ויקישיבה:מיזמים/תורנית/שחרית

תפילה המקבילה לקרבן התמיד של שחר שהיו מקריבים בבית המקדש.

אברהם אבינו תיקן את תפילת שחרית, כנדרש מן הפסוק (בראשית יט, כז): "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'".

בתחילת יומו, נושא האדם את עיניו אל אביו שבשמים, מודה לו על כל הטובות שהוא גומל עמו ומבקש ממנו את כל בקשותיו ומשאלות לבו. מעלתה וערכה הרב של התפילה מותנה בכך שהיא נובעת ממעמקי לבו של אדם, ואינה נאמרת מן השפה ולחוץ, כאשר הלב נתון ועסוק בדברים אחרים. הנביא ישעיהו מזהיר על כך ואומר: "יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה...". תפילה הנאמרת בכוונה ובתשומת לב, מסוגלת להקנות למתפלל תחושה ודאית, שכל מאורעות העולם נתונים בידו של ה', בורא כל.

לאחר אמירת ברכות השחר, טוב לומר את פרשת העקידה ואת פרשת הקרבנות.

"לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל". ממאמר חז"ל זה למדים, כי אין זה מן הנימוס לבוא בבקשות אל הקב"ה למילוי משאלות לב לצורכי היום יום שלנו ושל העולם כולו, בטרם נביע את כבוד ה' ושבחו. לכן מקדימים לומר פרקי שבח ותהילה לבורא העולם, פרקים הלקוחים מספר תהלים, המעיין הבלתי נדלה של פרקי הודיה לה'. כלל פרקים אלה נקרא: פסוקי דזמרה.

לפני "פסוקי דזמרה" מברכים את ברכת "ברוך שאמר". לאחר "פסוקי דזמרה" מברכים את ברכת "ישתבח". שתי ברכות אלו הופכות את "פסוקי דזמרה" ליחידה אחת, שאין להפסיק בין פרקיה ופסוקיה בדיבור כל שהוא, פרט למקרים מסויימים.

בתפילה בציבור, אומר שליח הציבור לאחר "ישתבח" חצי קדיש. לאחר הקדיש אומר שליח הציבור בקול רם: "ברכו את ה' המבורך", הציבור עונה: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד" ושליח הציבור חוזר ואומר: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד".

לאחר עניית "ברכו", אומרים את קריאת שמע וברכותיה. לפני קריאת שמע מברכים שתי ברכות. הברכה הראשונה מסתיימת ב"ברוך אתה ה' יוצר המאורות", והשניה מסתיימת ב"ברוך אתה ה' הבוחר בעמו ישראל באהבה". לאחר מכן, קוראים את קריאת שמע.

לאחר קריאת שמע מברכים ברכה אחת המסתיימת ב"ברוך אתה ה' גאל ישראל". נוהגים לעמוד ולהתכונן ל"תפילת שמונה עשרה", כאשר שליח הציבור מתחיל לומר: "תהילות לאל עליון...". לאחר ברכת "גאל ישראל" מתפללים את תפילת שמונה עשרה מיד, מבלי לשהות כלל, כדי לסמוך גאולה לתפילה. ראה ערך: תפילת שמונה עשרה.

בתפילה בציבור, חוזר שליח הציבור על תפילת שמונה עשרה בקול רם. ראה ערך: חזרת הש"ץ.

לאחר ששליח הציבור מסיים את ברכת "מחייה המתים", אומרים שליח הציבור והציבור קדושה.

כששליח הציבור מגיע לברכת "מודים", משתחווים הציבור עמו ואומרים את נוסח מודים דרבנן.

לאחר שמסיים הש"ץ את ברכת: "הטוב שמך ולך נאה להודות", נושאים הכהנים את כפיהם ומברכים את העם בברכת כהנים.

לאחר חזרת הש"ץ, אומרים "תחנון", שהיא תפילה שתוכנה בקשת תחנונים מה'. מבקשים אנו מה' שיסלח לנו על חטאינו ויושיענו למען שמו.

בימי שני וחמישי מרבים באמירת תחנונים. ימי שני וחמישי הם ימי רצון. לאחר חטא העגל עלה משה רבנו להר סיני ביום חמישי. הוא שהה שם ארבעים יום, וירד ביום שני. באותה שעה סלח ה' לבני ישראל על חטאם. לאחר "תחנון", אומרים חצי קדיש. בימים שני וחמישי אומרים לאחר הקדיש את נוסח "אל ארך אפים".

משה רבנו תיקן לישראל שיקראו בתורה בימי שני וחמישי, כדי שלא ישהו שלושה ימים בלא תורה. עזרא הסופר הוסיף על תקנה זו, שבימים שני וחמישי יעלו לתורה שלושה אנשים ושלא יקראו פחות מעשרה פסוקים. בעת הוצאת ספר התורה מארון הקודש, נאמרים פסוקים ותפילות שונות. לאחר סיום הקריאה, אומרים חצי קדיש.

בהמשך התפילה אומרים את "אשרי יושבי ביתך", את "למנצח מזמור לדוד" ואת תפילת "ובא לציון". בתפילת "ובא לציון" מצויים פסוקים מלוקטים הכוללים גם את הפסוקים: "קדוש, קדוש, קדוש ה' צבאות מלוא כל הארץ כבודו" ו"ברוך כבוד ה' ממקומו". פסוקים אלו נקראים "קדושה דסידרא" והם נאמרים עם תרגומם לשפה הארמית. לאחר תפילת "ובא לציון" אומר הש"ץ "קדיש תתקבל".

בני עדות המזרח, ובני העדה האשכנזית המתפללים לפי נוסח ספרד, אומרים לאחר מכן את: "תפילה לדוד הטה ה' אזנך...", "בית יעקב לכו ונלכה..." ו"שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו...".

לאחר מכן אומרים "שיר של יום" - פרק תהלים קבוע לכל יום מימות השבוע, שאותו היו הלויים אומרים בבית המקדש בזמן הקרבת קרבן התמיד.

אומרים את "אין כאלקינו" - פיוט של הלל לייחודו של הבורא - ולאחריו - קטעים העוסקים ב"קטורת" שהקטירו אבותינו בבית המקדש.

בסיום התפילה אומרים את "עלינו לשבח" - תפילת שבח שחוברה על ידי יהושע בן נון בשעה שכבש את יריחו. בני העדה האשכנזית המתפללים לפי נוסח אשכנז, אומרים את "עלינו לשבח" לפני "שיר של יום".