חצי עבד וחצי בן חורין
|
|
הגדרה[עריכה]
אדם שחציו עבד כנעני וחציו ישראל בן חורין (הסוגיא בגיטין מא. במשנה ובגמרא שלאחריה באריכות).
לדוגמא, עבד כנעני של שני שותפין שאחד מהם שחרר את חלקו (גיטין מב.).
דינים דומים: יש ארבעה מקרים שבהם יש לחפץ אחד כמה בעלים יחד (ובכל אחד מהם חקרו האם זוהי בעלות אחת כוללת של כולם על כל הנכס, או שכל אחד מהם הוא בעלים על חלק מהנכס, וישנם עוד צדדים נוספים)[1]:
- שותפין
- תפוסת הבית (ירושה)
- קניין ציבורי
- חצי עבד וחצי בן חורין, ובזה נדון בערך זה.
מקור וטעם[עריכה]
באופן יצירתו יש כמה אפשרויות:
- עבד כנעני שרבו שחרר את חציו בכסף (גיטין מא:, ותלוי במחלוקת תנאים ואמוראים שם).
- עבד כנעני שרבו שחרר את חציו בשטר (גיטין מא:, ותלוי במחלוקת תנאים ואמוראים שם).
- עבד כנעני של שני שותפין שאחד מהם שחרר את חלקו (גיטין מב. לכו"ע).
- עבד כנעני של שני אחים שאחד מהם שחרר את חלקו (רש"י גיטין מא. (ד"ה מי שחציו) הוסיף את אפשרות זו).
- בנם של ישראל שבא על חצי שפחה וחצי בת חורין (מנחת חינוך א ד"ה ועוד יש לומר להסביר).
במהותו חקרו ראשי הישיבות האם כל גופו גם עבד וגם בן חורין (הרכבה מזגית), או שחצי גופו עבד וחצי גופו בן חורין (הרכבה שכנית) (קובץ הערות מו-ה: רש"י - כולו גם עבד וגם בן חורין, תשב"ץ (ח"ב ד) - חציו רק עבד וחציו רק בן חורין. קהילות יעקב בבא בתרא יא ד"ה והנה: כולו גם עבד וגם בן חורין. גרנ"ט פט ד"ה ונראה).
ויש לכך שתי נפק"מ:
- לישא חצי שפחה וחצי בת חורין - אם רק חציו עבד ורק חציו בן חורין אסור לו לישא אותה, כי צד חירות שלו משתמש בצד שפחות שלה. אך אם כולו עבד וכולו בן חורין מותר לו, שהרי שניהם שווים (תוס' גיטין מא. ד"ה לישא: אסור, מאירי שם ד"ה אמר המאירי: מביא צד שמותר, קובץ הערות מו-ה מביא את התוס' ומסביר שהם סוברים שחציו רק עבד וחציו רק בן חורין).
- דין כקטן שנולד כשמשתחרר לגמרי - אם רק חציו עבד ורק חציו בן חורין אין בשחרורו דין כקטן שנולד דמי, כי חציו (החצי הבן חורין) נשאר בלי שינוי. אך אם כולו עבד וכולו בן חורין, יש בו דין כקטן שנולד, שהרי כולו השתנה (קובץ הערות מו-ה, ומביא רש"י שאומרים כקטן שנולד, ומסביר שהוא סובר שכולו גם עבד וגם בן חורין).
בחיובו במצוות (איסורין) מחמירים עליו גם את החומרות של עבד וגם את החומרות של בן חורין (גיטין מב.), ולכן אינו יכול לישא לא שפחה ולא בת חורין (שם מא. במשנה).
אמנם הירושלמי כתב שהאיסורים תלויים בחלוקה הממונית שבינו לבין רבו, שביום של רבו דיניו כעבד וביום של עצמו דיניו כבן חורין (דן בזה הקצוה"ח רמט-ב, ותלה את מחלוקת התלמודים בשאלה האם קדושת הגוף פקעה בכדי).
דינים דומים[עריכה]
כאמור[2], גם שותפין היא בעלות שמשותפת לכמה בעלים יחד. בחילוק בין חצי עבד וחצי בן חורין לשותפין כתב הקובץ הערות (מו-ה) שאפילו הדעות הסוברות שבשותפין כל אחד בעלים על חלק מהנכס (זוהי שיטתו של הגר"א וסרמן עצמו שם ובקובץ שיעורים בבא בתרא תד וביצה לט), יכולות לומר שבחצי עבד וחצי בן חורין הוא כולו עבד וכולו בן חורין (ואפילו אם קודם לכן היה עבד של שני שותפין). משום שבעבד של שני שותפין ע"כ כל אחד מהשותפין בעלים על כולו, כי כל אברי גופו יונקים זה מזה, ולא שייך לחלק את גוף העבד לשניים. שלא כשאר הנכסים שאפשר לחלקם לשני חצאים.
בדינים שונים[עריכה]
אם רבו רצחו - נהרג כדין בן חורין גמור, שאין חילוק אם הורג את מי שכולו ישראל או את מי שרק חציו ישראל (מנחת חינוך נ-א [ה] ד"ה עוד).
מילה - ישראל שבא על חצי שפחה וחצי בת חורין של אדון אחר, שבנם הוא חצי עבד וחצי בן חורין - גם אביו חייב למולו מדין אב, וגם רבו (האדון של החצי שפחה) חייב למולו מדין אדון (מנחת חינוך ב ד"ה ואם ישראל יש לו בן).
פרטי הדין[עריכה]
לעולם בהם תעבודו (ויקרא כה-מו) - לצד שעובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד, דנו האחרונים האם נחשב שעובד את רבו "לעולם", ושייך בו דין "לעולם בהם תעבודו" (ויהיה אסור לרבו לשחררו, כשאר העבדים), או שלא נחשב "לעולם", ויהיה מותר לשחררו כי ממילא אינו עובד לעולם (טורי אבן תחילת חגיגה: אינו לעולם, ומותר לשחררו. קובץ שיעורים בבא בתרא סא מביא את הטורי אבן ותולה זאת במחלוקת תנאים לגבי לחם הפנים האם "תמיד" הוא גם כשיש הפסק, וכן במצוות לימוד תורה שנאמר "לא ימוש" האם יוצא ידי חובתו בקריאת שמע שחרית וערבית)[3].
ראה גם[עריכה]
חלוקת שותפות (ו[[חלוקת שותפות פחות_מד"א|שם בסעיף "פחות מד"א"]] דנו בחלוקת זמנים)