הזמנה
|
|
הקצאת חפץ לתכלית שתאסור אותו בהשתמשויות אחרות.
המחלוקת[עריכה]
אביי סובר ש"הזמנה מילתא" והחפץ נאסר בהשתמשויות אחרות כבר משעת הקצאתו, ורבא ש"הזמנה לאו מילתא" ואין ההקצאה פועלת לאסור את החפץ. הגמרא מוכיחה שמחלוקתם היא גם מחלוקת חכמים ורשב"ג בתפילין
אביי מוכיח את שיטתו מגזירה שווה של "שם"-"שם" מעגלה ערופה שאף היא נאסרת מרגע הזמנתה, ואילו רבא מוכיח מגזירה שווה "שם"-"שם" לעבודה זרה שאינה נאסרת בהנאה בהזמנה אלא רק במעשה.
דוגמאות ומקרים[עריכה]
לדוגמא: הבונה קבר למת, לאחר שמת, לדעת הסוברים ש"הזמנה מילתא" - נאסר הקבר בהנאה מיד, ולדעת הסוברים ש"הזמנה לאו מילתא", אין הקבר נאסר בהנאה אלא עד שיקברו בו את המת.
דוגמא נוספת: האורג תכריכים למת, לאחר שמת, לדעת הסוברים ש"הזמנה מילתא" - נאסרים התכריכים בהנאה מיד, ולדעת הסוברים ש"הזמנה לאו מילתא", אין התכריכים נאסרים אלא משעת השימוש בהם.
מתי אין מחלוקת[עריכה]
במקרים במוגדרים כ"טווי לאריג" אין מחלוקת שהזמנה לאו מילתא.
ההלכה[עריכה]
להלכה: "הזמנה לאו מילתא היא" כרבא, לפי הכלל שבמחלוקות אביי ורבא הלכה כרבא חוץ מיע"ל קג"ם.
עיקר הסוגיא והדיון בנושא נמצא בבבלי סנהדרין מז:-מח..