גזירת קטניות

גזרת קטניות- בקהילות אשכנז (וגם בקרב חלק קטן מקהילתו המזרח) נהגו לאסור אכילת קטניות במשך כל ימי חג הפסח.

מקור[עריכה]

ישנם כמה מקורות מתקופת הראשונים למנהג איסור אכילת קטניות בפסח. למשל: כך כתב רבינו פרץ בהגהותיו של הסמ"ק (הגהות רבינו פרץ לסמ"ק רכב): "ועל הקטניות כגון פויי"ש ופול"י ורי"ש ועדשים וכיוצא בהם רבותינו נוהגים בהם איסור שלא לאוכלם בפסח כלל, וכן נראה כמדומני ששמעתי על הפולים שלא לבשלם בפסח כי אם במים רותחים מתחלת נתינתן בקדרה, וגדולים נוהגים בהם היתר, ומורי רבינו יחיאל היה נוהג לאכול בפסח פול הלבן שקורין פוויי"ש וגם היה אומר כן בשם גדולים, ומביא ראיה דאפילו באורז דחשיב ליה רבי יוחנן בן נורי מין דגן לגבי חימוץ, קאמר תלמודא לית דחש לה להא דרבי יוחנן מיהו קשה הדבר מאד להתיר דבר שנוהגין בו העולם איסור מימי חכמים הקדמונים דמסתמא לא נהגו בו איסור מחמת חימוץ עצמו דלא טעו בדבר שהתינוקות של בית רבן שלמדו ההלכה יודעין דאיכא בהדיא בפסחים דאין בא לידי חימוץ כי אם מחמישה המינין, ולכך נראה לקיים המנהג ולאסור כל קטנית בפסח, ולא מחמת חימוץ עצמו...". הדין נפסק להלכה ברמ"א (שולחן ערוך אור חיים תנג א), והובא בספרי האחרונים.

יש שתלו מקור מנהג זה בדברי הגמרא במסכת פסחים, בפרק כל שעה, מסכת פסחים דף מ עמוד ב, "רב פפי שרי ליה לבורדיקי דבי ריש גלותא לממחה קדירה בחסיסי. אמר רבא איכא דשרי כי האי מילתא בדוכתא דשכיחי עבדי?!". ופירשו תוס' ש"חסיסי" היינו קמח עדשים, ואסר רבא במקום שיש חשש לטעות ולהחלפה בחמץ. וראה בספר חמדת ימים על פסח - פרק ג: "וכן תראה שיש מן הפוסקים שאסרו האורז ושאר מיני קטניות לעשות מהם תבשיל, אעפ"י שהדבר פשוט בגמרא להתיר ואפי' הכי אסור, דדגן מעשה קדרה וקטנית מעשה קדרה. גזירה הא אטו הא. ויש להם על מה שיסמוכו מהא דאמרינן בפרק כל שעה רב פפי שרי ליה לבורדקי דריש גלותא לממחה קדרה בחסיסי ואמר רבא איכא דשרי כהאי מלתא בדוכתא דשכיחי עבדי? והעלו התוספות דחסיסי הוי קמח עדשים אלמא אפילו דהוי מיני קטנית, כיון דעבדי מזלזלי במצוות אין להתיר בהם. וכן אמרינן בסוף פ"ק דביצה דלבני ארץ ישראל דאית להו עבדי דמזלזלי אין כותשין אפי' במכתשת קטנה. והן עתה רבים הם עם הארץ ורובם אינן בני תורה, יש לתפוס לאסור בכל מידי דדמי לדגן משום דמיחלף. וביותר בקטנית האורז דאירע [פעם] אחר שנבדק ג' פעמים יפה נמצא בו גרעין חטה. ושומר נפשו ירחק ממנו".

טעם[עריכה]

מספר טעמים נאמרו למנהג זה:

• כיוון שמהקטניות (אורז, תירס ועוד) עושים קמח, יש חשש שעמי הארצות יראו שמכינים מאפים מקמח קטניות ויחשבו כי מדובר בקמח דגן ויחמיצו קמח בפסח (הגהות רבינו פרץ לסמ"ק שם, מקור).
• גם ממיני דגן וגם ממיני קטניות עושים מעשה קדרה.
• גרגרי הדגן והקטניות שוהים יחד במחסנים ויש חשש שיתערבו זה בזה (טור אורח חיים תנג ובית יוסף שם, ערוך השולחן תנג ד ועוד).

המינים הנכללים באיסור[עריכה]

למעשה, ישנם חלק מהמינים הכלולים בגזירה זו, שאינם שייכים מבחינה בוטנית למשפחת הקטניות. מקובל להגדיר את האיסור על המינים הבאים: אורז, אפונה, דוחן, חומוס, חילבה, חמניות, חרדל, כוסמת^[1], כמון, עדשים, פול, פרג, פשתן, קימל, תירס, שעועית, שומשום, אספסת, דורא, כרכום, כרשינה, לוביה, לוף, ספיר, פלסילוס, קטנית, קנבוס, תורמוס, תלתן ותמרינד הודי ^[2].

מינים חדשים- תפוחי אדמה, סויה, בוטנים וקינואה[עריכה]

ישנה מחלוקת לגבי מינים שלא היו מוכרים בזמן תקנת המנהג ונתגלו אחר כך, כגון סויה, בוטנים, קינואה ועוד, האם הם נכללים באיסור או לא. לדעת רבי משה פיינשטיין (אגרות משה או"ח ג סג) והרב שאול ישראלי, אין מינים אלו נכללים באיסור, אולם לשאר הפוסקים, גם הם אסורים. אמנם, תפוחי אדמה- לכל הפוסקים מותרים, אע"פ שמכינים מהם קמח, כיוון שאינם נראים כמו דגן ולא מאחסנים אותם יחד עם דגנים.

ליפתית[עריכה]

לגבי הליפתית (קנולה), ישנה שאלה נוספת. לא רק שהיא לא היתה מוכרת בזמן חז"ל, אלא היא אפילו צמח רעיל, ורק בהתפתחות הטכנולוגיה למד האדם להפיק ממנה לציטין ראוי למאכל. לדעת רוב הפוסקים, מין זה אינו נכלל באיסור ((הרב יעקב אריאל, הרב מרדכי אליהו, (שו"ת עמא דבר א רעב) ועוד).

שמן קטניות ומצות מקטניות[עריכה]

ישנם פוסקים שכתבו, כי שמן המופק מקטניות (שמן סויה, שמן שומשום, שמן חמניות ועוד), וכן מוצרי קטניות שנעשו בקפידה שלא יחמיצו כמו דגן, מותרים באכילה (הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אורח משפט או"ח קח, הרב יצחק אלחנן ספקטור מקובנה באר יצחק קיג ועוד).

דינים שונים[עריכה]

המהרי"ק כתב, כי אסור להדליק נר בשמן קטניות על השולחן, שמא יטפטף לתוך האוכל, אולם הרמ"א פסק שאין בכך בעיה.

קטניות לא אוסרות את הכלים^[3].

כמו כן, קטניות לא אוסרות את התבשיל אם נפלו לתוכו בדיעבד, כאשר אינן רוב ואינן נראות בעין^[4].

מנהג הספרדים[עריכה]

הספרדים לא חששו לאכול אורז וקטניות בפסח, וכפי שכתב הבית יוסף (או"ח תנג), שאין מי שחושש "לדברים הללו זולתי אשכנזים". אמנם, בדורות האחרונים, כתבו כמה מגדולי פוסקי הספרדים שראוי להחמיר באכילת קטניות, גם לספרדים, מפני שהיו כמה מקרים בהם בשלו את הקטניות ומצאו בהם חיטה (פרי חדש, חיד"א, רבי חיים פלאג'י^[5] וכן מנהג רבים מיהודי מרוקו).

רבי יוסף חיים מבגדד כתב (בן איש חי שנה ראשונה צו מ"א), כי בבגדד הרבה נהגו לא לאכול אורז, ואלו שכן אוכלים צריכים לברור אותו שלוש פעמים לפני החג, וכן נהוג היום, במיוחד כאשר האורז מאוחסן במחסנים בהם מאחסנים מיני דגן (שו"ת עמא דבר א סא).

הערות שוליים