הידור מצווה
|
|
הגדרה[עריכה]
מצווה לקיים את המצוות באופן נאה (הוזכר בשבת קלג:).
לדוגמא, מצווה לעשות סוכה נאה, לולב נאה, שופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה (שבת קלג:).
החולק על דין זה הוא לכאורה אבא שאול, שמהפסוק "זה א-לי ואנווהו" (שמות טו-ב) דורש דרשה אחרת - הווי דומה לו, מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום (שבת קלג:). אך השאגת אריה (נ ד"ה ועוד) ביאר שגם אבא שאול דורש מפסוק זה את דין הידור מצווה, אלא שהוא מוסיף לדרוש גם "הווי דומה לו". להלכה יש דין הידור מצווה.
מקור וטעם[עריכה]
מקורו מהפסוק "זה א-לי ואנווהו" (שמות טו, ב) - התנאה לפניו במצוות (שבת קלג:). ונחלקו המפרשים האם הוא מדאורייתא (חידושי אנשי שם ברכות לח. בדפי הרי"ף) או מדרבנן (ריטב"א סוכה יא:, בית יוסף או"ח תרנו). ונפק"מ לספק במצוות הידור - האם הוא ספיקא דאורייתא ולחומרא או ספיקא דרבנן ולקולא (בית יוסף שם).
דינו הוא בפשטות רק לכתחילה, אך בדיעבד יוצא ידי חובה גם אם לא הידר (תוס' סוכה כט: ד"ה לולב). אמנם הבה"ג חידש שאם לא הידר לא יצא ידי חובה, ולכן כתב לגבי הדין שנוטלים לולב כדרך גדילתו (ולא להופכו), שהוא מדין הידור מצווה ואם הפכו לא יצא ידי חובה (הובא באוצר הגאונים סוכה מה:, והוסיף שאפשר שאינו מדין הידור וא"כ כן יצא ידי חובה. וכן מרש"י סוכה כט: (שהתוס' הנ"ל הביאוהו והקשו עליו) משמע שיש בהידור דינים שפוסלים גם בדיעבד).
במהותו חקרו רבים האם הוא מצוה נפרדת או חלק מכל מצוה. לדוגמא, ראובן נטל אתרוג כשר ושמעון נטל אתרוג מהודר: האם את מצוות הנטילה שניהם קיימו בשווה, אלא ששמעון קיים מצווה נוספת - מצוות הידור, או ששמעון קיים את מצוות הנטילה עצמה באופן טוב יותר (משנת יעבץ או"ח סז ד"ה והנה יש להסתפק, עיון בלומדות ב "הידור מצווה", ברכת אברהם סוכה יא: סימן "הידור מצווה" ב הביא גרי"ז). בגדרו חקר הברכת אברהם (סוכה יא: סימן "הידור מצווה" ה) האם המצווה היא שיהיה יפה למראה העיניים או שיהיה מובחר.
בדינים שונים[עריכה]
בנר חנוכה - חקרו האם הוא מדין הידור כללי ככל המצוות, או דין מיוחד בחנוכה, שכך תיקנו את מצוות נר חנוכה (משנת יעבץ או"ח עד-א ד"ה ונראה וד"ה בדעתי: מחלוקת תוס' ורמב"ם).
סיפור יציאת מצרים - חקרו האם המצווה להרבות בסיפור היא מדין הידור מצווה, או שהיא חלק ממצוות סיפור יציאת מצריים עצמה (כמו מרבה בתרומה, שכל חלק מהתרומה הוא תרומה עצמה, ולא רק הידור) (ברכת אברהם פסחים קיח. סימן "מצוות סיפור" ג).
לפנים משורת הדין - דינו כהידור מצווה, שצריך להוציא עליו רק עד שליש בדמיו (שדי חמד ח"ג ל-כט ד"ה וכתב, עמוד 282. והוסיף (שם בד"ה ואם) שמצוות לפנים משורת הדין היא מדאורייתא, עוד הביא (שם ד"ה לפנים) שנחלקו הפוסקים האם כופין על לפנים משורת הדין).
פרטי הדין[עריכה]
זריזים מקדימים למצוות (שיהוי מצווה לא משהינן) - נחלקו הפוסקים מה עדיף: הידור מצווה, או זריזות למצווה. כגון שיש לו כעת אתרוג כשר, ואם ימתין ישיג אתרוג מהודר - ויש בזה שלוש דעות (שדי חמד ח"ג ל-קמא-ו):
- הידור מצווה עדיף, וימתין לאתרוג המהודר.
- זריזים עדיף, ויטול מייד את האתרוג הכשר.
- תלוי כמה זמן יצטרך להמתין לאתרוג המהודר - אם הוא זמן מועט ימתין, ואם הוא זמן מרובה יטול מייד את האתרוג הכשר.
המזיק אתרוג מהודר, חידש המהר"ם מינץ (קיג) שיכול לשלם לניזק אתרוג כשר שאינו מהודר. אך חלקו עליו האחרונים וכתבו שצריך לשלם אתרוג מהודר (משנה למלך מעשה הקורבנות טז-ז וחכם צבי קכ, מחלוקתם הובאה בבאר היטב ושערי תשובה או"ח תרנו, ובפתחי תשובה אה"ע לא).
לאחד[עריכה]
החובה לנאות וליפות דברי מצוה. נאמר בתורה (שמות טו, ב): "זה אלי ואנוהו", ודרשו חכמים: "התנאה לפניו במצוות - עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין". וכן כל מצוה ומצוה צריך לקיימה ביופי ובהידור, למרות שקיומה בהידור מייקר את מחירה.יש אומרים, כי הידור מצוה הוא מן התורה, ויש סוברים שאינו אלא מדרבנן, ויש שכתבו שעיקרו הוא מן התורה, אלא שהתורה מסרה לחכמים להכריע באיזה מקום ההידור מעכב ובאיזה מקום אינו מעכב."הידור מצוה עד שליש" - יש מפרשים, שיוסיף כסף בעד מצוה מהודרת עד שליש מדמי אותה המצוה כשאינה מהודרת; ויש מפרשים, ששיעור שליש נאמר לא על הכסף אלא על גודל החפץ שנעשית בו המצוה[1]. ויש מפרשים, שהשליש הוא בכסף וההידור הוא בגודל[2]."שליש מלגיו" - שליש מתוך דמי האינו מהודר, שאם זה שאינו מהודר נמכר, למשל, בששה דינרים, צריך להוסיף עליו שני דינרים, שהם שליש מתוך הששה."שליש מלבר" - הוספת חלק שלישי על דמי האינו מהודר, שאם האינו מהודר נמכר, למשל, בששה דינרים, מחלקים את הששה לשניים, ומוסיפים עליו חלק שלישי מבחוץ, כלומר שצריך להוסיף שלושה דינרים."עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקב"ה" - יש מפרשים, שאותו שליש שיוסיף כדי להדר את המצוה - משלו הוא, כלומר שאינו מקבל את שכרו בחייו, אלא בעולם הבא, ומה שיוסיף בהידור יותר משליש יפרע לו הקב"ה בחייו[3]. ויש מפרשים, שעד שליש צריך להוסיף משלו ודוחק את חייו כדי להדר את המצוה, אבל משליש ומעלה אם זימן לו הקב"ה ממון שלא מיגיעו - יוסיף, ואם לאו חייו קודמים, ודיו בתוספת שליש. ובמהדר במצוה יותר משליש משמע מהמאירי שאין בזה משום "כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט". (הידור מצווה לר' אליהו כהן סי' ה')
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ . כגון באתרוג לקיום מצות ארבעת המינים, אין להסתפק באתרוג בעל שיעור מינימלי שהוא כאגוז (לדעת ר' מאיר), או כביצה (לדעת ר' יהודה), אלא יש לרכוש אתרוג הגדול ממנו בשליש. ועיין במהרש"א (בחידושי אגדות למסכת בבא קמא דף ט, ב) שנתן טעם לשיעור הידור בשליש הגודל, שכן מצינו הידור דומה בשיעור הלולב, שהוא צריך להיות גדול מן ההדס בשליש.
- ↑ . שאם אחד מהאתרוגים הוא בעל שיעור מצומצם - כאגוז לר' מאיר או כביצה לר' יהודה - והשני גדול ממנו, מצוה להוסיף שליש על דמי הראשון ולקנות את הגדול.
- ↑ . "לפי שעד שליש מוזהר הוא להתנאות במצוה, וכך היא חובתו, ונוטל שכרו ביחד עם שאר מצוות, אבל מה שמוסיף יותר, מידה יתירה עושה, כמפרנס עני ומוסיף לו יותר שנמצא חוננו ואין הקב"ה מקפח שכרו, אלא משלם לו שכר התוספת בעולם הזה, ואוכל פירות בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא" (ע"פ ערוך, ר"ח ותוס' בבא קמא דף ט, ב).