גניבת הברכות

גניבת הברכות הוא מאורע המתואר בפרשת תולדות במהלכו יצחק מתכנן לברך את עשיו בכורו, אך אשתו רבקה ובנו יעקב גורמים לכך שיברך את יעקב במקום זאת. בעקבות גניבת הברכות, עשיו מתכנן להרוג את יעקב דבר שמוביל אותו לברוח לחרן לבית לבן.

התכהות עיני יצחק[עריכה]

עוד לפני שהתורה מגיעה לתאר את גניבת הברכות, מתואר כי עשיו נשא שתי נשים חיתיות- את יהודית בת בארי ואת בשמת בת אילון שהיו "מורת רוח" ליצחק ורבקה‏^[1]. רש"י מקשר בין נישואי עשיו לבין המשך הסיפור בכך שהתכהות עיניו של יצחק היה בעקבות העשן שהקטירו נשות עשיו לעבודה זרה.

במדרש‏^[2] אף מקשרים את התכהות עיניו של יצחק בכך שהצדיק את עשיו ונחשב כ"לוקח שוחד" שעשוי לעוור את הצדיקים, ומובא כי מטרת התכהות עיניו של יצחק הייתה על מנת שיעקב יוכל לגנוב את הברכות. הספורנו‏^[3] משווה בין יצחק לבין עלי, שגם עליו מתואר כי עיניו התכהו מכיוון שלא מיחה בבניו, וכדברי הפסוק "לֹא כִהָה בָּם", באופן שיש בו מידה כנגד מידה. מנגד, דעה אחרת מקשרת את התכהות עיניו בדמעות המלאכים שנפלו בשעת העקידה, כך שהדבר לא מובא כעונש או ביקורת ליצחק.

כמו כן, רש"י מדייק בפסוקים שמתארים שגם יצחק וגם עשיו התחתנו בגיל ארבעים כי עשיו ניסה להראות עצמו כצדיק ולכן התחתן באותו הגיל כאביו. מנגד, ספורנו מפרש קשר זה כביקורת על יצחק שבניגוד לאביו אברהם שדאג להשיאו לאישה כשרה כשהגיע לגיל ארבעים, יצחק לא דאג כך לעשיו וייתכן שיש בכך גם רמז לאחריות על המשך הסיפור.

הכנת עשיו לברכה[עריכה]

לאחר התיאור על הזדקנות יצחק והתכהות עיניו, יצחק קורא לעשיו ומבקש ממנו לצוד ציד ולהכין לו אוכל על מנת שיוכל לברכו לפני מותו: "וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת".

מדברי יצחק נשמע כי הוא מעוניין לברך את עשיו לפני מותו, וכי בעקבות ההזדקנות שלו והתכהות העיניים הוא חושש שהוא עשוי למות לפני שיספיק לברכו‏^[4]. רש"י מסביר בשם המדרש כי "אם מגיע אדם לפרק (גיל) אבותיו ידאג חמש שנים לפניהם וחמש לאחר כן" ויצחק שהיה בן 123 היה חמש שנים לפני הגיל בו מתה אימו שרה, ולכן חשש שמא ימות. הספורנו הוסיף כי יצחק ביקש דווקא לברך את עשיו לפני מותו, בדומה לברכת יעקב ומשה לפני מותם, משום שבזמן זה "הנפש יותר נבדלת מהחומר".

רבקה מכינה את יעקב[עריכה]

רבקה שומעת את דברי יצחק, ואומרת ליעקב כי יביא לה שני גדיי עיזים והיא תבשל אותם ליצחק וכך הוא יוכל להתחזות לעשיו אחיו ולקבל את הברכות "וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ". יעקב מהסס לקבל את הצעת אימו ואומר כי הוא איננו שעיר כאחיו ולכן הוא עשוי להביא עליו "קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה" אך אימו מבטלת את דבריו ומרגיעה אותו כי "עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי".

רבקה מלבישה את יעקב את בִּגְדֵי הַחֲמֻדֹת של עשיו, הלבישה עליו עורות גדיי עיזים על מנת שיהיה שעיר כאחיו וכן ציידה אותו באוכל שעשתה על מנת שיביא לאביו. במדרש‏^[5] מובא כי בגדי החמודות של עשיו היו בגדים מיוחדים וחגיגיים שהיה לובש כשהיה משמש את אביו וכנראה שהם גם שהטעו את יצחק לחשוב שעשיו עומד לפניו

הימנעות רבקה מלדבר עם יעקב[עריכה]

מאחר וכבר כאשר רבקה הייתה בהריון עם יעקב ועשיו היא קיבלה נבואה כי "רב יעבוד צעיר" וכי הברכה אמורה להגיע ליעקב- הקשו הפרשנים מדוע רבקה לא סיפרה על נבואה זו ליצחק ובכך מנעה ממנו מלברך את עשיו.

הרמב"ן‏^[6] מבאר כי רבקה לא רצתה לספר ליעקב על הנבואה כי חששה שמפני אהבתו את עשיו הוא יימנע מלברך כלל, ולכן הערימה עליו על מנת שיברך את יעקב בלב שלם בחושבו שהוא עשיו. בדומה לכך, הר"ן‏^[7] מבאר כי הקב"ה לא גילה ליצחק על מעשיו ורשעותו של עשיו לפי שאז הוא לא היה ברוח טובה ובשמחה ורוח השם לא הייתה נחה עליו בשביל שיוכל לברך. אמנם, המלבי"ם‏^[8] פירש כי רבקה חששה שלא תספיק לשכנע את יעקב בדבריה ולמנוע ממנו לברך את עשיו, ולברך העדיפה לפעול במהירות ולרמות אותו עם יעקב.

בצורה מחודשת, הנצי"ב‏^[9] מבאר כי בניגוד לשרה ורחל שלא נמנעו מלשטוח את טענותיהן לפני אברהם ויעקב, רבקה הייתה מלאת יראה מיצחק. לשיטתו, עוד מתחילת מפגשם כאשר אליעזר הביא אותה ליצחק אדונו והיא כיסתה את עצמה בצעיף בבושה, רבקה הרגישה "שאינה ראויה להיות לו לאשה" ולכן גם כעת היא נמנעה מלספר לו על הנבואה והעדיפה לפעול באופן עקיף.

מדוע יצחק רצה לברך את עשיו?[עריכה]

הרמב"ן הסביר כי יצחק אכן התכוון לברך את עשיו בברכת אברהם לנחול את הארץ- לפי שהוא הבכור. אמנם, רבקה התנגדה לכך לפי שידעה בנבואה שקיבלה בעת שהייתה בהיריון שרק יעקב עתיד להמשיך את המשפחה ולא עשיו.

רד"ק‏^[10] מבאר כי יצחק היה מודע לכך שעשיו איננו ראוי להמשיך את המשפחה, ואכן תכנן כי יעקב יהיה ממשיכו. לשיטתו, יצחק רצה רק לברך את עשיו בברכות גשמיות של הצלחה- "כי ידע כי צריך הוא לברכתו כי לא היה איש הגון". יחד עם זאת, הוא לא תכנן לברך כלל את יעקב, כשם שאביו אברהם לא בירכו לפני מותו, אך חשב כי הוא זה שעתיד להמשיך את זרעו ואת ברית אברהם‏^[11].

הרב קוק‏^[12] הסביר כי על אף שיצחק ידע שמבחינה פרטית אין עשיו ראוי לברכה, מבחינת כלל האומה הוא חשב שהסגולה תוכל לעבור דרכו. לדבריו, עד ליעקב הייתה סגולת ישראל באבות הולכת ומתבררת ולכן לא היה גם פגם בכך שרחל ולאה היו בנות לבן- לפי שהסגולה תמשיך ותתברר בילדיהם. לכן, יצחק חשב כי על הסגולה לעבור דרך הבכור ואל לו להתערב בדרכי הקב"ה, וכי גם אם יעקב מצד עצמו צדיק יותר, אין הדבר אומר שמזרעו תצא הסגולה.

כיצד הברכה מועילה?[עריכה]

הר"ן‏^[13] הקשה כיצד הועילה הברכה שבירך יצחק את יעקב, הרי עיקר העניין בברכה הוא כוונת הלב- "כי הדברים שיאמרו לאיש אחד בחזקת איש אחר לא יעילו לו כלום", ואיך הועילה הברכה ליעקב על אף שהתכוון לתת אותה לעשיו?

הר"ן מבאר כי היכולת של יצחק לברך איננה מכוחו אלא הוא רק כלי להעברת הברכה מהקב"ה לעולם. ממילא, גם לאחר שיצחק הבין כי הוא בירך בטעות את יעקב, עדיין מאחר והוא רק העביר את ברכת ה' הלאה- הרי שאין משמעות לכוונתו אלא רק למעשיו ולהעברת הברכה למי שעומד לפניו.

אנכי עשיו בכורך[עריכה]

רש"י, בעקבות חז"ל‏^[14] מבאר כי דברי יעקב "אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ" נאמרו על ידו באופן המשתמע גם למשפט- "אנכי המביא לך, ועשיו הוא בכורך" ולכן אין בכך שקר גמור. בדומה לכך, המלבי"ם‏^[15] פירש כי יעקב אמר את דבריו כך שיתפרשו- " אנכי עשיו מצד שאני בכרך, אף שאני יעקב, אבל מצד שקניתי את הבכורה של עשיו".

הרד"ק מבאר כי יעקב אכן רימה את אביו, אך מכיוון שידע שהברכות ראויות לו הרי שהיה מותר לו לשנות, בדומה לדברי אברהם כי שרה היא אחותו ולא אשתו. אמנם, מכיוון שאצל אברהם שרה היתה אכן אחותו למחצה, ייתכן והרד"ק מכוון גם לדברי רש"י לעיל כי יעקב אמר דבר המשתמע לשני פנים. גם האבן עזרא מפרש כי יעקב אכן רימה את אביו, והסביר כי ניתן לנביא לשקר בעת צורך גדול, בדומה לדוד ששיקר לאחימלך כאשר הוא ברח משאול.

בגדי החמודות[עריכה]

כאשר רבקה מחפשת את יעקב לעשיו, היא מלבישה עליו את "בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת". בפירוש המילה חמודות, רש"י מבאר כי מדובר בבגדים נקיים‏^[16] והחזקוני ביאר בנוסף כי מכיוון שהיו נקיים היה להם עדיין ריח של צבע חדש ולכן יצחק העיוור יכל להריחם בנקל. באופן אחר, החזקוני מבאר כי אלו היו הבגדים איתם עשיו יצא לשדה ולכן היה להם גם ריח של שדה כדברי יצחק- " רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה".

במדרש לומדים מכך שבגדי החמודות היו בבית יצחק כי היו אלו בגדים מיוחדים וחגיגיים שהיה לובש כשהיה משמש את אביו כהידור למצוות כיבוד הורים:

	אמר ר' שמעון בן גמליאל: כל ימי הייתי משמש את אבא, ולא שמשתי אותו אחד ממאה ששמש עשו את אביו. אני, בשעה שהייתי משמש את אבא, הייתי משמשו בבגדים מלוכלכין, ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים, אבל עשו, בשעה שהיה משמש את אביו, לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות. אמר: אין כבודו של אבא להיות משמשו, אלא בבגדי מלכות
– בראשית רבה פרשה סה סימן טז

.

כהמשך למדרש זה, בירושלמי מבואר כי עשיו היה "משמש בכהונה גדולה" עם בגדים אלו, כאשר ייתכן והכוונה לכך שהחשיב את מצוות כיבוד הורים כל כך, או שחשב עצמו כראוי לכהונה כבכור. במדרש מובא כי בגדים מיוחדים אלו היו בגדיו של נמרוד שעשיו הרגו ונטל את בגדיו ובמדרש אגדה אחר מובא כי נמרוד עצמו נטל בגדים אלו מאדם הראשון לאחר שהרג אותו‏^[17].

קישורים חיצוניים[עריכה]

• כיצד פעלו ברכות יצחק ללא ידיעתו? הרב רפאל וסרטיל
• מדוע ביקש יצחק לברך את עשו הרשע? הרב אליעזר מלמד

הערות שוליים