הרב יעקב יצחקי

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Baustelle.PNG הערך נמצא בשלבי עריכה
כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב.
התבנית הונחה ע"י 2001:470:6B12:B0:0:0:0:76 12:45, 18 ביולי 2016 (IDT)


הרב יעקב יצחקי (יצחקוביץ'; מכונה גם: בההרי"ץ) היה רבה של מדינת דאגסטן שבהרי הקווקז, ממנהגי היהודים ההרריים, חוקר תולדות יהדות הקווקז ומנהגי ציוני. ממייסדי המושבה "באר יעקב" הקרויה על שמו.

תולדות חייו[עריכה]

נולד בי' באלול תר"ו בדרבנט שבדאגסטן לאביו ר' יצחק, רבם של יהודי הקווקז, ואמו נעמה. למד תורה מפי אביו, והשתלם ברוסית ובליומודים כלליים. בהיותו בן 22, בשנת תרכ"ח, התמנה ע"י אביו לרב ואב"ד של מדינת דאגסטן. הוא ייסד בדרבנט בית מדרש להכשרת רבנים ומורים לקהילה היהודית בקווקז. הוא החל לחקור את תולדות היהודים בהרי הקווקז, ולשם כך נסע ונדד בין הכפרים ובתי הקברות. הוא אסף וליקט כתבי יד וס=מסמכים אודות קהילות אלו. הוא אימת את המסקנה כי יהודי הקווקז הינם צאצאי עשרת השבטים שהוגלו ע"י סנחריב[1].

לקריאה נוספת[עריכה]

  • אגרת מאת הרב יצחקי אל הרב יצחק נסים, בתוך: מן הגנזים א', מכון אהבת שלום, מודיעין עילית תשע"ד.
  • נפתלי בן מנחם, המחזור "אהלי יעקב" לראש השנה וליום הכיפורים (מאת ר' יעקב יצחקי)", אור המזרח כרך י"ט חוברת א', ניו יורק, תשרי תש"ל, עמ' 55-57.
  • נפתלי בן מנחם, ר' יעקב יצחקי והמחזור "אהלי יעקב", טורי ישורון ה', תשרי תשכ"ז, עמ'ב 27-28.
  • יצחק בן צבי, נסיעותיו של רבי יעקב יצחקי מדרבנד לירושלים, בתוך: אוצר יהודי ספרד ח"ב, ירושלים תשי"ט, עמ' 7-13.

קישורים חיצוניים[עריכה]

  1. תיאורים מהקופה ההיא מתארים סיפור מעניין, כאשר הרוסים הניחו לשתי קבוצות יהודיות להנות משוויון זכויות וחופש פולחן: יהודי הקווקז והקראים, משום שיהודים אלו אינן מיוחסים לאנשי יהודי שהואשמו ע"י הנוצרים בצליבת ישו הנוצרי. אחד מן הקראים בשם פירקוביץ', זייף חלק מן המצבות בבתי העלמין היהודיים בקווקז על מנת להפריך את טענתם של היהודים הקווקזים, ור' יעקב הוכיח בפני המכון ההיסטורי של השלטון הצארי את מהימנותה של המסורת המקומית, ובכך החזיר ליהודי האזור את שוויון הזכויות (אנציקלודפדיה לחלוצי היישוב ובוניו, עמ' 2456)