יהדות נורבגיה
|
|
יהדות נורבגיה היא אחת הקהילה היהודית הצפונית ביותר בהעולם, דבר שיש לו השלכות מעשיות על זמני התפילות (ראו להלן).
כיום יש בנורבגיה כ־1500 יהודים אשר המרכזים שלהם הם באוסלו וטרונדהיים. היהודים השתלבו היטב במדינה, ואחדים הגיעו לעמדות בולטות, ביניהם ג'ו בנקוב, שהיה מנהיג המפלגה השמרנית ונשיא הסטורטינג, הפרלמנט הנורבגי. בנורבגיה חל איסור על שחיטה כשרה, ולפיכך נאלצים בני הקהילה ליבא בשר כשר.
אחת התופעות הייחודיות בקהילה היהודית באוסלו היא השלשלת המשפחתית הרבנית. הרב מיכאל מלכיאור שימש במשך שנים רבה של הקהילה היהודית באוסלו ותרם רבות לחידושה וחיזוקה, כאשר הוא ממשיך שושלת משפחתית של רבנים בכלל ובארצות סקנדינביה בפרט החל מהמאה ה-18. כעת, בנו הרב יואב מלכיאור (בוגר שטראוס-עמיאל) משרת כרב הקהילה וממשיך את המסורת המשפחתית. הרב מיכאל מלכיאור קיבל מהקהילה את תואר הכבוד "הרב הראשי לנורווגיה" בעקבות פעילותו הברוכה למען הקהילה במשך שנות עבודתו[1].
תולדות הקהילה[עריכה]
בדומה לשאר ארצות סקנדינביה, נאסרה כניסת יהודים למדינה עד המאה ה-19. עוד בהמאה ה-10 אסר מלך נורווגיה, אולב דן הליג, על מי שאינו נוצרי לגור בנורווגיה. המלך כריסטיאן הרביעי (1588-1648), אסר ספציפית על היהודים לגור בתחום ממלכתו. רק בשנת 1630 , לאחר שהכריז על חופש דת, הוא הירשה ליהודים רק לסחור בממלכתו.
היהודים הראשונים שהגיעו לנורבגיה היו סוחרים ממוצא האנוסים מגירוש ספרד וגירוש פורטוגל אשר התיישבו בהמבורג ובאמסטרדם. בשנת 1641 המלך הירשה את כניסתם של יהודים האשכנזים, שבאו ממזרח אירופה - פולין וממרכזה - גרמניה.
בשנת 1687, המלך כריסטיאן החמישי, גרש את היהודים מארצו. אם כי יש סברה כי חלק מהיהודים הפורטוגזים נשארו בממלכה, שהיתה סובלנית יותר אליהם מאשר אל האשכנזים. אך במידה ועשו כך הם הוטבלו מרצונם לנצרות. [1]
בשנת 1814 נקבע בחוקה החדשה של נורבגיה איסור מוחלט על כניסת יהודים למדינה. רק בשנת 1851, לאחר לחץ ציבורי, שאורגן על ידי המשורר הנורבגי הנריק ורגלנד היהודים קיבלו היתרי כניסה למדינה ואזרחות מלאה. עם זאת, בית הכנסת הראשון במדינה נבנה רק בשנת 1892.
הטיעונים שהועלו נגד היהודים לא היו דתיים. היה לכך ביטוי לתפיסה פוליטית ומהסתכלות שלילית על היהודים: טבעם, צורת התנהגותם וחוסר יכולתם לכאורה להתאים עצמם לחברה הכללית. ביטוי לכך היה באיסור השחיטה היהודית, שהוחק בשנת 1929 ובתוקף עד היום. הטיעונים לאיסור השחיטה לא היו מוסריים ולא נגעו לבעלי החיים, אלא דווקא לאוכליהם. בדיונים בפרלמנט דיברו על "הברבריות של היהודים" וקיוו שאיסור השחיטה ישכנע רבים מהם לעזוב את הממלכה [1].
בזמן השואה[עריכה]
הגישה השלילית כלפי היהודים באה לידי ביטוי גם בתקופת השואה. כאשר הגרמנים פלשו למדינה, בשנת 1940, היו בה 1,800 יהודים. בשנת 1942, הגרמנים שלחו למחנות ריכוז 770 יהודים. רובם הושמדו במחנות ההשמדה.
רבם של יהודי נורבגיה באותה עת היה הרב יצחק (יוליוס) סמואל. אף שהוצע לרב להימלט עם רעייתו ועם ילדיו לשבדיה, סירב לנטוש את קהילתו, נאסר במחנה גריני ולבסוף שולח בספינה מונה רוזה למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נספה. רעייתו וילדיו עלו לישראל בשנת 1946. רעייתו של הרב סמואל, הנרייטה, העידה נגד אדולף אייכמן במשפטו בירושלים. לאחר המלחמה, לא שבו אל נורבגיה רוב היהודים שנמלטו ממנה, אלא פנו למקומות אחרים, מיעוטם לישראל.
ב-1996, לאחר גילויים בעיתונות ולחץ ציבורי, משרד המשפטים מינה ועדה לבחון את נושא החזרת הרכוש היהודי שהוחרם על ידי משטר קויזלינג. נורווגיה, אגב, היא אחת משתי המדינות היחידות בעולם שאין אפשרות להעמיד בה לדין פושעי מלחמה נאצים, כיון שכבר חל על פשעים אלו "חוק ההתיישנות". (נמסר על ידי ד"ר אפרים זורוף, מרכז ויזנטל).
לצד הממשלה ששיתפה פעולה עם הנאצים, פעלה בנורווגיה גם מחתרת אשר הצליחה להבריח כשני שליש מיהודי המדינה, 930 במספר, אל מעבר לגבול השוודי ולהצילם.
בית הכנסת[עריכה]
בשנת 1920 נבנה בית הכנסת הנוכחי באוסלו. ייחודו הוא בתקרתו המקומרת ובקישוט סביבתה בצורת טלית. בכניסה לבית הכנסת חרוט הפסוק : "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" .
אחד המאפיינים של בית הכנסת הוא מקומו וגובהו של ארון הקודש. ארון הקודש ומקום הדרשה של הרב ליד הארון נמצאים בגובה רב. עולים לארון הקודש במדרגות רבות, המובילות לגובה של כארבעה עד חמישה מטר מגובה הרצפה. [1].
בזמן השואה בית הכנסת באוסלו לא ניזוק. השתמשו בו כמחסן לספרות נאצית ורכוש יהודי מוחרם, ואפילו ספרי התורה נותרו שלמים. בית הכנסת חזר לתפקודו בניהולו של הרב זלמן ארונזון. בשנת 1969 נבנה מרכז קהילתי ליד בית הכנסת.
בשבת רגילה יש כ-150-עד 200 מתפללים, גברים נשים וילדים בבית הכנסת. תפילת שבת בבוקר נחשבת לאירוע הדתי והחברתי המרכזי של השבוע, ויהודים רבים נוטלים בה חלק פעיל למרות שאינם דתיים.
בשנת 2007 שופץ בית הכנסת וכן וחודש בניין הקהילה המשמש למוסדות הקהילה השונים.
הקהילה היהודית באוסלו[עריכה]
לאחר שינוי החוקה בשנת 1851 החלו להגיע יהודים לנורבגיה בעיקר מפולין ומליטא. עם זאת, מספרם היה מועט, לפי הרישומים משנת 1875 היו רק 25 תושבים יהודים. ביוני 1892 נוסדה הקהילה הראשונה בכריסטיאניה (היום אוסלו . הקהילה נקראה בתחילה 'הקהילה היהודית בכריסטיאניה', אך לאחר שנה שונה השם ל'הקהילה המושאית' (מלשון משה). בזמן זה היו 214 יהודים בנורווגיה, ו-136 מהם גרו בכריסטיאניה.
מספר היהודים בנורווגיה גדל בשלושים השנים הבאות מ-642 נפש ל-1,457. באותו זמן הוקמה קהילה יהודית בטרודהיים, שם התפתח המרכז היהודי השני בנורווגיה.
בשנת 1947 אפשרה הממשלה הנורווגית את הגירתם של כמה מאות פליטים יהודים, רובם מהונגריה. לקראת סוף שנות ה-70 של המאה העשרים התחילה התחדשות משמעותית של הקהילה. עד היום יש בקהילה פעילות ענפה: גן ילדים, סניף בני עקיבא, שיעורים והרצאות למבוגרים, תפילות בימי חול ושבת, בית ספר בימי ראשון, שבתונים ומחנות לילדים וצעירים, מושב זקנים, מקווה, אספקת אוכל כשר וכל הנדרש לחיים יהודיים.
הקהילה היהודית בטרודהיים[עריכה]
הקהילה נוסדה בשנת 1905. תחילה רכשה הקהילה מבנה תחנת רכבת לשעבר מהעירייה ועיצבה אותו מחדש כבית כנסת וכבית ספר קהילתי. בית הכנסת נחנך בשנת 1925 ומתפאר בהיותו בית הכנסת הצפוני בעולם.
בניין זה נוצל על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה כמחסן סחורות וניזוק קשות. הוא חודש ונחנך מחדש ב-1947. למרות שתוכו נהרס, כמה מכלי הקודש ניצלו על ידי הכנסייה המתודיסטית ונשמרו באחסון סודי במשך המלחמה. כיום גרים בעיר כמאה וחמישים יהודים.
גיאוגרפיה והלכה[עריכה]
למיקום הגיאוגרפי של נורבגיה יש משמעות מרובה גם מבחינת שמירת המצוות על פי ההלכה. הבעייה העיקרית היא באמצע הקיץ ובאמצע החורף עקב התארכות הימים והלילות. היממה אינה מתחילה ואינה מסתיימת בצורה שאנו מכירים, והדבר מעורר שאלות אינספור לגבי שבת, ספירת העומר, טבילה בזמנה ועוד.
כך לדוגמא יש שבתות הנכנסות בחורף בחצות היום ביום שישי (בערך בשעה 14.00) ויוצאת בחצות היום של יום שבת (בערך בשעה 15.00), ובקיץ שבת נכנסת בחצות הלילה של יום שישי (בערך בשעה 12.00 בלילה), ויוצאת בחצות הלילה של שבת – ובעצם לפנות בוקר של יום ראשון, לאחר השעה 1.30....
למרות שיש דעות שונות בהלכה ומנהגים שונות בקהילות האזור הצפוני, חברי הקהילה היהודית באוסלו נוהגים בימי הקיץ להתפלל תפילת ערבית של מוצאי שבת לאחר פלג המנחה, כאשר עוד יום בחוץ, להבדיל על הכוס ללא בשמים ואש, ולהודיע קבל עם ועדה ששבת עדיין לא יצאה ושאסור לעשות מלאכה. במקומות אחרים, הולכים לישון במוצאי שבת ומבדילים ביום ראשון בבוקר הבדלה מלאה[1].
קיימות גם שאלות לגבי זמן הנחת תפילין ואמירת קריאת שמע, טבילת אישה במקווה כאשר עוד לא החשיך, בזמן ששלושת הכוכבים מואילים בטובם לצאת רק לקראת שתיים לפנות בוקר.
"באשר למקום שבו השמש כלל אינה זורחת (או אינה שוקעת) בשיא החורף (או הקיץ), ישנן שתי שיטות עיקריות בהלכה. יש הסוברים שיממה נקבעת על-פי המהלך האסטרונומי, כלומר השלמת הקפה אחת של כדור הארץ סביב עצמו תוגדר כיממה ללא תלות בזריחה ושקיעה (ראה רמב"ם, "מורה נבוכים", ח"ב פרק ל, ואבן-עזרא בראשית א, ה "וטעם יום אחד הוא תנועת הגלגל").
הרב שלמה גורן זצ"ל היה סבור אחרת. הוא טען שבקיץ הצפוני חצות הלילה (היינו שעה 24:00 בקירוב) היא זמן השקיעה, ומיד לאחר מכן מגיע זמן עלות השחר.
העיקרון המנחה הוא שכאשר ישנו לילה קצר, ואפילו של כמה דקות בלבד, ודאי שתחילת הלילה היא השקיעה וסופו - עלות השחר; על בסיס זה, גם כאשר כבר לא יהיה עוד לילה כלל, נקודת חצות נשארת שלב המעבר מן היום שעבר ליום הבא. והוא הדין לגבי החורף הצפוני, שבו השמש כלל לא זורחת. חצות היום (שעה 12:00 בקירוב) היא שלב המעבר מיממה ליממה (ראה תורת השבת והמועד: השבת בארצות הצפוניות ובמזרח הרחוק).
על פי דבריו, בקיץ השבת תיכנס בחצות הלילה של יום שישי ותצא בחצות הלילה של שבת, ובחורף תיכנס בחצות היום של יום שישי ותצא בחצות יום השבת" [1]"
הרב מיכאל מלכיאור ובנו הרב יואב מלכיאור סבורים כי ייחודה של הקהילה היהודית באוסלו הוא : "הקהילה היהודית באוסלו היא כמו משפחה. יש בה מקום לכל יהודי והיא דואגת לצרכים הרוחניים והתרבותיים של כל חברי הקהילה. למרות שהיו תחזיות קודרות באשר להמשך קיומה של קהילה קטנה ייחודית וצפונית זו, הקהילה ממשיכה להתקיים ואף מחדשת את פניה ומתחזקת. לא אלמן ישראל" [1].
הערות שוליים[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
- אתר הקהילה היהודית באוסלו
- אתר הקהילה היהודית בטרונדהיים
- The Virtual Jewish History Tour - Norway
- אליהו בירנבוים, משפחה בצפון הרחוק - מקור ראשון - על יהדות נורבגיה - דצמבר 2007