שיטת פסיקה: הבדלים בין גרסאות בדף

מאידך: לא הרי שיטת הפסיקה של [[חז"ל]], כהרי שיטת הפסיקה של הראשונים ושל האחרונים. זו של חז"ל, מבוססת בעיקר על מידות שהתורה נדרשת בהן, על [[אסמכתא|אסמכתאות]] מהכתובים, על [[סברא|סברות]] תלמודיות, על אוקימתות במשניות ובברייתות, ועל כללי הכרעת מחלוקות שבין תנאים; בעוד אשר שיטת הפסיקה של הראשונים ושל האחרונים, נזקקת למשל לקביעת כללי עדיפות שבין פסיקות לכאורה-סותרות של פוסקי דורות קודמים, וכדומה.

*שאלת '''המקורות''' (הכתובים) של הפסיקה: למשל, מהי - בעיני הפוסק בן ימינו - מידת תוקפו וסמכותו של פסק קודם, שנתגלה רק לאחרונה בכתבי יד של [[גאונים]] או של [[ראשונים]] - ואשר לא היה לנגד עיני ה[[אחרונים]]; והאם - כאשר לא עולה ביד הפוסק להכריע את הדין מדברי הפוסקים הקודמים - מרשה לעצמו הפוסק בן ימינו (כדרכם של הגאונים ושל הראשונים) לפסוק מה[[תלמוד]] לבדו ([[תלמוד בבלי|בבלי]] או אף [[תלמוד ירושלמי|ירושלמי]]), והאם אף ממקורות הלכתיים אחרים של חז"ל ([[תוספתא]], מדרשי הלכה), והאם אף מתוך ה"[[אגדה|אגדתא]]"; והאם - כאשר לא עולה ביד הפוסק להכריע את הדין מדברי חז"ל ומספרי הפוסקים - מרשה לעצמו הפוסק בן ימינו (כדרכם של חז"ל) לפסוק מהחומש (בין ישירות, ובין למשל ע"י מידות שהתורה נדרשת בהן - כגון ע"י קל וחומר וכדומה).