ריצפת בית הכנסת הוצפה עם מים מעורבים בבוף ובפסולת שהגיע מאחד השווקים העירוניים , הנמצא בין הנהר לבין בית הכנסת. יש סימן בבית הכנסת, כמו במקומות נוספים בעיר פירנצה, המראה עד להיכן הגיעו המים בזמן הצפת העיר. ההצפה גרמה נזר לריהוט, לציורי הקיר ולספרי קודש חלקם עתיקים. בעזרת תרומות מאיטליה ומעולם תוקנו הנזקים. בעשור האחרון היה בית הכנסת סגור לזמן מה בשל החשש לקריסת הגג. בתקציב ציבורי בוצעו במבנה תיקונים לייצוב הכיפה והקירות.
מרכז לשיקום הקהילה[עריכה]
בשנת 1945 שימשו בית הכנסת והבניינים בסביבתו כ"הכשרה" לפליטים לקראת עלייתם לארץ ישראל. לאחר הסכם עם שלטונות הצבא הבריטי, הושאל אריה אבישר, ששירת כסמל ב"פלוגת מובילי המים 148" של הצבא, לשמש כאחראי ורכז הפרויקט, כשאליו הצטרפו עוד כמה מחברי הפלוגה. כחלק מפעילותו הוקם במקום גן ילדים, אורגנו כיתות בית ספר ובמבנה מול בית הכנסת הוקמה הכשרה של תנועת החלוץ לצעירים. במקביל, טיפלו אבישר ואנשיו בהוצאת ילדים יהודים ממנזרים בעיר, אם כי היו לו גם אי הבנות עם הרב המקומי לגבי מהות החינוך שניתן לתלמידים, שכלל בעיקר הכנה לטקסים המקובלים בחגים היהודיים וביצועם בפומבי על-פי הנוהג בהתיישבות העובדת בארץ ישראל. גולת הכותרת של הפעילות הייתה ארגון סרטיפיקטים לכל באי מרכז השיקום. וכך רובם הגיעו לארץ ישראל בעליית פרינסס קאתלין, ספינה קנדית שעסקה בהובלת גוייסות, עוד לפני תום המלחמה ב25 במרץ 1945.
במלחמת העולם השנייה הגיע אריה אבישר יחד עם המתנדבים מהיישוב היהודי בארץ ישראל בפלוגת מובילי המים 148. לאחר פעילות בצפון אפריקה, נחיתה בספטמבר 1943 בחוף סלרנו, דרומית לנפולי באיטליה היה בכוח שחצה את נהר הארנו וכבש את פיזה. במסגרת תפקידו ב יחידת מובילי המים היה לשקם את מערכת מי השתיה של העיר. במסגרת תפקידו זה הסתובב ברחבי העיר כולה, אסף יהודים שניצלו ודאג להעבירם לפירנצה.
בהגיעו לרומא, אחרי שבעלות הברית כבשו את העיר, פתח מחדש בעיר את בית הספר העברי ע"ש Vittorio Pollaco וריכז בו 350 תלמידים.
אבישר נטל חלק פעיל בשיקום יהדות פירנצה, היה זה שפתח מחדש את בית הספר היהודי בפירנצה. מחוסר מורים תפקד אבישר כמנהל בית הספר וצוות המורים היו אנשי פלוגת מובילי המים וחיילים יהודיים אחרים שהיו בעיר והיו בעלי כישורים להוראה ולהדרכת נוער.
יד לזכרו הוצבה בגן של בית הכנסת הגדול של פירנצה.
חלק ניכר מפעולות ההצלה של אריה אבישר וחבריו היו איתור ילדים יהודים ברחבי טוסקנה: בכפרים ובמנזרים. על מקרה אחד מסופר בלקסיקון חסידי אומות העולם שפרסם על ידי יד ושם . על הצלתם קבלה אם המנזר בשנת 1997 את אות חסיד אומות העולם. בין הניצולות היו 12 ילדות מפולניה ומבלגיה.
תמונות מבית הכנסת[עריכה]
מלפני מלחמת העולם השנייה
בית הכנסת 2006 ומימין בית הספר: המקור - ויקישיתוף, צילם:Toksave
מבט מעל: המקור - ויקישיתוף, צילם -Sailko
צילומים של בית הכנסת הגדול של פירנצה - תמונות מקרוב ושל כיפת ההיכל במזרח ספטמבר 2008
מבט מקרוב
מבט מקרוב
מבט מקרוב
הכיפה מעל ארון הקודש
לקריאה נוספת[עריכה]
- Dora Liscia Benporad and Annamarcella Tedeschi Falco, Tuscany Jewish Itineraries , Marsilio Regione Toscana, 1995.
- Sandro Servi, la Sinagoga di Firenze,Cumunita Ebraica di Firenze 1992
- יעקב פינקרפלד, בתי הכנסת באיטליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד
- ↑ בבית הכנסת הקטן התפלל, לפי מנהג אשכנז, מנינו של הרב הראשי שבזמן הקמת בית הכנסת, שמואל צבי מרגוליס
- ↑ במחצית 2007 הנוכחות צומצמה רק למועדי תפילות
- ↑ מקור הקטע: אדוין סרוסי, מוסיקה מבית הכנסת של פירנצה, חוברת הלוואי לתקליטור טללי זמרה