יד שחט דם

י"ד שח"ט ד"ם הם ראשי תיבות לשבעת המשקין המכשירין אוכלים לקבל טומאה.

מקור הדין[עריכה]

דין זה נלמד בגמרא^[1]: "רב פפא רמי (הקשה): כתיב "כי יתן" וקרינן "כי יותן", הא כיצד? בעינן (אנו צריכים), "כי יותן" דומיא ד"כי יתן"; מה "יתן" לדעת - אף "כי יותן" נמי לדעת".

כלומר: כתוב בפסוק (ויקרא י"א) "וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא לָכֶם". הכתיב הוא "יתן" - משמע בנתינת האדם, ואילו הקרי הוא "יותן" - משמע באופן פסיבי, ללא האדם. אלא מסבירים שהכוונה גם לנתינה שלא בידי אדם, אלא ששמח בה האדם, כגון ששטפו את פירותיו.

דין זה הוא דווקא אם שמח בעוד האוכלין רטובין.

ראשי התיבות[עריכה]

ראשי התיבות של יד שחט דם הם:

• יין
• דבש
• שמן
• חלב
• טל
• דם
• מים

השלכות הלכתיות[עריכה]

• מהדין אין אוכל חולין יכול להיטמא אלא אם כן נרטב קודם מאחד משבעת המשקין לרצונו של הבעלים.
• קודם אכילת מאכל כלשהו שרטוב באחד משבעת המשקים הנ"ל יש ליטול ידיים.

ראה גם[עריכה]

• דבר שטיבולו במשקה

הערות שוליים[עריכה]