עשרת השבטים

שבוי יוצא לגלות אשור - אוסליק של מלך אשור - המקור:ויקישיתוף - Willis

עשרת השבטים הם אוכלוסייתה של ממלכת ישראל אשר הוגלתה מארצה לאחר כיבושה על ידי ממלכת אשור ומאז לא נודע גורלם. העיסוק בגורל עשרת השבטים הוא עתיק יומין ואוניברסאלי. במהלך השנים הועלו השערות רבות לגבי עמים שונים שהם צאצאים של עשרת השבטים, אולם לא נמצא לאף אחת מההשערות הוכחות ברורות.

תעלומת עשרת השבטים נחקרת במסגרת מחקר מעמיק הנעשה בדור האחרון לגבי נדידת עמים. מחקרים רבים התמקדו בחיפוש קבוצות אתניות שיש להם שרידים של תרבות יהודית או מאפיינים גנטיים יהודיים. אולם, ככל הידוע כיום, בני עשרת השבטים לא היו שונים מהותית מבחינה תרבותית וגנטית מבני ממלכת יהודה היהודים. מכיוון שהיהודים נדדו במהלך השנים כמעט לכל מקום בעולם, לא ניתן להפריד בין קבוצות אתניות שהם צאצאים של עשרת השבטים ובין קבוצות אתניות שהם צאצאים של יהודים, על סמך מאפיינים אנתרופולוגיים או ביולוגיים. לכן, לא ניתן לפתור את תעלומת עשרת השבטים ללא ממצאים ארכאולוגיים והיסטוריים ברורים, שעד ימינו לא נמצאו. בנוסף, מכיוון שיהודים לפי ההלכה הם יהודים, גם אם אין מוצאם מבני ישראל המקראיים, סימנים תרבותיים יהודיים אצל קבוצות אתניות יכולות לנבוע מגיור או השפעה יהודית אחרת ולאו דווקא מהיותם של בני הקבוצה האתנית מצאצאי בני ישראל המקראיים.

התפתחות מסויימת חלה בנסיונות הקשורים בדיקת "דנ"א" השיטה המקובלת יום להשוואה גנטית דנ"א. אכן, נמצא דמיון בין דנ"א של בני שבט יהודה (הם היהודים) לפזורותיהם ראו . דנ"א היהודי הוא גם שונה במאפיונים בודדים, מהדנ"א של בני העם בתוכו היהודים שכנו מאות בשנים. מתוך הנחה שאין שוני גנטי משמעותי, בין דנ"א של שבט יהודה לבין דנ"א של יתר עשרת השבטים, ייתכן ובעתיד נוכל למצוא הוכחה לקיום שרידי שערת השבטים.

ממלכת ישראל הבסיס לעשרת השבטים[עריכה]

ההתפלגות שבטים ממלכות בית דוד והקמת ממלכת ישראל בראשות ירבעם בן נבט" היא הבסיס ל"עשרת השבטים". הכרזתם הייתה :" מַה-לָּנוּ- חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא-נַחֲלָה בְּבֶן-יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו" ([[ספר מלכים]] א', י"ב,ט"ז). על כך הפילוג אנו מתבשרים כבר בסוף ימי שלמה המלך :וַיֹּאמֶר ה' לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת-הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ...מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה...רַק אֶת-כָּל-הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי(י"א, י"א-י"ג). הנביא אחיה השילוני קורע מהמעיל של ירבעם בן נבט שתי-עשרה חלקים ונותו לו עשרה וואמור לו :"וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם קַח-לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים כִּי כֹה- אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת-הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים"(י"ב). כאן אנו נתקלים לראשונה במונח עשרת השבטים.

עם זאת אחיה השילוני מוסיף בנבואתו:"וַאעַנֶּה אֶת-זֶרַע דָּוִד לְמַעַן זֹאת אַךְ לֹא כָל-הַיָּמִים" (ל"ט). מהמונח כל הימים אנו למדים "ומה תלמוד לומר אך ? לא כל הימים (ילקוט שמעוני). "כי לימות המשיח יחזור דוד למלוך על ישראל בעת התיקון, ולכן לפני חזרת הדברים לתיקונם כפי שהיה יבוא משיח מבני אפרים לתקן את החטא ש ל העגלים שהעמיד ירבעם, וחטא והחטיא את ישראל, ובכח מסירות הנפש של משיח בן יוסף יתקן את החטא מכל וכל, ובכך יפנה דרך למלך המשיח בן דוד שיחזור למלוך על כל ישראל, וזהו עיקר הנבואה של יחזקאל בפרק ל"ז" ^[1]

הרקע להיעלמותם לפי המקרא[עריכה]

על פי המסורת היהודית, על סמך המתואר בספר עזרא, עם ישראל היום הם צאצאי שבטי יהודה, בנימין והלויים שהתגוררו בקרב שבטים אלו (לשבט לוי לא הייתה נחלה ובניו שכנו בקרב שבטים שונים).

מרבית האנשים מאמינים כי בממלכת יהודה חיו רק שבטי יהודה ובנימין אך הדבר לא מדויק. לפני הכתרתו של שאול למלך השבטים התגוררו בנחלות שונות בישראל. שבטי ישראל חיו בממלכה אחת תחת שלטונם של דוד ושלמה.

בשנת 922 לפנה"ס, בימי שלטונו של רחבעם, בנו של שלמה הממלכה התפצלה לשניים - ממלכת ישראל וממלכת יהודה - בשל המיסים הכבדים שהטיל רחבעם ושרירות ליבו. בממלכת ישראל הצפונית תחת הנהגתו של ירבעם בן נבט חיו תשעה שבטים - זבולון,יששכר, אשר, נפתלי, דן, מנשה, אפרים, ראובן וגד. כמו כן חלק מבני לוי חיו בנחלות אלו. כך מגיעים לעשרה שבטים. עם זאת, נהוג לספור את אפרים ומנשה כשבט אחד כך שלמעשה ממלכת ישראל הורכבה משמונה שבטים בעלי נחלה.

בממלכת יהודה חיו שבטי יהודה, בנימין שמעון וחלק משבט לוי. שמעון ויהודה התאחדו מאוחר יותר ושבט שמעון איבד את זהותו העצמאית.

בשנת 722 לפנה"ס, ימי מלכותו של הושע המלך, אשור בהנהגת שלמנאסר החמישי ואחר כך תחת סרגון השני כבשה את ממלכת ישראל, החריבה את בירתה שומרון והגלתה את השבטים לאשור. על גולי ישראל נאמר:" וַיֶּגֶל אֶת-יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי" ([[ספר מלכים]],ב',י"ז,ו'). גם לגבי השבטים שהיו בעבר הירדן נאמר בדברי הימים:"וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה" ^[2]. הערים ה ללו מזוהות ב תלמוד : " ``חלח - זו חלזון, חבור - זו הדייב, נהר גוזן - זו גינזק, ערי מד י - זו חמד וחברות יה, ואמרי לה : זו נהוונד וחברותיה, מאי חברותיה אמר שמוא ל: כרך מושכי, חוסקי ורומקי`` ^[3]. מנשה ישראל סבור כי ערים אלו ידועות כיום מהשערות החוקרים ונמצאות קצת בצפון עיראק, קצת באיראן, מזרח תורכיה, אפגניסטאן, ועוד. ועוד, חלח מזוהית עם Halahhu הידועה בכתובות אשוריות כעיר וכמחוז ששכן מצפון-מזרח לנינוה. האזור האחר בו יושבו היה זה שלאורך נהר החבור. רבים מתושביו הארמים של אזור זה, בו שכנו בעבר ממלכות ארמיות, הוגלו על ידי מלכי אשור לארץ אשור. מציאותם של ישראלים בגוזן, ששכנה על נהר החבור והיוותה מרכז של פחווה אשורית, מתועדת בתעודות אשוריות שנמצאו בחפירות שנערכו במקום (כיום תל חלאף) ובנינוה. אזכורים של שמות ישראליים בתעודות שנחשפו בכלח ונינוה, בירות אשור במאות 8-7 לפנה"ס, מלמדות שגולי ישראל הובאו גם לבירות הממלכה. הללו היו כנראה בעלי מקצוע מבוקשים. רבים מתושבי ממלכת ישראל נמלטו לממלכת יהודה ששמרה על עצמאותה.

מדבריהם של נביאים מאוחרים משתמע, שהתודעה הלאומית הוסיפה לקנן בלבם של גולי ישראל זמן-מה, ואפשר שחלק מהם התקרבו אל גולי יהודה. אולם נראה כי רוב הגולים איבדו את ייחודם הלאומי תוך כמה דורות ונבלעו במערך התרבותי-מדיני של תחום התרבות האשורי-ארמי, ולא נותר מהם זכר אלא רק בתודעה ההיסטורית של הדורות המאוחרים.

גורל עשרת השבטים על-פי המסורת היהודית[עריכה]

בתקופת חז"ל עדיין ידעו להצביע על מקום הימצאותם של עשרת השבטים. הגמרא במסכת יבמות , מביאה את דבריו של רב אסי:

" עובד כוכבים שקידש בזמן הזה חוששין לקידושין שמא מעשרת השבטים הוא. והא דכל פריש מרובא פריש? בדוכתא דקביעי, דאמר רבי אבא בר כהנא: 'וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי' חלח זה חלזון וחבור זו חדייב נהר גוזן זו גינזק וערי מדי זו חמדן וחברותיה, ואמרי לה זו ניהר וחברותיה. חברותיה מאן? אמר שמואל: כרך מושכי חידקי ודומקיא" (מקור=ט"ז:ב' – י"ז:א') כלומר עדין הייתה סבירות שעשרת השבטים היו עם כלל עם ישראל.

הגמרא במסכת סנהדרין מסתפקת בזיהוי המקום המפורט בו נמצאים עשרת השבטים: "להיכא אגלי להו? מר זוטרא אמר: לאפריקי. ורבי חנינא אמר: להרי סלוג" (מקור=צ"ד,א') המהר"ל ב"נצח ישראל", פרק ל"ד) מנסה לדון בזיהוי המקום המיוחד של אפריקי– "ועוד יראה דהכי פירושו, דמתחלה הגלה אותם לאפריקי, ואינו אפריקי שהוא ידוע לנו, אבל הוא מקום דפסקי הרי חושך. וזה נקרא ג"כ אפריקי וכך מוכח במסכת תמיד..."

בתלמוד הירושלמי נאמר כי "לשלוש גלויות גלו ישראל: אחד לפנים מנהר סמבטיון, ואחד לדפני של אנטיוכיה, ואחד שירד עליהם הענן וכיסה אותם" (ירושלמי סנהדרין י"א). האגדה מספרת שנהר הסמבטיון (שהינו שיבוש של "סבטיון" מלשון שבת) ששה ימים גועש ובשבת נח מזעפו, ולכן אנשי עשרת השבטים ששומרים שבת מנועים לעבור אותו ולחזור בגלל חילול שבת.

לפי דעה אחרת בגמרא ירמיהו החזיר את עשרת השבטים לארץ ישראל אם כי רש"י סובר שירמיהו לא הצליח להחזיר את כל עשרת השבטים אלא רק חלק קטן מהם.

יש הטוענים כי האשורים לא הגלו את כל השבטים מלכתחילה. האשורים הגלו רק את האליטה. שאר העם נותר בארץ והצטרף לממלכת יהודה.

האם השבטים ישובו ?[עריכה]

הדעות לגבי מציאת השבטים היו חלוקות אף הן. יש הטוענים כי השבטים אבודים לעד ולא יחזרו אף בעת קיבוץ הגלויות. אחרים טוענים כי יחזרו באחרית הימים ויש האומרים כי חזרתם מהגלות מותנת בחזרתם בתשובה. בסוף ספר יחזקאל (פרק מ"ח), מתאר הנביא את החלוקה העתידית של ארץ ישראל לשלושה עשר חלקים , עשרת השבטים, שבטי ממלכת יהודה וגם הכוהנים והלויים, שהפעם יהיה להם חלק בתוך החלקות של שבטי ישראל ^[4]. הסוברים שעשרת השבטים אכן יחזרו, מסתמכים על נבואת יחזקאל כהוכחה לכך.

הגמרא במסכת סנהדרין (ק"י:ב'), דנה בעתידם של עשרת השבטים בדבריהם של רבי עקיבא ורבי אליעזר. וכך אומרת המשנה: עשרת השבטים אינן עתידין לחזור שנא' (דברים כט) "וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה", מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכים ואינן חוזרים. דברי ר"ע ר"א אומר: " כיום הזה מה יום מאפיל ומאיר אף עשרת השבטים שאפילה להן כך עתידה להאיר להם." ^[5]

למרות שיש המצטטים את דברי רבי עקיבא כמי שאיננו מאמין בשיבתם של עשרת השבטים לעם ישראל, לא כך הבינו המפרשים את דבריו. רש"י מסביר את דעת רבי אליעזר:– ד"ה "כיום הזה מה היום מאפיל" – "... לא בבניהם ובבני בניהם קאמר אלא אותן שגלו עצמן אין להם חלק שרשעים גמורין הם אבל בניהם ודורות הבאים זוכין ומזכין". לפי דברי רש"י, דבריו של רבי עקיבא על כך שעשרת השבטים אינם עתידים לחזור, מתייחסים לדור הראשון בלבד. הדור הראשון אשר גלה לא יזכה לשוב לארצו, אולם הדורות הבאים ובעיקר בניהם ובני בניהם ישובו למקומם.

גם התוספות יום טוב מצטרף לדרכו של רש"י ומוסיף: "זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר-תַּפִּילוּ מִנַּחֲלָה, לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל; וְאֵלֶּה, מַחְלְקוֹתָם—נְאֻם ד' ה' " (יחזקאל מ"ח: כ"ט) ... היא ראיה מוחלטת לקבוץ גלויותינו מארבע כנפות הארץ. ודאמר ר' עקיבא בפרק חלק דף ק"י ע"ב עשרת השבטים אינם עתידין לחזור וכו' היינו אותו הדור שגלו כמ"ש רש"י שם... דאי לא תימא הכי, הא קשו קראי דיחזקאל, שבסוף הספר כתב בחלוק הארץ לי"ב שבט".

ובדברי הרדב"ז (שו"ת או"ח סימן פ"ה) אשר עליו אנו נשענים בכל דבר שבהלכה וכן בדבר מעמדם ההלכתי של האתיופים הדברים ברורים ומפורשים: "ואפילו לפי הפירוש הראשון דאמרינן בגמרא דשבקיה ר"ע לחסידותיה, ושני תנאים פליגי עליה רבי אליעזר ורבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו משמו של רבי שמעון ברבי, ולכן אני מאמין כי עתידין לחזור ויש להם חלק לעולם הבא."

הרמב"ם באיגרותיו, כאשר נשאל בנושא נכבד זה כתב: "ואשר שאלת על עניין השבטים דעו לכם שזה עניין אמיתי ואל ביאתם אנו מחכים אשר הם אחרי הרי חושך ונהר גוזן ונהר סמבטיון גנוזים. ובאמת שנהר זה מושך חול כל ששת ימי המעשה וביום השביעי הוא נח. וכבר הביאו בימי הזקן הצדיק הנגיד אבי אבא ז"ל צלוחית אחת ובה מהחול והיה מסבב כל ששת הימים ונח בשביעי והדברים אמיתיים כי הם נראים לפעמים ליחידים." (קובץ על יד ח"ד, תרמ"ח).

גם המלבי"ם (פירושו ליחזקאל ל"ז: י"ט) כתב על שיבתם של שבטי ישראל כחלק מתהליך הגאולה וקיבוץ גלויות. – "ובאחרית הימים יתקבצו כל עשרת השבטים האובדים והנדחים תחת דגל יוסף שהוא משיח בן יוסף אשר יאסוף הנדחים."

הרב יהודא ליאון אשכנזי (מניטו) זצ"ל, כתב על חזרתם של שבטי ישראל בימנו: "באחרית הימים הם עתידים להתקבל בחזרה לעם ישראל. הם ישראל על פי ההלכה יש לקבל אותם כישראל. דבר זה נשכח מאיתנו במשך הגלות ומכיוון שכיום התקנון של בתי הדין בנושאים אלו הוא תקנון של הגלות, מתעוררות בעיות רבות בנושא זה. ברור שמצב זה לא ישאר לעולמי עד וברור שנדרשת מהפכה על מנת שעם ישראל יתקיים". (מספד המשיח, שער ראשון, יחוד עשרת השבטים).

למרות שניתן לצטט פוסקים ופרשנים רבים ושונים בנושא זה, קצרה היריעה מלהרחיב, אולם האמונה הפשוטה והאמיתית בנושא זה היא "כי לא ידח ממנו נדח".

פזורות אפשריות של "עשרת השבטים"[עריכה]

הרב אליהו בירנבוים, ראש תוכנית "עמיאל" השולחת רבנים לקהילות יהודיות ברחבי העולם, ומחלקת את רשמיו בעיתון מקור ראשון במסגרת המדור: "יהודי עולמי", מונה את המקומות האלה בעולם כפזורות אפשריות של עשרת השבטים:

פתאנים - אפגניסטן
הקשמירים - פקיסטן
בני ישראל - הודו
הלמבה - דרום אפריקה
שבט האבאיודיה - אוגנדה
כת מקויה - יפן
צאצאי יהודי קאיפנג - סין
היהודים הקווקזים - בדרום רוסיה
בני מנשה - בהודו
קהילת יהודי אתיופיה ביתא ישראל - אתיופיה

ועוד קהילות שונות בסמרקנד ואזור מרכז אסיה המזוהים במחקר כמתאימים למיקום עשרת השבטים ועד השבטים האינדיאנים בערבות ארה"ב ולעוד רבים אחרים, לכולם יש מסורות ברמות שונות על היותם צאצאים של עשרת השבטים בנידודיהם.

תאוריות שונות לפני עידן ההשוואה הגנטית[עריכה]

שאלת מקום הימצאם של עשרת השבטים השפיעה גם על מגלי ארצות. ב־3 באוגוסט 1492 יצא כריסטופר קולומבוס מנמל פלוס בספרד למסע אל הבלתי נודע, עם שלוש ספינות ובהן כ-90 איש. ביניהם היה נוכח גם אנוס שהובא עימם כדי שיוכל לשוחח בארמית ובעברית אם יתגלו להם עשרת השבטים האבודים.

יהדות אתיופיה טוענת שמקורה בשבט דן, זאת בעקבות הופעתו המסתורית של אלדד הדני במאה התשיעית, שטען ששבט דן יושב בחבש. אלדד הדני עצמו היה לבן וכל סיפוריו הופרכו במהלך השנים. קיימת הנחה נוספת שמלכת שבא הביאה עימה את היהדות לארצה. הנצרות האתיופית אף טוענת שארון הקודש הובא עימה. בעקבות פסק הלכה של הרבנות הראשית, שטען שבני הפלאשמורה באתיופיה הינם יהודים, קלטה המדינה עשרות אלפים מביניהם.

נטען גם כי הכוזרים הם צאצאי עשרת השבטים. לטענה זו לא נמצאו סימוכין וידוע כי הם קיבלו על עצמם את היהדות מרצון.

השומרונים טוענים כי הם צאצאי עשרת השבטים, אבל לפי המסורת היהודית הם היו כותים שהובאו לארץ על ידי מלך אשור.

ד"ר אביגדור שחן שחקר את שבט הפתאנים באפגניסטן טוען בספרו "אל עבר הסמבטיון" כי הם צאצאי עשרת השבטים וכי לאחר "שמקלפים" את מעטה האיסלם מגלים מנהגים יהודיים רבים כמו סמלים של מגן הדוד והמנורה, וקמיעות של שמע ישראל.

שבט מסוים במאניפור ומיזוראם אשר בהודו ובבורמה, רואה עצמו כצאצא של שבט מנשה וכמה מאות מבני מנשה עלו לארץ ונקלטו בעיקר בהתנחלויות.

הרב אליהו אביחיל מקים עמותת "עמישב" (שאף קרא לאחד מבניו בשם אל-ישיב), הקדיש שנים רבות בחייו לחקירת מוצאם של עשרת השבטים. הוא אף היה פעיל בהעלאת מתגיירים מפרו. פעילותו ספגה ביקורת, בגלל יישובם של העולים ביש"ע, כאילו היא נובעת מטעמים פוליטיים ומטרתה חיזוק ההתיישבות בארץ ישראל.

על פי המסורת יהודי גאורגיה, הם מצאצאי עשרת השבטים, שהוגלו על ידי שלמנאסר מלך אשור שהושיבם "בחלח ובחבור נהרי גוזן וערי מדי" (מלכים ב' י"ז 6). אולם החוקרים סבורים שמוצאם בפרס, שהמגע רב השנים עם המקומיים השפיע עליהם בכל הקשור למנהגים ואמונות עממיות.

גורל עשרת השבטים לפי המחקר האתנולוגי[עריכה]

מחקר האתנולוגי מתבסס על חיפוש מנהגי יהדות אצל שבטים ועמים שונים. קיימות שלוש סיבות עיקריות לקיום של מנהגי יהדות אצל אלה שאינם יהודים:

• מדובר בשבט או בעם שחלק משורשיו יהודיים ולכן גם לא נעלמו אותם מנהגי יהדות שהיו נוהגים לקיים.
• מדובר בשבט או בעם שיהודים היו שכניהם ובשל כך השתרשו חלק ממנהגי היהדות אצלם. אפשר גם שיהודים או זרים כפו עליהם מנהגים אלה. בשני המקרים מדובר בשבט או בעם שמוצאו לא בבני ישראל המקראיים.
• התפתחות בלתי תלויה של מנהגי יהדות אצל עמים שונים כמו מילת תינוקות וכשרות.

האתנולוגיה אינה יכולה לתת כל פתרון לגבי גורלם של עשרת השבטים, הואיל ולפי הסיבות שתוארו ייתכן שמדובר בבני שבט יהודה שהיגרו למקומות רחוקים וגרמו לאותם שינויים אצל שבטים ועמים שונים. האתנולוגיה יכולה רק לבדוק נדידת עמים של כלל בני־ישראל ולא של שבט מסוים. כמו כן היא תלויה במחקר הביולוגי באופן מוחלט, משום שאם לא ימצא שום דמיון גנטי בין שבט בעלי דפוסי התנהגות יהודיים לבין כלל עם ישראל, הרי כל שנותר להניח הוא שישנם עקבות של יהודים בבני אותו שבט או שההתפתחות של מנהגי יהדות אצלם היא בלתי תלויה. ללא קשר לגורל עשרת השבטים, הרי שתאוריות אתנולוגיות שונות אינן מקובלות על המדע מבלי שאוששו בניסויים מדעיים.

סיכום: ידועים לנו המנהגים של בני שבט יהודה בלבד (הם היהודים) ומשווים מנהגים עמים אחרים אליהם מתוך הנחה שלא היה שוני תרבותי רב בין שבט יהודה לבין עשרת השבטים.

גורל עשרת השבטים לפי המחקר המדעי[עריכה]

על פי בדיקת דנ"א כהנים, שהיא השיטה המקובלת כיום להשוואה גנטית, (ייתכן שבשיטות אחרות יתגלו תוצאות שונות.) ידוע רק דנ"א של בני שבט יהודה (הם היהודים), ומשווים דנ"א של בני עם אחר אליו, מתוך הנחה שאין שוני גנטי משמעותי, בין דנ"א של שבט יהודה לבין דנ"א של יתר עשרת השבטים. מטרת החוקרים אינה גילוי עשרת השבטים, כי אין כל אפשרות לדעת אם עם, הקרוב גנטית ליהדות, מקורו בבני שבט יהודה שהיגרו לשם או בבני שבטי ישראל שהוגלו אליהם.

האם יש לפעול לאיתור עשרת השבטים[עריכה]

הרב אליהו בירנבוים, מנהל, "מכון שטראוס-עמיאל" ^[6]העוסק בנושא מביא במאמר במקור ראשון ציטוטים מרבנים, לפיהן יש לפעול לאיתור השבטים האבודים ולהשבת ארצה.

הרב קוק ראה בעין יפה את הצורך לחפש ולהשיב את שבטי ישראל לארץ ישראל כחלק מתהליך הנורמליזציה של עם ישראל: " ונפלאות וגדולות ראינו בעינינו איך שע"י התעוררות רוח טהרה בלב גדולי ישראל מימים כבירים עד הדור האחרון ונפלאות גדולות ראו עינינו איך שע"י הרעיון של מציאות עשרת השבטים שהכה שורש עמוק בלבו של האדם הגדול ר' מנשה בן ישראל, נסתובבו הדברים של שיבת אחב"י לארץ בריטניא, ומפעולה זו אנו רואים תוצאות של איזה צמיחת ישועה בימנו אלה, אחרי העלילות הגדולות של המלחמה וההצהרה הבריטית בדבר ביתנו הלאומי שבודאי מאת ה' הייתה זאת. וסוף כל סוף יגלה ויראה ע"י מסיבות הללו הופעת ישועה כללית המקרבת את צפיית גאולתנו בע"ה". (מתוך הקדמת הרב לספר קול התור לרב הורוביץ)

בילקוט שמעוני נמצאו דברים ברורים באשר לצורך של עם ישראל לצאת לקראת צאצאי עשרת השבטים ולא לחכות באופן פסיבי לחזרתם: "אף ערשנו רעננה, אלו עשרת השבטים שגלו לפנים מנהר הסמבטיון שעתידים גלות יהודה ובנימין לילך אצלם להביאם כדי שיזכו עמהם לימי המשיח ולחיי העולם הבא, שנאמר בימים ההם ילכו בית יהודה". (א, רמז תתקפ"ד).

גם הפוסקים במשך הדורות נקטו שיש מצוה לקרב את המומרים שהתרחקו מכלל ישראל ובכל התקופות בקשו לקבל את המומרים שחזרו בתשובה. ידועים דבריו של הרשב"ש בתשובתו בדבר האנוסים אשר בקשו לשוב ליהדותם לאחר המרת דתם על ידי האינקויזיציה: "ואין ליראו ולבהלו אבל למושכו חסד ומושבע ועמד מסיני הוא ועונש הוא עליהם וכשמקיימים נוטל עליהם שכר ככהן גדול"... מיהו זהו בגוי הבא להתגייר, אבל מהאנוסים אלו או זרעם אין דוחין אותם מפני זה, אבל המקרבן ומכניסן תחת כנפי השכינה עליו נאמר אם תוציא יקר מזולל"^[7]. שיבתו של מומר לעם ישראל, אינה נתפסת כתהליך של גיור רגיל, אלא כדרך של השבת יהודי בתשובה וכחלק מהערבות הדדית בין יהודי לחברו.

הרב דוד שלוש שליט"א אשר עסק רבות בנושא השבת נדחי ישראל בכלל והעדה האתיופית בפרט כתב על עשרת השבטים וחזרתם בימנו: "והנה עשרת השבטים שהגלם סנחריב מלך אשור... שמצאצאיהם נמצאים היום במזרח הודו... ואע"פי שחז"ל עשאום כגויים אם יבואו להתגייר נקבלם ונשיבם לחיק האומה כדעת רבי אליעזר שעתידין לחזור". (מתוך תשובה לעו"ד קורינדלי, תשנ"ג).

הערות שוליים[עריכה]

ראו גם[עריכה]

• יהדות כורדיסטן

קישורים חיצוניים[עריכה]

• מי הם עשרת השבטים? תשובה מאת הרב דב ליאור
• עשרת השבטים שמעבר לסמבטיון הרב מרדכי הוכמן
• מיתוס עשרת שבטי ישראל האבודים - בית התפוצות עם מקורות באינטרנט לכל פזורה ופזורה
• פרוטוקול מישיבת ועדת העלייה בנושא זה בכנסת, באתר הכנסת
• עשרת השבטים האבודים, על חיפושיו של ד"ר אביגדור שחן, באתר רשימות
• עשרת השבטים האבודים באפגניסטן, מאת בן ציון יהושע
• בעקבות עשרת השבטים, באתר דעת
• דר' יו"ט לוינסקי,בעקבות עשרת השבטים - מחניים ס"ו תשכ"ב - אתר דעת
• השבטים האבודים: האם הם קיימים באפגניסטן ופקיסטן?, יעקב מן, בקהילה.

לקריאה נוספת[עריכה]

• אביגדור שחן, אל עבר הסמבטיון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003 - מסע בעקבות עשרת השבטים

• אליהו בירנבוים, מכון שטראוס עמיאל, גורלם ועתידם של עשרת השבטים, מקור ראשון, 5 אוקטובר 2007.